מדוע רבני מרוקו חלקו על מרן השו"ע?

[עת שערי רצון]

נוח לך לשכתב את ההיסטוריה עבור בעלי הזיכרון הקצר, בדבר הידוע והמפורסם, שרבנים רבים פחדו לחלוק על הרב עובדיה כדי שלא ידבר עליהם בלוויין, או כי ידעו שבדרך זו לא יקבלו קידום כל ימיהם.

ואני שמעתי באוזניי רב עיר שאומר את הדברים הללו במפורש, לא יאומן כי יסופר. "אם אביע דעתי בנושא זה, אז..."

וכי הגר"ע יוסף לא אמר על ראב"ד העדה החרדית "איזה שוטה, איזה בהמה... זה בן אדם לא נורמלי"?

וכי לא אמר על הראשון לציון שאחריו "זה לא תלמיד חכם אומר דברים כאלה - זה בושה וחרפה לומר דברים כאלה", ובספרו כתב עליו "מתיימר להיקרא רב"?

ומעשי אבות סימן לבנים.

ומה אתה רוצה להגיד בזה ??
שהגרע''י היה לא בסדר, או שהרב יצחק כן בסדר ?

 

[משיב כהלכה]

התחושה האישית של הבגידה במי שגידלו, לחוד.

מה זאת אומרת "גידלו"? דאג לקידומו כדיין, ומינויו לראשון לציון!

יש גם הקלטה של הגר"ע יוסף מדבר על אריה דרעי, שעיכב את מינוי חתנו:

"אני יודע מהניסיון שעבר, הוא (דרעי) עצמאי מדי... [צונזר] עד עכשיו אני סובל בשביל צ'יקוטאי שהוא (דרעי) הוציא אותו והכניס את טולדנו. הוא (דרעי) עשה את זה. אמא שלך בכתה בדמעות שליש. היו שנתיים-שלוש עובד, הביא להם ספרי תורה, הביא להם הכל ואחר כך בא (דרעי) ברגע האחרון, הוציא אותם בשביל טולדנו. [צונזר] אמרתי לו, כמה פעמים דיברתי איתו, לא רצה לשמוע".

וכי יעלה על הדעת שהרב עובדיה היה ממנה מאן דהו שחולק עליו בריש גלי, ולא ממשיך את שיטתו ההלכתית?

זאת עובדה, והמשמעות היא שאם הרב עמאר היה חולק, הוא לא היה ראשון לציון!

 

[משיב כהלכה]

ומה אתה רוצה להגיד בזה ??
שהגרע''י היה לא בסדר, או שהרב יצחק כן בסדר ?

אני לא אומר על אף אחד שהוא "לא בסדר", ולא כאן המקום לביקורת על רבנים. אני מציג עובדות כהווייתן. הנ"ל ניסה לשכתב את ההיסטוריה כביכול הרב יצחק דרך בדרך חדשה, והחזרתי לו את זכרונו שאבד לו.

 

[משיב כהלכה]

בשביל הסך הכל הזה נשפך הרבה דיו והושקע עמל רב, כולל התפתלויות והסברים שונים ומשונים.

כדי שלא ישתמע זלזול בת"ח. אבל בזכותך נכתבו הדברים בצורה ברורה, יש"כ.

 

[כהנא דמסייע]

רבותי אחרי מות קדושים אמור, אנחנו אחרי ת''ב,
ומדברים על הגרע''י כאילו כל מינוייו היו על רקע אישי.
אני לא חושב שמישהו חושדני שאני "חסיד" של אי מי,
אבל
כבוד התורה
רבותי, מדובר באדם הבקי בכל חלקי התורה ממש
שיגע בתורה בכל כוחו
ואדם לא יכול להיות דיין של מישהו הגדול ממנו
וכל שכן שלא שמע אותו בכלל,
ואינו נמצא בפרטים
אז אנא שמוע צדק בין אחיכם מגיע גם לת''ח גדול.
דרך ארץ קדמה לתורה

 

[אור יעקב]

גורם להמון העם לחשוב שהוא מחכמי מרוקו

אך אינו משתייך לאסכולת "חכמי מרוקו", אלא תלמידו של הרב עובדיה.

מי קבע מה זה 'אוכלוסת' חכמי מרוקו ?

מי שהולך בקו של הרב עובדיה אע"פ שהוא חולק עליו בכמה מקומות הוא כבר לא בגדר "חכמי מרוקו"...
עצוב מאוד שישנם כאלה שזה הקו מחשבה שלהם.

 

[משיב כהלכה]

ומדברים על הגרע''י כאילו כל מינוייו היו על רקע אישי

הגר"ע רצה שימשיכו את דרך פסיקתו. זה טבעי ונורמלי.

 

[משיב כהלכה]

מי שהולך בקו של הרב עובדיה אע"פ שהוא חולק עליו בכמה מקומות הוא כבר לא בגדר "חכמי מרוקו"...

איפה הם ה"כמה מקומות" שחלק הרב עמאר על הרב עובדיה?

 

[איתן]

לגופו של ענין יש לכבודו מה לענות?

