פאה נכרית - בעד ונגד

אפשר לדעת מה הקושיא החמורה ?? אולי בהזדמנות כשיהיה תח"י, תביא לנו לראות

קושיה פשוטה, למה אסרו ברה"ר מחשש "דילמא שלפא", הרי לא תגלה שערה, כמבואר במשנה (דף נז.) שמותר לצאת בסרביטין אם הם קשורים, דלא חיישינן שמא תסירם, שהרי לא מיגליא שערה, ע"ש ברש"י. וכן ב"כיפה של צמר שפיר דמי", פירש רש"י "דכיון דמיגליא שערה לא שלפא ומחויא".
 
לכאורה הקושיא ה"חמורה" עדיין לא מפרקת את יסוד השלטי גיבורים בדין "שער באשה ערווה"

בוודאי שלא, רק שלא מוכח היתר מהגמ', והוא אשר כתבתי:

וצריך להדגיש שכל ענין זה של סוגיות הגמרא, יש ראיה או אין ראיה, הוא שולי לגמרי, והשכל הישר מבין שאם נושא זה התעורר לפני 500 שנה, פשיטא שלפני כן לא כיסו עם זה את הראש.

כי עיקר ההיתר הוא היסוד שקבע הש"ג ששיער תלוש הוא כבגד המכסה שערה, ואין בו משום ערוה ואין בו משום גילוי ראש, ולא נותר אלא לשלול את טעמי האוסרים וממילא זה מותר.

ואם תשאל אם כן מה בא הש"ג להוכיח מהגמ', זה מבואר בהקדמה הנ"ל.
 
אם חלק עליו, נחשב דעה בפני עצמו.
כל כוונתי שכיון שהוא לא חשש לחלוק עליו כאשר חשב אחרת, ולכן גם אם סבר כמותו זה לא בגלל "שרבו" כך סובר, אלא כי "הוא" סובר כך. וממילא זה דעה בפני עצמה. ומ"מ אין בזה כ"כ נפק"מ כי באמת בדור האחרון רוב הפוסקים התירו (ההר צבי, האגרות משה, הישכיל עבדי, הרב משאש, האור לציון, ועוד), ובודאי שמי שסומך עליהם יש לו אילן גדול לסמוך עליו.
אני לא נוטה להאמין לסיפורים כאלה, או שהסיפור לא היה או שהסיפור נופח, או שזה נאמר בהלצה.

וכי לבן הבית היתה הוה אמינא שהגר"ש משאש יכעס עליו מפני שחולק עליו, או יגרשו מביתו? הוא היה סמל הענווה, ולא סתם כלפי חוץ אלא ענווה פנימית אמיתית.
ולגבי הסיפור זה ראיתי בספר על הרב משה (לא זוכר איזה אולי "האיש משה"), אבל אני לא לוקח אחריות עליו, יש הרבה סיפורים על רבנים שלא היו ולא נבראו.
 
פשוט שהקושיה היתה חמורה והתירוץ דחוק ולא מתקבל על השכל הישר.

וזו לא קושיה של הגר"מ לוי, כבר קדמוהו רבים וטובים וגם תירצו על זה תירוצים (והגר"ש משאש לא ראה אותם). כגון שחבשה כיפת צמר תחת הפאה.

אבל בהקדמת ספר חן וכבוד ביאר את המציאות בזמן הגמ' כמין חומר, ולפ"ז נפלו כל הקושיות מאליהן. מצ"ב.

וצריך להדגיש שכל ענין זה של סוגיות הגמרא, יש ראיה או אין ראיה, הוא שולי לגמרי, והשכל הישר מבין שאם נושא זה התעורר לפני 500 שנה, פשיטא שלפני כן לא כיסו עם זה את הראש.
השאלה אם מע"כ יכול להעלות ד' הגר"מ לוי והגר"ש משאש
 
לכאורה הקושיא ה"חמורה" עדיין לא מפרקת את יסוד השלטי גיבורים בדין "שער באשה ערווה"
@משיב כהלכה
חוץ מכך שיסודו של הש"ג מוכרח לפי הזוהר, ולפי סודם של דברים הוא מוכרח ג"כ ואכמ"ל
וקי"ל דהזוהר מכריע בין הראשונים, כמ"ש בבית יוסף ל"א, ואף נגד הראשונים כמ"ש בב"י תכ"ו ובש"ע שם
 
נערך לאחרונה:
חוץ מכך שיסודו של הש"ג מוכרח לפי הזוהר, ולפי סודם של דברים הוא מוכרח ג"כ ואכמ"ל
וקי"ל דהזוהר מכריע בין ראשונים, כמ"ש בבית יוסף ל"א

הגאון האדיר רבי נחום רוטשטיין שליט"א, ראש ישיבת נזר התורה, האריך לבאר ע"פ סוד את טעם כיסוי הראש, וההבדל בין שיער טבעי לשיער תלוש. ואלה דבריו לאחר שציטט דברי הזוה"ק: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, וע"י זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".
 
