פאה נכרית - בעד ונגד

[משיב כהלכה]

הנפק"מ העיקרית היא אם חלק על הגר"ע בכמה עניינים, ואז תוכל למנותו כפוסק בפני עצמו. אבל אם מבטל עצמו להגר"ע יוסף בכל דבר, אינו נחשב.

 

[נוריאל עזרא]

הרב מאיר מאזוז הולך אחר אביו, בעל האיש מצליח..

חשוב לציין שהרב מאזוז חולק במספר לא מבוטל של פעמים על אביו.

 

[משיב כהלכה]

זה מעניין, אשמח לראות דוגמאות (כדי לא להסיט את האשכול, אולי תפתח אשכול נפרד בפורום זה עם דוגמאות).

 

[נוריאל עזרא]

זה מעניין, אשמח לראות דוגמאות (כדי לא להסיט את האשכול, אולי תפתח אשכול נפרד בפורום זה עם דוגמאות).

בע"ה אשתדל צריך חיפוש.

 

[בהצלחה רבה]

הרב יגאל כהן כבודו במקומו מונח, אך מפורסם כדרשן ולא כפוסק הלכה, האם אתה מכיר מישהו שהולך לפי פסקי מרן הרב יגאל כהן?

אם תלך בדרך זו ותמנה כל אברך בעל כושר דיינות, יכלה הזמן והמה לא יכלו.

כנראה אתה מכיר אותו רק מהדיסקים, מדובר בגאון משכמו ומעלה חיבר כבר שו"ת אחד והשני בדרך, יש לו קהל גדול בב"ב וכולל גדול שהולך אחר פסקיו, אם אתה לא יודע אל תכתוב עד שתברר.

 

[בהצלחה רבה]

נחשב לגאון וצדיק, אבל מעולם לא פסק הלכה לציבור ולא חיבר ספרי שו"ת. וכפי שכתבתי לעיל, התבטא במפורש שהולך אחר הגר"ע יוסף בכל אשר יאמר.

יש לו שיעורים מפוסרמים וגם בספרו על התניא כ' דעתו להחמיר ופירט שם הסיבות ולא קשור להגר"ע יוסף

 

[משיב כהלכה]

כנראה אתה מכיר אותו רק מהדיסקים, מדובר בגאון משכמו ומעלה חיבר כבר שו"ת אחד והשני בדרך, יש לו קהל גדול בב"ב וכולל גדול שהולך אחר פסקיו, אם אתה לא יודע אל תכתוב עד שתברר.

כפי שכתבתי, הנפק"מ העיקרית היא אם חולק על הגר"ע יוסף או לא.

ואגב, זה שהוא מחזיק כולל, לא אומר שהאברכים הולכים אחר פסקיו.

 

[משיב כהלכה]

יש לו שיעורים מפוסרמים וגם בספרו על התניא כ' דעתו להחמיר ופירט שם הסיבות ולא קשור להגר"ע יוסף

שוב: לא נחשב פוסק כלל, ולא פסק הלכה מעולם, וגם אם אמר לדוגמא "פאה זה פריצות" זה אפילו לא מתחיל להיות קצה קצהו של פסק הלכה.

 

[הצעיר]

בכל המקומות האחרים המחמיר חמור וכו' ופתאום פה מי שמקל לא כדעת רבם הוא נעשה טמא ומשוקץ,
משהו פה לא הגיוני כל כך.

 

[מתוק מדבש]

בכל המקומות האחרים המחמיר חמור וכו' ופתאום פה מי שמקל לא כדעת רבם הוא נעשה טמא ומשוקץ,
משהו פה לא הגיוני כל כך.



הצג קובץ מצורף 2792

מה המקור של ד' החזו"א הללו?

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

מה המקור של ד' החזו"א הללו?

הרב @הצעיר העתיק מקונטרס שכתב בנו של הגר"ח גריינימן בשם אביו
ולגוש"ע, במחכ"ת דבריו אינם מובנים, הרי איפכא מסתברא, שבנדו"ד אפי' המיקל הגדול החמיר, ומוכח שקשה מאד להתיר
וע"ע מ"ש חכם א' שליט"א -

ואפשר להוסיף: מפעל הפיס, קוסם, רגל על רגל בבית כנסת, זמן רבינו תם לחומרא, אחוז המים ביין, ועוד ועוד

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

בדעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, מצאתי מראה מקום מעניין ["ברב הנ"ל" הוא הרב דניאל זאדה]

 

[משיב כהלכה]

הרב @הצעיר העתיק מקונטרס שכתב בנו של הגר"ח גריינימן בשם אביו

המקור הוא ספר "דינים והנהגות מהחזו"א" (חלק ב' פ"ח אות ט') שכתבו תלמידיו המובהקים של החזו"א: "על פאה נכרית שמענו שאמר פעם שלפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער".

 

[משיב כהלכה]

בדעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, מצאתי מראה מקום מעניין ["ברב הנ"ל" הוא הרב דניאל זאדה]

לתלמידיו פעם היקל ופעם החמיר, לא שנא מצד הדין ולא שנא מצד צניעות (וכי צניעות אינה מצד הדין?) כדי לבלבל את הציבור. אבל בספריו וכן בדרשתו המוקלטת היקל מכל הצדדים וביאר דבריו בבהירות.

