אקדח לכל אברך

[מרוקאי]

מה אתם אומרים? בעד? נגד?

 

[שמעון טרבלסי]

נראה יותר מתאים לערב פורים מלערב יום הכיפורים.

 

[תורה אמת כתיב בה]

נראה יותר מתאים לערב פורים מלערב יום הכיפורים.

דווקא לפי ההצבעות -ממש לא

 

[משיב כהלכה]

נראה יותר מתאים לערב פורים מלערב יום הכיפורים.

אתה בטוח?


הצג קובץ מצורף הרב יצחק יוסף השתדלות החזקת נשק.mp3

 

[שמעון טרבלסי]

אתה בטוח?


הצג קובץ מצורף 10819

לא קשור לאופציות בסקר, האופציות מתאימות לפורים.
וכנ"ל ההצבעות...

 

[משיב כהלכה]

אני מסכים שהסקר משעשע, אבל מעניין לשמוע את דעתך בנדון, לאור דברי רבך הנחרצים: "כל אברך שבריא בנפשו ומיושב בדעתו, יכול להחזיק נשק לפי כללי הזהירות, ואדרבה, מצווה גדולה שיחזיק נשק..."

 

[אלישמע]

למה "אין לי - אז אני נגד".
אולי אין לי כי אני מפחד להחזיק נשק, אבל אני בעד ???
(לא אמרתי שאין לי, ולא אמרתי שאני מפחד, ולא אמרתי שאני בעד. - גם לא אמרתי שיש לי, וגם לא אמרתי שאני נגד).

 

[משיב כהלכה]

אתה מהאו"ם? אין לך דעה בענין?

איך נעלם מעיניך פסוק מפורש בתורה, "כה אמר ה' אלהי ישראל, שימו איש חרבו על ירכו, עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו" (כזכור, מדובר בשבט לוי שהיו האברכים והבני ישיבות...)

מפורש בפסוק, וכך מבין כל בן חמש למקרא, שלכל אחד היתה חרב אישית (מה שנקרא בימינו - אקדח), וכל מה שנדרש מהם הוא רק לחגור את החרב על הירך (מה שנקרא בימינו נרתיק עם תפס לחגורה) ולהרוג את מי שצריך.

נכון הדבר שבימינו אם אברך או ראש ישיבה יסתובב עם אקדח בחגורה זה יהיה ספאסט נישט, אבל כאשר השעה מחייבת ותושבי ארץ ישראל לא רוצים להיות במצב של לשבת בבית ולחכות לרוצח שידפוק בדלת כאשר אין להם שום דרך להתגונן מפניו, כאשר ישבו תושבי שדרות באותה שבת שחורה, ההכרח לא יגונה (ואפשר להסליק את האקדח בחליפה, או להחביאו בכספת לעת הצורך, אין צורך בפרסומי ניסא).

ובוודאי שכל אחד צריך לעשות השתדלות מינימלית כפי יכולתו, כשם שמשתדל בפרנסה כך על אחת כמה וכמה להשתדל בפיקוח נפש, ואם נמצא במקום סכנה ישא עליו אקדח ויגן על עצמו ועל אחרים במידת האפשר. ויהודים כשרים זוכרים תמיד שהתורה והמצוות מגינים עלינו והאקדח הוא השתדלות.

לאחר חג שמחת תורה תשפ"ד, נכנסה כל ארץ ישראל למציאות אחרת לגמרי. אברכים שהלכו לתפילה לתומם, הופתעו ע"י מחבלים ברחובה של עיר, ולא עסקינן בישובי ספר הסמוכים לגבול אלא במקומות הרחוקים עשרות ק"מ מן הגבול.

הצבא המהולל של "כוחי ועוצם ידי" התגלה בשפלותו, ולולא חסדי ה' שהיה עם המעטים שנצחו את הרבים (גם מבחינה מספרית וגם מבחינת כמויות נשק), היו המחבלים מגיעים בקלי קלות גם לקרית גת וגם למרכז הארץ. זה היה התכנון שלהם.

לפיכך פשוט שכל אברך שמרגיש צורך להגן על עצמו, רשאי לרכוש אקדח (אם עומד הוא בתנאים), ואין בזה שמץ פקפוק. הסיכוי שירה בעצמו או באחרים, או שיפלוט כדור, הוא מאוד נמוך לעומת הסיכוי שמחבל יפתיע אותו ברחוב.

