פאה נכרית - מנהג עדות המזרח

[משיב כהלכה]

כתב שידעתי "מכמה רבנים"

ומה ציפית שיאמר, שמעתי מרב אחד ששם משפחתו מתחיל בא'?

 

[משיב כהלכה]

ובכל זאת אתה טורח להגיב בעד ראיות שכאלה.

הסברתי לעיל מדוע, ע"ש.

 

[משיב כהלכה]

ראה בתשובת הרדב"ז ח"ב (סי' תרסו) שכתב, "נראה לי כי לימות המשיח לימוד התורה יהיה מפי הגבורה כאשר היה בימי משה רבינו, ולא יהיה עוד ספיקות והויות, שנאמר וכל בניך לימודי ה', ולא יצטרכו ללמוד מספרי הנביאים והכתובים, אלא הכל יהיה מבואר בחמשה חומשי תורה, דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא" (תענית ט.). עכ"ל. (הובא בהקדמה לחזו"ע חנוכה).

איפה כתוב כאן שלא יהיו מחלוקות?

ועכ"פ הוא לא מדבר על המשיח שיכריע, אלא מה יהיה בזמנו, והוא כותב "נראה לי", ואף אחד אינו יודע מה יהיה עד שיהיה.

 

[ולמדתם אותם]

אתן לך דוגמא, ואולי בס"ד תבין.

כשיש לך שכן אברך, ואתה רואה את הבן יקיר שלו עושה משהו, אתה מבין שזה על דעת אביו. כי הרי הוא לא יסבול שבנו יעשה כזה דבר, ולכן צ"ל שזה בסדר מבחינתו.

אבל כאשר אתה רואה את הבן שלו עם מכנסי ג'ינס, תספורת גלח וקעקועים, אתה מבין שאבא שלו מזמן איבד שליטה עליו.

הבנתי את זה כבר לעיל. אבל זה לא קשור למה שכתב הרב משאש. תעיין היטב במה שכתבתי.

ומה ציפית שיאמר, שמעתי מרב אחד ששם משפחתו מתחיל בא'?

נו נו...

איפה כתוב כאן שלא יהיו מחלוקות?

ועכ"פ הוא לא מדבר על המשיח שיכריע, אלא מה יהיה בזמנו, והוא כותב "נראה לי", ואף אחד אינו יודע מה יהיה עד שיהיה.

כתוב שלא יהיה 'ספיקות' ו'הויות'. כלומר הכל יהיה ברור חד משמעית.

ועכ"פ מה כוונתו שילמדו "מפי הגבורה", האם זה לא נקרא "שלא בשמים היא"?

 

[משיב כהלכה]

תעיין היטב במה שכתבתי.

כנ"ל ודוק.

 

[משיב כהלכה]

כתוב שלא יהיה 'ספיקות' ו'הויות'. כלומר הכל יהיה ברור חד משמעית.
ועכ"פ מה כוונתו שילמדו "מפי הגבורה", האם זה לא נקרא "שלא בשמים היא"?

זה נקרא שיפשטו הספקות, כמו שתשבי יתרץ.

כך או כך, גם אם כולם יבינו לבד מה האמת, משיח לא יכריע בשום מחלוקת.

 

[עת שערי רצון]

העיקר לכוון לאמיתה של תורה.

מכיון שפאות ימינו אסורות לפי כל הפוסקים

מנלן?

כדאי להתכונן לביאת המשיח, אז כולן תלכנה ללא פאות,

מנלן?

ואז כבר לא יהיו את הזכויות הגדולות למתנהגות כרצון ה'

מאי קאמר?

