פאה נכרית - מנהג עדות המזרח

[משיב כהלכה]

זהב לבושה:



קציר פאה:

 

[משיב כהלכה]

והעולה על כולנה, המציא פוסק שלא קיים וספר שלא קיים, הלא הוא... הרב דוד בער מניצבורג, ראב"ד הונגריה, בספרו ארץ השלום:



לא ידוע על רב בשם כזה, לא ידוע על ספר כזה, וגם לא ידוע על התואר "ראב"ד הונגריה". אודה מראש לעוזרים בחיפוש.

באוצר החכמה מופיע איזכור בודד לספר הנ"ל, וגם הוא בתוך מאמר שחיבר הנ"ל. גם חיפוש על השם "מניצבורג" מוביל לשו"ת עזרת ישראל המוזכר רק ב... חיבוריו של אותו מחבר.

ישנם כמה דברים מוזרים בטקסט זה:

א. מזכיר מאירי שנדפס רק בתש"ז.
ב. מכנה את הרי"ף ריא"ף כדרך הספרדים.
ג. הביטוי אחהמ"ח גם הוא מצוי אצל הספרדים (ובשינוי: אחהמ"ר).
ד: התוכן מאוד מוזר:

המילים "פשט לשון הראשונים שטעם שאסרה תורה פריעת ראש באשה משום צניעות" (וכאן מופיעים ראשונים שאין להם שום קשר, חוץ מהריטב"א שיש לו קצת קשר) זהו סגנונו של המחבר בכל מקום בו הוא כותב... (כאן העליתי קונטרס הערות על זה, מומלץ לקרוא).

גם ההמצאה "ובקרא לא כתיב אלא טעמא שהתנאתה בשערותה שלא בצניעות, והתורה מגנה אותה על כך" (כאשר בפסוק לא כתוב מאומה... ובגמ' בסוטה דף ח' כתוב להיפך, שהתנאתה בכיסוי), וכן ההמצאה ששלטי הגיבורים התיר רק בחצר, כל זה סגנונו של המחבר בעצמו.

גם מה שציטט שדי חמד, לא הבין מה כתב, כי השדי חמד מדבר על גילוי שיער הראש עצמו, שעוון זה מביא מגיפה (שגילו אז שתי אצבעות בקצה ראשן, מה שהרב עובדיה התיר).

לאחר שהתגלה זיוף זה, התגלה כי מח"ס זהב לבושה הוא מח"ס "משנת צניעות-מיחיאל" שהתחזה לאחד הקדמונים... וגם השדי חמד שציטט הנ"ל כולל הסלט שעשה בשמו בין גילוי ראש לבין פאה, מופיע שם בעמ' 41 בספר המומצא. וכן בסוף הספר המזוייף מביא שם את ראב"ד הונגריה בספר המומצא ארץ השלום...

כמו כן איתמחי גברא בהמצאת לשונות בשם ראשונים:

 

[משיב כהלכה]

באותו קונטרס "דעת גדולים" מובא כצפוי גם המעשה מהבבא סאלי שלא היה ולא נברא:

 

[מתוק מדבש]

באותו קונטרס "דעת גדולים" מובא כצפוי גם המעשה מהבבא סאלי שלא היה ולא נברא:

הצג קובץ מצורף 597

נקוט האי כללא בידך
רוב הסיפורים של מתנגדי הפאות, המה דברי חלומות שחולמים בהקיץ ובמכוון.
ודי לנו בעלילה שהעלילו על מרן הגריש"א שאוסר, בעוד ששמואל היה חי ובית דינו קיים.
ללמדך וכו'.

 

[משיב כהלכה]

בקונטרס "דעת גדולים"

בכל אופן פטור בלי כלום אי אפשר, ולכן אכתוב כמה הערות בקצרה על קונטרס זה.

א. בהקדמתו הוא מדגיש ש"בעשרים שנה האחרונות" (ולא סתם הוא נוקט בתאריך זה, כביכול לאחר שנפטר הגר"ש משאש ורוב ככל אלה שכתבו תשובות ארוכות בהיתר הפאה) חל שינוי במראה הפאות, עד כי אף אחד לא יתיר. וכך מצאו להם דרך להתחמק מכל עשרות הפוסקים המתירים פאה, ולדחות אותם בקש.

וכל בר דעת מבין שאין שינוי מהותי בין הפאות לפני 20 שנה לבין הפאות לפני 30 שנה.

וכבר הוכחתי לעיל שלא מיניה ולא מקצתיה, וטיעון זה נובע מתוך בורות עצומה, כי המעיין בספרי הפוסקים מלפני מאות שנים יראה שהם כותבים במפורש שמראה הפאה כמראה השיער ללא שום הבדל, ואת זה גופא התירו המתירים ולא חששו למראית העין, כשמאידך גיסא האוסרים טוענים שהרואה לא ידע שהאשה חובשת פאה ויחשוב שהולכת בשערותיה.

"ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם" (מהר"י, לפני 500 שנה), "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת" (מהרש"ק לפני 150 שנה), "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות... שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן" (שו"ת חסד לאברהם, באותה תקופה).

ויש עוד ועוד דוגמאות, ממש כחול הים, "הפאה נכרית שנראה כשערה ממש בודאי ראוי להחמיר" (שו"ת הרי בשמים, תרכ"ח), "התחילו עתה ללכת בפאות העשויות משערות קצרות תלויות באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראית ממש כהולכת בגילוי שיער" (ספר ברכה שלמה, תרפ"ח).

וגם בראשונים זה מבואר, וכן כתב רבי תנחום הירושלמי (שהוא אחד מן הראשונים) בספרו "המדריך המספיק" (אלמרשד אלכאפי - ביאור על הרמב"ם): "פאה בלשון צד... וכינו גם את השיער כולו פאה, אמרו: "יוצאה אשה בפאה נכרית" והן מחלפות שיער שנשים מרכיבות על ראשיהן להתייפות בהן, אם אין להן שיער רב, וכל מי שרואה אותן חושב שהוא טבעי, ולכן נקראה נכרית, כלומר שיער זר שאינו מגופן אלא הוא מורכב ושאול".

אך כעת ניתן לראות בחוש שטיעון זה הוא שטות והבל...

לפני כמאה שנה גילו שני ארכיאולוגים מאיטליה מערת קבורה בכפר מצרי עתיק, ובו נקברו הזוג חה ומריט לפני 3400 שנה, בתקופת מתן תורה. הקבר השתמר בצורה מושלמת, בצורה נדירה ביותר, ונמצא שלם וחתום. כל חפציהם של בני הזוג הוצאו מהקבר והם מוצגים כעת במוזיאון המצרי בטורינו שבאיטליה.

בין החפצים הכוללים חמישים בדים, עשרים ושש חצאיות באורך הברך, ארבעה צעיפים ועוד, השתמרה גם הפאה של הגברת מריט, ולראשונה ניתן לראות בחוש כיצד נראתה פאה מלפני דורות רבים. המראה שלה הוא כמראה הפאות של ימינו הנראות כשיער טבעי, אך במקום שיער חלק הנהוג בזמננו, עשויה הפאה כולה קליעות של שיער המשתלשלות ויורדות.

תסרוקת זו היתה נהוגה בזמנם והמשיכה גם בזמן הגמ' כאשר השיער הקלוע היה נחשב ליפה ביותר, וכמובא בגמ' במסכת סוטה (דף ט.) "היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה", וכמובא בתשובות הגאונים (שבת דף ס"ד): "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן".

על התגלית הארכיאולוגית הענקית יש ערך שלם בויקיפדיה האנגלית - "Tomb of Kha and Merit", אני נמנע מלציין את הלינקים שיש בידי, שמא יש בהם דבר שאינו ראוי.

