השגות ספר 'ילקוט טהרה' על הבא"ח שהחמיר או הקל נגד מרן השו"ע

[כהן]

בהקדמת ספר ילקוט טהרה כתב לתמוה על דברי הבא"ח שפסק שלא כדעת מרן השו"ע מעל 100 מקומות, ואמנם רובם להחמיר אולם גם להקל בכמה דוכתי.

והנה מה שתמה על מה שהחמיר כנגד השו"ע - כבר האריך הרה"ג יעקב סופר בספרו שובי השולמית סי' ה' באורך רב שדעת רבים מפוסקי ספרד שקיבלנו הוראות מרן להחמיר ולא להקל, וגם בדעת הבא"ח מוכרח כן עיש"ב. [ויש להוסיף שהמקומות היחידים שכתב הבא"ח שקיבלנו בין להקל ובין להחמיר זה בספרו הראשון שכתב בצעירותו 'רב ברכות', אולם בספריו המאוחרים יותר ס"ל שקיבלנו רק להחמיר ולכן החמיר בכל דוכתי נגד מרן].

ויש להוסיף עוד שכן מבואר בדברי הפרי האדמה הלכות אישות פרק ג הלכה טו
ולא חשיב ספק לדידן דקבלנו הוראות מרן ודוקא להחמיר יש לנו לחוש לס' אחרים נגד פסק מרן שמקל ולא במקום שמחמיר בפשיטות.

וכן בחסד לאלפים יורה דעה סימן קלז סעיף א
וזה כלל גדול שאנו קבלנו הוראות מרן להחמיר, ויש אומרים שאין להקל נגד מרן אפילו בהפסד מרובה אם לא שיש ספק ספיקא. {תשובת מוהריט"א אשר בסוף ספר בני אברהם ע"ש סוף סימן ה' וע"ש סימן ז'}.

אולם מה שתמה על מקומות שהקל הבא"ח כנגד מרן - דבריו תמוהים עד מאוד, דז"ל שם



ונחזי במקומות שציין אם יש מהם קושיא.

אותיות ס"ו ס"ח


האם יש בזה 'קולא' נגד מרן??

אות ע"א



מה הקשר שמרן לא חילק בין אם יש ב' זוגות או לא? מרן לא דיבר בזה, ואין גילוי בדעת מרן. האם מי שחילק בין ב' או ג' זוגות חולק על הגמ' שלא חילקה בזה??
מה גם שבסעיף הנ"ל בשו"ע כתבו גם אחרוני הספרדים האחרים שהמנהג בהרבה דברים כדעת הרמ"א שם - עי' בארץ חיים ובכה"ח ועוד.


אות ע"ג


לא הבין כלל את דברי החיד"א והבא"ח, שהם ס"ל שמרן לא דיבר כשמכסה את הנרות או העיניים, דאם מכסה - זה הוי עובר לעשייתן, דהברכה היא על ההנאה והתוצאה של המצוה [כך דעתם עכ"פ], ולכן זוהי חומרא ולא קולא, ופשוט.

 

[כהן]

כאן זה לא ענין של קולא וחומרא אלא דעתו כדעת המקובלים, וזה ענין אחר, בין לקולא ובין לחומרא, ופשוט.


חוסר הבנה ועיון יש כאן למעיין היטב בר"פ שם. ובמקום אחר הבאתי את דברי הרב יהודה ברכה שהשיב לנכון על הדברים, ולק"מ



המנהג שלא כדעת מרן, וכך דעת רוב אחרוני הספרדים, ופשוט.



תמוה שהעלים מעיני הקורא שהב"י עצמו הביא בשם מהר"ם שמברך לפניה ולאחריה גם ביחיד, וכך מפורש בדבריו בשו"ע בסי תרצ"ב, וכך דעת 'כל' הראשונים [כ15 במספר] מלבד דעת יחיד של הארח"ח, וכך דעת רבים מאחרוני הספרדים, וכפי שהאריכו רבים בדורנו, וצדק הבא"ח שכתב שלא יאבד היחיד ברכה יקרה זו, וכל מן דין סמוכו לנא.

 

[כהן]

אין זה נגד מרן כלל.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט סעיף ג
וכן האומר: שחוט תרנגול שקרא כעורב ותרנגולת זו שקראה כתרנגול, אסור. הגה: י"א אם אינו אומר הטעם למה מצוה לשחוט התרנגולת, אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו, מותר לשחטה כשקראה כתרנגול (ב"י בשם הר"א). וכן הוא המנהג.

