פאה נכרית - מנהג עדות המזרח

  • יוזם הנושא יוזם הנושא חיי עולם
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
  • מומלץ
סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
מכיון שפאות ימינו אסורות לפי כל הפוסקים

אין בזה אפילו שמץ של אמת. ראשית כל – כחמישים פוסקים בדור שלנו התירו פאה, וברור שהם התכוונו לפאות "של היום" ולא של אתמול ושנה שעברה, ולפני 500 שנה; כשרב פוסק הלכה בימינו, הרי הוא מתכוון לפאות של ימינו, ואם הוא כותב שזה עדיף ממטפחת וכובע, הרי זה פשוטו כמשמעו.

שנית, עליך לדעת שאין שום הבדל בין הפאות בזמן המשנה, הגמרא, הראשונים והאחרונים, לבין זמננו אנו במאה שנים האחרונות. אין שום הבדל בין הפאה משנה שעברה לפאה בשנה הזאת, למעט שכלולים זוטרים כמו "קרקפת לבנה" (ומי יודע, אולי את ההמצאה הזאת גם המציאו בזמנם). מראה השיער הוא בדיוק אותו דבר, כי השיער לא השתנה.

וגם בזמן חז"ל יכלו לעשות פאות כמו בימינו, וכאשר כתב בספר "לבושה של תורה" חלק א': "כדי לעשות הפאה נכרית כמראה טבעי, לא משתמשים בשום המצאה טכנולוגית חדשה, רק משתמשים בשערות אדם בלי להכניסם לחומרים חריפים (שהיו עושים כן כדי להכינה לצביעה) ואין צובעים אותם כלל (ומעיקרא עושים פאה משערות שצבעם כצבע שערות האשה), ואין לוקחים שערות מכמה נשים לצרפם יחד (אלא כולה מאשה אחת או לכל היותר משתי נשים), וכל השערות מחוברת להבד של הפאה נכרית כהדרך שהן גדלין בראש (ולא מהפכין השערות מלמטה למעלה) והצד שהיה סמוך להקודקוד הוא הצד שמחברים להבד וכו', ומחברים השערות להבד באופן שיצא מהבד באופן שדומה ככל האפשר ליציאת השערות מעור הראש, ומחמת כל הדברים הטבעיים השערות שומרות זוהרן וטבען ויפיין. ונוסף לזה התפירה המדוייקת והמצומצמת להיות מכוון לראש האשה, ע"י זה הפאה נכרית נראית טבעית לגמרי וכאילו היא שערות האשה ממש. ובשאר הפאות מעבדים השערות כדי לצובען לצבע אחיד, וכדי לאחד שערות שונות יחד, וכל פעולות אלו מפקיעים מהם המראה טבעי שלהם. ולפ"ז אין שום סיבה שלא היה אפשרי לעשות פאה נכרית משוכללת לגמרי גם בימי חז"ל".

גם בזמן הגמ', מייצרי הפאות ניסו לדמות לפאות מראה טבעי, ואת זה מתאר אברהם מאיר ליפשיץ בריזל (מלמד דרדקי, שנלחם בפאות במשך עשרות שנים, והראשון שהחל את כל התעמולה בנושא) בחוברת שפירסם, והביא שם את הגמרא בנזיר, וכתב בזה הלשון: "העולה מדברי הגמרא, שאין כל הבדל בין הפאה נכרית לשער הטבעי לענין יופיה של האשה. כלומר למרות שהבעל יכול להפר כל נדר בנוגע ליופיה של אשתו, ואפילו אם מדובר רק בחסרון קטן ביותר ביופיה בעיני בעלה, כמו שכתב ברמב"ם הלכות נדרים פרק יב' וז"ל: "בדברים שבינו לבינה כגון שנשבעה או נדרה שלא תכחול (את עיניה) או שלא תתקשט.. או שלא תלבש רקמה" עכ"ל. אפילו הכי לענין שצריכה האשה לגלח את כל ראשה בסוף נזירותה אין הבעל יכול להפר את נזירותה כיוון שאפשר לה בפאה נכרית. רואים שאפילו לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופיה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית". ולכן הפאה הנכרית היא תחליף מושלם של השער לענין יופיה של האשה".
 
אבל ת"ח אשכנזי שאשתו חובשת פאה, או ת"ח ספרדי מאותם רבנים החולקים על הגר"ע יוסף ואינם פוסקים כמותו, או מגדולי הדור הספרדים, מהיכי תיתי שזה נגד דעתו.

כן מעיד הרב גולדמאן הנ"ל, ועוד רבים.

אבל בדבר שפשוט איסורו כמו גילוי ראש, אין מה לתלות בבעלה, מה שאין כן דבר שפשוט היתרו כמו פאה, רק שיש מערערים ואוסרים, ובאופן כזה אם האשה הולכת עם פאה, מסתמא דעת בעלה להקל בזה.
'מסתמא'. זה מה שהעולם אומרים. אבל בפועל הרב גולדמאן הנ"ל (ועוד רבים) מעידים שאינו כן.
 
מראה הפאות בדורות הקודמים

כאשר מעיינים בספרי ההלכה, רואים שמזה דורות רבים היתה הפאה בעלת מראה טבעי לחלוטין, ועם זאת התירוה פוסקי ההלכה, בניגוד גמור להטוענים ש"גם המתירים לא התירו מראה טבעי". ואלה המפרסמים כן, רצונם הוא לאסור הכל, רק שלא רוצים לכתוב זאת במפורש. כמו כן הם רוצים לגרום למצב שאף אשה לא תסכים ללבוש את הפאה המכוערת שלדידם מותרת.

ולהלן לקט קצר מדברי הפוסקים שדיברו בנושא והזכירו את מראה הפאה בזמנם.

במשנה בשבת (דף סד.) נאמר, "יוצאה אשה בחוטי שיער, בין משלה ובין משל חברתה". ומכאן הביא הגר"א ראיה לדברי הרמ"א שהתיר פאה נכרית. וכן המג"א. וביאר מחצית השקל את דבריו: "ועיקר ראייתו מסיפא, דילדה לא תצא בשיער של זקנה", כלומר שהזקנה התקשטה בשערה הנאה של הילדה, ויצאה עמו לשוק (שבזה מדובר במשנה). ובגמ' שם: "בשלמא זקנה בשל ילדה, שבח הוא לה". ועוד שם, "כדי שלא תתגנה על בעלה". וברש"י שם: "כדי שלא תתגנה התירו לה קצת קישוטים הנאים". ובתשובות הגאונים שם: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן". ובתוס' רי"ד שם: "וגם בפאה נכרית שהיא תכשיט". ובפני יהושע שם: "דשבח הוא לה, ומקישוטים הנאים שבאשה הוי". וברש"י בסנהדרין (דף קיב.): "פאה נכרית. גדיל של שערות דעלמא שעושין לנוי".