הרב יגאל כהן כבודו במקומו מונח, אך מפורסם כדרשן ולא כפוסק הלכה, האם אתה מכיר מישהו שהולך לפי פסקי מרן הרב יגאל כהן?

אם תלך בדרך זו ותמנה כל אברך בעל כושר דיינות, יכלה הזמן והמה לא יכלו.
מה זה משנה מה מפורסם בפועל יש לו שו"ת ופוסק להלכה.
 
הרב יגאל כהן כבודו במקומו מונח, אך מפורסם כדרשן ולא כפוסק הלכה, האם אתה מכיר מישהו שהולך לפי פסקי מרן הרב יגאל כהן?

אם תלך בדרך זו ותמנה כל אברך בעל כושר דיינות, יכלה הזמן והמה לא יכלו.
כנראה אתה מכיר אותו רק מהדיסקים, מדובר בגאון משכמו ומעלה חיבר כבר שו"ת אחד והשני בדרך, יש לו קהל גדול בב"ב וכולל גדול שהולך אחר פסקיו, אם אתה לא יודע אל תכתוב עד שתברר.
 
נחשב לגאון וצדיק, אבל מעולם לא פסק הלכה לציבור ולא חיבר ספרי שו"ת. וכפי שכתבתי לעיל, התבטא במפורש שהולך אחר הגר"ע יוסף בכל אשר יאמר.
יש לו שיעורים מפוסרמים וגם בספרו על התניא כ' דעתו להחמיר ופירט שם הסיבות ולא קשור להגר"ע יוסף
 
כנראה אתה מכיר אותו רק מהדיסקים, מדובר בגאון משכמו ומעלה חיבר כבר שו"ת אחד והשני בדרך, יש לו קהל גדול בב"ב וכולל גדול שהולך אחר פסקיו, אם אתה לא יודע אל תכתוב עד שתברר.

כפי שכתבתי, הנפק"מ העיקרית היא אם חולק על הגר"ע יוסף או לא.

ואגב, זה שהוא מחזיק כולל, לא אומר שהאברכים הולכים אחר פסקיו.
 
יש לו שיעורים מפוסרמים וגם בספרו על התניא כ' דעתו להחמיר ופירט שם הסיבות ולא קשור להגר"ע יוסף

שוב: לא נחשב פוסק כלל, ולא פסק הלכה מעולם, וגם אם אמר לדוגמא "פאה זה פריצות" זה אפילו לא מתחיל להיות קצה קצהו של פסק הלכה.
 
מה המקור של ד' החזו"א הללו?
הרב @הצעיר העתיק מקונטרס שכתב בנו של הגר"ח גריינימן בשם אביו
ולגוש"ע, במחכ"ת דבריו אינם מובנים, הרי איפכא מסתברא, שבנדו"ד אפי' המיקל הגדול החמיר, ומוכח שקשה מאד להתיר
וע"ע מ"ש חכם א' שליט"א -
1743914534982.png
ואפשר להוסיף: מפעל הפיס, קוסם, רגל על רגל בבית כנסת, זמן רבינו תם לחומרא, אחוז המים ביין, ועוד ועוד
 
הרב @הצעיר העתיק מקונטרס שכתב בנו של הגר"ח גריינימן בשם אביו

המקור הוא ספר "דינים והנהגות מהחזו"א" (חלק ב' פ"ח אות ט') שכתבו תלמידיו המובהקים של החזו"א: "על פאה נכרית שמענו שאמר פעם שלפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער".
 
בדעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, מצאתי מראה מקום מעניין ["ברב הנ"ל" הוא הרב דניאל זאדה]

לתלמידיו פעם היקל ופעם החמיר, לא שנא מצד הדין ולא שנא מצד צניעות (וכי צניעות אינה מצד הדין?) כדי לבלבל את הציבור. אבל בספריו וכן בדרשתו המוקלטת היקל מכל הצדדים וביאר דבריו בבהירות.
 
ולגוש"ע, במחכ"ת דבריו אינם מובנים, הרי איפכא מסתברא, שבנדו"ד אפי' המיקל הגדול החמיר, ומוכח שקשה מאד להתיר
וע"ע מ"ש חכם א' שליט"א

זה שראה להחמיר דוקא בזה, לא מפני "שקשה להתיר" שהרי מספריו מוכח בבירור להתיר בכל טעם שאסר, כפי שרואים כאן, וכן מוכח ממה שהיקל בקלות לאנשים פרטיים, וכי באיסור כזה חמור אפשר להקל לאשה רק בגלל שאפה ארוך, שתעשה ניתוח... אלא ראה למיגדר מילתא מפני שהיה בעיניו פריצות.

אבל הכותב טוען, מה הרב מרעיש את העולם על ספק איסור דרבנן, כאשר באיסורי דאורייתא היקל בשופי כאשר הכריע להקל.