וגם מי שאין בכוחו לשאת אקדח באופן קבוע, טוב שיחזיק בביתו, ובעת צרה ח"ו ישתמש בו.

(ולמעשה לא רק בא"י אלא גם בעולם כולו, יהודים הפכו לנרדפים).

 

[אלישמע]

יש לי דעה בענין, רק שאיני מעוניין לחלוק אותה עם אחר.
וכשאני קורא את הפוסט שלך, אני יותר ויותר מבין מדוע אין לי חשק לחלוק אותה.

 

[משיב כהלכה]

נשמע שאתה מתחמק ותו לא.

 

[עשרה זהב]

כמדומה שהיו זמנים קשים הרבה יותר לעמ"י - כגון בתקופת טרום קום המדינה וכיו"ב, ולא מצינו שהלכו איש חרבו על ירכו.

נראה שכל הנידון הזה התחיל ממקום של אוירה בציבור הימני, ולא ממקום של הגנה עצמית גרידא.

 

[מאמין בניסים]

אין מספיק אופציות. חייב להיות או בעד או נגד?
ואם מתנגד זה חייב להיות בגלל שאין לו, אולי להיפך הוא מתנגד ולכן אין לו?

 

[ממזרח שמש]

זה נושא מידי גדול ומורכב גם אם באמת היה לזה צורך
ולא היה לזה כל רלוונטיות כי זה נושא שמסור אך ורק למנהיגי עולם התורה
על אחת כמה וכמה שזה לא צורך בסיסי
ופיטומי מילי בעלמא

 

[ישראל סבא]

לפיכך פשוט שכל אברך שמרגיש צורך להגן על עצמו, רשאי לרכוש אקדח (אם עומד הוא בתנאים), ואין בזה שמץ פקפוק.

למה זה תלוי בהרגשה?
ולמה לא חייב?

 

[אדרת]

שמעתי בשם הגר"ח אקרמן שמחובת ההשתדלות היא שבכל קבוצה, כולל קהילה ביכ"נ וכדו' שיהיה אחד עם אקדח

 

[עת שערי רצון]

זה גם מאוד תלוי באזור
מי שגר באזור השומרון וכיו''ב, או שנוסע שם באזור מידי יום, לבין מי שגר לדוג' במרכז בני ברק ופעם בשנה נוסע במקומות הנ''ל. זה גם שיקול.

 

[אלישמע]

נשמע שאתה מתחמק ותו לא.

כשאני שואל שאלה פשוטה, למה "אין לי" הכוונה "אז אני נגד", ומדגיש שאין להסיק מכאן שום דבר לגבי דעתי האישית,
ובמקום להתייחס לשאלה מתייחסים להבנות שעלו ממנה בדעתי, (מה שלא אמרתי), אז באמת אין חשק להגיב.
ככה א"א לנהל דו-שיח בצורה עניינית.

 

[בנאות דשא]

שמרגיש צורך להגן על עצמו,

פשט?
ויש מי שמרגיש שאינו צריך להגן על עצמו?
ממונו חביב עליו מגופו?

 

[ארי במסתרים]

הסקר מגמתי ומוטה מלכתחילה לכיוון החיובי.
ובאמת מסקרן מאוד התגובות לסקר שקול ואובייקטיבי.

 

[שלומי]

שמעתי מחברים שמחזיקים נשק,
שבכלל לא פשוט לירות באקדח..
ועוד יותר לא פשוט לקלוע למטרה...
ועוד יותר לא פשוט לירות ולקלוע בשעת לחץ...
ומה עם פגיעה באנשים באיזור של המחבל [תקלות שקרו לא פעם]
אם כבר לעזור,
במקום להחזיק נשק,
אולי כדאי שאברכים ילמדו עזרה ראשונה, החייאה וכדו'

 

[מרנן ורבנן]

שמעתי מחברים שמחזיקים נשק,
שבכלל לא פשוט לירות באקדח..
ועוד יותר לא פשוט לקלוע למטרה...
ועוד יותר לא פשוט לירות ולקלוע בשעת לחץ...
ומה עם פגיעה באנשים באיזור של המחבל [תקלות שקרו לא פעם]

בשביל זה לומדים ומתאמנים ומשתדלים ובעיקר מתפללים (שלא יהיה צורך, ושאם יש צורך - שנצליח להציל יהודים)