 

[דורש טוב]

מצורף מכתבי הרבנים הפוסקים והאדמורי"ם מהתקופה האחרונה.
כל בר דעת שרוצה שבנותיו ונכדותיו לא תלכנה בפריצות, יודע שכהיום אין ברירה רק לחזור למנהג אמותינו הצנועות ולכסות את הראש בכיוון שהן כיסו אותו!
(מי שעדיין לא יכול לשנות לפחות שירצה ויתפלל על כך, וה' יהיה בעזרו! קשה לאדם לחיות עם חיסרון, אך מי שאינו מצפה לטוב - גם לא יקבל אותו)

 

[מרנן ורבנן]

מצורף מכתבי הרבנים הפוסקים והאדמורי"ם מהתקופה האחרונה.
כל בר דעת שרוצה שבנותיו ונכדותיו לא תלכנה בפריצות, יודע שכהיום אין ברירה רק לחזור למנהג אמותינו הצנועות ולכסות את הראש בכיוון שהן כיסו אותו!
(מי שעדיין לא יכול לשנות לפחות שירצה ויתפלל על כך, וה' יהיה בעזרו! קשה לאדם לחיות עם חיסרון, אך מי שאינו מצפה לטוב - גם לא יקבל אותו)

לעדכונך: בשרשור פה צירפו עוד הרבה דעות של הרב מפוסקי הדור. מהתקופה האחרונה וגם מדורות עברו.
כל בר דעת שרוצה שבנותיו ונכדותיו לא תלכנה בפריצות, יודע שכהיום אין ברירה רק לחזור למנהג אמותינו הצנועות ולנהוג כפי שהורה הרב ולא כפי שזעק הפשקוויל.
(מי שעדיין לא יכול לשנות לפחות שירצה ויתפלל על כך, וה' יהיה בעזרו! קשה לאדם לחיות עם חיסרון, אך מי שאינו מצפה לטוב - גם לא יקבל אותו)

הבהרה, בקהילתי הולכים עם מטפחת ואין לי שום כיוון לפאה, אבל הקמפיין הזה והכפייה הזו כבר עוברת גבולות.

 

[משיב כהלכה]

מצורף מכתבי הרבנים הפוסקים והאדמורי"ם מהתקופה האחרונה

לא כל הרבנים סבורים שפאה עדיפה ממטפחת, חלקם סבורים שמטפחת עדיפה. אבל הרבה מגדולי ישראל גילו דעתם שפאה עדיפה, כפי שהבאתי לעיל.

בנוסף לזה יש לדעת שבדרך כלל פשקווילים (דהיינו מכתב שניסח עסקן והחתים עליו רבנים) אינם שווים מאומה, כי הרבה חתימות מזוייפות, והרבה חתימות חותמים בגלל שרב פלוני חתם וסומכים עליו (כדלקמן), והרבה חתימות הן אמיתיות ואפילו החותם טרח וכתב כמה מילים בכתב יד, אבל בדיעבד מתברר שהפשקוויל עצמו זוייף, דהיינו שלאחר החתימה השתנה תוכן הפשקוויל, והרב החותם לא טרח למחות.

ובפרט בנושא זה שרוב החותמים אינם מצויים בסוגיא.

והרבה דברים המופיעים בפשקווילים הם המצאות בעלמא שאין להם מקור, ואין פוצה פה ומצפצף.

לדוגמא, בפשקוויל הראשון: "המצוה היקרה של כיסוי הראש שמטרתה להוסיף בצניעותה של האשה הנשואה"... אין מקור בחז"ל שטעם כיסוי הראש הוא להוסיף בצניעות, על אחת כמה וכמה שאין מקור לזה שהטעם הוא שהנשואה צריכה להוסיף בצניעותה (ואדרבה בחז"ל משמע להיפך ויעויין בגר"א ובב"ח אה"ע קט"ו), וכן ברוב ככל הראשונים אין זכר לזה.

וכל סגנון הדברים לקוח מהפוסקים האחרונים שאסרו פאה, ובשמם קוראים לציבור (ההולך לפי פסקיהם של המתירים) לעזוב את הפאה וללבוש מטפחת.

עוד דוגמא, "כבר בשנת תשנ"ו כתבו גדו"י שהפאות החדשות ברובן הגדול אינן לפי דרכי הצניעות", זה לקוח מפשקוויל שהתברר כמזוייף ואחד החותמים מגדולי ישראל מחה על זה בחריפות גדולה.

כמו כן, ענין הצניעות בפאה הוא ענין המשתנה עם הזמן, ומה שהפאות החדשות בשנת תשנ"ו לא היו צנועות, אין זה קשור כלל לשנת תשפ"ה, כאשר אותן הפאות הפכו כבר לנדושות בציבור.

