המבטא של חניכי ישיבת כסא רחמים [מפוצל]

באנר תרומה
סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
המבטא - הוא מבטא רגיל, ובתפלה בהגייה הספרדית הנכונה והאמיתית

שים את הרב מאזוז ליד הרב עובדיה, האם אין הבדל בצורת דיבורם?

99 אחוז מהספרדים לא מדברים כך אלא מדברים "רגיל", אז איך המבטא של כסא רחמים הפך לרגיל?

 
טענה פשוטה, יהודים מעולם לא עיקמו את לשונם כדי לדבר במבטא מסויים, ואדרבה בכל מדינה התרגלו לדבר במבטא גויי המדינה.
כי הם לא ידעו מה נכון
ואם יש יהודי שמלמד אותך ואתה חושב שהוא צודק
לפחות בק''ש ובתפילה תקרא כמו שצריך
 
הוברר שזה היה הפוך: צייתו לתורתו של אביו, רק שזה הזכיר לו שיש שאינם מצייתים, ונכנס בהם.
גם לפי הפרשנות הלא מכבדת שאתה מציג, עדיין מפני כבוד המת היה להם לנהוג לפי הדברים שהוא מסר נפש עליהם.
 
העיון - מרן הגרע"י ובנו הראש"ל הגר"ד יוסף אחריו אמרו שכינהו בדור האחרון "העיון התוניסאי", אבל זהו העיון הספרדי המקורי, ושכן היו לומדים בישיבת "פורת יוסף" וחכמי הספרדים. וכן העיד מרן הגרע"י בהסכמתו לספר "משמרות כהונה". ובתונס פשוט החזיקו ושימרו את העיון הספרדי. ומאוחר יותר כיאה וכראוי לישיבה ספרדית מלמדים את עיון זה בישיבה.

העיון הספרדי אכן משותף לארצות הספרדים ועדות המזרח, ובכל זאת יש שינויים דקים ביניהם.
 
אתה מעמיד ומקשה. ישנם הרבה מתלמידי ובוגרי "כסא רחמים" שאכן הם מבטאים "ח' וע' ללא לעגי שפה מודגשים

לא הבנת מה כתבתי, אכן ח' וע' אפשר לבטא ללא לעגי שפה מודגשים, ולא עליהם תלונתי (גם בקשר לתלמידי כסא רחמים). לפיכך אין כאן העמדה, ואין קושיה.
 
זו לא פרשנות, אלא עובדות פשוטות (לעיל יש וידאו מההספד).

וזה לא מכבד שאתה לא קורא ולא רואה על מה אתה מגיב.
הגבתי למה שכתבת אתה בתחילת האשכול ובאמת לא ראיתי את השתלשלות העניינים שחזרת בך.
וכיון שאין לי סבלנות לצפות בוידיאו, אז אני משער גרידא שלמה שיש כאלה שקוראים שהוא נכנס בחזנים, יש כאלה שיקראו לזה שפת דיבור תקנית לפי התנהגות סביבתם, ואז תנוח תשקוט הארץ.
 
זה שישנו מיעוט שעושה ההפך וכן שמעת זה לא גורע מהכלל

זה לא מיעוט, זה כולם, ולא באותיות הנ"ל אלא באותיות אחרות, באופן שכולי עלמא לא נוהגים בו, רק בפרשת "זכור" כשרוצים לצאת ידי חובת בעלי הנערווין.
 
אני לא יודע...

אם אתה לא יודע אז למה אתה מגיב באופן שכביכול הם כן מברכים על ההלל בר"ח?

ולא הבנתי מה רואים בצילום שהבאת, בשורה התחתונה הגר"מ מאזוז סובר שלא מברכים על ההלל בר"ח, ובכך אינו ממשיך את "מנהג הספרדים" אלא את הרב עובדיה שביטל מנהגים.
 