אם כבר לעזור,
במקום להחזיק נשק,
אולי כדאי שאברכים ילמדו עזרה ראשונה, החייאה וכדו'

אה"נ

 

[אלישמע]

סתם מספר לכם מעשה, (אל תסיקו ממנו שום מסקנות לגבי דעתי האישית).
בישיבה בה למדתי, בחור אחד למד עזרה ראשונה.
יום א' חבר נפצע קשות בידו, והלז שהיה לידו חבש אותו ואולי הציל את חייו.
נשאלה שאלה בביה"מ אולי צריך ללמוד עזרה ראשונה ?
השיב אחד מראשי הישיבה, בדידי הוה עובדא שהלכתי ברח' וראיתי אמבולנס שמסתבך להגיע לאיזה מקום, ושאל אותי "איפה רחוב..."
כלומר הישיבה.
שאלתי: אתה בא לישיבת...
השיב: הן.
אמרתי: אני הרב שם אסע עמך, תוך כדי התקשרתי לאחראים שם ושאלתי למי האמבולנס ?
השיבו: לפלוני.
אמרתי לנהג: ב"ה, יש לו תיק רפואי מסובך ואסור שידעו על זה, רק אני יודע, נפק"מ לטיפול שצריך/אסור לעשות עמו...
אמר לנו הרב: אם נגזר על פלוני להינצל, יהיה לידו מישהו שיציל אותו. או שהוא יהיה ליד מישהו שיכול להציל אותו.
ואם לא, אז יביאו את האמבולנס עד אלי, שאני אדע להגיד להם מה שאף אחד לא היה יכול לומר להם.
ולמסקנא: אם תלמד ע"ר ותציל חיים, אשריך. אבל אם תלמד תורה במקום זאת, אשריך וטוב לך.
זה שצריך להינצל ינצל איתך או בלעדיך, וזה שצריך למות ימות אתך או בלעדיך.
השאלה מה לענין ההשתדלות.
ומכיון שבמשך עשרות שנים, הוכח שאפשר להתקיים בלי לימוד כזה בישיבה (אם ישתה המצב ישתנה, כרגע...), ולאידך אם תלמד זה עלול להוציא אותך מעולמה של תורה ואכמ"ל. אז מעתה הבחירה היא שלך, עצתי היא שב ולמד תורה.
(מי שבאמת לא לומד, ויודע שלא ינזק מכך רוחנית, לא דברתי אליו).
מספרים שהגר"א באמת לא למד רפואה בשונה משאר חכמות, כדי שלא יתחייב לרוץ ולהציל, ויתבטל ע"י כך מלימוד התורה.
נ.ב. האמור (כולל שורה זו) אינו מתייחס למצב הבטחוני כיום משום צורה ומשום כיוון, נא לא להסיק שום מסקנות.

 

[אדרת]

אמר לנו הרב: אם נגזר על פלוני לינצל, יהיה לידו מישהו שיציל אותו. או שהוא יהיה ליד מישהו שיכול להציל אותו.
ואם לא, אז יביאו את האמבולנס עד אלי, שאני אדע להגיד להם מה שאף אחד לא היה יכול לומר להם.

זה בדיוק כמו להגיד אם נגזר על מישהו שיהיו לו כך וכך מזונות (ועל כ"א נגזר מר"ה עד ר"ה) אז הם יגיעו לו בכל מקרה. אתה לא מחדש לאף אחד את ההשגחה הפרטית, וכפי שהמשכת, השאלה היא מה חובת ההשתדלות. התשובה שלך היא:

ומכיון שבמשך עשרות שנים, הוכח שאפשר להתקיים בלי לימוד כזה בישיבה (אם ישתה המצב ישתנה, כרגע...), ולאידך אם תלמד זה עלול להוציא אותך מעולמה של תורה ואכמ"ל. אז מעתה הבחירה היא שלך, עצתי היא שב ולמד תורה.

במשך עשרות שנים היה את מאורעות תרפ"ט בחברון וכו' וכו' עד הפיגוע האחרון ברמות. בכל אחד מאלפי הפיגועים האלו הדרך היחידה בדרך הטבע לעצור את זה היא, נשק.

מספרים שהגר"א באמת לא למד רפואה בשונה משאר חכמות, כדי שלא יתחייב לרוץ ולהציל, ויתבטל ע"י כך מלימוד התורה.