 

[משיב כהלכה]

ולגוש"ע, במחכ"ת דבריו אינם מובנים, הרי איפכא מסתברא, שבנדו"ד אפי' המיקל הגדול החמיר, ומוכח שקשה מאד להתיר
וע"ע מ"ש חכם א' שליט"א

זה שראה להחמיר דוקא בזה, לא מפני "שקשה להתיר" שהרי מספריו מוכח בבירור להתיר בכל טעם שאסר, כפי שרואים כאן, וכן מוכח ממה שהיקל בקלות לאנשים פרטיים, וכי באיסור כזה חמור אפשר להקל לאשה רק בגלל שאפה ארוך, שתעשה ניתוח... אלא ראה למיגדר מילתא מפני שהיה בעיניו פריצות.

אבל הכותב טוען, מה הרב מרעיש את העולם על ספק איסור דרבנן, כאשר באיסורי דאורייתא היקל בשופי כאשר הכריע להקל.

וכן כתב הגר"ח אפללו שליט"א, "וביותר תגדל התמיהה שעשו הרבה רעש מהיתר הפאה, והלא מצינו בעניינים סבוכים וחמורים פי כמה מהיתר הפאה, ובכל אופן הכריעו להקל ע"י כמה ספיקות וצירופים, אף במידי דאורייתא: איסור אשת איש, ממזרות, נדה, שבת, וכיו"ב שתלויים באיסורי כרת וסקילה, והעיקר להקל על כלל ישראל בכוחא דהיתרא. וקל וחומר בענין הפאה שכמעט ואין פוסק האוסר שלא מחשיב האיסור לכל היותר דרבנן, וקיימא לן בדרבנן הלך אחר המיקל".

רק שסגנונו של הכותב הנ"ל מוזר, וכי אלה "ראיות להתיר"... ואם תרצה, זהו ההבדל בין הסגנון הליטאי לסגנון הספרדי. אותי זה משעשע ותו לא.

 

[משיב כהלכה]

ואפשר להוסיף: מפעל הפיס, קוסם, רגל על רגל בבית כנסת, זמן רבינו תם לחומרא, אחוז המים ביין

במפעל הפיס חזר בו בסוף ימיו והתיר.

גם בקוסם, כתב הראש"ל ר' יצחק יוסף שבחזון עובדיה ח"ג בסוף הספר כתב להקל באופן שמראה דוגמא שהכל זריזות ידיים, בקוסם גוי ולצורך שמחת ילדים חולים, או שמחת חתן וכלה.

רגל על רגל בבית הכנסת, אם נוח לו כך - התיר (כגון שרוצה להניח ספר על רגלו).

זמן ר"ת הוא רק חומרא טובה לשיטתו.

אחוז המים ביין - בנקל אפשר למצוא היום ביינות השונים, ואין זו "חומרא" מופלגת.

 

[משיב כהלכה]

ועוד ועוד

ועוד ועוד...

עצם העובדה שצריך לחפש בנרות היכן החמיר, מוכיחה על הדבר הגלוי והידוע שחיפש תמיד להקל (וכמדומה שאף הצהיר כן בתחילת דרכו).

וכן כאשר התמנה בנו ר' יצחק להיות ראשון לציון, אמר לו: "אדם שהוא לא יודע הרבה תורה, כשיש אצלו ספק? – אסור וגמרנו. כל דבר אסור אסור", אמר הרב, והמשיך: "זו לא דרכה של תורה. דרכה של תורה לחפש, למצוא דרכים לפתרונות, להקל על ישראל, לא להכביד עליהם. לחפש איסורים זה לא חכמה. 'כוח דהיתרא עדיף (כשאפשר, עדיף להתיר) איך? על ידי ידע רחב שיש לו".

רק שהיום התעוררו תלמידי ר' יצחק יוסף לחפש היכן הרב עובדיה מחמיר, כדי שלא יצא לו שם רע של מיקל ח"ו...

 

[מתוק מדבש]

המקור הוא ספר "דינים והנהגות מהחזו"א" (חלק ב' פ"ח אות ט') שכתבו תלמידיו המובהקים של החזו"א: "על פאה נכרית שמענו שאמר פעם שלפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער".

דבר חדש בביהמ"ד.
יש תיעוד או תצלום???

 

[מתוק מדבש]

עצם העובדה שצריך לחפש בנרות היכן החמיר, מוכיחה על הדבר הגלוי והידוע שחיפש תמיד להקל (

זה לא בושה.
מרן הגרע"י חיפש בנרןת דרכים להקל.
הוא ראה בזה מטרה, לקרב את הציבור.
הוא דיבר על זה בבירור.
מרן הגרע"י היה רב שחשב כל ימיו על המון העם ואף על הרחוקים ביותר, וחיפש ודאג איך לעזור להם, לסייע, ולקרב.
הדוגמאות רבות, וידועות. וא"צ להאריך.
אבל בפירוש: מרן הגרע"י זה היתה אצלו שיטה ודרך, ולא צריך להתבייש במה שהוא אחז שזה לכתחילה, זה היתה מטרתו, וא"א להכחיש שהקב"ה סייע בעדו, דבריו התקבלו, ומליון איש הלכו בוכים בלויה, לא לחינם.

 

[משיב כהלכה]

דבר חדש בביהמ"ד.
יש תיעוד או תצלום???

כנראה חדש אצלך.. זה הדבר הכי מפורסם מזה שנים.

וכן הביא בספר חן וכבוד שהעידו לו גדולי הדור מתלמידי החזו"א.

וכן כתבו בד"צ בני ברק (בנשיאות הגר"נ קרליץ) במכתב שפרסמו ביום כ"ג חשוון תשע"ח: "ידוע דמרן החזון איש זללה"ה התיר לכתחילה שנשים יכסו הראש בפאה נכרית". וחתמו עליו הגר"ש רוזנברג והגר"י סילמן שליט"א.