והרמב"ם בפירוש המשניות כתב: "פאה נכרית. כמו מגבעת, ידבקו בו שיער נאה, והרבה… כדי שתתקשט בשיער". הרי לך שכתב "שיער נאה" ולא נראה כקש, והדגיש שהאשה מתקשטת בו. והשלטי הגבורים כתב: "אותן הצדקניות דקאמר התם היו מתקשטות בפאות ההם". ועוד כתב, "לא שנא שערות דידה לא שנא שערות חברתה". וכן הרמ"א העתיק דבריו אלה והוסיף: "אע"ג דעבדה לקישוט". ושיער חברתה הרי הוא שיער טבעי, ויכול להיות יותר יפה משיער האשה עצמה.

וכן העתיק הפרישה, "לא שנא אם עשויה משערותיה, או משיער חברתה". וכן כתב הבאר היטב שם, "והוא הדין אם חתכה שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה". והפמ"ג כתב, "עיין מגן אברהם, דפאה נכרית אפי' משערותיה התלושים אין הרהור". וכן העתיק אליה רבה את דברי הש"ג, "מותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, אפי' עשויה משערותיה". וכן כתב עטרת זקנים שם על דברי הרמ"א, "דוקא שערות הדבוקים לבשרה ממש, אבל בנחתכו אין בהם משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פריעת ראש".

וכן כתב המשנה ברורה, שהביא את פמ"ג וכתב "ומשמע מיניה שם דאפילו שיער של עצמה שנחתך ואח"כ חיברה לראשה ג"כ יש להקל". וכן העתיק כף החיים, "והוא הדין אם חתכה שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה". וכן כתב ערוך השולחן, "בין שהם עשויים משערה או משיער חברתה". וא"כ איך יתכן לומר שכל אותם המתירים לא התירו בפאות של ימינו, העשויות משיער טבעי, או נראות במראה טבעי, ואסרו בזה משום פריצות וכדומה?

ומלשונות הפוסקים האוסרים מוכח שדוקא מסיבה זו, שהפאה אינה ניכרת כלל, אסרו משום מראית העין:

מהר"י קצנלנבוגן, ראשון האוסרים: "ושלא יתקשטו בפאה נכרית, כי שיער באשה ערוה ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם" (ספר י"ב דרשות. לפני כחמש מאות שנה).

תשובה מאהבה: "בזה נראין הן… כאילו יוצאות בשערות ראשן פריע פרעות בלי כיסוי כלל".

ישועות יעקב: "וכיון שאינו ניכר (!) אם הוא משיער גופה או משיער נכרית".

תפארת ישראל: "וקשה לי הרי אסור משום מראית עין, דמחזי כפרועת ראש".

תורת שבת: "וכן הוא אצל פאה נכרית דנשי דידן, שאין אדם יכול להבחין (!) אם בשיער עצמה או בפאה נכרית היא מתקשטת".

ר' שלמה קלוגר: "בזה הזמן הרבה פרוצות שהולכות בכוונה בשיער שלהן, א"כ אף ההולכות בפאה נכרית מה מהני זה, הרי הרואה לא יידע (!) ויסבור דשלה הוא".

ובספרו קנאת סופרים: "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת".

שו"ת חסד לאברהם (לפני מאתיים שנה): "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות… שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".

ברכת שלמה (דף ח', נדפס בתרפ"ח): "התחילו עתה ללכת בפאות העשוייין משערות קצרות תלויים באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראה ממש כהולכת בגילוי שיער"…

כמו כן, את ההשוואה בין פאות "ימינו" לפאות בדורות הקודמים, עושים ע"י השוואה בין הפאה שעברה בירושה מהסבתא. כידוע, פאה שאינה עוברת חפיפה בכל חודשיים שלושה, הופכת ל"קש", וקל וחומר אם הפאה לא עברה חפיפה במשך עשרות שנים. מכאן ההבדל שיתכן בין פאות ימינו לפאות בדורות הקודמים. אולם כאשר הפאות דאז היו חדשות, הן היו נראות כשיער האשה עצמה.
 
כן מעיד הרב גולדמאן הנ"ל, ועוד רבים.
'מסתמא'. זה מה שהעולם אומרים. אבל בפועל הרב גולדמאן הנ"ל (ועוד רבים) מעידים שאינו כן.

הרב גולדמן הפך להיות רבים?

כבר ביארתי שאין ראיה כלל מדבריו, ואתה צילמת את הקטע הזה באופן מטעה כאילו הוא דיבר על פאה.
 
כדאי להתכונן לביאת המשיח, אז כולן תלכנה ללא פאות

ראשית צריך לדעת שהמשיח לא יחלוק על פוסקי הדור, ולא ישנה את ההלכה הפסוקה, ולא בשמים היא. ואפילו אם תצא בת קול משמים והקב"ה יכריז שפאה אסורה, עדיין ההלכה תהיה כפוסקי הדור. כל שכן המשיח.

שנית כדאי שתתכונן למצב שהמשיח יהיה מאותם אלה שהתירו פאות... הרי על הרבי מליובאוויטש זצ"ל חתמו הרבה רבנים שהוא בחזקת משיח (ואכן היה מתאים מאוד, יותר מכל האחרים) והוא פסק לכל נשות חסידיו ללבוש דוקא פאה ולא מטפחת...

כמו כן בעבר אמרו בשם רבי אלעזר אבוחצירא שמשיח בן יוסף בדורנו הוא מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול. ואמרתי על זה בלשון הלצה, אם כן נכזבה תוחלתם של עסקני הפאות המקווים לביאת המשיח... שהרי גם משיח בן יוסף וגם משיח בן דוד (לשיטת כל אותם רבנים שחתמו כנ"ל) סוברים שפאה עדיפה על מטפחת...
 
