האר''י כותב על בסיס הזוהר הנזכר כדברים האלו:
שער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א "וזה סדר הקידוש תחילה, תאמר "יום הששי ויכולו השמים" כו', ואח"ך תאמר "סברי מרנן" בא"י אמ"ה בפה"ג. ואח"ך תאמר נוסח הקידוש הזה "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו, ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו, זכרון למעשה בראשית, תחילה למקראי קודש, זכר לי"מ, ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו, בא"י מקדש השבת". ובס"ה בפ' בראשית נתבאר בפי' כי יש ע' תיבו' בס' ויכולו ובס' הקידוש. ל"ה תיבין בויכולו ול"ה תי' בקידוש ולכן אותם הנוהגין לומר אחר תי' זכר לי"מ כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ושבת קדשך כו' הם טועים טעות גמור כי מוסיפין בחשבון התיבות ואין לומר סדר גירסא זו אלא בקידוש של יו"ט בלבד והטועים העתיקוהו משם בסדר הקידוש של שבת".
מה הטעם לחלק בין שבת ליו''ט?
נראה ברור כמוש''כ הבית יוסף בשם הראשונים (בית יוסף על או"ח סימן רעא) "ואומר ויכולו אע"פ שאמרו בתפילה וכו'. טעם זה כתב הרא"ש בפרק ערבי פסחים (סי' טו) וכן כתוב בארחות חיים (תפלת ערב שבת אות י) וסיים בו ולא הקפידו בו כל כך שיצטרך לאמרו מעומד (ט). וכתוב עוד שם הטעם שאין אנו אומרים בקידוש אשר בחר בנו לפי ששבת ניתן במרה ועדיין לא בחר בנו לגמרי עד אחר נתינת התורה". וזה החילוק בין יום טוב בו נאמר לשון בחירה בכלל ישראל, לבין שבת שלא.
וכן הוא גם באבודרהם אות קו.
וידוע דרוב נוסחאות הספרדים ע''פ ר''ד אבודרהם.
זה מה שהעליתי בתחילת העיון. ואי''ה ובל''נ אבוא בזה עוד.