נערכו מחקרים על כל פרט ופרט, כי נפתח כאן פתח הצצה נדיר לעולם שלפני 3400 שנה (היו במערת הקבורה למעלה מ500 פריטים המסודרים בקפידה, אוצר שלם שלם ממש) והחוקרים מטבעם היו סקרנים לראות את הטיפוח הנשי והקוסמטיקה דאז.

במחקר על הקוסמטיקה מופיעים פרטים מעניינים נוספים: הפאה היתה מונחת בתוך ארון עץ גדול בגובה 1.10 מטר, והיא עדיין זרחה מהשמנים המבושמים שנמרחו עליה, בדיקות מעבדה זיהו שמנים צמחיים מסויימים שמטרתם היא הענקת לחות לשיער כדי לשמור עליו במצב טוב.

ממש "פאות קש"...

לגברת מריט היו גם מוצרי קוסמטיקה שאוחסנו בתוך קופסה: מסרקים העשויים מעץ, כלים מזכוכית המכילים משחות ושמנים, סיכות ראש ועוד.




ומכל מקום יש לדעת שמראה הפאה, יופי הפאה, סוג התסרוקת, הוא לא סיבה לאסור, אלא תלוי במנהג המקום, ואם אינו חריג - אין בו שמץ פריצות, וכן מצד מראית העין - אין כלל נפק"מ אם לא ניכר כלל או שלא ניכר קצת, כי הצד להתיר הוא שלא חיישינן כלל למראית העין היות והרואה תולה בהיתר, דהיינו משער בדעתו שזו פאה, וכמו הרואה אדם מגולח ומשער שגילח במכונה ולא בתער כי מדוע יעשה איסור כשיש לו היתר וההיתר ידוע לכולם.

 

[משיב כהלכה]

כתבתי הרב גולדמן "ועוד" רבים.

ומי הם? צדיקים נסתרים?

הנידון היה על מה שכתב הרב משאש בתבואות שמש (ח"ג עמ' רפא) שהחסידיים האמיתיים לא יוכלו לסבול לראות נשיהן עושים שלא כדין ובפרט בגילוי הראש וכו' ואילו ידעו שזה אסור ודאי לא היו עושין. ע"ש.

כוונתו לפאה, כמו שיראה כל המעיין בדבריו שם. וזה לשונו:

"גם מש"כ הגאון שליט"א על נשי הרבנים והאדמו"רים שמקילות בזה, שאין להתפעל מזה כי הן עושין שלא כרצון חכמים, ושאין יד הבעלים תקיפה למחות בנשותיהן, הס כי לא להזכיר, שמלבד שהחסידים האמיתיים לא יוכלו לסבול לראות נשיהן עושין שלא כדין ובפרט בגילוי הראש, גם אני ידעתי מנשים צדקניות וחסדניות שעושין בשמחה כל עניניהן ע"פ הדין, ואילו ידעו שזה אסור ודאי לא היו עושין, ורק שהן ובעליהן ידעו שיש הרבה פוסקים מתירין ומור"ם בתוכם, ובפרט שבעל התניא שהם נמשכים אחריו התיר, ובשביל זה התירו".

וכפי שכתבתי, היות ויש הרבה פוסקים מתירים, למה שנתלה שבעלה מחמיר והיא עושה כנגדו?

 

[משיב כהלכה]

בקונטרס "דעת גדולים"

המשך ההערות,

ב. כתב בקונטרס, "ישנם הטועים לומר 'הפאה שלנו אינה ארוכה כל כך' או 'הפאה שלנו איננה מודרנית כמו הרבה נשים' ולכן מותר, ואינם שמים על לב שעיקר הבעיה כיום היא המראה הדומה לשיער טבעי שגורם לגירוי וליבוי היצר הרע כשיער ממש ואף יותר".

וכבר כתבו הפוסקים המתירים שאין במראה השיער שום הרהור, דמאי נפק"מ בין לפני שנישאת לבין אחרי שנישאת, שיגרום לליבוי וגרוי היצר הרע, ואף הרבה אחרונים התירו לקרוא ק"ש נגד אשה נשואה גלויית ראש ואע"פ שעושה באיסור, כיון שבימינו מראה השיער הוא נדוש ואין בו שום הרהור.

אבל דברים אלו הם בדיחה בעלמא, כביכול "הבעיה כיום היא המראה הדומה לשיער טבעי", ובדורות עברו לא היתה בעיה זו, וכביכול הכותב לא ראה את כל אותם הפוסקים מלפני מאה ומאתיים ושלוש מאות שנה, שכתבו לאסור פאה משום שנראית כשיער ממש ויש לחוש למראית העין או לדברים אחרים וכו'.

 

[משיב כהלכה]

בקונטרס "דעת גדולים"

ג. כתב כי בטעם האיסור "ישנה הסכמה של מפרשי הש"ס והקדמונים, שזהו מטעם הפריצות הנגרמת מכך, וכפי שכותב זאת בעל "תרומת הדשן" שודאי איסור גלוי הראש איננו אלא משום פריצות כלפי הגברים".

וכמובן אין שום הסכמה כזו בין מפרשי הש"ס, וקל וחומר שלא בין הראשונים, ומדברי רש"י משמע שזה כעין גזירת הכתוב שכך היה מנהג הנשים וכאשר כתב בספר חסד לאברהם (שהוא מאוסרי הפאה מטעם פריצות, אבל הודה על האמת שדבריו הם נגד רש"י בביאורו העיקרי בכתובות ע"ב), והטעם המבואר בגמ' הוא משום קללה (עירובין ק) ואין בזה הגיון כלשהו. ואם מטעם פריצות, לא היתה הגמ' בברכות כ"ד צריכה להביא ראיה ששיער באשה ערוה משיר השירים, אם יש פסוק מפורש בתורה שהוא פריצות.

וכן אם מטעם פריצות אין שום מקום לחלק בין נשואה לרווקה, ומהיכי תיתי לתת לרווקה לצאת בפריצות ולהחטיא את הרבים עד שתינשא אם בכלל תינשא.

ולא לחינם נקט כ"דוגמא" את בעל תרומת הדשן, שממנו יש את המשמעות הכי גדולה לזה, אבל השמיט מעיני הקורא שלפי תה"ד בדעת הרמב"ם זה בכלל איסור דרבנן, ולא שייך לומר מה "טעם התורה" בזה...

ואדרבה י"ל בפשטות שתרומת הדשן הולך לשיטתו בדעת הרמב"ם שהביא בסי' רמ"ב, שאיסור גילוי הראש עיקרו מדרבנן, ולא גזירת הכתוב, ורבנן אסרו זאת מטעם של פריצות, כי כבר נהגו נשות ישראל לכסות את השיער מדורי דורות, וכיון שנהגו לכסותו, אשה המגלה שערותיה יש בזה פריצות ("דגברי"), ולכן איסור דרבנן הוא רק ברשות הרבים, ששם נהגו ישראל לכסות, ושם שייך טעם זה, ולא בחצר ובבית, שלא נהגו לכסות השיער שם.

ומה שנקט התה"ד בלשונו "דאורייתא", אפשר לפרש כמו שפירש הוא עצמו (בדעת הרמב"ם) בסי' רמ"ב, שכוונתו "רמז דאורייתא יש לה", ואע"פ שדחוק הוא לפרש כך בגמ'. וממילא פריצות שהיא מדרבנן איננה פריצות בעצם, ותלויה בזמן ובמקום, ואם נהגו הנשים לגלות - אין בזה פריצות כלל, וכפי שכתבו אחרונים רבים. אבל גם אם תאמר כדברי החזו"א שחולק וסובר שקבעו חז"ל ששיער הנשואות הוא ערוה ולא פלוג, אין לאסור פאה מחמת זה.