בן איש חי שנה שניה פרשת מסעי סעיף טז
וכן האומרים שחטו תרנגולת זו שקרא כתרנגול, וי"א דוקא לומר כן בפירוש אסור אבל לשחוט בסתם מותר, וי"א דאפילו לומר בפירוש מותר, דגורסין בגמרא, בזה אין בו דרכי האמורי, והמקל לשחוט בסתם יש לו על מה לסמוך



זה לחומרא נגד מרן ולא לקולא.


נמצא שמכל מה שציין שם לא נמצא מקום אחד! שהבא"ח הקל כנגד מרן, אלא או שיש מנהג נגדו, או שהוא כדעת המקובלים וכדומה.

ואין השגותיו השגות.

 

[עת שערי רצון]

גם כל מה שקשור לסב''ל, לענ''ד א''א להגדיר את זה כ''קולא'' ממש
כי הרי יש כאן חומרא מב' הצדדים
ומי שלא מברך היכא שצריך לברך ג''כ לאו שפיר עבד
ובפרט בברכת מעין שבע בליל פסח וכדו', שזה ע''פ הסוד, ומי שלא מברך היכן שצריך ע''פ הסוד בוודאי גורע טפי, למי שמבין בסודם של דברים קצת, (ל''צ להיות הרש''ש בשביל להבין את זה)

 

[כהן]

מצורף קובץ מסודר של תשובות להשגות במבוא הנ"ל.

 

[אור תורה]

אין זה נגד מרן כלל.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מעונן ומכשף סימן קעט סעיף ג
וכן האומר: שחוט תרנגול שקרא כעורב ותרנגולת זו שקראה כתרנגול, אסור. הגה: י"א אם אינו אומר הטעם למה מצוה לשחוט התרנגולת, אלא אומר סתם שחטו תרנגולת זו, מותר לשחטה כשקראה כתרנגול (ב"י בשם הר"א). וכן הוא המנהג.

בן איש חי שנה שניה פרשת מסעי סעיף טז
וכן האומרים שחטו תרנגולת זו שקרא כתרנגול, וי"א דוקא לומר כן בפירוש אסור אבל לשחוט בסתם מותר, וי"א דאפילו לומר בפירוש מותר, דגורסין בגמרא, בזה אין בו דרכי האמורי, והמקל לשחוט בסתם יש לו על מה לסמוך

זה לחומרא נגד מרן ולא לקולא.


נמצא שמכל מה שציין שם לא נמצא מקום אחד! שהבא"ח הקל כנגד מרן, אלא או שיש מנהג נגדו, או שהוא כדעת המקובלים וכדומה.

ואין השגותיו השגות.

כאשר מרן השו"ע סתם לאסור, משמע שבכל ענין אסור לשחוט בין בפירוש בין בסתם, וכן מבואר ממה שהרמ"א כתב י"א, מוכח שהשו"ע לא סובר כן. וכן מתבאר מדברי הבא"ח שכתב בתחילה לאסור (כהשו"ע) וכ' וי"א דבסתם מותר וכו' והמקל לשחוט בסתם יש לו ע"מ לסמוך. הרי להדיא שדעת הבא"ח שיש לסמוך להקל שלא כהשו"ע.

 

[אור תורה]

המנהג שלא כדעת מרן, וכך דעת רוב אחרוני הספרדים, ופשוט

יסוד מנהג זה הוא מנהג נשים, כאשר כתב מרן החיד"א 'ראיתי מקצת נשים בארץ הצבי שמברכות על הלולב.
זה לא מנהג שהושתת ע"פ הפוסקים.
הבא"ח ידע לבטל מנהגים כאשר חשב שצריך לשנות, וכאן לענין ברכה על נטילת לולב - לנשים, לא ביטל המנהג ודעתו להקל דלא כהרמב"ם והשו"ע.

 

[כהן]

כאשר מרן השו"ע סתם לאסור, משמע שבכל ענין אסור לשחוט בין בפירוש בין בסתם

כמובן, גם כאשר הוא כותב להדיא 'שקרא כתרנגול' הכונה שלו 'אפילו שהוא לא קרא. אכן 'השגה' חמורה מאוד על הבא"ח שלא הבין כך.

