מדוע רבני מרוקו חלקו על מרן השו"ע?

[משיב כהלכה]

הבאתי דוגמא לכך שהצגת הדברים באופן מסויים גורמת להם להישמע אחרת. זה הכל. אין שום השוואה.

אפשר להסתכל על ה30 אחוז שמברכות ומדליקות ולומר שאין מנהג ברור, ואפשר להסתכל על ה70 אחוז שמדליקות ומברכות ולומר שזהו המנהג הרווח.

 

[ידידיה]

מזה ששאל זקנות והתחיל לדון אם ידעו קרוא וכתוב מוכח שאינו מחשיב כל כך את חכמי מרוקו לעניין פסיקת ההלכה או קביעת המנהג, הלוא היה לו לבדוק בספרי חכמי מרוקו שעסקו בזה ופסקו כדעת הרמ"א והחיד"א... לדון בדבריהם או לפחות לאזכר אותם

כתב שזה מצוה המוטלת על הנשים ולכן שאל את הנשים.

 

[רק תורה]

כתב שזה מצוה המוטלת על הנשים ולכן שאל את הנשים.

לנשים יש בעלים ולחלק קטן מהן יש בעלים שנחשבו כת"ח בעלי הלכה, ופעם חיפשתי ומצאתי שכל מי שכתב ליקוט וכדו' פסק כדעת הרמ"א והחיד"א
להלן כמה מהם - סליחה על הרשימה הלא מסודרת ומפורטת, אני כותב מהזכרון - רבי יצחק קוריאט, נחלת אבות בהלכות הדלקת הנר, רבי שאול נחמיאש בספרו וישמע שאול אור"ח רסג, רבי שלמה חיון תלמידו המובהק של מהר"י אביחצירא בספרו שפתי שבח או"ח רסג, רבי יוסף נסים בן אדהאן מגדולי החכמים בג'יברלטר מעשה בראשית ח"א מצוה לב, רבי רפאל ברוך טולידאנו בקיצוש"ע, הגאון רבי שלום משאש...

וכבר אמרו רבותינו אל תבוז כי זקנה אמך אלו המנהגות...

 

[רק תורה]

אפשר להסתכל על ה30 אחוז שמברכות ומדליקות ולומר שאין מנהג ברור

פעם ראשונה שאני שומע שהיה מנהג לברך לפני ולא לברך אחרי עם התנועה הידועה של זקנותינו בכיסוי העיניים...
אם אין גיבוי בפוסקי מרוקו לדעה כזו כנראה אינו מנהג...

 

[רק תורה]

עוד הערה חשובה -

מדוע לא מעוררים על "עובר לעשייתן" או על "ברכה לבטלה" ועל "מנהג בטעות" על פי הרמ"א...

על נטילת ידים קודם מים שניים כדעת מרן רבי יוסף קארו שקבלנו הוראותיו?

אם משום "מנהג" ואין סב"ל נגד מנהג... מאי שנא מנהג למשל החיד"א ממנהג זה?

אשמח אם בעלי הידע בפסקי משפחת יוסף יוכלו לספק לי מענה בדעת מרן הגר"ע זצ"ל בזה...

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

ותמצא שבספר תקון יששכר דף סא מביא שמרן עצמו אמר שלא הורה לבטל מנהג קיים, כך שאי אפשר להקיש היקשים ולבנות הררים וכל דבר לגופו

אי משום הא לא איריא, הנידון שם היה קריה"ת בט"ו אדר בעיירות המסופקות, ונהגו הספרדים שלא לקרות בתורה כדי שלא להיכנס לספק ברכות [וכ"ה מנהג העולם כיום], ועל זה אמר מרן שלא רצה לבטל מנהג זו, ואין מכאן ראיה לגבי מנהג שיש בו חשש איסור או שום פקפוק

ובמ"א אייתו מספר אביר הורעים ח"ג בשם הגר"ד שליט"א, שאמר לו הגר"ע שבעקרון גם בעניני ברכות חפץ לנקוט כמרן לחלוטין ממש, ולא לומר סב"ל, אך לא עבד הכי כי... ועכ"פ גם איהו לא קאמר אלא לגבי ברכות, ושמא אפילו לגבי ברכות, ולעולם גם לגבי שאר הענינים, וצ"ב​

כך כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ט חאו"ח סי' כ"ג או' ד'):
"והרי בעיקר דינו של מרן החיד"א הנ"ל דס"ל דאמרינן סב"ל אפילו נגד מרן, אין הדבר מוסכם, שרבים מן האחרונים סוברים לפסוק כדעת מרן אף בברכות, ולהורות לברך לכתחלה כדעת מרן, [וציין לדברי השלמי צבור, המאמר מרדכי, החקרי לב, ועוד] ... ולכאורה כן היה ראוי לפסוק, שהרי אנו פוסקים כדעת מרן בין להקל בין להחמיר בדיני שבת ובדיני איסור והיתר, ואפילו נגד מאה פוסקים ... והרי איסור ברכה שאינה צריכה לרוב הפוסקים אינו אלא מדרבנן ... וא"כ לא עדיף דין בשא"צ משאר איסור שבת החמורים ושאר דיני איסור והיתר, שאנו פוסקים כדעת מרן שקבלנו הוראותיו אף להקל. אך מה נעשה שרוב האחרונים הסכימו בזה לד' החיד"א, דאמרינן סב"ל אפילו כנגד מרן, וכמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"א".
[בתשו' יבי"א שציין הביא שכ"כ מהר"י עטייה, שו"ת אהל יצחק חסיד, שו"ת דבר משה, הגר"ח פאלאג'י, השד"ח, הבא"ח, ומהר"י בן ואליד. ומעניין שאינו יכול לחלוק על אחרונים אלו גם כשלדעתו היה ראוי לפסוק אחרת]

 

[רק תורה]

ואין מכאן ראיה לגבי מנהג שיש בו חשש איסור או שום פקפוק

ספק ברכה לבטלה אינו חשש איסור או פקפוק... אפשר לדבר על זה הרבה...

 

[מקור נאמן]

עי' במצורף מחזו"ע שג"כ פקפק על הכלל דסב"ל נגד מרן

 

[חבר]

אגב הגרש''מ עמאר כיצד הוא נוהג לעניין הנחת תפילין בת''ב?
גישתו של הגרש''מ כהתרשמות שלי שהוא תופס את העניין ההלכתי כקובע ומכריע ופחות נותן משקל למנהג ולכן כשהוא דן לגבי הלל בר''ח פחות מעניין אותו שיש מנהג מרוקו אלא העניין ההלכתי נטו, ובכלל הרב עמאר כעיקרון אוהב ללכת בין הטיפות ולא להיכנס לעימותים.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

ספק ברכה לבטלה אינו חשש איסור או פקפוק... אפשר לדבר על זה הרבה...

לא הבנתי