ושאר הראשונים שהזכירו בלשונם לשון פריצות בקשר לשיער, כוונתם פשוטה - לאחר שפשט המנהג והונהג כך אלפי שנים, ממילא אשה המשנה מהמנהג היא פרוצה (אבל אם כולן ילכו בגילוי ראש, לא יהיה בזה שום פריצות וכנ"ל באחרונים שהתירו ק"ש מול שיער זה).

ומצ"ב קונטרס בנושא זה, הערות על הפרק הראשון בספר זהב לבושה הנ"ל.

 

[משיב כהלכה]

בקונטרס "דעת גדולים"

ד. בפתח הקונטרס הביא מ"תלמיד מרן שר התורה" בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל שאם הפאה דומה לשיער טבעי "כו"ע מודו דאסור מדינא" (שזה ממש חוכא ואיטלולא, שהרי על זה נחלקו המתירים), ועוד כתב בשמו "דבעינן שיהיה ניכר לכל" (שזו פאה ולא שיער).

הדברים הללו פורסמו באליבא דהלכתא בשנת תשע"ג, בתגובה לתשובות הגרח"ק שפורסמו שם בגליון הקודם, מתוך מהספר חן וכבוד. וזה לשונן:

שאלה: "מה דינן של פאות שאינן ארוכות מאוד או פרועות, אך עשויות משיער טבעי ומראה טבעי להן. האם מותר לנשים נשואות ללובשן?"

תשובה: "אם זה נראה ממש כשערה, ואי אפשר להבחין, יש להחמיר".

שאלה: "רוב ככל הפאות ניתן להבחין אם היא פאה או שיער עצמה, ע"י כמה סימנים: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת, ובפרט שרוב הרווקות הולכות בשיער אסוף כתקנון בתי הספר והסמינרים. ד. המתבונן יכול לראות שאין שרשי השיער יוצאים מהראש. האם גם בפאות אלו היתה כוונת כת"ר שיש להחמיר?"

תשובה: "אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל".

שאלה: האם להלכה ולמעשה יש עדיפות לפאה נכרית על המטפחות המצויות בזמן הזה, וכפי שהובא בספר דינים והנהגות מהחזו"א?

תשובה: "יתכן" (ויש לציין כי בקובץ "אליבא דהלכתא" הנ"ל, כתב הרב אברהם חיים שצ'יגל: "פעם אחת אמר לי מרן [הגר"ח קניבסקי] שליט"א, שכשכותב "יתכן", הכוונה שכך נראה לו יותר. וכן הביא בשם מרן בספר נקיות וכבוד בתפילה").

והיו אנשים שזה היה בעיניהם לצנינים, כמובן, והרב אורי סופר (מח"ס ספר "עולמות של טוהר", כיון שהזכרתי אותו אדבר בזיופיו בתגובה הבאה...) שלח מכתב למערכת אליבא דהלכתא בשם "ועד הרבנים משמרת החיים" (כידוע שכל אחד היום מציג עצמו כארגון שלם או לכל הפחות "ועד הרבנים") וכתב על זה "ברי לנו שהוא מזוייף"... (בטענת הבל שממילא אסור להסתכל, כאילו הגרח"ק הורה לאברכים להתבונן בכל פאה ולבדוק אותה...).



באותם שנים לא היה ניתן להוכיח שזה אמיתי, מי שהאמין האמין, ומי שלא רצה להאמין לא האמין, אבל בשנת תשפ"א פורסם תיעוד וידאו שהוכיח מי אמיתי ומי הפוסל במומו...

בוידאו נשאל הגרח"ק מספר שאלות ע"י מקורבו הרב אורי טיגר שליט"א, והשיב בערך כנ"ל, ועוד נקט לשון של "אינו ראוי" או "כדאי להחמיר" (בפאה שאינה ניכרת כלל), שאינו לשון של איסור. ולהלן תמליל דבריו:

שאלה: "אבל למעשה כמעט כולם היום זה לא ניכר, השאלה אם מותר או אסור".

תשובה: "הם טוענים שזה כן ניכר, מי שבקי יכול לדעת".

שאלה: "אז זה תלוי, צריך להיות דווקא בבקי?"

תשובה: "כן".

שאלה: "אבל אם סתם איש לא?"

תשובה: "סתם איש תלמיד חכם בוודאי לא מכיר, אבל המון העם מכירים אז יש מקום להתיר, אם אף אחד לא מזהה כדאי להחמיר".

ובספר מאחורי הפרגוד (עובדות וסיפורים מהגראי"ל שטיינמן והגר"ח קניבסקי, עמ' שנ"ה) מובא: "סיפר אברך מנאמני רבינו הגאון ר' חיים, הרב אליעזר ליברמן: שנים ארוכות אני בבית מרן הגר"ח, ולא ראיתי ששייכת מציאות שרבינו יגביה את קולו מול הרבנית הצדקנית. גם בזמנים קשים ולחוצים ביותר, עם מאות אנשים שונים הצובאים על הבית ומפריעים את סדר היום. אבל פעם אחת, ראיתי שרבינו כאילו יצא משלוותו.

הדבר היה כאשר באו קבוצת נשים גדולה, וציערו את הרבנית כדי שתברך את הנשים שיזרקו את הפאה ויעברו לכיסוי ראש במטפחת. והיא מיאנה לברך, אבל הסכימה שיאמרו איזה ברכה שהיא בשמה. היא נכנסה לרבינו וסיפרה לו. הוא הרים קול רם בתרעומת: "מדוע הצליחו להשתמש בברכותייך? חייבים להשיג אותן ולמנוע מהן את התעמולה עם דברים מפיך!" ולא התקררה דעתו של רבינו עד שהשיגו אותן, החזירו אותן ואמרו להן: אין לכן שום רשות לדבר בשם הרבנית קניבסקי נגד הפאות".

 

[משיב כהלכה]

מח"ס ספר "עולמות של טוהר", כיון שהזכרתי אותו אדבר בזיופיו בתגובה הבאה...

ובכן, בספר "עולמות של טוהר" (חלק א' עמ' 162) העתיק מעשה מתוך שבחי מהרח"ו. היות והמעשה המקורי מלפני 450 שנה בדמשק מתאר נשים הלבושות כגרועות שבחילוניות, והמחבר הלא מטיף מוסר לציבור החרדי, שינה כבוד המחבר את הטקסט והתאים אותו לציבור החרדי של ימינו... אותו אחד שכתב "ברי לי שהוא זיוף", התגלה כזייפן גדול...

הסיפור הזה גם הועתק מהספר והופץ ברבבות ואלפי עלונים, תחת השם המפוצץ "זעקת הרוח".

הטקסט המקורי שמופיע ב"שבחי רבי חיים ויטאל":

"ואנשי מצרים יש להם עבדים משרתים, וכשהאנשים יוצאים מבתיהם, העבדים שוכבים עם נשותיהם… גם נשותיהם הולכות חצופות בלבושיהן, תכשיטין מגונות כמו כאלו הפינגאניס אשר בראשיהן, ודדיהן מגולות, וממלאין חיקן בגדיהן כדי שיראו דדיהן גדולות, ומוליכות אלו הליזאריס והנוקאביסן דקין להראות גופן, ומשימין תוך חיקם מיני בשמים לגרות יצר הרע באנשים".

זוהי מציאות אחרת לגמרי, שלפיה ניתן להבין מדוע "אין להם חלק לעולם הבא". מדובר על נשים שהולכות עם דדיהן מגולות, בגדים שקופים, בוגדות בבעליהן עם העבדים!