הרב גולדמן הפך להיות רבים?

כתבתי הרב גולדמן "ועוד" רבים.

כבר ביארתי שאין ראיה כלל מדבריו, ואתה צילמת את הקטע הזה באופן מטעה כאילו הוא דיבר על פאה.

הנידון היה על מה שכתב הרב משאש בתבואות שמש (ח"ג עמ' רפא) שהחסידיים האמיתיים לא יוכלו לסבול לראות נשיהן עושים שלא כדין ובפרט בגילוי הראש וכו' ואילו ידעו שזה אסור ודאי לא היו עושין. ע"ש.
ולזה כתבתי דהא קמן עדותו של הרב גולדמן שאפילו גילוי ראש מצינו שעושות נשותיהן שלא כדין ושלא ברצון בעליהן, וכל שכן בפאה נכרית.
 
כמבואר בפירוט בקונטרס "דעת גדולים"

זה קונטרס בדיחות והלצות, הנשען על ספרים המלאים המצאות וזיופים.

לשבת ולהגיב על דבריו יקח שעות ארוכות (וגם אינני חושב שיש תועלת בזה), אבל די לראות את "מקורותיו" כדי להבין במאי עסקינן. המקורות של הליקוט הזה הם ליקוטים אחרים, שליקטו מאחרים שהמציאו או שהמציאו בעצמם, כמו "עקבתא דמשיחא" שהפכו את המצאת המעשיות למקצוע, הכתר והכבוד שגם הוא המציא המצאות על גדולים רבים, זהב לבושה שאפילו המציא פוסקי הלכה וספרים שאינם קיימים, וכתב בשמם את האג'נדה שלו, ואח"כ הכניס אותם ב"רשימת האוסרים", הפלא ופלא. גם קרא לעצמו משיב כהלכה, לא קשה לנחש מדוע... יעויין בקישור הנ"ל שם לקח את כל רשימת המתירים פאה מתוך ספר חן וכבוד והפך אותם לאוסרים בכשרון מיוחד במינו, מומלץ לכל בעל מרה שחורה לקרוא ולמלא פיו שחוק בעולם הזה (לשם רפואה מותר).

להלן שתי בדיחות משעשעות במיוחד (שהעיר עליהן בחוברת 'קציר פאה' בהקדמתו):

א. המציא שהאור שמח אסר פאה, כי אשה אחת באה אליו בטענה שהתינוק לא רוצה לינק בשבת, ואמר לה שהפאה היא הבעיה (במקור: האור שמח הסביר לה שבשבת היא חובשת פאה ובגדי שבת והתינוק לא מזהה אותה).

ב. המציא שהמלבי"ם אסר פאה, כאשר הוא ממציא בשמו שאמר "עד מתי יהיו בנות ישראל טיפשות ללבוש פאה" (במקור: ליצני הדור אמרו על נשות ישראל שחובשות פאה ולא הולכות בגילוי ראש).

מיותר להסביר כמה חיתוכים והשמטות היו נצרכים ליצירת הבדיחות.

זהב לבושה:

זהב לבושה 1.jpg

קציר פאה:

קציר פאה 1.jpg
 
והעולה על כולנה, המציא פוסק שלא קיים וספר שלא קיים, הלא הוא... הרב דוד בער מניצבורג, ראב"ד הונגריה, בספרו ארץ השלום:

ממציא ספר.jpg

לא ידוע על רב בשם כזה, לא ידוע על ספר כזה, וגם לא ידוע על התואר "ראב"ד הונגריה". אודה מראש לעוזרים בחיפוש.

באוצר החכמה מופיע איזכור בודד לספר הנ"ל, וגם הוא בתוך מאמר שחיבר הנ"ל. גם חיפוש על השם "מניצבורג" מוביל לשו"ת עזרת ישראל המוזכר רק ב... חיבוריו של אותו מחבר.

ישנם כמה דברים מוזרים בטקסט זה:

א. מזכיר מאירי שנדפס רק בתש"ז.
ב. מכנה את הרי"ף ריא"ף כדרך הספרדים.
ג. הביטוי אחהמ"ח גם הוא מצוי אצל הספרדים (ובשינוי: אחהמ"ר).
ד: התוכן מאוד מוזר:

המילים "פשט לשון הראשונים שטעם שאסרה תורה פריעת ראש באשה משום צניעות" (וכאן מופיעים ראשונים שאין להם שום קשר, חוץ מהריטב"א שיש לו קצת קשר) זהו סגנונו של המחבר בכל מקום בו הוא כותב... (כאן העליתי קונטרס הערות על זה, מומלץ לקרוא).

גם ההמצאה "ובקרא לא כתיב אלא טעמא שהתנאתה בשערותה שלא בצניעות, והתורה מגנה אותה על כך" (כאשר בפסוק לא כתוב מאומה... ובגמ' בסוטה דף ח' כתוב להיפך, שהתנאתה בכיסוי), וכן ההמצאה ששלטי הגיבורים התיר רק בחצר, כל זה סגנונו של המחבר בעצמו.

גם מה שציטט שדי חמד, לא הבין מה כתב, כי השדי חמד מדבר על גילוי שיער הראש עצמו, שעוון זה מביא מגיפה (שגילו אז שתי אצבעות בקצה ראשן, מה שהרב עובדיה התיר).

לאחר שהתגלה זיוף זה, התגלה כי מח"ס זהב לבושה הוא מח"ס "משנת צניעות-מיחיאל" שהתחזה לאחד הקדמונים... וגם השדי חמד שציטט הנ"ל כולל הסלט שעשה בשמו בין גילוי ראש לבין פאה, מופיע שם בעמ' 41 בספר המומצא. וכן בסוף הספר המזוייף מביא שם את ראב"ד הונגריה בספר המומצא ארץ השלום...

כמו כן איתמחי גברא בהמצאת לשונות בשם ראשונים:

ממציא ראשונים.jpg
 
נקוט האי כללא בידך
רוב הסיפורים של מתנגדי הפאות, המה דברי חלומות שחולמים בהקיץ ובמכוון.
ודי לנו בעלילה שהעלילו על מרן הגריש"א שאוסר, בעוד ששמואל היה חי ובית דינו קיים.
ללמדך וכו'.
 
בקונטרס "דעת גדולים"

בכל אופן פטור בלי כלום אי אפשר, ולכן אכתוב כמה הערות בקצרה על קונטרס זה.