לדעתי יש גם יותר עומק בגערתו של הבן, כי הרי אבא שלו מסר נפשו על עניין זה, ולפני מיטתו אין מצייתים לתורתו של אביו, יש בזה זלזול, והבן רשאי לקנא לכבוד אביו.
כפי שהוכחתי לעיל
הוא לא גער במישהו ספיצפי אלא שיבח את החזן (העליתי הסרטה
 
אתה בא מספר סיפור, ואומר את עמדתך ועל ידה מנסה לשנות את דעת הקהל. אז פשוט באתי ואמרתי את דעתי (ששמעתי אותה אגב מהרבה אנשים), ומציע גם אותה...

מה שכתבת הוא בגדר שיח חרשים, אני כתבתי שתלמידי ישיבת כסא רחמים מעוררים גיחוך בקרב הקהל כאשר הם קוראים, ואתה הגבת שכאשר נתקעים אז מביאים תלמיד מכסא רחמים שיקרא. ולא מובן מה רצית לומר בזה, הרי פשוט שכאשר אין מי שיקרא, נותנים למי שיכול לקרוא. ובישיבה הזו מעודדים את כולם לקרוא, וכך יש הרבה שיודעים.. מה זה קשור למה שכתבתי?

ומה שכתבתי הוא לא "סיפור" אלא דבר פשוט שכל דבר משונה מעורר גיחוך.
 
זה דבר שפתאום אתה אומר. הנה מה שכתבת: "וכמה פעמים התארחו אצלנו חניכי כסא רחמים, קראו בתורה והיו ללעג וקלס ממש, עם מבטאם המשונה והמעושה". וזה לא משהו שנשמע בכלל לשון או סגנון של הגר"י (גם בהקלטות בשיחות סגורות...). ועוד שמה לעשות שבספרו כתב אחרת וכדלעיל. ועל ההמשך השבתי.

ושוב דו שיח של חרשים...

מה שכתבתי שהתארחו אצלנו פירוש הדבר אצלנו בבית הכנסת, וזה לא קשור לדברי הרב יצחק יוסף. זה מילים שלי. אני תוהה מה גרם לך לחשוב שזהו ציטוט מהרב יצחק יוסף.

ובספרו לא כתב אחרת, אלא באותו סגנון, ולהלן מה שציטטת בעצמך:

"עי' גם לראש"ל הגר"י יוסף שכ' בספרו ילקוט יוסף שמי שמבטא את הביטוי הנכון (כפי שהעיד שם שכן נוהג רבי אב'הו מרן פוסק הדור הגר"ע יוסף זצוק"ל) ואין זה נשמע מוזר, שכן ימשיך בכך. אך המשיך שמי שנשמע שפתו ולשונו מוזרה לא יעשה כן".
 
עי' בגמ' מגילה כ"ד ע"ב "מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין" וכו', ומעשה דרבי חייא שלאחריו

ועל זה כתבתי שהוא פשוט, ואפשר לעשות זאת בעדינות ומבלי שיהיה משונה ומוזר, מה שאין כן בצד"י, ובקו"ף, וברי"ש המתגלגלת, וכו'.

ואדרבה מהגמ' מוכח שדוקא בענין זה יש קפידא.
 

כתבתי שצורת היגוי האותיות הוא "מקורי" כמו ארצות המקור, האשכנזים "מקוריים" כמו שנהגו להתבטא כמה מאות שנים באשכנז, והתוניסאים "מקוריים" כמו שנהגו להתבטא בתוניס מזה מאות שנים, אבל האם אבותינו בארץ ישראל התבטאו כך? ספק גדול. ובוודאי לא עיקמו שפתם בכח.

מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז זצ"ל לא היה אוחז מהעניינים כאלה. וכי מה אכפת לי אם דיברו כך בעבר בארץ ישראל או לא. וגם זה לא הדיון.

אתה לא יכול לקרוא לזה "המבטא המקורי" כשאין לו מקור. הבאת מקור מהגמ' רק על ע' וא'. וגם שם מוכח שהיתה זו בעיה ספציפית מקומות מסויימים שהשתבשו במבטאם, ולא כולי עלמא: "אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן, ולא אנשי בית חיפה, ולא אנשי טבעונין, מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין" (מגילה כד).

א' במקום ע' זה מצוי, אבל מי אתה מכיר שאומר ע' במקום א'?
 