אבל מח"ס "עולמות של טוהר" הציג כביכול הסיבה הראשונה שאין ליושבי דמשק חלק לעולם הבא, היא נשותיהם שהולכות בשמלות וחולצות צמודות… מה שלא היה ולא נברא. הקורא את הטקסט במלואו, רואה כמה עבירות חמורות של אשת איש היו שם, וה"תכשיטים" של הפינגאניס באו יחד עם "דדיהן מגולות", ובגדים שקופים, שנועדו להראות את הגוף. והסיבה הראשונה שנמנית שם, היא אחרת לגמרי:

"הנה אתה ויושבי דמשק אין לכם חלק לעולם הבא ח"ו, לכמה סיבות. אם שאתם מחטיאין העם במה שאתם משביעין אותו לשקר…"

הכותב בדה מלבו את "הסיבה הראשונה", בדה מלבו את ענין החולצות והשמלות הצמודות, הסתיר את כל הטקסט הארוך המדבר על חטאים חמורים של אשת איש וניאוף, הסתיר את הטקסט המדבר על גילוי דדים ופריצות אמיתית, וערך את הטקסט באופן שמשמע ממנו שיציאת האשה בתכשיטים הוא החטא החמור ביותר בעולם, שבעקבותיו נגזר על יושבי דמשק הצדיקים שלא יהיה להם חלק לעולם הבא. זהו שקר חמור ביותר, וכנראה כל הדרכים כשרות בדרך לשכנע ללבוש שאל, ולאסור פאה (קל וחומר מ"פינגאניס", שהכותב החליט שזהו סוג של כיסוי ראש).

להלן הטקסט המזוייף מתוך הספר עולמות של טוהר:



ולהלן הקטע המקורי, מתוך ספר "שבחי רבי חיים ויטאל". הקטעים שהושמטו, מודגשים:

 

[דורש טוב]

בתיעוד כאן ניתן לראות את דעת מרן רבי חיים זצוק"ל ודעת עוד מגדולי ישראל.
מרן הרב עובדיה הגדיר בחור שרוצה דווקא פאה "רשע". בתיעוד שהבאתי מרן הרב אלישיב קורא לפאות ימינו: "פריצות שאין כמוהו".
מרן רבי שמואל וואזנר זעק נגד פאות של לפני עשרות שנים.
כל בר דעת מבין שפאות זמננו זה לא רצון ה', וכשרואים להיטות להתיר חוסר צניעות אפשר לקבל מושג בעניין "להתיר את השרץ בק"נ טעמים"...
(גם אם יש טעויות בחוברות למיניהם, זה לא יהפוך את הפרוץ לכשר).
אני דווקא מגיע ממשפחה שהולכים עם פאות ל"ע, וזכיתי כבר בבחרותי להבין מה רצון ה' בעניין.
מי שמבקש אמת יזכה בה.

 

[משיב כהלכה]

בתיעוד כאן ניתן לראות את דעת מרן רבי חיים זצוק"ל

אתה מתכוון סילוף דעת הגרח"ק? לא נראה לי שאפשר לסלף דעתו אחרי התיעוד הברור בו תלמידו שואל אותו שאלות והוא עונה לו בנחת, בצורה הכי ברורה שיש.

לא מדובר בפאה פלונית אסורה ופאה פלונית מותרת (בפרט שהגרח"ק הורה שדברים אלה משתנים עם הזמן ואינם קבועים) אלא בהלכה למעשה, מה מותר ומה אסור.

 

[משיב כהלכה]

בתיעוד שהבאתי מרן הרב אלישיב קורא לפאות ימינו: "פריצות שאין כמוהו".

התיעוד הזה אורך 17 דקות, והצדיקים פרסמו רק כמה דקות מתוכו, בדיוק כדי להגיע למסקנה השקרית הזו. כמובן ש"שכחת" שלפני כן הוא אומר על "פאות ימינו" שהן כשרות לכתחילה ואף מביא מעשה רב שהתעקש שאשתו תלבש דוקא פאה.

וצריך לעבור היטב על הוידאו, כדי להבין מה רצה הגרי"ש אלישיב לומר כאן, ואיך הגיע הדבר לכותרת שיצאה ממפגש זה למודעות הרחוב ולפשקווילים עד עצם היום הזה.

בדקה 7:05 בוידאו שואל הרב מישקובסקי "רוב בנות ישראל הכשרות הולכות עם פאה, זה רוב בנות ישראל הכשרות. היום "הפכו", שמי שלא הולכת עם פאה, זה... (נשמע שהוא קצת מזלזל, אז כדאי לדעת מי הם אלה ש"הפכו": הגאון חזון איש, הגר"מ פיינשטיין, הגר"ח קניבסקי, הגרמ"י לפקוביץ, הגר"מ שטרנבוך, וכן גדולי הדור הספרדיים, הגר"ש משאש, הגרב"צ אבא שאול, ועוד).

הגרי"ש אלישיב עונה לו "יש פאה שהיא כשרה, ויש פאה שאינה כשרה", כביכול אינו מבין מה השאלה, האם יש לך ספק בזה?

הרב מישקובסקי דופק בידו על השולחן, קוטע את הגרי"ש אלישיב, כאומר "לא זו התשובה לה ציפיתי", וממשיך: "אז זהו, זה מה שאנחנו שואלים, האם פאה כשירה, כשבת ישראל הולכת עם פאה כשירה, כמו שכולם נהגו, האם זה בסדר גמור או לא, זה לכתחילה או לא".... (כאומר, לפחות תאמר שזה לא לכתחילה, עוד מהוידאו הזה תצא תקלה, שגם מי שאינה לובשת פאה תבוא ללבוש פאה...)

והגרי"ש עונה לו שוב, "היה פעם גדול הדור, שנקרא רבי איצלה פטרבורגר"...

הרב מישקובסקי מבין לאן נושבת הרוח, וקוטע שוב את הגרי"ש אלישיב: "ואשתו הלכה עם פאה..." (כאומר, מכירים את הסיפור, לא זה מה שרצינו לשמוע)

כאן הוא זוכה לנזיפה מנכדו של הרב, שעד עתה ישב בשקט: "הרב מישקובסקי, תנו לרב לדבר!!"

והגרי"ש ממשיך, ב"מעשה רב" של גדול הדור הקודם שהתעקש שאשתו תלבש דוקא פאה:

"כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'... הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד? אבל הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין"...

כאן יש צחוק כללי מצד כל היושבים, הרב מישקובסקי, והרב שפירא, ועוד אחד שיושב מאחור, כאשר כולם מבינים שהתשובה שהשיב הגרי"ש היא רחוקה מאוד ממה שציפו לה. כל מה שהגרי"ש הסכים לומר הוא, שיש פאה "כשרה למהדרין", בנוסח הפאה של אשתו של ר' איצלה, ויש פאה שאיננה כשרה למהדרין.

וכצפוי, הרב מישקובסקי עובר לנושאים אחרים לגמרי, מדקה 13:56 ועד דקה 17:08, כאשר הם מבינים שאין להם "כותרת" מהמפגש הזה, ואדרבה, הכותרת היא הפוכה לגמרי, ואח"כ שוב הם מסיטים את הנושא לענין הפאה, ברמז עבה כקורת בית הבד, להגרי"ש אלישיב, שעדיין לא סיפק את הסחורה המיוחלת, הרב שפירא:

"הנושא הזה פרוץ מאוד, ואין אף אחד שמסתכל על זה בכלל, הצעירות מסתכלות על המבוגרות, היחידים ש... הרב מחזק אותנו כסדר... כשהרב אומר מילה, העולם כולו שומע את זה"...

הגרי"ש אלישיב: "אם רוצים שומעים, ואם לא רוצים לא שומעים" (מזכיר הועדה מאחור נראה מחייך חיוך רחב, לא קל היום להוציא כותרת מהגרי"ש אלישיב)

ושוב הרב שפירא: אבל כבוד הרב יחזק את הבית דין ואת הציבור, שהעולם ישמע, צריכים לעצור את זה, הרב, הם צועקים, קבלתי טלפונים היום מרחובות, יש שם הרבה צרות, הרבה חולים, מבקשים שיבואו לעשות כינוס, בקרית ספר, בכל מקום, אם הציבור יתחזק בזה, יהיה חיזוק...."