גם מה שמצויין בפשקוויל "כל פעם שנמנעים מחבישת הפאה זו מצוה", אין לזה מקור מוסמך, רק שמועה בשם הגריש"א, כאשר בוידאו הוא אמר להיפך, שהפאה מותרת לכתחילה, והביא "מעשה רב" שהתעקש שאשתו תחבוש פאה.

וכן לבנותיו קנה פאות, ואם זו מצוה בכל רגע שחובשות מטפחת, איך מנע מהן מצוה?

וכך סיפר הגאון ר' ירוחם חתן הגרש"ז: "אספר לכם סיפור שפעם אשתי שתהיה בריאה, עם הרבנית לאה ע"ה אויערבאך שהיא בת של הרב אלישיב, עמדו ודברו ביניהן ואמרו - 'מה עושים מאתנו - מורדות בהורים שלנו'? הדבר הכי גדול זה שרואים על הבנות של הרבנים איך הן מתנהגות, רק שלפעמים בנות הולכות בכיוון הלא נכון - אז אנו יודעים, אבל אצל שני הגדולים האלו - הכיבוד אב היה חזק מאד, אז בעצם המעשים יותר גדולים מדיבורים.

מה שאני שמעתי בעצמי מחמי, ואני אסביר את המקום לטעות שהיה בדברים, שאחרים אומרים שמועה הפוכה... אשתי אומרת שהוא נתן לה את הכסף לקנות פאה, ולפני החופה הוא שם את שתי ידיו על הפאה שלה ובירך אותה, וממילא ברור שזה היה בלב שלם.

יחד עם זה אני רוצה להגיד לכם שחמי ז"ל היה תקיף בדברים, ומה שלא היה לפי טעמו - הוא מחה על זה; אספר לכם סיפור שמשלים את התמונה, שפעם אחת, אחת הכלות הצעירות הופיעה בבית בשבת שאחר החתונה והשבע ברכות, ואני בעצמי הייתי שם, ובודאי שיש ענין להקדים בסבר פנים יפות, וחמי הסתכל עליה וראה שהפאה שלה ארוכה מדי, אז הוא פנה לסובבים ושאל 'מי זאת האשה הזאת - אני לא מכיר אותה', ככה חריף! וזה היה לפני כולם! וכמובן שזה היה רמז ברור, והיא סידרה את הפאה למקומה, ואני מראה בכך שמצד שני לא היתה שום שאלה, ואם בבית ככה הנהיגו - אז הפשט שזה היה על דעתו המלאה... הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה".

וכן בפשקוויל השני, "בנות ישראל הצנועות לא יעשו לעג וקלס ממצות כיסוי הראש בלבישת פאות במראה טבעי, וכידוע גם הפאות שהתירו הפוסקים המתירים הם רק הקצרות והיציבות הצמודות לראש".

אבל כל בר בי רב דחד יומא שיפתח קצת את ספרי הפוסקים, יראה שלא מיניה ולא מקצתיה. הפוסקים שהתירו פאה לא חשו ל"לעג וקלס ממצות כיסוי הראש" (ולמעשה רובא דרובא מהפוסקים האוסרים לא דיברו על טעם כיסוי הראש, ולא ניסו לאסור מטעם זה, ואחד היחידים שציין זאת, הלא הוא החסד לאברהם, כתב שזה נגד רש"י מפורש בכתובות ע"ב).

והפוסקים המתירים דיברו על פאות הנראות זהות לגמרי לשיער הטבעי, ללא שום הבדל, ולא מובא בדבריהם אפילו רמז על פאות "קצרות ויציבות". כותב הפשקוויל פשוט מנסה להפוך את הפאה למשהו דמוי קסדה שאף אשה נורמלית לא תסכים להניח על ראשה, ובכך למעשה לאסור את הפאות בעקיפין.

לאחר מכן הוא הולך ומדבר על לב הרבנים דאיירי ב"קול קורא לחיזוק הצניעות", ובזה כל הרבנים תמימי דעים, שהצניעות צריכה חיזוק תמידי, ונקל לו להחתים בשמחה את רוב הרבנים שאינם מתעמקים בפרטים (או מי מהם שאוסר פאה לגמרי ואין לו כלל בעיה עם זה).