לא, הם מגחכים על המסכן שמעקם את שפתו.
לענין זה המושג עיקום לעומת סטנדרט קיים זה תלוי לגמרי איפה אתה חי, ומה אתה מכבד, ואם אתה מכבד משהו ואתה מחקה אותו אתה לא מעקם, אלא מתחבר לאיפה שאתה רוצה ובוחר. בינה זאת.
 
לענין זה המושג עיקום לעומת סטנדרט קיים זה תלוי לגמרי איפה אתה חי, ומה אתה מכבד, ואם אתה מכבד משהו ואתה מחקה אותו אתה לא מעקם, אלא מתחבר לאיפה שאתה רוצה ובוחר. בינה זאת.

רובא דעלמא לא מדברים כמו כסא רחמים, זו עובדה.

כשאנשים רואים משהו מוזר הם מגחכים, גם זו עובדה.

ואם הם מכבדים אז הם מגחכים בשקט, מבליעים חיוך.
 
אתה מציין שם משפחה שהשתבש עם השנים, ויש אלפים כאלה. אבל אף מרוקאי לא אומר ע' במקום א' באופן דיבורו.
שמעתי (איני זוכר מי) בקשר לרב בן אבו של גילה ששם המשפחה שלו היה עבו וזה עוות עקב עיוות שנוצר מהחלפת אלף ועין
(כמדומני זה מהרב יעקב יוסף אך אני לא בטוח)
 
צודק לחלוטין. מי אני שאעביר ביקורת? את הביקורת שמעתי מהרב יצחק יוסף בדרשתו, ודבריו מצאו חן בעיניי. לא מסתבר שהמבטא הנכון יהיה לעקם ולשבש את הלשון בכוונה תחילה, נגד מנהג העולם. ואני לא מדבר על ח' וע' אלא על הדגשת הקוף, הצדי, הריש המתגלגלת.

זה מעניין מאוד מה שאתה אומר, כי פשוט הרב יצחק יוסף כתב שזו הישיבה הספרדית הטובה ביותר.

וזה יותר מעניין - מפני שכמדומה אביו מרן זיע"א היה מבטא את הק' והצ' כמו כסר"ח וכמו כל הזקנים שבאו מארצות המזרח. [אלא שיש לחלק דפה איירינן בכסר"ח וברבם שלא יודעים עיון מהו, ורק מחפשים לחלוק וכו'].

והכי מעניין - שדבריו מצאו חן בעיניך - זה קצת נדיר....





1760825970594.jpeg
 
רובא דעלמא לא מדברים כמו כסא רחמים, זו עובדה.

כשאנשים רואים משהו מוזר הם מגחכים, גם זו עובדה.

ואם הם מכבדים אז הם מגחכים בשקט, מבליעים חיוך.
דוגמא ממקום אחר:
יש אנשים, שמאד חשוב להם כבודם של הרבנים המרוקאים, כמו למשל הרב משאש עליו השלום.
ולכן הם טוענים במרץ שהוא גדול עולם, ברמה של גדולים אחרים מפורסמים, ושפסקיו הם אבן יסוד כמו של אחרים.
והם מעקמים את החשיבה הברורה לכולם.
ואחרים יכולים לגחך בשקט ולהבליע חיוך.
ויש כאלה, כמוני, שמבינים שלכל אחד יש דברים שחשובים לו ואין להם בעיה עם זה.
אבל עדיין זה לא עיקר הנקודה שעליה דיברתי.
כי מה שאנו מציבים בתור סטנדרט אינו צריך להיות בהכרח נורמה מקובלת בכל חברה, הוא צריך להיות נורמטיבי מתוך המסגרת שאני חי ושאליה אני שואף להתחבר, ואין שום צורך שכולם יבינו את זה.
והגיחוך הוא ממקום של מסכנות, כי אף אחד שעבר את גיל שמונה לא מגחך על דרום אמריקאי ולא על אנגלי וכולי, רק על מה שהוא שואף להתנתק ממנו בכל כח.
 
סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
ראשי תחתית