הוא בסך הכל מספר על היווצרות ה"מנהג", כיצד הוא התחיל מבית כנסת צר וארוך שארכו היה פי 3 מרחבו.
לצורך הענין סובבו בכל בית הכנסת עם ס"ת פתוח.
מכאן הגיע המנהג המשובש בכמה בתי כנסת של ימינו, להוליך מההיכל לתיבה (מרחק כמה מטרים) כשהוא פתוח. לאחר מכן גם ניסו כרגיל להמציא לזה גם טעם ע"פ סוד כדי להוסיף נופך.
בספר מנחת ראובן הנ"ל החליט שבדבריו יש "שלושה טעמים" (כנראה אצלו כל שתי מילים הם טעם נפרד) ואתה ממשיך את דבריו המגוחכים בפלפול עצום ש"שני הטעמים שייכים כיום" כאשר לא מיניה ולא מקצתיה, אין שום קשר בין אותו בית כנסת צר וארוך לבתי הכנסת בימינו, ואין שום קשר בין מנהגם לסובב בכל בית הכנסת למנהג העכשווי (כנ"ל), וכאשר אנו פותחים הספר בתיבה ומגביהים - כל הקהל רואים.