א. בהקדמתו הוא מדגיש ש"בעשרים שנה האחרונות" (ולא סתם הוא נוקט בתאריך זה, כביכול לאחר שנפטר הגר"ש משאש ורוב ככל אלה שכתבו תשובות ארוכות בהיתר הפאה) חל שינוי במראה הפאות, עד כי אף אחד לא יתיר. וכך מצאו להם דרך להתחמק מכל עשרות הפוסקים המתירים פאה, ולדחות אותם בקש.

וכל בר דעת מבין שאין שינוי מהותי בין הפאות לפני 20 שנה לבין הפאות לפני 30 שנה.

וכבר הוכחתי לעיל שלא מיניה ולא מקצתיה, וטיעון זה נובע מתוך בורות עצומה, כי המעיין בספרי הפוסקים מלפני מאות שנים יראה שהם כותבים במפורש שמראה הפאה כמראה השיער ללא שום הבדל, ואת זה גופא התירו המתירים ולא חששו למראית העין, כשמאידך גיסא האוסרים טוענים שהרואה לא ידע שהאשה חובשת פאה ויחשוב שהולכת בשערותיה.

"ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם" (מהר"י, לפני 500 שנה), "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת" (מהרש"ק לפני 150 שנה), "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות... שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן" (שו"ת חסד לאברהם, באותה תקופה).

ויש עוד ועוד דוגמאות, ממש כחול הים, "הפאה נכרית שנראה כשערה ממש בודאי ראוי להחמיר" (שו"ת הרי בשמים, תרכ"ח), "התחילו עתה ללכת בפאות העשויות משערות קצרות תלויות באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראית ממש כהולכת בגילוי שיער" (ספר ברכה שלמה, תרפ"ח).

וגם בראשונים זה מבואר, וכן כתב רבי תנחום הירושלמי (שהוא אחד מן הראשונים) בספרו "המדריך המספיק" (אלמרשד אלכאפי - ביאור על הרמב"ם): "פאה בלשון צד... וכינו גם את השיער כולו פאה, אמרו: "יוצאה אשה בפאה נכרית" והן מחלפות שיער שנשים מרכיבות על ראשיהן להתייפות בהן, אם אין להן שיער רב, וכל מי שרואה אותן חושב שהוא טבעי, ולכן נקראה נכרית, כלומר שיער זר שאינו מגופן אלא הוא מורכב ושאול".

אך כעת ניתן לראות בחוש שטיעון זה הוא שטות והבל...

לפני כמאה שנה גילו שני ארכיאולוגים מאיטליה מערת קבורה בכפר מצרי עתיק, ובו נקברו הזוג חה ומריט לפני 3400 שנה, בתקופת מתן תורה. הקבר השתמר בצורה מושלמת, בצורה נדירה ביותר, ונמצא שלם וחתום. כל חפציהם של בני הזוג הוצאו מהקבר והם מוצגים כעת במוזיאון המצרי בטורינו שבאיטליה.

בין החפצים הכוללים חמישים בדים, עשרים ושש חצאיות באורך הברך, ארבעה צעיפים ועוד, השתמרה גם הפאה של הגברת מריט, ולראשונה ניתן לראות בחוש כיצד נראתה פאה מלפני דורות רבים. המראה שלה הוא כמראה הפאות של ימינו הנראות כשיער טבעי, אך במקום שיער חלק הנהוג בזמננו, עשויה הפאה כולה קליעות של שיער המשתלשלות ויורדות.

תסרוקת זו היתה נהוגה בזמנם והמשיכה גם בזמן הגמ' כאשר השיער הקלוע היה נחשב ליפה ביותר, וכמובא בגמ' במסכת סוטה (דף ט.) "היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה", וכמובא בתשובות הגאונים (שבת דף ס"ד): "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן".

על התגלית הארכיאולוגית הענקית יש ערך שלם בויקיפדיה האנגלית - "Tomb of Kha and Merit", אני נמנע מלציין את הלינקים שיש בידי, שמא יש בהם דבר שאינו ראוי.

נערכו מחקרים על כל פרט ופרט, כי נפתח כאן פתח הצצה נדיר לעולם שלפני 3400 שנה (היו במערת הקבורה למעלה מ500 פריטים המסודרים בקפידה, אוצר שלם שלם ממש) והחוקרים מטבעם היו סקרנים לראות את הטיפוח הנשי והקוסמטיקה דאז.

במחקר על הקוסמטיקה מופיעים פרטים מעניינים נוספים: הפאה היתה מונחת בתוך ארון עץ גדול בגובה 1.10 מטר, והיא עדיין זרחה מהשמנים המבושמים שנמרחו עליה, בדיקות מעבדה זיהו שמנים צמחיים מסויימים שמטרתם היא הענקת לחות לשיער כדי לשמור עליו במצב טוב.

ממש "פאות קש"...

לגברת מריט היו גם מוצרי קוסמטיקה שאוחסנו בתוך קופסה: מסרקים העשויים מעץ, כלים מזכוכית המכילים משחות ושמנים, סיכות ראש ועוד.


פאה מלפני 3400 שנה.jpg

ומכל מקום יש לדעת שמראה הפאה, יופי הפאה, סוג התסרוקת, הוא לא סיבה לאסור, אלא תלוי במנהג המקום, ואם אינו חריג - אין בו שמץ פריצות, וכן מצד מראית העין - אין כלל נפק"מ אם לא ניכר כלל או שלא ניכר קצת, כי הצד להתיר הוא שלא חיישינן כלל למראית העין היות והרואה תולה בהיתר, דהיינו משער בדעתו שזו פאה, וכמו הרואה אדם מגולח ומשער שגילח במכונה ולא בתער כי מדוע יעשה איסור כשיש לו היתר וההיתר ידוע לכולם.
 
כתבתי הרב גולדמן "ועוד" רבים.

ומי הם? צדיקים נסתרים?

הנידון היה על מה שכתב הרב משאש בתבואות שמש (ח"ג עמ' רפא) שהחסידיים האמיתיים לא יוכלו לסבול לראות נשיהן עושים שלא כדין ובפרט בגילוי הראש וכו' ואילו ידעו שזה אסור ודאי לא היו עושין. ע"ש.