א. השאלה היא לא אם הגר"א צריך להוציא רישון על אקדח (פרומו: התשובה היא לא) ב. בשונה מרפואה, אם יהיה לך אקדח לא תצטרך לרוץ ולהציל יותר מפעם אחת או גג פעמיים בחייך.

 

[משיב כהלכה]

השאלה היא לא אם הגר"א צריך להוציא רישיון על אקדח

היו גדולי ישראל שהחזיקו אקדח.

ראיתי אחד שכתב על האדמו"ר מראדזין - רבי גרשון חנוך ליינר, שבחיפושיו אחר התכלת הסתובב בעולם בכל מיני מקומות, ושאלו אותו כיצד אינו פוחד להיכנס למקומות הללו, והוא ענה שיש לו סגולה בדוקה מאביו זצ"ל, אבל לא רצה לגלות מהי. לאחר הפצרות מהחסידים שרצו לראות את הקמיע הקדוש, הוא הראה את האקדח שבכיסו...

(גם אם המעשיה אינה נכונה, אבל בפועל הוא הסתובב חמוש באקדח - כפי שמובא בספר "האדמורים מאיזביצה" עמ' 63).

וכן הרבי הריי"צ סיפר בזיכרונותיו שבעת היותו בעיר רוגוצ'וב: "באו מהמשטרה לליובאוויטש והגידו לאאמו"ר שהרבה מהחברה השקצים [פועלי ציון] נמצאים בתחנת רכבת בארשא ומחכים לביאתי. תיכף מסרו לי זה בראגאטשטעוו, ובאותו הזמן היה לי תמיד איתי רעלוואעווער [אקדח], ונסענו מראגטשעו לארשע והכינותי את האקדח שיהיה מוכן...

"כשבאנו לארשע ראיתי אותם בחלון וראיתי לשמואל קאצמאן והראתי עליהם שהם עומדים ויצא שמואל וניגש אליהם ואמר: "אתם מחכים לבנו של הרבי, אם אתם חושבים לפגוע בו תהפכו לאש ועשן", וברחו כי פחדו מהמשטרה.

וכן האדמו"ר רבי חנוך הניך בורנשטיין מסוכטשוב, החזיק בנשק וערך שמירות בשכונת בית וגן הירושלמית. הרבי מסוכטשוב חי ופעל בין השנים תרנ"ז (1897) תשכ"ה (1965), וכיהן כאדמו"ר הרביעי מסוכטשוב.

הרבי נולד בפולין, לאדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין, בעל "שם משמואל", ובשנת תרפ"ה (1925) עלה לארץ ישראל והתיישב בשכונת בית וגן בירושלים.

בשנת תר"פ הוקמה שכונת בית וגן לאחר שאדמתה נרכשה מפלאחים מקומיים, וכך הוקמה השכונה בין הכפרים מלחה ועין כרם. כעבור שבע שנים החלה בניית הבתים הראשונים. בפרעות תרפ"ט נעזבה השכונה שעמדה בחזית על ידי התושבים, והערבים שדדו את הבתים. כשחזרו התושבים היהודים מצאו בהם שוד ודבר. רבים לא החזיקו מעמד ונטשו את המקום. בעקבות פרעות תרצ"ו השכונה התרוקנה שוב מתושביה.

על ימים אלה, העיד האדמו"ר לימים שבביתו [של האדמו"ר] שכן סליק של ההגנה: "וכולנו עמדנו על נפשינו. אני בעצמי יצאתי לשמירה בלילות עם רובה בידי, והחזקנו מעמד... ב"ה הרחבנו וגדלנו וכיום עומדת שכונה נפלאה על תלה".

 

[משיב כהלכה]

כמדומה שהיו זמנים קשים הרבה יותר לעמ"י - כגון בתקופת טרום קום המדינה וכיו"ב, ולא מצינו שהלכו איש חרבו על ירכו

אני מבין שעם ישראל מתחיל אצלך באיזור שנת תש"ח.

 

[משיב כהלכה]

נראה שכל הנידון הזה התחיל ממקום של אוירה בציבור הימני, ולא ממקום של הגנה עצמית גרידא

טבח שמחת תורה הוא אווירה?

אנשים ישבו בבתיהם ופשוט חיכו לסוף המר, כאשר במקרים אחרים - הנשק האישי הפשוט הוא זה שהציל חיי אדם במקומות רבים ומנע טבח המוני (כוונתי כמובן מבחינה טבעית, ברור ופשוט שלא "הנשק הציל" אלא הקב"ה הציל ונתן כח בידם של אותם שמסרו נפשם להצלת עם ישראל).