ואז ניאות הגרי"ש אלישיב לומר: "הצרה של הפאות... אינני יודע איך אפשר לתקן את זה... זה כבר מושרש, אצל גדולים וטובים, הולכים עם הפאות עד כאן (מראה על מקום הנחת התפילין - דוגמא לפאה ארוכה מאוד, הרבה מעבר לאורך הסטנדרטי, ראה תמונה)".... אינני יודע איך אפשר לתקן את זה... להקטין את זה"



עתה נכנס הרב מישקובסקי לשיחה, ולוחץ על הגרי"ש אלישיב: "אני רוצה להגיד לרב, מה שהרב אומר... מה שיוצא מכאן - יקבלו!" ושוב ושוב חוזר על המשפט באופנים שונים, ברצותו להוציא כותרת. הגרי"ש אלישיב חוזר על המשפט: "מה שרוצים יקבלו, מה שלא רוצים לא יקבלו", ומסיים את הפגישה - "ברכה והצלחה בכל העניינים".

כעת, מעניין להשוות תגובה זאת, לתגובה אחרת של הגרי"ש אלישיב, בענין מכונות הגילוח בימינו. כאשר הרב שפירא חוזר ומבקש מהגרי"ש אלישיב שיאמר לציבור על הפאות הארוכות שזה "אביזרייהו דגילוי עריות", הוא מתחמק (הגרי"ש אומר "מה אתה רוצה שאני אגיד, שזה עבודה זרה?" והרב שפירא עונה: גילוי עריות אולי? אביזרייהו?? הגרי"ש מתעלם מהשאלה ואומר "אינני יודע איך מתחילים..."), ואומר לבסוף בניחותא "אינני יודע איך מתקנים את זה... נו, יקבלו? מה שרוצים יקבלו..." וזאת הוא אומר לאחר שמדגישים לו שיקבלו את דבריו.

ולעומת זאת, בנושא מכונות הגילוח, כששוחחו עמו חברי בית הדין המיוחד לענייני גילוח (אחד מבתי הדין המיוחדים שיש בזמננו), היתה תגובת הגרי"ש אלישיב אחרת לגמרי, כמתואר בעיתון 'משפחה':

"הציבור התקשה לקבל את הדברים. נכנסו בעקבות כך - כל חברי בית הדין - לגרי"ש אלישיב, ואמרנו בצער: 'הציבור לא מקבל'. מרן שמע זאת וממש הזדעק: 'מה זה לא מקבל? צריכים לצעוק עוד ועוד עד שיקבל'..."

ויש להקשות, אם אכן פאה פרוצה זה איסור דאורייתא, ומקור כל הצרות והמחלות והאסונות, מדוע הרב אומר שלא יקבלו, הרי כשהוא אמר בזמנו שפאות הודו אסורות, רוב הנשים הורידו את הפאה מראשן, וראו בחוש שהדברים מתקבלים, וכמו כן ישנה תעמולה אדירה בנושא במשך עשרות שנים, ומליוני דולרים מושקעים בפעילות הסברה, בעלונים, בחוברות, בגילויים חדשים של "כתבי יד", בהמצאת מעשיות, מתים קליניים, מודעות רחוב ופשקווילים....

ומאידך בענין מכונות הגילוח אין אף אחד שדואג לתעמולה אדירה כזאת, וכל אחד מתגלח בביתו, ועולם כמנהגו נוהג, והציבור מאוד אדיש (או לפחות היה מאוד אדיש) ולא מקבל את הדברים, ועם זאת הגרי"ש אלישיב טוען שצריך לצעוק שוב ושוב עד שיקבלו! אכן תמיהה רבתי, והתשובה ברורה.

 

[משיב כהלכה]

מרן רבי שמואל וואזנר זעק נגד פאות של לפני עשרות שנים

הוא זעק נגד הפאות הפרוצות בזמנו, שהיו חריגות. פאה שהיא חריגה ממנהג המקום, היא פרוצה. אי אפשר להסיק מזה על כל פאה בכל מקום ובכל זמן.

אבל באופן כללי, הוא כתב בספרו שאינו יכול להכריע ולאסור: "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה... היות כי מדברי הרמ"א סי' ע"ה ובד"מ סי' ש"ג ומג"א מוכח דהרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות, אפי' לצאת לרשות הרבים כאשר העיד לנו הפמ"ג סי' ע"ה, וכבר מדורות רצו לשנות זה, ולא עלה בידם רק בחלקו אבל עדין מדינות שלמות החזיקו בזה, ע"כ אין לנו כח הכרעה בזה".

היו כאלה שהביאו ראיה שאשתו חבשה פאה ובנותיו חובשות פאה וכל משפחתו, אבל זה לא ראיה בעיני, כמו מה שכתב בעצמו בספרו.

 

[משיב כהלכה]

מרן הרב עובדיה הגדיר בחור שרוצה דווקא פאה "רשע"

אבל הוא לא כתב על כל מי שמיקל בזה שהוא "רשע". כי דוקא לגבי בחור שרוצה פאה דוקא, למרות שהבחורה רוצה מטפחת, זה הכעיס אותו כי נראה בעיניו שהבחור הולך אחר תאוותו.

הרי הגר"ע בעצמו היקל בזה במקרים פרטיים, לא אחד ולא שניים, לנשים נשואות לחבוש פאה (מעין אומר חלק י"ב, וכן העיד הרב ינון יונה על עשרות מקרים), אז הוא עשה את הבעל רשע?

ושמעתי (מכלי שני) על איזה בחור שלא רצה פאה, והבחורה רצתה, ורצה לפרק את השידוך, והגיעו עד הגר"ע יוסף, וכתב לו פתק שיתחתן עמה והוא לוקח את הגיהנום על עצמו!! ידידי ניסה להשיג את הפתק אבל הגר"ע יוסף הזהיר את הבחור לשמור את זה אצלו....

 

[משיב כהלכה]

כל בר דעת מבין שפאות זמננו זה לא רצון ה'

כנראה גדולי הדור שהתירו (ואף כתבו שפאה עדיפה על מטפחת) לא זכו לדעת מה רצון ה', רק חוזר בתשובה שגילה את האור אתמול שלשום.

"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע. וגודל הענין מובן גם מגודל השכר על קיום הציווי, כפי שנצטווינו. וכלשון הזוהר הקדוש (ח"ג, קכו.) מתברך בכולא, בברכאן דלעילא ובברכאן דלתתא, בעותרא בבנים ובבני בנים" (הרבי מליובאוויטש זצ"ל, אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה. נוסח דומה נכתב בכמה מכתבים נוספים, וכן הובא בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ז).

"ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות וקל להבין. ובאם יסודר הנ"ל, שהיא טובתם האמיתית של שניהם והמשפחות, נכונה ההצעה ויהיה בשעה טובה ומוצלחת" (מהנ"ל, אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).

"פאה נכרית הוא ענין שנוגע לבנים ובני בנים, לפרנסה ובריאות, כדאיתא בזוהר, שהדבר נוגע לבני חיי ומזוני. אין לשאול מדוע פלונית ופלונית אינה חובשת פאה נכרית ואינה נוהגת כראוי, ומכל-מקום טוב לה בבני חיי ומזוני והצלחה בכל עניניה. ראשית, אין אדם יודע מה קורה אצל זולתו, ואיזה צרות יש לו, שהרי אף אדם אינו מספר לחבירו מה מתרחש אצלו. ושנית, אין להביט ("פארקוקן זיך") על הזולת, אלא יש לקיים את ציווי הקב"ה... (מהנ"ל, תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח אלול תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך).

