יש שני פילים גדולים בחדר.
סוגיא של חותלות שהיא תוספתא שהובאה במ"א והמחבר פסק אותה להלכה. המ"ב וספרי הפסיקה בעיקר הליטאים כגון ארחות שבת וכו' לא התייחסו לזה בפן ההלכתי אלא בפן המעשי. כלומר חותלות זה מושג ואין היום חותלות, לעומתם הרב עובדיה ור' שלמה זלמן למדו שזה מושג של כלי רעוע שעומד להישבר כל רגע.
דבר שני בעצם הדין של שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוון לעשות פתח. יש כאלה שאומרים שיש פה איסור לשבור חבית ורק התרתי לצורך האכילה בתנאי שהוא לא עושה פתח. לעומתם הפוסקים שמניתי אוחזים שהגמ' באה להתיר שבירת חבית ולומר שאין בזה איסור מצד בניין וסתירה בכלים ורק אם הוא מתכון לעשות פתח ממש בזה יש לאסור אבל כל שהוא לא מתכוון אלא עושה את זה בדרך פתיחה אז מה הבעיה.
והאחרונים דנו על פחית, שהיום במפעלים עושים כבר חור מיוחד וסוגרים אותו. האוסרים אומרים הרי לך פתח נאה כי האדם נהנה בשתייה בצורה הזו, וישבו ע"ז מדענים וחכמים גדולים בתחום איך לעשות את זה נח, והמתירים סוברים אני לא מבין מה אתה רוצה מחיי אני רוצה לשתות ואין לי דרך אחרת ומה איכפת לן כל המדענים. ומ"מ כולם יודו באופן שהוא מריק לתוך כוס.
כנ"ל דנו לגבי שקיות חלב שאם הוא פותח את זה בקנקומט אז יש פה פתח יפה, והמתירים אומרים לא פתח יפה יש כאן אלא פתיחה גרידא.
ועוד ועוד, ויש בזה עשרות או מאות קונטריסים שנתחברו שכולם סובבים הולכים להסביר בסברות דקות כקוף של מחט להתיר ולאסור.
מקווה שקצת החכמתי.