וכן מבואר ממה שהרמ"א כתב י"א, מוכח שהשו"ע לא סובר כן.

י"א זהו דבר חדש. שהרי יתכן באמת שהשו"ע לא סובר חילוק זה ויתכן שכן סובר, ולכן כתב י"א, ופשוט.

וכן מתבאר מדברי הבא"ח שכתב בתחילה לאסור (כהשו"ע) וכ' וי"א דבסתם מותר וכו' והמקל לשחוט בסתם יש לו ע"מ לסמוך. הרי להדיא שדעת הבא"ח שיש לסמוך להקל שלא כהשו"ע.

אדרבה, דקדק היטב בדברי הבא"ח, שזהו ענין חדש. לא צריך לעשות בכח את הבא"ח חולק על השו"ע.

זה נראה כאילו אתם מחפשים זאת בכח לדחוף שהוא חולק על השו"ע.

סוד מנהג זה הוא מנהג נשים, כאשר כתב מרן החיד"א 'ראיתי מקצת נשים בארץ הצבי שמברכות על הלולב.
זה לא מנהג שהושתת ע"פ הפוסקים.

דברי הבל ורעות רוח. לא קראת ולא שנית סוגיא זו כלל. תעיין בספר תורת הקדמונים שציינתי ח"ד סי' ד' באורך את השתלשלות המנהג ותבין.
לא מעירים לפני שמעיינים בכל המקורות שצויינו.

הבא"ח ידע לבטל מנהגים כאשר חשב שצריך לשנות, וכאן לענין ברכה על נטילת לולב - לנשים, לא ביטל המנהג ודעתו להקל דלא כהרמב"ם והשו"ע.

אמת לאמיתה.
כאן הוא אכן חשב וידע שלא צריך לשנות, על אף שזה כנגד הרמב"ם והשו"ע, כיון שיש מנהג קדום שלא כמותם, ולכן לא שינה, ויפה עשה.

 

[תפארת]

אולם מה שתמה על מקומות שהקל הבא"ח כנגד מרן - דבריו תמוהים עד מאוד, דז"ל שם

ונחזי במקומות שציין אם יש מהם קושיא.

אפשר לומר תשובה פשוטה.
כי די אם נאמר שאחר שכתב הרב את ההקדמה הנ"ל הוסיף עוד כמה אותיות מדברי הבא"ח, כך שכל האותיות זזו קדימה או אחורה, כך שאין מקום לתמיהות, אם כאן היקל או החמיר על דברי השו"ע.

 

[אור תורה]

י"א זהו דבר חדש. שהרי יתכן באמת שהשו"ע לא סובר חילוק זה ויתכן שכן סובר, ולכן כתב י"א, ופשוט.

זה ממש לא נכון, ראה בכללי הפסיקה, כי אם הרמ"א לא היה חולק היה ממשיך את דברי מרן, וכמה פעמים העירו האחרונים על הרמ"א שחלק על דברי השו"ע ולא כתב וי"א, כי בעלמא י"א היינו דעה אחרת החולקת על דעת השו"ע

אדרבה, דקדק היטב בדברי הבא"ח, שזהו ענין חדש. לא צריך לעשות בכח את הבא"ח חולק על השו"ע.

דקדק היטב ותראה שרבינו הבא"ח הביא בתחילה דברי מרן השו"ע וי"א דהרמ"א, וכמובא בשלחן הרוך והמפה.

כיון שיש מנהג קדום שלא כמותם

אתה מתעלם מדברי מרן החיד"א, שאצל הספרדים זה מנהג מאוחר.

 

[כהן]

אפשר לומר תשובה פשוטה.
כי די אם נאמר שאחר שכתב הרב את ההקדמה הנ"ל הוסיף עוד כמה אותיות מדברי הבא"ח, כך שכל האותיות זזו קדימה או אחורה, כך שאין מקום לתמיהות, אם כאן היקל או החמיר על דברי השו"ע

עיין במבוא שם ותמצא מקומות אחרים שהיקל כנגד השו"ע.

הלימוד זכות שלכם עליו גדול משום מה לאין ערוך מלימוד הזכות, המגיע בצדק, לבא"ח.

בא מישהו ומנסה בכח להוכיח שהבא"ח היקל נגד מרן, לא מוצאים כלום. ובמקום להצדיק את הצדיק מעיקרא מנסים להפוך את היוצרות. ממש עול.