גם לצה"ל הגדול הגיבור והנורא אין טילים לכל בית בעזה, ולכן הם נאלצים לשלוח חיילים פשוטים עם נשק אישי כדי להילחם פנים אל פנים מול המחבלים, ובעת הצורך הם מזעיקים סיוע אווירי - שזה כמעט היתרון היחיד שלהם מול המחבלים. גם טנקים לא ממש מועילים, ועשרות חיילים קיפחו את חייהם בצורה מחרידה כשהם נשרפים בתוך הטנק. חלקם "רק" איבדו את מאור עיניהם או נפצעו באורח קשה עם נכות לשארית חייהם.

קל וחומר המחבלים ימ"ש, למרות שהגיעו עם כמות תחמושת אדירה, לא היה להם טיל RPG על כל בית בעוטף עזה. גם הרימונים נגמרו להם בשלב מסויים. בסופו של דבר, זה המחבל עם הנשק האישי שלו מול היהודי עם הנשק האישי שלו. ולא חסרים סיפורי גבורה על אנשים פשוטים עם אקדח אישי שחיסלו לבדם למעלה מעשרה מחבלים.

גם מובן ופשוט שאם כל בית בעוטף עזה היה מחזיק נשק, הטנדרים והאופנועים של החמאס היו חוטפים אש תופת מכל חלונות הבניינים ונהרגים במקום, וכל התחמושת שהביאו איתם היתה לשלל עבור היהודים, ואז היה להם הרבה יותר קל להיקהל ולעמוד על נפשם.

ומכל מקום - השתדלות מיהא בעי, ואקדח מהווה השתדלות מועטה מול כל המחבלים שאנו מוקפים בהם מבית ומחוץ. מי שלא גר במקום סכנה, לא חייב לשאת אותו עליו כל הזמן, הוא יכול להחזיקו בביתו לעת צרה שלא תבוא.

 

[אלישמע]

זה בדיוק כמו להגיד אם נגזר על מישהו שיהיו לו כך וכך מזונות (ועל כ"א נגזר מר"ה עד ר"ה) אז הם יגיעו לו בכל מקרה. אתה לא מחדש לאף אחד את ההשגחה הפרטית, וכפי שהמשכת, השאלה היא מה חובת ההשתדלות. התשובה שלך היא:
...
במשך עשרות שנים היה את מאורעות תרפ"ט בחברון וכו' וכו' עד הפיגוע האחרון ברמות. בכל אחד מאלפי הפיגועים האלו הדרך היחידה בדרך הטבע לעצור את זה היא, נשק.

א. השאלה היא לא אם הגר"א צריך להוציא רישון על אקדח (פרומו: התשובה היא לא) ב. בשונה מרפואה, אם יהיה לך אקדח לא תצטרך לרוץ ולהציל יותר מפעם אחת או גג פעמיים בחייך.

אם לא בטורקית אולי בסינית ?

 

[משיב כהלכה]

זה נושא שמסור אך ורק למנהיגי עולם התורה

זה מצד ה"חיוב" להחזיק נשק, אבל לא מצד ה"רשות" לכל אחד להחזיק נשק בביתו או על ירכו. ובזה לית מאן דפליג, רק יש שאלה האם זה "ספאסט נישט" לאברך להחזיק אקדח.

 

[משיב כהלכה]

למה זה תלוי בהרגשה?
ולמה לא חייב?

ושוברו בצידו:

זה נושא שמסור אך ורק למנהיגי עולם התורה

 

[משיב כהלכה]

כשאני שואל שאלה פשוטה, למה "אין לי" הכוונה "אז אני נגד", ומדגיש שאין להסיק מכאן שום דבר לגבי דעתי האישית,
ובמקום להתייחס לשאלה מתייחסים להבנות שעלו ממנה בדעתי, (מה שלא אמרתי), אז באמת אין חשק להגיב.

הסקר מוטה בצורה מגוחכת, כנראה נועד לשעשע ותו לא.

אין המשמעות שגם אתה מצידך תכביד עלינו עם תגובות ריקות וחלולות שמעמיסות על הדיון ללא תוכן ממשי. אם יש לך מה לומר, בכבוד, פתח פיך ויאירו דבריך.

ככה א"א לנהל דו-שיח בצורה עניינית.

בדיוק.