אם לא מציינים לפסקי הגרע"י והילקו"י - מטעים בהלכה ומכשילים את הרבים

אני לא בקי בסיפורים הללו וגם אין הפנאי מסכים כעת לשבת ולברר את מה שכתבת, אבל אין קשר כלל לנדון דידן.

גם הגר"ע יוסף כיבד מאוד את הרב גורן ואחר פטירתו אמר עליו שבחים לרוב, אבל מבחינה הלכתית לא החשיבו כמאן דאמר.

יש הבדל גדול בין כבוד שמכבדים את מנהיג עדת הספרדים שרבים הולכים לאורו, לבין להתייחס אליו כמ"ד בהלכה כאשר הוא מופקע בעיניהם בגלל פסקיו.
זה לא היה רק כבוד, הגרא"מ שך העמיד אותו כמאן דאמר, וכמו שכתבתי
[ובלא"ה, אי אפשר לדמות את דרכו של הגרע"י לדרכו של הגראמ"ש בעניינים כאלו, ופשוט]
ומה שכתבת שלא יצאו נגד הרב עובדיה, כנראה אינך מכיר את הקול קורא שיצא בענין השמיטה.
כתבתי שהקה"י לא יצא נגדו, אם אתה מכיר מכתב ממנו אשמח לשמוע
אתה מוזמן לפתוח מכתבים ומאמרים להרב שך.
כתבתי "כמעט"
ואגב - מה שאתה מצטט, המשך הלשון היה "אינו יכול לחלוק על כולם", ותול"מ
 
אם השאלה היא בתמימות, אז הנה פרמטר לבדיקה.
בכמה בתי כנסת יש אור לציון ובכמה יש שמש ומגן?
בכמה כתבי עת מוזכר האור לציון ובכמה שמש ומגן?

לא בדקתי.

כמות הספרים בבתי כנסת היא תוצאה של יח"צ והפצה, וכמות האיזכורים של שמש ומגן היא גדולה מאוד.

אבל אני מדבר על האנשים ההולכים לפיו, לא פגשתי מי שהולך כפסקי האור לציון למעט תלמידיו ושומעי לקחו בירושלים, אין לזה פוטנציאל גדול, מה שאין כן הגר"ש משאש שהולכים אחריו ציבור גדול של עמך ובני תורה מרוקאים, וגם מי שאינו פוסק לפיו - כאשר יחשף לפסקיו, תהיה לו השפעה גדולה עליו.
 
וכתוב בתרומת הדשן שאין כח ביד אדם לחלוק על ספרים שהתפשטו בישראל, מבואר שזה כן מדד.

"התפשטו בישראל" פירושו שמוזכרים הרבה בספרים (כעין המדד השני שלך) וללא ספק הגר"ש משאש ופסקיו מוזכרים הרבה בספרים וגם בשיעור הלווין כמעט ואין שיעור ללא המילה מרוקאים / מרוקו / הרב משאש, גם יביע אומר מלא ממנו.
 
אתה משוה את השימוש באור לציון לשימוש בספרי הרב משאש?
מישהו כאן מכיר את ספרו בית שמש???

אתה מדבר מהבועה שלך, ספרו בית שמש על הרמב"ם נמכר יחד עם שאר ספריו כסט של עשרה ספרים, והוא הספר הפחות מוכר כי הציבור אוהב הלכה למעשה.
 
איני משוה לאף אדם גדול אחר, אבל עובדות לקוניות מציאותיות אלו לא היו עם שום אדם גדול אחר

לא, אינך משווה... כל מה שכתבת בדיחה אחת גדולה. כאשר נפטר הגר"ש משאש הורגש חוסר ממשי בהכרעה בבעיות חמורות.

היחיד שהסכמה ממנו (יותר נכון מכתב ברכה) מופיעה בפתח כרכי יביע אומר האחרונים, הוא הגר"ש משאש.
 
ואגב, בספרי הרב משאש יש מו"מ עם איזה ת"ח להבין בדיוק מה דעת הרב בן ציון בספרו, כפי זכרוני מזמן רב. ודו"ק.

ואז מה?

בדעת הגרב"צ תמיד היו דיונים כי בכל ענין נאמרו בשמו מספר דעות.

וכפי שכתב הרה"ג רבי ציון עמר שליט"א, עורך ספרי "אור לציון", בספר תפארת ציון (עמ' שצ"ג): "דרך עבודתנו היתה לאסוף את פסקי ההלכות של רבנו... ולהגישן לפני הרב, והיה מעביר שבט ביקורתו מה לקרב ומה לרחק... פעמים שפסק דין אחד... שונה ממה שפסק מקודם, והייתי מקריא לו את שתי הוראותיו, ומה שראה לנכון שתהיה משנה אחרונה, כן פסק, ואמר שכך יכתב בספר. ופעמים שהיה אומר לי, לא הבינו אותי טוב, ולא לכך נתכוונתי. פעם אמר לי בשיעור בשבת, מחצית מהשומעים יאמרו שאמרתי מותר ומחצית יאמרו שאמרתי אסור...