כוונתו לפאה, כמו שיראה כל המעיין בדבריו שם. וזה לשונו:

"גם מש"כ הגאון שליט"א על נשי הרבנים והאדמו"רים שמקילות בזה, שאין להתפעל מזה כי הן עושין שלא כרצון חכמים, ושאין יד הבעלים תקיפה למחות בנשותיהן, הס כי לא להזכיר, שמלבד שהחסידים האמיתיים לא יוכלו לסבול לראות נשיהן עושין שלא כדין ובפרט בגילוי הראש, גם אני ידעתי מנשים צדקניות וחסדניות שעושין בשמחה כל עניניהן ע"פ הדין, ואילו ידעו שזה אסור ודאי לא היו עושין, ורק שהן ובעליהן ידעו שיש הרבה פוסקים מתירין ומור"ם בתוכם, ובפרט שבעל התניא שהם נמשכים אחריו התיר, ובשביל זה התירו".

וכפי שכתבתי, היות ויש הרבה פוסקים מתירים, למה שנתלה שבעלה מחמיר והיא עושה כנגדו?
 
בקונטרס "דעת גדולים"

המשך ההערות,

ב. כתב בקונטרס, "ישנם הטועים לומר 'הפאה שלנו אינה ארוכה כל כך' או 'הפאה שלנו איננה מודרנית כמו הרבה נשים' ולכן מותר, ואינם שמים על לב שעיקר הבעיה כיום היא המראה הדומה לשיער טבעי שגורם לגירוי וליבוי היצר הרע כשיער ממש ואף יותר".

וכבר כתבו הפוסקים המתירים שאין במראה השיער שום הרהור, דמאי נפק"מ בין לפני שנישאת לבין אחרי שנישאת, שיגרום לליבוי וגרוי היצר הרע, ואף הרבה אחרונים התירו לקרוא ק"ש נגד אשה נשואה גלויית ראש ואע"פ שעושה באיסור, כיון שבימינו מראה השיער הוא נדוש ואין בו שום הרהור.

אבל דברים אלו הם בדיחה בעלמא, כביכול "הבעיה כיום היא המראה הדומה לשיער טבעי", ובדורות עברו לא היתה בעיה זו, וכביכול הכותב לא ראה את כל אותם הפוסקים מלפני מאה ומאתיים ושלוש מאות שנה, שכתבו לאסור פאה משום שנראית כשיער ממש ויש לחוש למראית העין או לדברים אחרים וכו'.
 
בקונטרס "דעת גדולים"

ג. כתב כי בטעם האיסור "ישנה הסכמה של מפרשי הש"ס והקדמונים, שזהו מטעם הפריצות הנגרמת מכך, וכפי שכותב זאת בעל "תרומת הדשן" שודאי איסור גלוי הראש איננו אלא משום פריצות כלפי הגברים".

וכמובן אין שום הסכמה כזו בין מפרשי הש"ס, וקל וחומר שלא בין הראשונים, ומדברי רש"י משמע שזה כעין גזירת הכתוב שכך היה מנהג הנשים וכאשר כתב בספר חסד לאברהם (שהוא מאוסרי הפאה מטעם פריצות, אבל הודה על האמת שדבריו הם נגד רש"י בביאורו העיקרי בכתובות ע"ב), והטעם המבואר בגמ' הוא משום קללה (עירובין ק) ואין בזה הגיון כלשהו. ואם מטעם פריצות, לא היתה הגמ' בברכות כ"ד צריכה להביא ראיה ששיער באשה ערוה משיר השירים, אם יש פסוק מפורש בתורה שהוא פריצות.

וכן אם מטעם פריצות אין שום מקום לחלק בין נשואה לרווקה, ומהיכי תיתי לתת לרווקה לצאת בפריצות ולהחטיא את הרבים עד שתינשא אם בכלל תינשא.

ולא לחינם נקט כ"דוגמא" את בעל תרומת הדשן, שממנו יש את המשמעות הכי גדולה לזה, אבל השמיט מעיני הקורא שלפי תה"ד בדעת הרמב"ם זה בכלל איסור דרבנן, ולא שייך לומר מה "טעם התורה" בזה...

ואדרבה י"ל בפשטות שתרומת הדשן הולך לשיטתו בדעת הרמב"ם שהביא בסי' רמ"ב, שאיסור גילוי הראש עיקרו מדרבנן, ולא גזירת הכתוב, ורבנן אסרו זאת מטעם של פריצות, כי כבר נהגו נשות ישראל לכסות את השיער מדורי דורות, וכיון שנהגו לכסותו, אשה המגלה שערותיה יש בזה פריצות ("דגברי"), ולכן איסור דרבנן הוא רק ברשות הרבים, ששם נהגו ישראל לכסות, ושם שייך טעם זה, ולא בחצר ובבית, שלא נהגו לכסות השיער שם.

ומה שנקט התה"ד בלשונו "דאורייתא", אפשר לפרש כמו שפירש הוא עצמו (בדעת הרמב"ם) בסי' רמ"ב, שכוונתו "רמז דאורייתא יש לה", ואע"פ שדחוק הוא לפרש כך בגמ'. וממילא פריצות שהיא מדרבנן איננה פריצות בעצם, ותלויה בזמן ובמקום, ואם נהגו הנשים לגלות - אין בזה פריצות כלל, וכפי שכתבו אחרונים רבים. אבל גם אם תאמר כדברי החזו"א שחולק וסובר שקבעו חז"ל ששיער הנשואות הוא ערוה ולא פלוג, אין לאסור פאה מחמת זה.

ושאר הראשונים שהזכירו בלשונם לשון פריצות בקשר לשיער, כוונתם פשוטה - לאחר שפשט המנהג והונהג כך אלפי שנים, ממילא אשה המשנה מהמנהג היא פרוצה (אבל אם כולן ילכו בגילוי ראש, לא יהיה בזה שום פריצות וכנ"ל באחרונים שהתירו ק"ש מול שיער זה).

ומצ"ב קונטרס בנושא זה, הערות על הפרק הראשון בספר זהב לבושה הנ"ל.
 

קבצים מצורפים

בקונטרס "דעת גדולים"

ד. בפתח הקונטרס הביא מ"תלמיד מרן שר התורה" בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל שאם הפאה דומה לשיער טבעי "כו"ע מודו דאסור מדינא" (שזה ממש חוכא ואיטלולא, שהרי על זה נחלקו המתירים), ועוד כתב בשמו "דבעינן שיהיה ניכר לכל" (שזו פאה ולא שיער).

