אתה צודק וכידוע דהכריע כהגר''א. אך שם כתב כל ורשא מחשיבים כיום ואנו לא נצרף לס''ס. עיין במנחת שלמה נידה לפני תגובה. אני רק מצטט.
מצטט ממה שכתבתי בזה בעבר
זמן ההפסק טהרה
השו''ע כתב 'סמוך לביה''ש', ושינה מדברי הראשונים שכתבו לבדוק 'בבין השמשות', וטעמו משום דבב''י תמה ע''ד הראשונים לבדוק בבין השמשות הלא ספק הוא מן היום הבא, וא''כ אינו עולה לה לז' נקיים אלא לכותאי ולא לדידן. ועוד הקשה דהא ר' יהודה אמר 'מן המנחה ולמעלה' והיינו שעתיים ומחצה קודם הלילה ולא אמר 'ביה''ש' שהוא ספק יום ספק לילה, ומסיים הב''י ומ''מ דבר פשוט הוא והוא זמן מוקדם לביה''ש טובא הוא, ואף קודם לביה''ש דר''ת, דההוא לא הוי אלא קודם הלילה וזמן מנחה קטנה ב' שעות ומחצה קודם הלילה הלכך ביה''ש דאמר הרא''ש הוא ביה''ש דר''ת שעדיין הוא יום גמור, אי נמי יום ביה''ש האחרון והיינו סמוך לו וכו'.
וצריך להבין כוונתו, מהו ביה''ש דר''ת וביה''ש האחרון דקעסיק בו הב''י, ויש שרצו לבאר דהוא הכניס כאן מחלוקת הגאונים ור''ת דלגאונים ביה''ש מיד אחר השקיעה, ולר''ת רק לאחר ג' מיל ורביע. אבל א''א לומר כן דמבואר בב''י דביה''ש דר''ת הוא מוקדם לביה''ש האחרון. ועוד מש''כ ביה''ש דר''ת יום גמור הוא אם כוונתו לאחר נ''ח דקות מהשקיעה הוא ספק גם לר''ת ולגאונים ודאי לילה, ומאי הרויח בזה. ומה שאמר 'אי נמי סמוך
לביה''ש האחרון' אינו מובן.
ועל כן נראה לענ''ד דאינו ענין למח' ר''ת והגאונים, אלא כל הב''י מדבר רק משיטת ר''ת בלבד, והיינו דלר''ת יש ביה''ש ראשון, וביה''ש אחרון. והיינו דבגמ' שבת דף לד ע''ב דשיעור ביה''ש הוא שלושת רבעי מיל, ובגמ' פסחים צד מבואר מבואר דמזמן השקיעה עד צה''כ הוא ד' מילין, ומבאר ר''ת דיש שקיעת גוף החמה, ואח'כ שקיעת האור, ומשקיעת גוף החמה ג' מיל ורביע הוא יום גמור, ואחר יש שקיעת האור ומאז שלושת רבעי מיל הוא ספק יום ספק לילה. וממילא כוונת הב''י שצריך לבדוק בזמן שהוא מוגדר כיום גמור. אי נמי סמוך לביה''ש האחרון, אבל לא בביה''ש האחרון עצמו דא''כ יהיה הדין ככותאי.
ומה שנקרא אחר שקיעת גוף השמש לשקיעת האור ביה''ש ראשון שהוא מן הדין יום גמור, נקרא מ''מ בשם ביה''ש דהוא מלשון 'שתי שמשות' יום ולילה, ויש ביה''ש בין שקיעת גוף העגולה והירח כבר באה, לבין שקיעת האור עד
גמר צה''כ.
הנה באחרונים מבואר דלכתחלה תבדוק חצי שעה או שעה קודם השקיעה, ואם קשה לה תעשה שתי שעות קודם [מזמן מנחה קטנה], ובשעת הדחק תשאל לחכם דיש מצבים שאפשר לעשות גם ביום, וראוי לכתחלה לעשות לכה''פ ד' דקות קודם השקיעה, ואם איחרה דקה אחת מהשקיעה שוב אינה יכולה לבדוק. [הליכות שלמה לגרש''ז אוירבאך]. ובענין זה דאחר השקיעה א''א יותר לבדוק כן סוברים גם הגר''נ קרליץ, והגרב''צ אבא שאול.
אמנם הגר''מ פיינשטין כותב להחמיר כר''ת ובפרט בהפסק טהרה שהוא דאורייתא, והוא כותב דלכתחלה יעשו מוך דחוק גם בזמן ר''ת, ואמנם בס' ציוני טהרה כותב דיש נשים רגישות בעור וגורם להם לדימומים, ויוציאו ויחזרו ויכניסו. וכן ראוי לנהוג לכתחלה אם הדבר לא קשה על האשה. ומאידך גיסא גם לקולא כותב דאותם שמחמירים כר''ת במוצ''ש יכולים גם לצרף שיטת ר''ת לקולא. דהנה בי''ג דקות הראשונות לדעת הגאונים הוא ספק יום, ולר''ת ודאי יום, וא''כ נחשיב את הדבר ליום. וכן דעת הגר''ע יוסף בס' טהרת הבית. ובס' ארחות רבינו הביא דגם הקהלות יעקב, והחזו''א צירפו את שיטת ר''ת, דהחזו''א אמר שכל ורשה מדליקה נרות לפי ר''ת ואנו לא נצרפו.
ובאמת דהפוסקים שהמחלוקת כאן האם לחוש לר''ת גם לחומרא, או דלא לחוש לו כלל, ולענ''ד יש לחוש בזה לר''ת וגם לצרפו לקולא, דסו''ס שיטה רחבה הוא בהלכה.
אמנם לכתחלה צריך לעשות זאת להקדים כמה דקות לפני השקיעה כדי לא להכנס לבית הספק. ועדיף לעשות כן מאשר להדר ולהמתין לדקה האחרונה ואז להכנס לספק אם הוא בדיקה כלל וכלל או לא.