יש גמ' מפורשת להתיר שובר אדם את החבית.
אין קשר בין סוגייא זו , להיתר בקבוקים ושימורים האידנא.
דהא גם בחבית מוסתקי דשרי לשוברה משום שבהאי גוונא אין בנין וסתירה בכלים
מ"מ יש תנאי שלא יעשה פתח נאה, והיינו- שישבור בלא שום כוונה שיהא פתח נאה אלא שישבור איך שיוצא לו.
וא"כ- קופסת שימורים שפותח את החלק העליון אין לך פתח נאה מזה וא"כ לא יעזור שהכלי הוא מוסתקי כחבית,
דצריך ב' תנאים גם שיהא מוסתקי וגם שישבור בלא פתח נאה.
והרי- גם בחבית המטרה שלה היא כשימורים, לאחסן את האוכל שבתוכו, וגם כששובר את החבית זה נשאר באותו הגדרה של כלי איחסון, וממש כשימורים, ואפ"ה יש תנאי שלא יעשה בזה פתח נאה, אפי' שזה נשאר עדיין כלי איחסון כמו שהיה לפנ"כ, וא"כ הה"נ בשימורים מה שיהא מותר הוא בשבירתה בלא פתח נאה וכחבית.
ואם תשיביני
דהא בחבית אם ירצה לפתוח את המגופה ע"י שיוציא את הטיט ולא בצורה של שבירה דוודאי שרי, א"כ הה"נ כשמוציא את החלק העליון של השימורים הוי כפותח את החבית ממגופתה.
זה אינו- דבשימורים הכל נקרא כלי אחד משום דהוא מחובר בצורה כ"כ חזקה וממש ככלי אחד, ולא דמי לחבית שיש מכסה נפרד מהחבית דחיברו עם טיט, משום דבשימורים החיבור כ"כ חזק וממש ככלי אחד.
והוי-
כהסוגייא של פותח בית הצוואר דשם הראשונים דפליגי על רש"י וכך הביא הב"י על דברי הטור שבית הצוואר אסור לפותחו מחדש, הביא שם הב"י [סי' שיז'] את ר' ירוחם דס"ל אותם ראשונים דאף בבית הצוואר שהוא היה פתוח ורק אח"כ קשר אותו ואין יכול להתיר הקשר ורוצה לקרוע הוי ג"כ תיקון מנא.
וא"ת- מה שונה ממגופת חבית?, אלא על כרחך- דשאני אם החיבור עושהו כגוף אחד ובגד אחד לבין אם שני חלקים מדובקים וכחבית ומגופה.
ואוסיף לבאר- דהנה קיי"ל בסעיף ו' דמותר להתיז ראש החבית, ושם נחלקו האחרונים אי צריך מוסתקי או לא, ולפי האחרונים שלא הצריכו מוסתקי וכמאמ"ר והמטה יהודה וכו', יוצא לשיטתם דאם אני מתיז המגופה לא צריך שיהא הכלי מוסתקי משום שהמגופה והחבית תרי נינהו ושני גופים הם שרק חיברת אותם ודיבקת אותם ובהאי לא צריך מוסתקי.
וכעדות- המחזיק ברכה בשם הר' יצחקי שעשה מעשה והתיז המגופה של החבית אף דאינה מוסתקי בגלל שזה לא חלק מהחבית.
וא"כ לכאורה- נאמר דהה"נ לפתוח שימורים ג"כ שרי לפתוח אפי שיש פתח נאה ואפי' שפותח בלא התזה כי הוא רק פותח את הפקק של השימורים ולא בגוף השימורים ובהאי לא צריך שיהא מוסתקי וגם אין זה שם של פתח נאה שעשיתי פתח כי הפתח היה ורק סתמוהו עם פקק וממש כמגופת חבית דשרי הן להתיז ראשה והן לפתוח ע"י שיוציא הטיט והחיבור.
אלא דזהו ההבדל- דא"א לדמות חיבור של שימורים של האידנא לבין חבית עם סתימת המגופה, וכן א"א לדמות בין האחרונים דהתירו לפתוח קופסאות דגים סגורים וכגון החיד"א ועוד, משום דשימורים החיבור כ"כ חזק וממש ככלי חדש שהתבטל הפתח שהיה ולא הוי כחבית או כלי שסגרתי ע"י דיבוק של מגופה או פקק וכיסוי וכד'.
ממילא לפי"ז- ודאי דשימורים הוי חיבור של גוף אחד ועושים את זה חטיבה אחת ודבר אחד דיש לזה תיקון מנא אף אם יסיר את כל המכסה כולל השוליים, משא"כ בחיבור חלש כחבית וכד' דלא מקרי מתקן.
ולסיכום-
א', מה עם פתח נאה דאסור אף בחבית של מוסתקי ואפי' שהחבית נשארה באותו שימוש של איחסון האוכל,
ב', ובפרט ששימורים החיבור כ"כ חזק והוא כגוף אחד דודאי הוא יותר חמור מחבית המוסתקי, וכדין פותח בית הצואר שכתב הב"י אף אם היה פתוח לפנ"כ אך אם אח"כ קשרו חזק התבטל שם הפתיחה וכשקורע הוי מתקן, א"כ הה"נ שימורים שסגירתו כ"כ חזקה כגוף אחד וככלי אחד ודאי א"כ שהפתיחה היא תיקון.
ולגבי מה שדימו את זה להיתר של "חותלות" - כבר השבתי על זה לעיל בסמוך