"בנועם קבלתי מכתבו מל"ג בעומר, ונהניתי במאד לקרות בו ממה שכתב שהוא וזוגתו שיחיו רואים השגחה פרטית בעיני בשר שלהם, וצריך היה להסביר לזוגתו תחי' את הענין בביאור יותר, אשר כיון שראתה במוחש איך שהפאה הביאה לה ברכה והצלחה, הרי צריכה להיות עינה טובה גם בשל אחרים וכמאמר רבותינו ז"ל במדות נותני צדקה, ולהשפיע גם על סביבתה בכיוון זה" (מהנ"ל, אגרות קודש חלק ז', איגרת ב'קי"ב).

"בעזרת השם יתברך התקבלו לאחרונה התנהגויות והנהגות מסויימות בין אנ"ש, ונשות אנ"ש בפרט, שעד עתה, מפני סיבות שונות, לא כולם נהגו כן. וכמו כל דבר שהוא חדש, קל להרוס אותו ח"ו, לכן גדולה באופן יוצא מן הכלל הזכות של כל אחד התורם את חלקו לחזק זאת. מצד שני - קל יותר לפעול זאת בעצמו, גם אם עד עתה לא העריכו את זה לפי החשיבות האמיתית, כשמתחשבים בכך שאין זה ענין פרטי אלא יש לזה השפעה, במידה ידועה, על כל החוג. לכן, מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (מהנ"ל, אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב' עמ' קמ"ו. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).

"מה שרצה לומר כי הפאה גרועה יותר ויותר ממטפחת, באמת לא נראה כן, אלא עדיפה יותר ויותר, שמכסה כל הראש במכסה גמורה" (הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, שו"ת רבי עזריאל חלק ב', אה"ע סי' ל"ו).

"על פאה נכרית שמענו שאמר פעם שלפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער" (דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פרק ח' סימן ט'. וכן הביא בספר "נזר החיים" (עמ' רי"ד) בשם הגר"ח קניבסקי, שכן דעת החזו"א. וכמו כן אמר הגאון רבי יעקב פרידמן שליט"א ראש ישיבת תושיה, שהחזו"א החשיב מאוד את המנהג ללבוש פאה נכרית, ועל כן נוהגות בנות משפחתו (של הגר"י פרידמן) לכסות ראשן רק בפאה. וכן אמר הגר"ח גריינמן זצ"ל. וכך היא גם דעתו של הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל, ומענה לשאלה האם יש עדיפות לפאה נכרית על מטפחת הנהוגה כיום, כתב "יתכן" דהיינו שכן נוטה דעתו).

"וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת. ופוק חזי שדבריו צודקים" (הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א בשו"ת אור יצחק אה"ע סי' ג').

"אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א" (דרשת הגרב"צ אבא שאול, תמליל מתוך הקלטה שנדפס בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל' שיצא לאור ע"י ישיבת "אור לציון" בראשות הגר"א אבא שאול זצ"ל, וכן בקונטרס הנקרא "כיסוי ראש לאשה" להרב דוד קורן שליט"א הביא את דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, וזה לשונו: "כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".

"אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה...

טוב שנקח מנהג זה [של פאה] שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש...

ומצוה רבה לפרסם ההיתר כדי למשוך נשי הדור החדש המגלות ראשן לגמרי שיבואו ללבוש פאה נכרית בהיתר. לא כן כאשר שומעים דעת האוסרים, אזי לדידהו שאין עולה על דעתם ללבוש מטפחת אומרות כיון שכן הוא שהאיסור שוה, טוב להישאר חפשי בשיער גלוי לגמרי. לא כן בשמעם מדת ההיתר, אזי יבואו לבחור בטוב ולמאוס ברע...

מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה" (מרן הגר"ש משאש, שו"ת שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז).

"רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא, מה שאין כן בפאה נכרית כבר הבאנו לעיל שאולי לכ"ע אין צורך ברדיד" (הגאון רבי משה שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א').

"ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת הפאה] יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פירצה" (הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, במכתבו שנדפס בקובץ בית הלל י"ט).

"גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפי' אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי... ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר "דאפילו וכו' שערה אחת מראשה" (הגאון רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל בשו"ת אז נדברו חלק י"ב סי' מ"א).

"היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו [של הגרש"ז אויערבאך] אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלן בדברים אחרים, והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך" (עדות הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א בשיחה עם הרב יואל שילה, מח"ס ותשקט הארץ).

"כאשר אמי התחתנה הוא קנה לה פאה נכרית. גם לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן" (עדות נכד הגרש"ז על סבו הגרש"ז אויערבאך, ספר "ועלהו לא יבול" חלק ג' עמ' ע').

"הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה. על כן, אשה שיודעת איך לקשור את המטפחת באופן שמכסה היטב את כל שערותיה, ובלי להחליק פה ושם, יש עדיפות והידור בלבישת מטפחת, אבל אם אינה יכולה להיזהר בזה, עדיף ללבוש פאה. ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה" (הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, בספרו שערי תורת הבית פרק ה' עמ' שי"ד).

"החזון איש אמר שמותר וצריך ללכת עם פאה נכרית, בגלל שזה מכסה יותר. ככה אומרים תלמידיו הקרובים, וקרובי משפחתו... הרב אלישיב התיר לכתחילה ללכת עם פאה.. המשנה ברורה כותב שהגוזרת שערות של עצמה ועושה מזה פאה, זה מותר.. יש לי תמונה מהסבתא שלי, שהיתה אשת רב חשוב מאוד ברוסיה, ראיתי אותה עם פאה וזה היה נראה כשיער.. הרבה נשים שהולכות עם מטפחות צריך לגרש אותן, הן הולכות שלא כדין, חצי ראש פתוח, המטפחת זזה.. התעמולה לעבור מפאה למטפחת היא תעמולת הבל ממש.. האשה שרוצה ללכת עם פאה - זכותה ללכת עם פאה, ואין בעלה יכול לכפות אותה נגד רצונה.. ר' שמואל אויערבאך זצ"ל היה שואל את האשה אם זה מפריע לה או לא, אם היא רוצה להחליף או לא.. לעשות מזה תעמולה, לפי דעתי זה לא הגון.. כתוב בגמ' שהמלך לא יכול לדון, כי לא דנים אותו, ולכן אינו יכול לדון מישהו אחר. אתה, את החומרות תחמיר על עצמך, אל תלך ותזרוק את הפאה של אשתך בזמן שאתה לא יודע אם אולי זה פוגע בה, אם היא תתבייש לצאת לרחוב" (הגאון רבי פנחס ברונפמן שליט"א, אב"ד בבית דינו של הגר"מ גרוס, תמצית מדרשתו בפסח תשע"ח).

"ולאחרונה כשנודע החשש על הפאות שהם מע"ז הסירו הנשים את הפאות ולבשו מטפחות, וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית... יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... והנה בימים ההם היו נוהגים ללבוש צעיף ועליו המטפחת, שני כיסויים, או בכמה מקומות שנשים גילחו את שערות ראשן, ובימינו אין הדבר נהוג בכמה קהילות ישראל, לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות" (הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, קובץ אור ישראל ל"ו).

"פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון" (הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל, בספרו "דעת יהודה").

 

[משיב כהלכה]

המשך התגובה הקודמת:

"אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר, ובזה היא מכסה את כל שערותיה שאין רואים אותן בחוץ (הגאון רבי שלמה אליעזר שיק זצ"ל, שיחות מוהרא"ש חלק ט' עמ' רמ"ח).