ופעמים שהייתי מגיע אליו והיה אומר לי: 'אני רוצה שתכתוב בענין פלוני כך וכך, שאף שבשיעור פסקתי כן, שוב ראיתי שראוי יותר לפסוק כך'... כמה שמח רבנו כשיצא ספר או לציון חלק ב' לאור עולם, ואמר: 'הנה יש אומרים בשמי כך ויש אומרים כך, עכשיו יש ספר, וכבר יודעים בדיוק את דעתי המוחלטת!' ופעם טען תלמיד בפני רבנו: 'אבל אני שמעתי להדיא בשיעור שכבודו אמר אחרת ממה שכתוב בספר?' ורבנו ענה בחיוך: 'כשהייתי מוסר שיעור הייתי זוכה להגדיל תורה, כפי מספר השומעים, זה אומר חכם בן ציון אמר כך וזה אומר כך, אבל בספר אמנם מיעטתי תורה, שכן אמרתי רק תורה אחת, אבל היא לפחות תורה שלי!'...
 
כתבתי דברים ברורים, הבאת חלק מדבריי, ופירשת אותם בניגוד גמור למשפט שאחריהם, שהשמטת, ועוד יש לך טענות?

אתה ממשיך להיתמם?

הדיון שנכנסת אליו היה אך ורק על חיבה, גם אתה ניסית לומר שאינך יודע מה היא חיבה וביקשת וידאו של "חיבה" שלאחר מכן ניסית לגמד.

אף אחד לא חלק על העובדה שקיבל ספר ילק"י וזה אינו מעלה ואינו מוריד.
 
הסביבה של העורך היא כזו, זה הסקרים שהוא עשה. מה הבעיה בכך?

הוא לא עשה שום סקרים, הוא פשוט החליט ברוב חוצפתו מי חשוב ממי, ע"פ הבועה שהוא חי בה.

ולי אין שום בעיה, מבחינתי הבעיה היא אצלו, הספר שלו חסר מאוד ללא דעת הגר"ש משאש.

אבל לכם יש בעיה, כאשר יש אנשים שמבחינתם הגר"ע יוסף לא ראוי לאיזכור ואתם מקוננים על כך.

אצלם זה לא ענין של "סקרים" אלא בדוקא, וגרע יותר.
 
גם הגר"ש משאש, ומכל החוגים הריצו לו תשובות בענייני ממזרים ועגונות וכדו'. והיה אהוב ומקובל על כולם.
לא, אינך משווה... כל מה שכתבת בדיחה אחת גדולה. כאשר נפטר הגר"ש משאש הורגש חוסר ממשי בהכרעה בבעיות חמורות.
זה נכון שהרב משאש טיפל יותר בעניני אעה"ז.
הגיעו הדברים עד כד"כ שמרן הגרע"י לא היה חותם על היתרים לפני שהרב משאש יחתום. וכשנפטר זה עבר להגר"ש עמאר. כידוע.
אבל באו"ח הוא לא כתב הרבה, והרוב התכופף להגרע"י [חוץ מזה שצריך במבשרת לעשות פורים בט"ו]
היחיד שהסכמה ממנו (יותר נכון מכתב ברכה) מופיעה בפתח כרכי יביע אומר האחרונים, הוא הגר"ש משאש.
נכון.
תראה מה הוא כתב עליו. אף א' אחר לא היה כותב כאלו דברים. ודו"ק.
 
נהפוך הוא, על ספריו (מהכרך השני ואילך) הצליח הגר"ע יוסף לגרום קלא דלא פסיק שאינם נאמנים וכך רוב הציבור אוחז.
המציאות היא שרוב הציבור מחפש ועדיין את פסקי הרב בן ציוון למרות כל ההכפשות והרדיפות.
זה לא צולח להם כמו שלא הצליחו להוריד את הגר"מ לוי הגר"א מלכה והרשימה הארוכה שלהם.
זה פשוט לא עובד להם. תבדוק.
 
כאשר נפטר הגר"ש משאש הורגש חוסר ממשי בהכרעה בבעיות חמורות.
וצריך לדעת שהגרעי הפנה אליו כיון שהוא היחיד מכל פוסקי הדור שהסכים לכל קולותיו וחידושיו הנוראים של מרן הגרע"י בעניני אה"ע.
כגון לסמוך על ההפלאה ברו"ב אחר הבעל ושאר ענינים.
אף א' לא היה חותם על זה מלבד הגר"ש משאש.
והדברים ארוכים לכל לומדי אה"ע כאשר יחיכימנו הרב @מחשבות טובות
 
המכתב בחתימתו פורסם בעבר ברשת אך נמחק. חפש אותו באוצה"ח לפי המילים "נותן יד לעקור מצוה".
מילים אלו נמצאים במכתבים משנת תשס"ה, עליו חתמו הגרי"ש אלישיב, הגר"ש ואזנר, הגראי"ל שטינמן, וכו'
המכתב היחיד שפרסם הקה"י בענין היתר מכירה הוא זה -
1755754019955.png
 
המציאות היא שרוב הציבור מחפש ועדיין את פסקי הרב בן ציוון למרות כל ההכפשות והרדיפות.
זה לא צולח להם כמו שלא הצליחו להוריד את הגר"מ לוי הגר"א מלכה והרשימה הארוכה שלהם.
זה פשוט לא עובד להם. תבדוק.

זה לא קשור למה שכתבתי.

הציבור מחפש את פסקי הגרב"צ כמו שהוא מחפש את פסקי הגר"ש, שניהם היו גדולי הדור. והציבור של הגר"ש גדול יותר.
 
ראשי תחתית