הרב
@אלישמע והרב
@כאחד העם
- ב"ה בחג מתן תורה ישבתי בעיון על המדוכה, ועלו לי כמה דברים שבאמת גם אני צריך לתקן אותם (אחרי שכמה שנים לא נכנסתי לסוגייא)
א.
קודם כל בדעת מרן זצוק"ל אחר העיון מדבריו בתשובותיו, נראה שפקפק על המנהג הנ"ל מחמת גם שלא ברור שהיה נהוג כן קודם דורו של מרן, וגם אפשר שנהגו כן לחוש לכל השיטות ולא שמועיל בלבד המנהג הזה.
להחמיר ניחא, אבל להקל (להתירה לבוא בלא כיסוי ראש) ?
אולם צירף סברה זאת לכמה נידונים (כגון "חופת נדה" וכגון שבע ברכות בסוף החתונה שצירף זאת להא דהוי כסעודא אריכתא. עיי"ש. - ויש להוסיף שבסוף ימיו דעתו הייתה נראית שעבדינן ס"ס בברכות שדעת מרן לברך, וכ"ש כאן)
סעודה אריכתא לא קשור, הוא רק בא להשיב איך לדעתו מברכים בכלל ז' ברכות בחופה אם היחוד יהיה כעבור כמה שעות (ולפעמים גם בעיר אחרת), והשיב שלדעת הר"ן המובא בב"י הכל מעשה אחד. אבל על הקושיא איך מברכים ז' ברכות פעם נוספת (אחר ברכהמ"ז) אחר שלדעתו הם ארוס וארוסה (וכבר ברכו להם בחופה) על זה לא השיב, רק ביבי"א החדש הובא ממנו בהערות תירוץ (שכבר נכתב כמה שנים קודם לכן בילקו"י או עין יצחק, לא זוכר) והוא שעושים כלאים (הסלט דלעיל, שלענין ברכות היא נשואה ולענין כיסוי ראש לא).
ב. לגבי שאר פוסקים הספרדים שסברו שאחרי החופה היא נשואה לכל דבר יש לכך יישוב פשוט (שנראה לי יותר ראוי מאשר לומר שסמכו על הסברא של השבות יעקב ודעימיה ששום פוסק ספרדי לא כתב להסתמך עליהם)
כיון שכל הדין שהיא נשואה בא רק מחמת "המנהג" הבו דלא להוסיף עליה, ומה שנהגו נהגו, ומה שלא נהגו לא נהגו. וזה שנהגו לומר ש"נישואין" היינו כלונסאות לא אומר שקיבלו את המנהג להחמיר בכיסוי ראש. (ויש עימי בכתובים כמה דוגמאות לכך. ואכ"מ)
זה בדיוק התירוץ של העין יצחק, (ביבי"א זה מובא לזכרוני קצת פחות מוזר), מה זאת אומרת מנהג להחמיר בברכות נגד מרן (הרי עושים סב"ל נגד מרן, וכאן עושים חומרא בברכות נגד מרן???), ולאידך לגבי איסור דאו' של כיסוי ראש להחשיבה בלתי נשואה. - זה כלאים, זה מוזר, זו בריחה מהשאלה. יותר טוב לענות תשובה פשוטה (שכל או רוב הקהילות האשכנזים נקטו אותה לדינא) שהיא יכולה להיות גלויית ראש אחר החופה הגם שהיא נשואה גמורה [החדר יחוד שהוא שינוי בסטטוס שלה, זה נושא חדש, ועליו אפשר להתווכח ואכן הרבה מהאשכנזים
החמירו, אבל על עצם ההיתר שלה להיות גלויית ראש לאחר החופה לית מאן דפליג שההיתר הוא בגלל השבות יעקב], ומסתמא וככה"נ גם הפוסקים הספרדים סברו כן. - עכשיו לגבי החדר יחוד, אין לנו ברירות דעת מה הם היו סוברים האם שכיון שהתכסתה שוב חייבת בכיסוי ראש, או שמאחר שברור שלא היה יחוד עדיין היא פטורה, ועל זה אפשר להתווכח.
ג. ובכל מקרה בדעת השבות יעקב ודעימיה מצינו לכמה אחרונים שביארו שאפי' הם מודו בייחוד גמור שגם לשיטתם תהיה חייבת בכיסוי ראש.
- ואנו שבאים עכשיו לברר דעת ההלכה בזה, פשוט לנו שהעיקר כרוב הפוסקים שמחמירים אחרי ייחוד לחייב בכיסוי ראש. (ומקצת חסידים שנוהגים להקל בכך, או מי שרבו מיקל בכך יש מקום להניח לו, אבל לנו שרואים שרוב הפוסקים מחמירים בכך וודאי שיש לנו להחמיר)
עניתי על זה לעיל כמה פעמים, זו חומרא (וגם הם כתבו זה בדרך חומרא), א"א להכריח את מי שסובר אחרת להחמיר כמוך.
אפילו אם החסידים לא היו מקילים בזה.
- ובכל מקרה כל הנ"ל לא כתבתי אלא לעורר על כך שראוי ביום שנמחלים לחתן (וי"א לכלה) כל העוונות, לא להכנס לספק איסור דאורייתא של גילוי הראש כמו שכתבו רוב הפוסקים, (ומי שעושה בכל זאת חדר יחוד לפחות שתשים פאה ולא "תוספות שיער" וכדו') והרבה רואים שבחתונות מחמירים בכל דבר לצאת יד"ח כל השיטות, וכ"ש כאן שנכנסים לספק איסור דאורייתא.
א' אשריך שאתה מחמיר, אבל תחמיר לעצמיך לא לאחרים. (כלומר תשלים עם זה שיש אחרים שסבורים אחרת ממך, לא פחות ממה שאתה רוצה שהמחמירים בדברים אחרים יסכימו אתך שמותר לך להקל כמו הרב שלך באלף ואחד הלכות אחרות, ובהם גם ענייני דאו').
ב' תחמיר גם על אלו שלא עושים חדר יחוד ומברכים ז' ברכות לבטלה לדעת מרן, (שלדעת מי מהראשונים הוא איסור תורה, וחמור מהרבה עבירות אחרות, כי העולם הזדעזע בשעה שאמרו "לא תשא" והדברים ידועים בספרים).
ג' גם תודה ותוֹרֵה בהגינות שאלו שהרב שלהם מורה להם משום מה לעשות חדר יחוד, שהם ודאי יהיו חייבים משום כבוד התורה, שהרי בעצם אין כאן איסור רק חומרא, ואילו כבוד התורה ומחלוקת הם דאו' (והקריאות הללו לבחורים לא לעשות חדר ייחוד גורמים להרבה מאלו, כנודע). הרב מותר לו להורות לתלמידיו מה שהוא רוצה, אבל רב אחר או תלמידי רב אחר, אינם רשאים להורות לתלמידיו להחמיר נגדו.
ואם הבננו את זה דיינו. - ומכאן האמת ואילך והשלום אהבו. - ואת והב בסופה.