"ולענ"ד גם ללבוש מטפחת היא קולא, וטעמי משום שקשה מאוד לכסות הראש כמו שצריך, והיינו מעל המצח ומעל העורף, ששם מצוי שהשערות בולטות כי אין המטפחת יכולה לכסותן לגמרי. ולכן עלינו לבאר מה עדיף, מטפחת שמגלה חלק מן הראש, או פאה שאינה מגלה כלום...

לבישת הפאה הנכרית היא תלויה במחלוקת, וכבר הכריע הרמ"א שיש על מה לסמוך. אמנם כאשר האשה מגלה מקצת שערות הדבר אסור לכל הדעות, שהרי רק השערות שאי אפשר לצמצם אותם מותר להיות מגולות, וכמש"כ המשנ"ב. ולכן נראה שהפאה עדיפה על מטפחת שמגלה מקצת שערות" (הגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל, בשו"ת "אבני ישפה" חלק ז' אה"ע סי' קט"ו ענף ד').

"ושמעתי שהורו גדולי ישראל, אחר שנתגלה שיש שערות הבאות מע"ז, ורצו אברכים יר"ש לשנות המנהג ולהתחיל ללכת עם כיסוי ראש מבד - לא הסכימו לזה, וטענו שכיון שלמעשה בכיסוי ראש רגיל בדרך כלל מתגלה מקצת מהשערות, משא"כ בפאה, לכן אין לשנות את המנהג" (ספר "מאיר עוז" סי' ע"ה סעיף ב' אות ב').

"פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית" (ספר "טהרת משה" עמ' קצ"א, מפסקי הגאון רבי יוסף קאפח).

שאלה, "מהו דין הכלה לאחר חדר היחוד לענין כיסוי ראש?" תשובה, "מי התיר לפנויה ללכת בגילוי ראש? אלא לסטים שקדמונו כבושה, ובתימן לא היתה בעיה כזו. גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא" (שם, עמ' רנ"ט).

 

[משיב כהלכה]

גם אם יש טעויות בחוברות למיניהם, זה לא יהפוך את הפרוץ לכשר

זה יהפוך אותם לשקרנים. ולכן:

מי שמבקש אמת יזכה בה

ולא מי שכל מילה שניה שלו היא שקר.

 

[חכם בן שושן]

אני לא חושב שיש מקום להחליט על העניין בכזו נחרצות, ולדעתי זה, ממש כמו כל ענייני צניעות (לק ולייס, מגפונים ועגילים) מן הדברים שנמסרו לב"ד של נשים חכמות ועל פי העניין. כל זמן שהוויכוח תקוע בשאלה עקרונית עם הנחת עבודה שהדבר אסור באיסור חמור מאין כמוהו- גם בנושא הזה עצמו תהיה חסרה התעוררות.
אני מכיר אחד מבני משפחתי שבבית הוריו הולכים עם מטפחת והוא התחתן עם אשה ששמה פאה, והוא הורה לה שאם פאה - אין הבדל בין ארוכה לקצרה, ואכן היא החליפה את הפאה הצנועה והנורמלית שהיה לה לפני החתונה בפאה ארוכה ופרוצה למהדרין...
כל מתנגדי הפאות צריכים לבדוק עצמם היטב היטב אם התנגדותם מגיעה ממקום טהור וקדוש, או מרעיונות שונים ומשונים על האופן בו צריכים להראות רחובות ישראל.
צניעות היא בהחלט נושא עצום (אם כי ספק רב אם נושא לקמפיינים..) אבל לרתום הלכה לא קיימת עבורה לא טוב ולא כדאי.
ורק כדי לחתום את הנושא וכי אני לא מתכנן להגיב באשכול הזה יותר אני חייב לומר שהקמפיין האכזרי, חסר הרחמים, חסר הנימוס והכבוד הבסיסי, שלא בוחל בשום טיעון ושום אמצעי, שטחי ככל שיהיה ומקלקל ככל שיהיה (הפניית ילדים נגד הוריהם ומוריהם וכדו'), הקמפיין הזה בזוי פסול מגעיל ומכוער וראוי לכל גינוי בכל תוקף.

 

[ולמדתם אותם]

ראשית צריך לדעת שהמשיח לא יחלוק על פוסקי הדור, ולא ישנה את ההלכה הפסוקה

כלומר ישנם רק "פוסקי הדור" שמתירים?...

וכן ההלכה "הפסוקה" היא שפאה מותרת...

מדהים לראות עד כמה אתה בטוח בעצמך.

ומעניין לצפות במחזה כאשר יבוא המשיח ואולי תזכה לדון עמו בזה...

ולא בשמים היא

מה עניין זה לכאן? משיח [לכשיתגלה] נקרא שהוא בשמיים?

ומי הם? צדיקים נסתרים?

עי' מה שהאריך בזה ידידי הרב @א. כהן בבגדי קודש עמ' קנ והלאה.

כוונתו לפאה, כמו שיראה כל המעיין בדבריו שם. וזה לשונו:

"גם מש"כ הגאון שליט"א על נשי הרבנים והאדמו"רים שמקילות בזה, שאין להתפעל מזה כי הן עושין שלא כרצון חכמים, ושאין יד הבעלים תקיפה למחות בנשותיהן, הס כי לא להזכיר, שמלבד שהחסידים האמיתיים לא יוכלו לסבול לראות נשיהן עושין שלא כדין ובפרט בגילוי הראש, גם אני ידעתי מנשים צדקניות וחסדניות שעושין בשמחה כל עניניהן ע"פ הדין, ואילו ידעו שזה אסור ודאי לא היו עושין, ורק שהן ובעליהן ידעו שיש הרבה פוסקים מתירין ומור"ם בתוכם, ובפרט שבעל התניא שהם נמשכים אחריו התיר, ובשביל זה התירו".

וכפי שכתבתי, היות ויש הרבה פוסקים מתירים, למה שנתלה שבעלה מחמיר והיא עושה כנגדו?

אה"נ כוונתו לפאה, אבל הוא לא כותב ש"מן הסתם" נתלה שהן עושין כדין, כפי שכתבת, אלא כותב ש"לא יוכלו לסבול לראות נשיהן עושין שלא כדין", ולזה הבאתי דמצינו שאין בידם לשנות אפילו לגבי גילוי דאורייתא, כל שכן לגבי פאה נכרית.

וגם לגבי עצם טענתו על הגרע"י, הרי באמת הגרע"י לא אמר כן מסברא דנפשיה 'בהשערה' בעלמא אלא ממה שידע, שהרי כתב וז"ל "וידעתי" מכמה רבנים שאין ידם תקיפה למחות בנשותיהם על פתגם דנא אע"פ שאין דעתם נוחה ממנהג זה וקיימו שרים עצרו במילים וכף ישימו לפיהם, ואין לנו ללמוד ממנהג נשים שאין להם חכמה אלא בפלך, שאנו אין לנו אלא דברי רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים שמהם תצא התורה ודבריהם לנו לעינים. עכ"ל. עכ"ל. וכן בשיעור אמר ששאל כמה רבנים מדוע מתירים לנשותיהם ללכת כך וענו לו שאינן שומעות להם.

ואעתיק מכמה מקומות מתוך שיעוריו (מתוך מה שציטט בבגדי קודש שם עמ' קנא):

בספר משיעורי הראשון לציון (ח"א עמ' פב), מובא בזה"ל: גם אלו הרבנים שנשותיהם יוצאות בפאה, אין ללמוד מהן, כי יש תלמיד חכם וטבעו חלוש ואין בכוחו למחות באשתו או בבתו, ואין ללמוד מכך שמתיר הוא את הפאה. עכ"ל.