הדברים הללו פורסמו באליבא דהלכתא בשנת תשע"ג, בתגובה לתשובות הגרח"ק שפורסמו שם בגליון הקודם, מתוך מהספר חן וכבוד. וזה לשונן:

שאלה: "מה דינן של פאות שאינן ארוכות מאוד או פרועות, אך עשויות משיער טבעי ומראה טבעי להן. האם מותר לנשים נשואות ללובשן?"

תשובה: "אם זה נראה ממש כשערה, ואי אפשר להבחין, יש להחמיר".

שאלה: "רוב ככל הפאות ניתן להבחין אם היא פאה או שיער עצמה, ע"י כמה סימנים: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת, ובפרט שרוב הרווקות הולכות בשיער אסוף כתקנון בתי הספר והסמינרים. ד. המתבונן יכול לראות שאין שרשי השיער יוצאים מהראש. האם גם בפאות אלו היתה כוונת כת"ר שיש להחמיר?"

תשובה: "אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל".

שאלה: האם להלכה ולמעשה יש עדיפות לפאה נכרית על המטפחות המצויות בזמן הזה, וכפי שהובא בספר דינים והנהגות מהחזו"א?

תשובה: "יתכן" (ויש לציין כי בקובץ "אליבא דהלכתא" הנ"ל, כתב הרב אברהם חיים שצ'יגל: "פעם אחת אמר לי מרן [הגר"ח קניבסקי] שליט"א, שכשכותב "יתכן", הכוונה שכך נראה לו יותר. וכן הביא בשם מרן בספר נקיות וכבוד בתפילה").

והיו אנשים שזה היה בעיניהם לצנינים, כמובן, והרב אורי סופר (מח"ס ספר "עולמות של טוהר", כיון שהזכרתי אותו אדבר בזיופיו בתגובה הבאה...) שלח מכתב למערכת אליבא דהלכתא בשם "ועד הרבנים משמרת החיים" (כידוע שכל אחד היום מציג עצמו כארגון שלם או לכל הפחות "ועד הרבנים") וכתב על זה "ברי לנו שהוא מזוייף"... (בטענת הבל שממילא אסור להסתכל, כאילו הגרח"ק הורה לאברכים להתבונן בכל פאה ולבדוק אותה...).

ועד הרבנים.jpg

באותם שנים לא היה ניתן להוכיח שזה אמיתי, מי שהאמין האמין, ומי שלא רצה להאמין לא האמין, אבל בשנת תשפ"א פורסם תיעוד וידאו שהוכיח מי אמיתי ומי הפוסל במומו...

בוידאו נשאל הגרח"ק מספר שאלות ע"י מקורבו הרב אורי טיגר שליט"א, והשיב בערך כנ"ל, ועוד נקט לשון של "אינו ראוי" או "כדאי להחמיר" (בפאה שאינה ניכרת כלל), שאינו לשון של איסור. ולהלן תמליל דבריו:

שאלה: "אבל למעשה כמעט כולם היום זה לא ניכר, השאלה אם מותר או אסור".

תשובה: "הם טוענים שזה כן ניכר, מי שבקי יכול לדעת".

שאלה: "אז זה תלוי, צריך להיות דווקא בבקי?"

תשובה: "כן".

שאלה: "אבל אם סתם איש לא?"

תשובה: "סתם איש תלמיד חכם בוודאי לא מכיר, אבל המון העם מכירים אז יש מקום להתיר, אם אף אחד לא מזהה כדאי להחמיר".

ובספר מאחורי הפרגוד (עובדות וסיפורים מהגראי"ל שטיינמן והגר"ח קניבסקי, עמ' שנ"ה) מובא: "סיפר אברך מנאמני רבינו הגאון ר' חיים, הרב אליעזר ליברמן: שנים ארוכות אני בבית מרן הגר"ח, ולא ראיתי ששייכת מציאות שרבינו יגביה את קולו מול הרבנית הצדקנית. גם בזמנים קשים ולחוצים ביותר, עם מאות אנשים שונים הצובאים על הבית ומפריעים את סדר היום. אבל פעם אחת, ראיתי שרבינו כאילו יצא משלוותו.

הדבר היה כאשר באו קבוצת נשים גדולה, וציערו את הרבנית כדי שתברך את הנשים שיזרקו את הפאה ויעברו לכיסוי ראש במטפחת. והיא מיאנה לברך, אבל הסכימה שיאמרו איזה ברכה שהיא בשמה. היא נכנסה לרבינו וסיפרה לו. הוא הרים קול רם בתרעומת: "מדוע הצליחו להשתמש בברכותייך? חייבים להשיג אותן ולמנוע מהן את התעמולה עם דברים מפיך!" ולא התקררה דעתו של רבינו עד שהשיגו אותן, החזירו אותן ואמרו להן: אין לכן שום רשות לדבר בשם הרבנית קניבסקי נגד הפאות".
 
נערך לאחרונה:
מח"ס ספר "עולמות של טוהר", כיון שהזכרתי אותו אדבר בזיופיו בתגובה הבאה...

ובכן, בספר "עולמות של טוהר" (חלק א' עמ' 162) העתיק מעשה מתוך שבחי מהרח"ו. היות והמעשה המקורי מלפני 450 שנה בדמשק מתאר נשים הלבושות כגרועות שבחילוניות, והמחבר הלא מטיף מוסר לציבור החרדי, שינה כבוד המחבר את הטקסט והתאים אותו לציבור החרדי של ימינו... אותו אחד שכתב "ברי לי שהוא זיוף", התגלה כזייפן גדול...

הסיפור הזה גם הועתק מהספר והופץ ברבבות ואלפי עלונים, תחת השם המפוצץ "זעקת הרוח".

הטקסט המקורי שמופיע ב"שבחי רבי חיים ויטאל":

"ואנשי מצרים יש להם עבדים משרתים, וכשהאנשים יוצאים מבתיהם, העבדים שוכבים עם נשותיהם… גם נשותיהם הולכות חצופות בלבושיהן, תכשיטין מגונות כמו כאלו הפינגאניס אשר בראשיהן, ודדיהן מגולות, וממלאין חיקן בגדיהן כדי שיראו דדיהן גדולות, ומוליכות אלו הליזאריס והנוקאביסן דקין להראות גופן, ומשימין תוך חיקם מיני בשמים לגרות יצר הרע באנשים".

