בהקדמת ספר ילקוט טהרה כתב לתמוה על דברי הבא"ח שפסק שלא כדעת מרן השו"ע מעל 100 מקומות, ואמנם רובם להחמיר אולם גם להקל בכמה דוכתי.
והנה מה שתמה על מה שהחמיר כנגד השו"ע - כבר האריך הרה"ג יעקב סופר בספרו שובי השולמית סי' ה' באורך רב שדעת רבים מפוסקי ספרד שקיבלנו הוראות מרן להחמיר ולא להקל, וגם בדעת הבא"ח מוכרח כן עיש"ב. [ויש להוסיף שהמקומות היחידים שכתב הבא"ח שקיבלנו בין להקל ובין להחמיר זה בספרו הראשון שכתב בצעירותו 'רב ברכות', אולם בספריו המאוחרים יותר ס"ל שקיבלנו רק להחמיר ולכן החמיר בכל דוכתי נגד מרן].
ויש להוסיף עוד שכן מבואר בדברי הפרי האדמה הלכות אישות פרק ג הלכה טו
ולא חשיב ספק לדידן דקבלנו הוראות מרן ודוקא להחמיר יש לנו לחוש לס' אחרים נגד פסק מרן שמקל ולא במקום שמחמיר בפשיטות.
וכן בחסד לאלפים יורה דעה סימן קלז סעיף א
וזה כלל גדול שאנו קבלנו הוראות מרן להחמיר, ויש אומרים שאין להקל נגד מרן אפילו בהפסד מרובה אם לא שיש ספק ספיקא. {תשובת מוהריט"א אשר בסוף ספר בני אברהם ע"ש סוף סימן ה' וע"ש סימן ז'}.
אולם מה שתמה על מקומות שהקל הבא"ח כנגד מרן - דבריו תמוהים עד מאוד, דז"ל שם

ונחזי במקומות שציין אם יש מהם קושיא.
אותיות ס"ו ס"ח

האם יש בזה 'קולא' נגד מרן??
אות ע"א


מה הקשר שמרן לא חילק בין אם יש ב' זוגות או לא? מרן לא דיבר בזה, ואין גילוי בדעת מרן. האם מי שחילק בין ב' או ג' זוגות חולק על הגמ' שלא חילקה בזה??
מה גם שבסעיף הנ"ל בשו"ע כתבו גם אחרוני הספרדים האחרים שהמנהג בהרבה דברים כדעת הרמ"א שם - עי' בארץ חיים ובכה"ח ועוד.
אות ע"ג

לא הבין כלל את דברי החיד"א והבא"ח, שהם ס"ל שמרן לא דיבר כשמכסה את הנרות או העיניים, דאם מכסה - זה הוי עובר לעשייתן, דהברכה היא על ההנאה והתוצאה של המצוה [כך דעתם עכ"פ], ולכן זוהי חומרא ולא קולא, ופשוט.
והנה מה שתמה על מה שהחמיר כנגד השו"ע - כבר האריך הרה"ג יעקב סופר בספרו שובי השולמית סי' ה' באורך רב שדעת רבים מפוסקי ספרד שקיבלנו הוראות מרן להחמיר ולא להקל, וגם בדעת הבא"ח מוכרח כן עיש"ב. [ויש להוסיף שהמקומות היחידים שכתב הבא"ח שקיבלנו בין להקל ובין להחמיר זה בספרו הראשון שכתב בצעירותו 'רב ברכות', אולם בספריו המאוחרים יותר ס"ל שקיבלנו רק להחמיר ולכן החמיר בכל דוכתי נגד מרן].
ויש להוסיף עוד שכן מבואר בדברי הפרי האדמה הלכות אישות פרק ג הלכה טו
ולא חשיב ספק לדידן דקבלנו הוראות מרן ודוקא להחמיר יש לנו לחוש לס' אחרים נגד פסק מרן שמקל ולא במקום שמחמיר בפשיטות.
וכן בחסד לאלפים יורה דעה סימן קלז סעיף א
וזה כלל גדול שאנו קבלנו הוראות מרן להחמיר, ויש אומרים שאין להקל נגד מרן אפילו בהפסד מרובה אם לא שיש ספק ספיקא. {תשובת מוהריט"א אשר בסוף ספר בני אברהם ע"ש סוף סימן ה' וע"ש סימן ז'}.
אולם מה שתמה על מקומות שהקל הבא"ח כנגד מרן - דבריו תמוהים עד מאוד, דז"ל שם

ונחזי במקומות שציין אם יש מהם קושיא.
אותיות ס"ו ס"ח

האם יש בזה 'קולא' נגד מרן??
אות ע"א


מה הקשר שמרן לא חילק בין אם יש ב' זוגות או לא? מרן לא דיבר בזה, ואין גילוי בדעת מרן. האם מי שחילק בין ב' או ג' זוגות חולק על הגמ' שלא חילקה בזה??
מה גם שבסעיף הנ"ל בשו"ע כתבו גם אחרוני הספרדים האחרים שהמנהג בהרבה דברים כדעת הרמ"א שם - עי' בארץ חיים ובכה"ח ועוד.
אות ע"ג

לא הבין כלל את דברי החיד"א והבא"ח, שהם ס"ל שמרן לא דיבר כשמכסה את הנרות או העיניים, דאם מכסה - זה הוי עובר לעשייתן, דהברכה היא על ההנאה והתוצאה של המצוה [כך דעתם עכ"פ], ולכן זוהי חומרא ולא קולא, ופשוט.