וכ"ה שם בחלק ג' (עמ' פו), וז"ל: ואי אפשר להביא ראיה מאיש זה או אחר שנוהג כן, כי לא כל אחד שולט באשתו, והמביא ראיות מכך הרי הוא מתרץ תירוצים להנצל מגיהנם, ולאן יברחו הנוהגים כן. ועל כן כל היכול להוכיח בזה יוכיח. עכ"ל.

וע"ע בשיעורו המובא בספר מעדני מלך (ח"ב עמ' 233), וז"ל: יש רבנים, כשאני אומר לו "למה אשתך הולכת בפאה", הוא עונה "יש לי ממנה כמה ילדים, אם אגרשנה להיכן אלך עם הילדים". וכשלא מעמידים את הדת על תילה אי אפשר ללמוד מאיזה נשים שהולכות כך [גדולים ככל שיהיו]. עכ"ל.

וע"ש עוד בעמ' 234, שכתב: אלה עבירות שהאדם משלה את עצמו שהם מותרים [בטענה ש]הנה רב פלוני שביתו הולכת כך, הנה אדמו"ר פלוני שאשתו כך", כך לומדים הלכות?. עכ"ל.

ושם בעמ' 243 כתב: הכרתי כמה נשות רבנים שהיו הולכות בגילוי הראש לגמרי, אפילו לא בפאה נכרית. אפשר לומר שזה מותר? הלא זהו איסור מדאורייתא, אלא שלא היה בידם למחות, ואמרו מוטב שיהיו שוגגות ולא יהיו מזידות, אך מכאן להסיק מסקנא שזה מותר? עכ"ל.

וע"ע בספרו טהרת הבית (ח"א עמ' שעג, ובנד"מ בעמ' שצב) שכתב בשם שו"ת מעט מים (סי' עט) דאין להשגיח במנהגי הנשים שדעתן קלה. ע"ש.

 

[משיב כהלכה]

כלומר ישנם רק "פוסקי הדור" שמתירים?...

לא, אבל אם יש פוסקים שמתירים, המשיח לא יבטל את דבריהם.

 

[משיב כהלכה]

מה עניין זה לכאן? משיח [לכשיתגלה] נקרא שהוא בשמיים?

אתה מצפה שברוח קדשו הוא יכריע, לא? כפי מה שקיבל משמים, לא?

 

[ולמדתם אותם]

לא, אבל אם יש פוסקים שמתירים, המשיח לא יבטל את דבריהם.

גם אם האמת כהפוסקים האוסרים?

 

[משיב כהלכה]

אה"נ כוונתו לפאה, אבל הוא לא כותב ש"מן הסתם" נתלה שהן עושין כדין, כפי שכתבת, אלא כותב ש"לא יוכלו לסבול לראות נשיהן עושין שלא כדין", ולזה הבאתי דמצינו שאין בידם לשנות אפילו לגבי גילוי דאורייתא, כל שכן לגבי פאה נכרית

שוב, אם זה איסור דאורייתא אין מה לתלות בבעל, ויש לומר שאין לבעל מה לעשות, ועשה כל מה שלאל ידו לעשות.

אבל אם זה ענין של מנהג השנוי במחלוקת, בזה שייכים דברי הגר"ש משאש.

 

[ולמדתם אותם]

אתה מצפה שברוח קדשו הוא יכריע, לא? כפי מה שקיבל משמים, לא?

אין לי מושג. נחיה ונראה...

 

[משיב כהלכה]

וגם לגבי עצם טענתו על הגרע"י, הרי באמת הגרע"י לא אמר כן מסברא דנפשיה 'בהשערה' בעלמא אלא ממה שידע, שהרי כתב וז"ל "וידעתי" מכמה רבנים שאין ידם תקיפה למחות בנשותיהם על פתגם דנא

מן הסתם כוונתו להגרב"צ אבא שאול, וזה מה שתירץ לו להפיס דעתו.

 

[משיב כהלכה]

ואעתיק מכמה מקומות מתוך שיעוריו

לא הבנתי מה רצית לומר בכל זה.

(מכל מקום את דעתי כבר כתבתי שלעולם אינני מביא "ראיות" שכאלה).

 

[משיב כהלכה]

גם אם האמת כהפוסקים האוסרים?

אין כאן "אמת". כל פוסק והאמת שלו, והוא לא יכריע ביניהם כי אין לו סמכות כזו.

הוא רק יכול להקים סנהדרין, וההכרעה תהיה כדעת הרוב.

 

[ולמדתם אותם]

שוב, אם זה איסור דאורייתא אין מה לתלות בבעל, ויש לומר שאין לבעל מה לעשות, ועשה כל מה שלאל ידו לעשות.

אבל אם זה ענין של מנהג השנוי במחלוקת, בזה שייכים דברי הגר"ש משאש.

שוב, הגר"ש משאש תולה את הטענה שלא מסתבר שנשות הרבנים לא יעשו כדין לפי דעת בעליהם לא מצד שמן הסתם נשותיהן עושות כמו בעליהן שסובר שמותר, אלא משום ש"לא יוכלו לסבול לראות נשותיהן עושות שלא כדין", ולזה כתבתי דזה אינו.

עכ"פ הנידון הוא לא "האם יש ראיה שגם הרבנים שנשותיהן הולכות עם פאות סוברים שאסור והנשים שלהם עושות שלא כדין", דלזה תאמר שמדוע נאמר שנשותיהם עושות שלא כדין, אלא הנידון הוא "האם יש ראיה שאותם רבנים שנשותיהן הולכות עם פאות סוברים שמותר", ולזה 'ראיה' ודאי דליתא, כפי שמצינו אפילו בפריעת ראש דאורייתא וכנ"ל.

מן הסתם כוונתו להגרב"צ אבא שאול, וזה מה שתירץ לו להפיס דעתו.

כתב שידעתי "מכמה רבנים".

לא הבנתי מה רצית לומר בכל זה.

לצטט מכמה מקומות של הגרע"י בנושא המדובר.

(מכל מקום את דעתי כבר כתבתי שלעולם אינני מביא "ראיות" שכאלה).

ובכל זאת אתה טורח להגיב בעד ראיות שכאלה.

אין כאן "אמת". כל פוסק והאמת שלו, והוא לא יכריע ביניהם כי אין לו סמכות כזו.

הוא רק יכול להקים סנהדרין, וההכרעה תהיה כדעת הרוב.

ראה בתשובת הרדב"ז ח"ב (סי' תרסו) שכתב, "נראה לי כי לימות המשיח לימוד התורה יהיה מפי הגבורה כאשר היה בימי משה רבינו, ולא יהיה עוד ספיקות והויות, שנאמר וכל בניך לימודי ה', ולא יצטרכו ללמוד מספרי הנביאים והכתובים, אלא הכל יהיה מבואר בחמשה חומשי תורה, דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא" (תענית ט.). עכ"ל. (הובא בהקדמה לחזו"ע חנוכה).

 

[משיב כהלכה]

שוב, הגר"ש משאש תולה את הטענה שלא מסתבר שנשות הרבנים לא יעשו כדין לפי דעת בעליהם לא מצד שמן הסתם נשותיהן עושות כמו בעליהן שסובר שמותר, אלא משום ש"לא יוכלו לסבול לראות נשותיהן עושות שלא כדין", ולזה כתבתי דזה אינו.

אתן לך דוגמא, ואולי בס"ד תבין.

כשיש לך שכן אברך, ואתה רואה את הבן יקיר שלו עושה משהו, אתה מבין שזה על דעת אביו. כי הרי הוא לא יסבול שבנו יעשה כזה דבר, ולכן צ"ל שזה בסדר מבחינתו.

אבל כאשר אתה רואה את הבן שלו עם מכנסי ג'ינס, תספורת גלח וקעקועים, אתה מבין שאבא שלו מזמן איבד שליטה עליו.