וגם במכתבו של הגרמ"ש קליין, שזה כבר אינו פשקוויל אלא מכתב שנכתב על ידו באופן אישי, יש דברים שאין להם ביאור וצע"ג.

מה שכתב על "פאות פרוצות בימינו ששערן דומה לשל נערה", כך היה מקדמת דנא ולא התחדש שום דבר בימינו, כנ"ל באריכות. והטוען כך, נעלם ממנו כל דברי האחרונים האוסרים פאה והמתירים פאה גם יחד.

וכן מה שכתב שלא ניכר שהיא נשואה, אין לזה מקור כלל (דבעינן "היכר") ואפי' הגר"ע יוסף שלל זאת בתוקף.

 

[משיב כהלכה]

כל בר דעת שרוצה שבנותיו ונכדותיו לא תלכנה בפריצות, יודע שכהיום אין ברירה רק לחזור למנהג אמותינו הצנועות ולכסות את הראש בכיוון שהן כיסו אותו!

כל בר דעת יודע שאמותינו הצנועות (בפרט בארצות המזרח) כיסו הראש ברדיד (דהיינו שאל ורעלה) וכמבואר בשו"ע וברמב"ם, ובימינו זה לא רלוונטי ואדרבה הבודדות שהולכות כך הן פרוצות כי כולם מסתכלים עליהן, וגם נגרם להם נזק נפשי.

והדבר הכי מגוחך הוא לקרוא "לחזור למנהג אמותינו הצנועות" כשבפועל מדובר בכיסוי של מטפחת, שעל זה כתב המהר"ם חאגיז ש"כגלוי דמי", והשו"ע כתב על זה שתצא בלא כתובה.

על אחת כמה וכמה כאשר רואים בחוש שהמטפחות כיום אינן מכסות.

 

[משיב כהלכה]

בנוסף לזה יש לדעת שבדרך כלל פשקווילים (דהיינו מכתב שניסח עסקן והחתים עליו רבנים) אינם שווים מאומה, כי הרבה חתימות מזוייפות, והרבה חתימות חותמים בגלל שרב פלוני חתם וסומכים עליו (כדלקמן), והרבה חתימות הן אמיתיות ואפילו החותם טרח וכתב כמה מילים בכתב יד, אבל בדיעבד מתברר שהפשקוויל עצמו זוייף, דהיינו שלאחר החתימה השתנה תוכן הפשקוויל, והרב החותם לא טרח למחות.
ובפרט בנושא זה שרוב החותמים אינם מצויים בסוגיא.

וכעת ארחיב בזה, יען כי בכל המכתבים הנ"ל אין אפילו תשובה אחת מנומקת.

על אותו "מכתב גדולי ישראל בתשנ"ו" שהפשקווילים אוהבים לצטט, חתום אחד מגדולי ישראל שאף הוסיף כמה שורות בכתב ידו, הלא הוא הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', מגדולי דורנו.

אבל לאחר כמה שנים שאל אותו אחד ממקורביו, האם הוא אוחז שמטפחת עדיף, וכך ענה לו (הובאו דבריו בקובץ בית הלל י"ט):

"בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין.

הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה.

ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים.

אבל התעמולה שעושין בדבר, יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל".

וכן הגה"צ רבי נחום דיאמנט שליט"א, משגיח בישיבת "נתיבות עולם", אמר באחת משיחותיו כי היה מזועזע מאותם זייפנים שפרסמו בשם הגרמ"י לפקוביץ את אותו הפשקוויל נגד חבישת פאה, והוא אישית הלך ושאל אותו, מאחר שידע שהוא מעודד חבישת פאה כמנהג ישראל מדורי דורות. וגם לו הוא סיפר על הזיוף הנורא, שהחתימוהו על דבר אחר לגמרי, וכתבו בשמו את ההיפך מדעתו.