זוהי מציאות אחרת לגמרי, שלפיה ניתן להבין מדוע "אין להם חלק לעולם הבא". מדובר על נשים שהולכות עם דדיהן מגולות, בגדים שקופים, בוגדות בבעליהן עם העבדים!

אבל מח"ס "עולמות של טוהר" הציג כביכול הסיבה הראשונה שאין ליושבי דמשק חלק לעולם הבא, היא נשותיהם שהולכות בשמלות וחולצות צמודות… מה שלא היה ולא נברא. הקורא את הטקסט במלואו, רואה כמה עבירות חמורות של אשת איש היו שם, וה"תכשיטים" של הפינגאניס באו יחד עם "דדיהן מגולות", ובגדים שקופים, שנועדו להראות את הגוף. והסיבה הראשונה שנמנית שם, היא אחרת לגמרי:

"הנה אתה ויושבי דמשק אין לכם חלק לעולם הבא ח"ו, לכמה סיבות. אם שאתם מחטיאין העם במה שאתם משביעין אותו לשקר…"

הכותב בדה מלבו את "הסיבה הראשונה", בדה מלבו את ענין החולצות והשמלות הצמודות, הסתיר את כל הטקסט הארוך המדבר על חטאים חמורים של אשת איש וניאוף, הסתיר את הטקסט המדבר על גילוי דדים ופריצות אמיתית, וערך את הטקסט באופן שמשמע ממנו שיציאת האשה בתכשיטים הוא החטא החמור ביותר בעולם, שבעקבותיו נגזר על יושבי דמשק הצדיקים שלא יהיה להם חלק לעולם הבא. זהו שקר חמור ביותר, וכנראה כל הדרכים כשרות בדרך לשכנע ללבוש שאל, ולאסור פאה (קל וחומר מ"פינגאניס", שהכותב החליט שזהו סוג של כיסוי ראש).

להלן הטקסט המזוייף מתוך הספר עולמות של טוהר:

עולמות של טוהר מזייף 2.jpgעולמות של טוהר מזייף.jpg

ולהלן הקטע המקורי, מתוך ספר "שבחי רבי חיים ויטאל". הקטעים שהושמטו, מודגשים:

שבחי רבי חיים ויטאל.jpg
 
בתיעוד כאן ניתן לראות את דעת מרן רבי חיים זצוק"ל ודעת עוד מגדולי ישראל.
מרן הרב עובדיה הגדיר בחור שרוצה דווקא פאה "רשע". בתיעוד שהבאתי מרן הרב אלישיב קורא לפאות ימינו: "פריצות שאין כמוהו".
מרן רבי שמואל וואזנר זעק נגד פאות של לפני עשרות שנים.
כל בר דעת מבין שפאות זמננו זה לא רצון ה', וכשרואים להיטות להתיר חוסר צניעות אפשר לקבל מושג בעניין "להתיר את השרץ בק"נ טעמים"...
(גם אם יש טעויות בחוברות למיניהם, זה לא יהפוך את הפרוץ לכשר).
אני דווקא מגיע ממשפחה שהולכים עם פאות ל"ע, וזכיתי כבר בבחרותי להבין מה רצון ה' בעניין.
מי שמבקש אמת יזכה בה.
 
בתיעוד כאן ניתן לראות את דעת מרן רבי חיים זצוק"ל

אתה מתכוון סילוף דעת הגרח"ק? לא נראה לי שאפשר לסלף דעתו אחרי התיעוד הברור בו תלמידו שואל אותו שאלות והוא עונה לו בנחת, בצורה הכי ברורה שיש.

לא מדובר בפאה פלונית אסורה ופאה פלונית מותרת (בפרט שהגרח"ק הורה שדברים אלה משתנים עם הזמן ואינם קבועים) אלא בהלכה למעשה, מה מותר ומה אסור.
 
בתיעוד שהבאתי מרן הרב אלישיב קורא לפאות ימינו: "פריצות שאין כמוהו".

התיעוד הזה אורך 17 דקות, והצדיקים פרסמו רק כמה דקות מתוכו, בדיוק כדי להגיע למסקנה השקרית הזו. כמובן ש"שכחת" שלפני כן הוא אומר על "פאות ימינו" שהן כשרות לכתחילה ואף מביא מעשה רב שהתעקש שאשתו תלבש דוקא פאה.

וצריך לעבור היטב על הוידאו, כדי להבין מה רצה הגרי"ש אלישיב לומר כאן, ואיך הגיע הדבר לכותרת שיצאה ממפגש זה למודעות הרחוב ולפשקווילים עד עצם היום הזה.

בדקה 7:05 בוידאו שואל הרב מישקובסקי "רוב בנות ישראל הכשרות הולכות עם פאה, זה רוב בנות ישראל הכשרות. היום "הפכו", שמי שלא הולכת עם פאה, זה... (נשמע שהוא קצת מזלזל, אז כדאי לדעת מי הם אלה ש"הפכו": הגאון חזון איש, הגר"מ פיינשטיין, הגר"ח קניבסקי, הגרמ"י לפקוביץ, הגר"מ שטרנבוך, וכן גדולי הדור הספרדיים, הגר"ש משאש, הגרב"צ אבא שאול, ועוד).

הגרי"ש אלישיב עונה לו "יש פאה שהיא כשרה, ויש פאה שאינה כשרה", כביכול אינו מבין מה השאלה, האם יש לך ספק בזה?

הרב מישקובסקי דופק בידו על השולחן, קוטע את הגרי"ש אלישיב, כאומר "לא זו התשובה לה ציפיתי", וממשיך: "אז זהו, זה מה שאנחנו שואלים, האם פאה כשירה, כשבת ישראל הולכת עם פאה כשירה, כמו שכולם נהגו, האם זה בסדר גמור או לא, זה לכתחילה או לא".... (כאומר, לפחות תאמר שזה לא לכתחילה, עוד מהוידאו הזה תצא תקלה, שגם מי שאינה לובשת פאה תבוא ללבוש פאה...)

והגרי"ש עונה לו שוב, "היה פעם גדול הדור, שנקרא רבי איצלה פטרבורגר"...