ה ממש לא נכון, ראה בכללי הפסיקה, כי אם הרמ"א לא היה חולק היה ממשיך את דברי מרן, וכמה פעמים העירו האחרונים על הרמ"א שחלק על דברי השו"ע ולא כתב וי"א, כי בעלמא י"א היינו דעה אחרת החולקת על דעת השו"ע

זה טוב בשביל 'לתרץ', אבל לא בשביל 'להקשות'.

מי שמקשה זה הילקוט טהרה. אני בסה"כ מראה שאין שום הכרח לקושיא. אפשר תמיד לעשות אוקימתות ולהקשות אם רוצים...

אתה מתעלם מדברי מרן החיד"א, שאצל הספרדים זה מנהג מאוחר

אתה מתעלם שוב מלעיין בספר שציינתי ששם ביאר את כל השתשלשות המנהג כולל את דברי החיד"א.

 

[כהן]

כבר האריך הרה"ג יעקב סופר בספרו שובי השולמית סי' ה' באורך רב שדעת רבים מפוסקי ספרד שקיבלנו הוראות מרן להחמיר ולא להקל, וגם בדעת הבא"ח מוכרח כן עיש"ב.

והם הם הדברים שכתב בקצרה בשו"ת אור לציון מבואות יסודות בדרכי ההוראה (בחלק ב) ענף ב
ונראה שקבלנו הוראות מרן כאילו שיטתו היא כדעת הרוב, אבל אין שיטת החולקים דחויה לגמרי. ולכן מצינו בהרבה מקומות שהאחרונים חששו לסברת החולקים, בעיקר במקום איסור תורה, ובעיקר במקום שבקל יכול לחוש ולהחמיר, וכן כתב בברכ"י בחו"מ סימן כ"ה אות ו', שיש לחוש להחמיר כסברת החולקים על מרן, וראה גם בשו"ת חיים שאל סימן ט"ו, ע"ש. וראה עוד בשד"ח מערכת כללי הפוסקים סימן י"ג סוף אות ל"א שהביא כן, ע"ש

 

[ידידיה]

כאשר כתב מרן החיד"א 'ראיתי מקצת נשים בארץ הצבי שמברכות על הלולב.
זה לא מנהג שהושתת ע"פ הפוסקים.

אל תבלבל במוח.
תברר קצת היסטורית מה היה לפני שאתה מדמיין עלינו דמיונות.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

יסוד מנהג זה הוא מנהג נשים, כאשר כתב מרן החיד"א 'ראיתי מקצת נשים בארץ הצבי שמברכות על הלולב.
זה לא מנהג שהושתת ע"פ הפוסקים.

החיד"א לא היה פוסק?
[בשו"ת אבקת רוכל מבואר להדיא שא"צ שהפוסק יכתוב כן קודם שהתחיל המנהג]

 

[אור תורה]

החיד"א לא היה פוסק?

ודאי שהיה פוסק. אבל מרן החיד"א הוא שכתב שזה מנהג מקצת נשים בארץ הצבי, ומה שאח"כ כתב לסמוך על המנהג הוא משום שמצא שכתב כן בשו"ת מן השמים לרבי יעקב ממרויש, שס"ל שיכולות לברך, וע"ז השיב היבי"א בטו"ט שא"כ הרבה דברים כתב שם שאין אנו נוהגים, (לברך שהחיינו על המגילה ביום, ועוד) ולא מן השמים היא ודברי חלומות לא מעלין ולא מורדין, וגם שרבי יעקב היה באשכנז ומן השמים הורו לו כחכמי אשכנז. עי"ש מילתא בטעמא.

 

[החש בראשו]

מצורף קובץ מסודר של תשובות להשגות במבוא הנ"ל.

עברתי היום על כל המאמר, נהניתי.
יש לי רצון להוציא ספר דומה תשובות להשגות על האול"צ בקונטרס שראיתי [כללי הפסיקה].
אולי אחרי פסח.

 

[ראה מעשה נזכר הלכה]

קונטרס עין טהרה

 

[החש בראשו]

קונטרס עין טהרה

מי המחבר?

 

[מתוק מדבש]

מי המחבר?

תפתח תראה זה לא סוד

 

[החש בראשו]

תפתח תראה זה לא סוד

פספסתי.