ויש להעיר כי המכתב המזוייף בשם הגרמ"י לפקוביץ פורסם בשנת תשנ"ו, ובמשך שמונה שנים לא פירסם הכחשה לדברים, למרות שהם היפך דעתו ממש והוצאו ממנו במרמה כאשר ביקשו ממנו לחתום על מכתב חיזוק לנשים הנוהגות ללבוש מטפחת, שיכסו כראוי את כל הראש וכו'. ורק לאחר שמקורבו פנה אליו בשנת תשס"ד ושאל על דעתו בנדון, כתב לו את המכתב הנ"ל באופן פרטי, והוא הלך ופרסמו בקובץ "בית הלל".

ע"כ סיפור המעשה בהגרמ"י לפקוביץ, שמדבריו משמע בפשטות שהחתימו אותו על פשקוויל אחר לגמרי, ולאחר חתימתו השתנה כל תוכן הפשקוויל והפך לעידוד חבישת מטפחת ונגד חבישת פאות.

כמו כן העיד נכד הגרש"ז אויערבאך בספר ועלהו לא יבול חלק ג עמ' עג:

"בשנה האחרונה לחייו של סבא, פורסמו מודעות בענין צניעות במלבושי נשים, שכתוב בסופן שהמכתב היה למראה עיניו של הגרש"ז אויערבאך. היה נשמע מניסוח הדברים, שכל מה שכתוב במודעה היה בהסכמתו. זכור לי שסבא הקפיד על כך ששינו את מה שאמר, וכתבו שם דברים לאיסור, דברים שחשב ואמר בפירוש שמותר".

ושוב רואים כאן שלכותבי הפשקווילים אין דין ואין דיין, ואפי' אם פוסק פלוני אומר להם כך, הם מסוגלים לכתוב בשמו את ההיפך הגמור, וברוב הפעמים אין זה מתפרסם (וגם במקרה זה התפרסם במקרה ע"י נכד הגרש"ז, ורוב קוראי הפשקוויל מסתמא לא נחשפו לזה).

וראה גם מה שכתב הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל אב"ד אונגוואר בשו"ת משנה הלכות חלק ח' סי' קי"ט, וזה לשונו: "אותם החותמים על האיסור ואינם בקיאים בדבר, רק שחתמו מטעם שראו גדולים אחרים חתומים שם, וסומכים עליהם, או שחתמו שמם כדי להוסיף בחתימות ולהגדיל הרשימה של רבנים שיראה שהרבה רבנים אוסרים, או משום כבוד מרן שליט"א, לא די בזה שאינן מכריעים את ההלכה להקרא רוב, אלא אדרבה עוברים בלאו... דגם עוברים על סילוף ההלכה בכלל. ובפרט שאם ישאר הפסק הזה חתום, ובדורות הבאים אחרינו יראו שכל הני חתמו לאסור, יסברו דוודאי היו גדולי ישראל שידעו לפסוק, ויתחשבו בזה, ויסלפו ההלכה לדורות הבאים".

"גם פשוט דאותם הרבנים שאוסרים מחמת יראה או שאר פניות, אין להתחשב בחתימה כזו... וכן עשו רבים... ואחרים חתמו על האיסור מחמת שיראים שילעיזו עליהם המחמירים ויטרידו אותם, ואחרים מנועים מלהביע דעתם ברבים מפני שהוציאו ספרים, ויראים מפני הטרור שלא ילמדו בספריהם כאשר זה קרה בכמה ישיבות שזרקו ספרי גדולי הרבנים מהישיבות... ועוד יש רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף, ועוד יש כמה רבנים שפשוט יראים מטרור וזלזול מ... אשר בכוחם להשמיץ, וגם עשו כן, ועושים כן למי שאפשר, ופשוט דאין זה רוב".

