אנו דנים בפשט או בקבלה?תוכל להסביר לי בהגיון, מה ההבדל בין "ובנו בחרת" לבין "אשר בחר בנו"?
אם עברנו לדון בפשט זה אומר שיש קושיא על 'כל' הראשונים שלא שמו לב מה שכתבו, וכלשון האר"י 'טועים טעות גמור'. אני חושב שחמור מאוד מאוד לכתוב ולחשוב על 'כל' הגאונים והראשונים דבר כזה, יותר ממה שאני כתבתי על האר"י. האר"י כמובן לא ידע מזה אלא דיבר על 'הסידורים', שכביכול טעו, אבל התברר שזה לא רק סידורים אלא גם גאונים וראשונים.
אז ודאי שלשאול עליהם 'בסברא' אין לנו רשות כלל, ולאשוויי טועים.
מה שהבאת מדברי החקקי לב והפתה"ד - אין בזה חידוש, שהרי הובאו במאמר שם, ועי"ש מה שכתב על דבריהם.
מה שהבאת מדברי הר"י צובירי - לא הוסיף כלום, אלא המשיך להקשות 'מסברא' על הראשונים שהביא, ולא ידע שכך דעת 'כל' הראשונים, ומעולם לא שמענו להקשות מסברא על דברי גאונים וראשונים.
מדברי הזוהר אין ראיה איזה מילים מוחקים וכפי שכתבתי לעיל.
ועצם הענין האם שבת קשורה לבחירת עם ישראל - הנה בספר מעשי ה' מעשי תורה פרק ז (פרשת יתרו) ביאר היטב וז"ל
ובנוסח קידוש לילי שבתות מבוארים הדברים יותר היותם כן, באומרו כי הוא יום תחילה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת וכו' עד ושבת קדשך ברצון הנחלתנו, כאילו יאמר בפירוש שהשבת הוא זכר ליציאת מצרים כיון שבנו בחר ושבת הנחילנו ולא לזולתנו. ובזה ירווח לנו מאד מה שיקשה בנוסח הקידוש שיש בו הכפל דברים, שאנו אומרים פעמיים שהנחילנו השבת, שלפי דרכנו הדברים על נכון, שקודם אנחנו אומרים שהנחילנו את השבת זכר למעשה בראשית, ואחר כך אנחנו חוזרים לומר שהנחילנו השבת ולא לזולתנו זכר ליציאת מצרים והוא זכר ליציאתם, שע"י השביתה יתפרסם שאנחנו עבדיו שהוציאנו ממצרים, כי מה שקנה עבד קנה אדוניו, ואם העבד יעשה מלאכה על דעת בעלים עושה, והרי הוא כאילו הבעלים עושים וכן הבהמות. ולפי זה נצטוינו אנחנו לשבות כיון שאדוננו שובת וכן עבדנו ובהמתנו, אבל שדותינו וכרמנו אינם שובתים שהם תחת הטבע אשר נחקק בהם, כן הגרמים השמימיים לא ישנו את תפקידם, ואם כן האומות אשר לא נכנסו בעבודתו ית' רק תחת צבא השמים אשר חלק להם, כמו שצבא השמים אינם שובתים גם הם לא יאות להם לשבות. כי ענין זה הוא כמו המלך שעבדיו לובשים לבוש מתחלף משאר העם שכל רואיהם יכירום, והאיש אשר יתלבש באותו לבוש הרי הוא מורד במלכות ויתחייב ראשו למלך, כי הוא מראה עצמו היותו עבד המלך ועבד מלך כמלך. (שבועות מז, ב) וזה טעם כפי המורגל בענין מסכים אל מה שארז"ל שכותי ששמר את השבת חייב מיתה. וכבר אמרנו טעם עמוק מזה חלק א' פרק י"ג שהוא דוגמא אל המקדש בלא שידוכין (עי' קדושין יב, ב) עיין שם.