תלמידי מרן רבינו הגדול רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל

[משיב כהלכה]

לא הסכים בכתב אלא בע"פ, אמר לי להראות לו את הראשונים, הבאתי לו את המאירי (רשב"ץ לא מצאתי בישיבה שם), הניח בתוכו סימניה, ובפעם שאח"כ כשהגעתי אליו אמר לי שעיין ואני צודק

הסכמה בעל פה אינה שווה מאומה. ואפילו כשנאמרת בפני רבים, קל וחומר בינך לבינו.

ראה לדוגמא מה שאמר בפניו של הגר"ש טולדנו:

"יושב פה איתנו ידידנו הרב שלמה טולדנו, שהוא הוציא ספר 'דברי שלום ואמת', הספר הזה כולו נודע לחלוק על ה'ילקוט יוסף' ולהביא את מנהגי 'מרוקו'. אני רוצה לומר לו, כבוד הרב, זו דרכה של תורה, זה דבר חשוב מאוד. אדרבה, 'יגדיל תורה ויאדיר', אנחנו מחפשים בסך הכל 'אמיתה של תורה', אין לנו נגיעות, כולם לומדים, כולם ברורים. התורה את כולנו מאחדת".

ואילו בספריו חזר חמישה או ששה פעמים על כך שהוא כביכול רמאי ושקרן ו"בדה מלבו" דברים בשם הגר"ח פלאג'י ועוד ועוד, וכן עודד את תלמידיו לכתוב דברים גרועים פי כמה. ראה כאן והלאה.