וכן כתב הגר"ח אפללו שליט"א, "וביותר תגדל התמיהה שעשו הרבה רעש מהיתר הפאה, והלא מצינו בעניינים סבוכים וחמורים פי כמה מהיתר הפאה, ובכל אופן הכריעו להקל ע"י כמה ספיקות וצירופים, אף במידי דאורייתא: איסור אשת איש, ממזרות, נדה, שבת, וכיו"ב שתלויים באיסורי כרת וסקילה, והעיקר להקל על כלל ישראל בכוחא דהיתרא. וקל וחומר בענין הפאה שכמעט ואין פוסק האוסר שלא מחשיב האיסור לכל היותר דרבנן, וקיימא לן בדרבנן הלך אחר המיקל".

רק שסגנונו של הכותב הנ"ל מוזר, וכי אלה "ראיות להתיר"... ואם תרצה, זהו ההבדל בין הסגנון הליטאי לסגנון הספרדי. אותי זה משעשע ותו לא.
 
ואפשר להוסיף: מפעל הפיס, קוסם, רגל על רגל בבית כנסת, זמן רבינו תם לחומרא, אחוז המים ביין

במפעל הפיס חזר בו בסוף ימיו והתיר.

גם בקוסם, כתב הראש"ל ר' יצחק יוסף שבחזון עובדיה ח"ג בסוף הספר כתב להקל באופן שמראה דוגמא שהכל זריזות ידיים, בקוסם גוי ולצורך שמחת ילדים חולים, או שמחת חתן וכלה.

רגל על רגל בבית הכנסת, אם נוח לו כך - התיר (כגון שרוצה להניח ספר על רגלו).

זמן ר"ת הוא רק חומרא טובה לשיטתו.

אחוז המים ביין - בנקל אפשר למצוא היום ביינות השונים, ואין זו "חומרא" מופלגת.
 
ועוד ועוד

ועוד ועוד...

עצם העובדה שצריך לחפש בנרות היכן החמיר, מוכיחה על הדבר הגלוי והידוע שחיפש תמיד להקל (וכמדומה שאף הצהיר כן בתחילת דרכו).

וכן כאשר התמנה בנו ר' יצחק להיות ראשון לציון, אמר לו: "אדם שהוא לא יודע הרבה תורה, כשיש אצלו ספק? – אסור וגמרנו. כל דבר אסור אסור", אמר הרב, והמשיך: "זו לא דרכה של תורה. דרכה של תורה לחפש, למצוא דרכים לפתרונות, להקל על ישראל, לא להכביד עליהם. לחפש איסורים זה לא חכמה. 'כוח דהיתרא עדיף (כשאפשר, עדיף להתיר) איך? על ידי ידע רחב שיש לו".

רק שהיום התעוררו תלמידי ר' יצחק יוסף לחפש היכן הרב עובדיה מחמיר, כדי שלא יצא לו שם רע של מיקל ח"ו...
 
המקור הוא ספר "דינים והנהגות מהחזו"א" (חלק ב' פ"ח אות ט') שכתבו תלמידיו המובהקים של החזו"א: "על פאה נכרית שמענו שאמר פעם שלפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער".
דבר חדש בביהמ"ד.
יש תיעוד או תצלום???
 
עצם העובדה שצריך לחפש בנרות היכן החמיר, מוכיחה על הדבר הגלוי והידוע שחיפש תמיד להקל (
זה לא בושה.
מרן הגרע"י חיפש בנרןת דרכים להקל.
הוא ראה בזה מטרה, לקרב את הציבור.
הוא דיבר על זה בבירור.
מרן הגרע"י היה רב שחשב כל ימיו על המון העם ואף על הרחוקים ביותר, וחיפש ודאג איך לעזור להם, לסייע, ולקרב.
הדוגמאות רבות, וידועות. וא"צ להאריך.
אבל בפירוש: מרן הגרע"י זה היתה אצלו שיטה ודרך, ולא צריך להתבייש במה שהוא אחז שזה לכתחילה, זה היתה מטרתו, וא"א להכחיש שהקב"ה סייע בעדו, דבריו התקבלו, ומליון איש הלכו בוכים בלויה, לא לחינם.
 
דבר חדש בביהמ"ד.
יש תיעוד או תצלום???

כנראה חדש אצלך.. זה הדבר הכי מפורסם מזה שנים.

וכן הביא בספר חן וכבוד שהעידו לו גדולי הדור מתלמידי החזו"א.

וכן כתבו בד"צ בני ברק (בנשיאות הגר"נ קרליץ) במכתב שפרסמו ביום כ"ג חשוון תשע"ח: "ידוע דמרן החזון איש זללה"ה התיר לכתחילה שנשים יכסו הראש בפאה נכרית". וחתמו עליו הגר"ש רוזנברג והגר"י סילמן שליט"א.
 
ראשי תחתית