הרב מישקובסקי מבין לאן נושבת הרוח, וקוטע שוב את הגרי"ש אלישיב: "ואשתו הלכה עם פאה..." (כאומר, מכירים את הסיפור, לא זה מה שרצינו לשמוע)

כאן הוא זוכה לנזיפה מנכדו של הרב, שעד עתה ישב בשקט: "הרב מישקובסקי, תנו לרב לדבר!!"

והגרי"ש ממשיך, ב"מעשה רב" של גדול הדור הקודם שהתעקש שאשתו תלבש דוקא פאה:

"כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'... הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד? אבל הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין"...

כאן יש צחוק כללי מצד כל היושבים, הרב מישקובסקי, והרב שפירא, ועוד אחד שיושב מאחור, כאשר כולם מבינים שהתשובה שהשיב הגרי"ש היא רחוקה מאוד ממה שציפו לה. כל מה שהגרי"ש הסכים לומר הוא, שיש פאה "כשרה למהדרין", בנוסח הפאה של אשתו של ר' איצלה, ויש פאה שאיננה כשרה למהדרין.

וכצפוי, הרב מישקובסקי עובר לנושאים אחרים לגמרי, מדקה 13:56 ועד דקה 17:08, כאשר הם מבינים שאין להם "כותרת" מהמפגש הזה, ואדרבה, הכותרת היא הפוכה לגמרי, ואח"כ שוב הם מסיטים את הנושא לענין הפאה, ברמז עבה כקורת בית הבד, להגרי"ש אלישיב, שעדיין לא סיפק את הסחורה המיוחלת, הרב שפירא:

"הנושא הזה פרוץ מאוד, ואין אף אחד שמסתכל על זה בכלל, הצעירות מסתכלות על המבוגרות, היחידים ש... הרב מחזק אותנו כסדר... כשהרב אומר מילה, העולם כולו שומע את זה"...

הגרי"ש אלישיב: "אם רוצים שומעים, ואם לא רוצים לא שומעים" (מזכיר הועדה מאחור נראה מחייך חיוך רחב, לא קל היום להוציא כותרת מהגרי"ש אלישיב)

ושוב הרב שפירא: אבל כבוד הרב יחזק את הבית דין ואת הציבור, שהעולם ישמע, צריכים לעצור את זה, הרב, הם צועקים, קבלתי טלפונים היום מרחובות, יש שם הרבה צרות, הרבה חולים, מבקשים שיבואו לעשות כינוס, בקרית ספר, בכל מקום, אם הציבור יתחזק בזה, יהיה חיזוק...."

ואז ניאות הגרי"ש אלישיב לומר: "הצרה של הפאות... אינני יודע איך אפשר לתקן את זה... זה כבר מושרש, אצל גדולים וטובים, הולכים עם הפאות עד כאן (מראה על מקום הנחת התפילין - דוגמא לפאה ארוכה מאוד, הרבה מעבר לאורך הסטנדרטי, ראה תמונה)".... אינני יודע איך אפשר לתקן את זה... להקטין את זה"

הרב אלישיב.jpg

עתה נכנס הרב מישקובסקי לשיחה, ולוחץ על הגרי"ש אלישיב: "אני רוצה להגיד לרב, מה שהרב אומר... מה שיוצא מכאן - יקבלו!" ושוב ושוב חוזר על המשפט באופנים שונים, ברצותו להוציא כותרת. הגרי"ש אלישיב חוזר על המשפט: "מה שרוצים יקבלו, מה שלא רוצים לא יקבלו", ומסיים את הפגישה - "ברכה והצלחה בכל העניינים".

כעת, מעניין להשוות תגובה זאת, לתגובה אחרת של הגרי"ש אלישיב, בענין מכונות הגילוח בימינו. כאשר הרב שפירא חוזר ומבקש מהגרי"ש אלישיב שיאמר לציבור על הפאות הארוכות שזה "אביזרייהו דגילוי עריות", הוא מתחמק (הגרי"ש אומר "מה אתה רוצה שאני אגיד, שזה עבודה זרה?" והרב שפירא עונה: גילוי עריות אולי? אביזרייהו?? הגרי"ש מתעלם מהשאלה ואומר "אינני יודע איך מתחילים..."), ואומר לבסוף בניחותא "אינני יודע איך מתקנים את זה... נו, יקבלו? מה שרוצים יקבלו..." וזאת הוא אומר לאחר שמדגישים לו שיקבלו את דבריו.

ולעומת זאת, בנושא מכונות הגילוח, כששוחחו עמו חברי בית הדין המיוחד לענייני גילוח (אחד מבתי הדין המיוחדים שיש בזמננו), היתה תגובת הגרי"ש אלישיב אחרת לגמרי, כמתואר בעיתון 'משפחה':

"הציבור התקשה לקבל את הדברים. נכנסו בעקבות כך - כל חברי בית הדין - לגרי"ש אלישיב, ואמרנו בצער: 'הציבור לא מקבל'. מרן שמע זאת וממש הזדעק: 'מה זה לא מקבל? צריכים לצעוק עוד ועוד עד שיקבל'..."

ויש להקשות, אם אכן פאה פרוצה זה איסור דאורייתא, ומקור כל הצרות והמחלות והאסונות, מדוע הרב אומר שלא יקבלו, הרי כשהוא אמר בזמנו שפאות הודו אסורות, רוב הנשים הורידו את הפאה מראשן, וראו בחוש שהדברים מתקבלים, וכמו כן ישנה תעמולה אדירה בנושא במשך עשרות שנים, ומליוני דולרים מושקעים בפעילות הסברה, בעלונים, בחוברות, בגילויים חדשים של "כתבי יד", בהמצאת מעשיות, מתים קליניים, מודעות רחוב ופשקווילים....

ומאידך בענין מכונות הגילוח אין אף אחד שדואג לתעמולה אדירה כזאת, וכל אחד מתגלח בביתו, ועולם כמנהגו נוהג, והציבור מאוד אדיש (או לפחות היה מאוד אדיש) ולא מקבל את הדברים, ועם זאת הגרי"ש אלישיב טוען שצריך לצעוק שוב ושוב עד שיקבלו! אכן תמיהה רבתי, והתשובה ברורה.

הרב אלישיב על מכונות גילוח.jpg
 
סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
ראשי תחתית