וכן כתב הגר"ב זילבר זצ"ל בשו"ת אז נדברו (חלק י"ג סימן פ), על אלה המפרסמים דבריהם בכרוזים ומודעות, ומחתימים עליהם רבנים: "ומה שמעלת כבודו מזכיר מת"ח מפורסם [שאוסר נהיגת נשים] בטח התכוון לידידנו הגאון המפורסם מרא דאתרא הרב שמואל וואזנר שליט"א, אבל לפי מה שנתפרסם באחרונה במודעות כתב דבר זה רק בתור חומרא ולא איסור ממש כמו שפרסמו בשמו באחרונה, ולפי האמור אינו מובן מה מקום החומרא בזה. וכבר היה לי עוד מלפני כמה שנים פתחון פה לפניו בקשר לזה, שאין לזה שום שייכות לצניעות. ואם מחמירים בגלל צניעות במקום שאין להחמיר, גורם להקל במקום שצריכים להחמיר. אני לא מכיר את זהותם של מחברי הכרוזים שחותמים עצמם בשמות שונים, אבל כפי הנראה שכוחם לחפש ולמצוא איזה חסרון ובונים ע"ז בנינים גדולים, ובאים לפני הרבנים ומתארים בצבעים שחורים, וכמובן שמנענעים להם עם הראש ואח"כ באים לפרסם איסורים בשם כל הרבנים. בקיצור אין אני רואה שום חשש אם נשים נוהגות יותר מאנשים".

וראה עוד מה שכתב בשו"ת בני בנים (חלק ג' סימן כ"ה) להרב פסח אליהו פאלק: "לפני כעשר שנים כתבתי לו בענין אחד ונדפס בשו"ת בני בנים (חלק ב' סימן י"ט) אך לא קבלתי תשובה, וכעבור כמה שנים פגשתיו כשבקרתי בקהילתו. ועיין בבני בנים (חלק א' סימן ל"ט) שכתבתי לרב אחר משם שגם כן חיבר קונטרס בלשון האנגלית, וסמך על מקצת גדולים לאסור על כל העולם, וכמו בהערות הנוכחיות באות א', שהעתיק קול קורא שיצא בארץ ישראל שיש בו צירוף הלכות ברורות עם ענינים שאינם בשלחן ערוך... ואין מורים מתוך קול קורא, כי אחד מחבר את הנוסח ומחתים אחרים, ורוב החותמים סומכים על החותמים הראשונים בלי להתעמק בפרטים, ואי אפשר לעמוד על מקור הדברים וסמכותם, ותשובה מנומקת אחת שווה כרוזים הרבה אפילו כשחתמו גדולים על הכרוז עצמו, וכל שכן כאן שרק היה למראה עיניהם".

וכתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ד', סי' ל"ח) שפסק הלכה ללא טעם ונימוק (כנהוג בתקנונים או בכרוזים) אינו נחשב פסק, "ויכול חכם אחר שסובר איפכא בטעם שנכון לדעתו להורות איפכא אף להקל וכ"ש כשהוא להחמיר, מאחר דהוראת הראשון שהוא בלא ידיעת טעם אין להחשיבה הוראה... גם ליכא כלל בזמננו מי שיכול לומר ולהדפיס פסקי דינים חדשים שלא הוזכרו בפירוש בשו"ע בלא ביאור ומקורות".

 

[עת שערי רצון]

מצאתי קונטרס קצרצר נחמד בנושא הנ''ל (ככל הנראה נכתב ע''י א' מתלמידי הר' עובדיה זצ''ל, אבל יודע גם להבין ולכבד שיש עוד דעות ושיטות בעולם, והלואי כולם היו כמוהו)

 

[מתוק מדבש]

מצאתי קונטרס קצרצר נחמד בנושא הנ''ל (ככל הנראה נכתב ע''י א' מתלמידי הר' עובדיה זצ''ל, אבל יודע גם להבין ולכבד שיש עוד דעות ושיטות בעולם, והלואי כולם היו כמוהו)

איני יודע מי הכותב, ומה מהטרתו
אבל כותבו בטוטו"ד

 

[אבני הכותל]

מתוך ספר מנחת רפאל (סויד) מאמרים תשפ"ב

 

[עת שערי רצון]

מתוך ספר מנחת רפאל (סויד) מאמרים תשפ"ב

מי זה?

 

[אבני הכותל]

מי זה?

הרב רפאל סויד,
ת"ח צעיר ובקי ולמדן עצום
גר בבני ברק, רו"כ מחבר ספרים ומוסר שיעורים בהרבה ישיבות

 

[הצעיר]

מובא כאן ציטוט מהאגרות משה שאסור לבעל להחמיר על אשתו כיון שיש לה רבות על מי לסמוך ואם רוצה להחמיר ולהתחזק שיתחזק בדברים ששקורים אליו ולא לכפות את אשתו בדברים שהם נגד המשנה ברורה.