אולי יש לך איזה צל של ספק מה היה קורה אם הרב עמאר היה מחזק את מנהגי מרוקו וחולק על הרב עובדיה בכבוד ובדרך ארץ?

לא הרי גופו של ענייני כגופו של עניינך.

אין גופו של ענייני לטעון האם ההגדרה המדויקת של הגר"ש עמאר היא כ'חכם מרוקאי' אם לא. אחת היא לי.
תואר הגדולה והכבוד הרם: 'גדול בתורה', שגם כבודו מודה בו לגבי הגר"ש, לדידי שויא לי אלפי זוזי מהתואר המצמצם חכם לחוגו הפרטי עד אשר בשם 'חכם מרוקאי' יכונה.

גופו של ענייני הוא לטעון שאין להוסיף נימוקים שאינם הלכתיים המשפיעים על ההלכה.
זה גופא הוא זלזול בת"ח.
ואין זה משנה אם הם מתכבסים במילים של 'קידום מטאורי' או 'השלטת שלטון הפחד'.
אין זה משנה אם הולכים סחור סחור ומטילים רפש וטיט בכל מהלך דרכיו.

ולו הייתי בא לדון כדרכו של ויכוח, הייתי מנסה להוכיח מיניה וביה את חוסר כפיפותו המוחלטת.
אם מהדוגמאות שהביא מר, שאף בניו חלקו על הגרע"י ולא מצאו בזה פסול, ואם מדוגמת הגר"ש משאש עצמו שזכה לכבוד למרות כל זאת, ואם מינוי הראשל"צ אשר יוכיח שהיתה לו דעה אחרת ובלשון העם 'פתח חזית' בנושא.
אלא שכל הדברים הללו, תאות ניצוח יש בהם ותו לא.
והדברים יגעים ואינם נגמרים, ולבסוף כל אחד מחדד את עמדתו ומלטש כלי נשקו.

אמנם לאמיתו של דבר, זה עצמו אינו לגיטימי בעיני.
היינו, עצם השיח על כך.
כל הדין ודברים המגוחך הזה.

זה כשלעצמו פסול הוא בעיני.

במילים אחרות:
בכל דיון יש מסגרת שבתוכה מתנצחים המתנצחים, זה אומר בכה וזה אומר בכה.
אבל כשבא הויכוח על המסגרת עצמה, אין לשוב ולדון.
כי המסגרת עצמה אינה נתונה לדיון.

מסגרת הדיון ההלכתי, היא האם סברא פלונית קבילה מבחינה הלכתית או לא.
זה מוכיח מכאן וזה מביא ראיה משם.
אך לדון על סברא פלונית שהגיעה מחוץ להלכה, הרי זה דיון החורג מהמסגרת ההלכתית.

לפיכך, דבריך ידיד נכבד, לדידי, הם חוץ למסגרת.
ומשכך - אין לי רצון לדון עליהם.

רק זאת אומר:
אם לשיטתך, אחרי רוב דבריך, הגר"ש עמאר עשה כל זאת (ההתעלמות המכוונת מהמנהג הרווח והצגת הטעייה בשביל לקדם את האג'נדה האישית הכפופה לשיטת הגרע"י) במחשבה תחילה, כי לדעתו ע"פ התורה כך ראוי לעשות,
הרי זכותך להקשות עליו בכבוד, שאין זו דרכה של תורה, שכך וכך פוסקים חשובים (שאין בכחו של הגר"ש עמאר לחלוק עליהם) סוברים שאין לנהוג כן וכו' וכו'. וכך יכול הדיון להימשך.
אך אם לשיטתך זו אינה דרכה של תורה, אפילו לשיטת הגר"ש עמאר, אלא מניעים אחרים יש כאן, אל לך להביא את המניעים הפסולים ולהכשירם באצטלה מיתממת שכביכול אין בהם רע, על מנת לתת לקורא האובייקטיבי את ה'זכות' לבחור אם להכתירו כרב מרבניה וחכם מחכמיה של יהדות מרוקו.

מארי דכולי תלמודא היגע בתורת ה' מנעוריו, סובר סברא.
ואינה סברא פרטית, אלא כללית בדרכי הפסיקה.
ומשכך, בודאי חשב עליה רבות, יתר על סברא פרטית.
אלא שבעיניך - סברתו אינה מוצאת חן.
בעיניך חותרת היא תחת מנהגי מרוקו המקודשים.
ובעיניך, קדושתם גדולה מקדושת עמל התורה של יגעי תורה ועמלי כח.
לו יהי.

בעיני - דרכו של גדול בתורה אינה זקוקה לאישורים חיצוניים.
הורגלנו מנעורינו להתייחס לגופם של טענות ומענות, בלא לערב עמהם שיקולים פסולים, של תאות ממון ויראת הפחד.
יראת השמים של הגר"ש עמאר, זו העומדת נר לרגליו בפסיקת ההלכה, גדולה לאין שיעור מיראתו שלא לחוש לכבודו של הגרע"י, או מתאות ממון וכבוד פסולות.

ואף אני לא נזקקתי מלכתחילה באשכול זה אלא להביע את מחאתי.
נתחייבתי בה כאשר דברתי, ודומה לי שיצאתי ידי חובתי.