אישתמטתיה לראש"ל כל הפוסקים שהובאו בתשובת הרב ברכה.
והכי חזינן לרבנן קשישאי שהביאו להלכה את דברי חז"ל שצריך החתן לשים אפר בראשו ללא שום עוררים, הלא הם הרמ"ע מפאנו בספר אלפסי זוטא (בסוף תענית), ורבי ישמעאל הכהן בספר הזכרון (שם), ואף רבי רפאל מילדולה זצ"ל בעל מח"ס שו"ת מים רבים בספרו חופת חתנים בדינים השייכים ליום החופה (אות ג) הביא להלכה את דברי הרמב"ם (שם) שכתב כשחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין כדי לזכור ירושלים. ע"ש. גם רבי שמואל לניאדו זצ"ל רב העיר חלאב צדיק עתק בספר שלחן המלך (סי' קלא הלכה כ) את דברי חז"ל והפוסקים שצריך החתן לשים אפר מקלה בראשו, ללא כחל וסרק.
ואף בספר ילקוט מעם לועז בחלק דברים כרך א (בסוף פרשת ואתחנן עמוד שז) הביא להלכה בשתיקה את מ"ש חז"ל שצריך לשים אפר בראש החתן במקום שמניח תפילין ללא שום עוררים. (ושם הוסיף וכן שוברים הכוס בנשואין אחרי שאומרים ברכת ארוסין. ונראה מדבריו התם שאף דבר זה הוא עבור זכרון החורבן). ועורך כרך זה מר ניהו רבי יצחק ארגואיטי זצ"ל שהיה מחכמי קושטא, ולאחר מכן נסע לירושלים, ושם חכמי ירושלים שמו עיניהם עליו להמשיך את המלאכה בחיבור הילקוט מעם לועז שהתחיל בו רבי יעקב כולי זצ"ל, ואף השאילו לו את ספריהם כדי שיוכל ליישם משימה זו, וכמבואר כל זה בהקדמה לכרך הנ"ל. ע"ש. ומכל זה למדנו שהמנהג הפשוט היה באותו דור לשים אפר בראש החתנים. [ורבי אליהו גאליפאפא זצ"ל שהיה מרבני קושטא כתב בספרו ידי אליהו (הלכות תעניות פ"ה בסוף הלכה יב) שכבר נהגו במקומותינו לשבר הכוס במקום אפר מקלה. ע"ש. הנה לפי האמור המנהג המקורי בקושטא לא היה כן, ותפוס מנהג ראשון].
ואף היעב"ץ בסידורו בדיני ט"ב (חלון ז אות ז) כתב וז"ל וכשחתן הולך לחופתו נותן אפר מקלה בראשו במקום הנחת תפילין, גם בזו אינן נזהרין, מי יודע שמא כמה לא הצליח זווגם בעון זה שאינם שמים לב אבילות ירושלים בעת שמחתם. ע"כ. והגר"ח פלאג'י זצ"ל בספר מל"ח (סי' י אות צו) הביא את דברי היעב"ץ בקצרה. ע"ש. ונראה שהסכים עמו עכ"ד עי"ש עוד.
ונראה בודאי שאם היה רב יצחק יודע מכל הפוסקים הנ"ל היה מודה שכך צריך לנהוג, שהרי אין המנהג פשוט שלא כדעת מרן, דהא חזינן מגדולי הפוסקים הספרדים שנקטו כדעת מרן, ולא יהא אלא ספק - העיקר הוא כדעת חז"ל והרמב"ם והשו"ע.
ועכ"פ להחמיר ודאי וודאי שאפשר, וח"ו לומר שיש בזה יוהרא.