האם שייך להכריע הלכה על פי 'הקבלה' או על פי 'הסוד'

כהן

חבר מוביל
הצטרף
21/12/24
הודעות
618
המעיין בדברי המקובלים בטעמים שכתבו להלכה יראה שהטעמים שלהם הם על פי מה שראו בהלכה 'בפשט'.
וברוב המקרים יש מחלוקות בין המקובלים, פעמים בין המקובלים הראשונים לאחרונים, פעמים בין הראשונים לראשונים, ופעמים בין האחרונים לאחרונים, ובד"כ כל אחד כותב טעם בקבלה למנהג מקומו או רבו וכדומה.

כלומר אין טעם 'אמיתי' בקבלה שצריך ואפשר לומר שהוא הוא יכריע, אלא כל מקובל אומר ומסביר מסברא שלו את הפסק שנראה לו בפשט - לפי הקבלה.

במילים אחרות אין שום משמעות לטעם הקבלי, כיון שבודאי יש טעם קבלי גם לצד השני, וחזר הדין.

דוגמאות קטנות.
דילוגים בתפלה. הכה"ח כתב שלפי הסוד אין לדלג ואפילו יתפלל ביחיד כיון שיש סדר עולמות וכו' [וכדעת החכ"צ בפשט].
לעומתו הבא"ח בשו"ת רב פעלים כן כותב סדר דילוגים מסויים [וכדעת השו"ע בפשט]

כלומר נחלקו בתוך הקבלה האם יש דילוגים או לא. כשם שנחלקו חכמי הפשט.

איטר בלולב ושאר מצוות. הבא"ח והכה"ח ועוד כתבו שלפי הקבלה איטר שוה לכל אדם [וכדעת השו"ע בפשט]. ומאידך בספר עמוד העבודה לר' ברוך מקאסוב [משנת תרכ"ג] כתב בדעת הקבלה שאדרבה האיטר לוקח ביד שמאל [כדעת הרמ"א].

נמצא שגם בזה אין הקבלה מכריעה.

ויש עוד כהנה וכהנה, תן לחכם ויחכם עוד.
 
המעיין בדברי המקובלים בטעמים שכתבו להלכה יראה שהטעמים שלהם הם על פי מה שראו בהלכה 'בפשט'.
וברוב המקרים יש מחלוקות בין המקובלים, פעמים בין המקובלים הראשונים לאחרונים, פעמים בין הראשונים לראשונים, ופעמים בין האחרונים לאחרונים, ובד"כ כל אחד כותב טעם בקבלה למנהג מקומו או רבו וכדומה.

כלומר אין טעם 'אמיתי' בקבלה שצריך ואפשר לומר שהוא הוא יכריע, אלא כל מקובל אומר ומסביר מסברא שלו את הפסק שנראה לו בפשט - לפי הקבלה.

במילים אחרות אין שום משמעות לטעם הקבלי, כיון שבודאי יש טעם קבלי גם לצד השני, וחזר הדין.
לענ''ד זה כמו שתאמר שיש מחלוקת פוסקים אין שום משמעות לסברא, כי אפשר לומר סברא אחרת. ויש שחלקו על סברות מסויימות בפוסקים.
דוגמאות קטנות.
דילוגים בתפלה. הכה"ח כתב שלפי הסוד אין לדלג ואפילו יתפלל ביחיד כיון שיש סדר עולמות וכו' [וכדעת החכ"צ בפשט].
לעומתו הבא"ח בשו"ת רב פעלים כן כותב סדר דילוגים מסויים [וכדעת השו"ע בפשט]

כלומר נחלקו בתוך הקבלה האם יש דילוגים או לא. כשם שנחלקו חכמי הפשט.
לא ברור שזו המחלוקת, אלא יש סדר מסויים ומוטב שלא לדלג בכלל, והבא''ח יוצר סדר מסויים שהוא העיקרי ע''פ הסוד עצמו.
איטר בלולב ושאר מצוות. הבא"ח והכה"ח ועוד כתבו שלפי הקבלה איטר שוה לכל אדם [וכדעת השו"ע בפשט]. ומאידך בספר עמוד העבודה לר' ברוך מקאסוב [משנת תרכ"ג] כתב בדעת הקבלה שאדרבה האיטר לוקח ביד שמאל [כדעת הרמ"א].
צריך לעיין בכל מקרה לגופו ולענ''ד הכלל דכייל מר אינו נכון.
נמצא שגם בזה אין הקבלה מכריעה.

ויש עוד כהנה וכהנה, תן לחכם ויחכם עוד.
 
האמת פעם שמעתי ממו''ר הגאון ר' חיים קלופט שליט''א שיש בזה ג' שיטות.
א. שיטת הגר''א אין מחלוקת בין הפשט לסוד אף פעם. וכגון מש''כ דבעינן ב' ווין בחלות ולפ''ז כתב מהרח''ו לשים י''ב חלות, הגר''א אומר דב' חלות הם בצורת ב' ווין, וא''צ יותר משנים, כמפורש בחז''ל לחם משנה ותו לא. ולימד הגר''א דעת את גדולי דורו שאין מח' בין הפשט לסוד.
ב. שיטת האליה רבה שלא נאמרו הדברים בסוד אלא למצניעיהן, והיינו שיש עוד קומה של דקדוק. שהיא ליודעי הסוד.
ג. שיטת החיד''א שאע''פ שאין אדם יודע רמזיהם וסודותיהם, מ''מ המעשה פועל למעלה, ואפילו אינו מבין למה, והקומה הנוספת שייכת לכל אחד. והביא כן מסבו החסד לאברהם לגבי חליצת תפילין לפני קדיש בראש חדש.
 
לענ''ד זה כמו שתאמר שיש מחלוקת פוסקים אין שום משמעות לסברא, כי אפשר לומר סברא אחרת. ויש שחלקו על סברות מסויימות בפוסקים.
הכונה שלי ש'קבלה' זה לא מילת קסם. גם אם פוסק אומר לך שכך הוא ע"פ הקבלה - מסתבר מאוד שגם לצד השני יש טעם בקבלה למי שירצה להסביר, וא"כ אין שום משמעות לדידן להכריע ע"פ הקבלה.
לא ברור שזו המחלוקת, אלא יש סדר מסויים ומוטב שלא לדלג בכלל, והבא''ח יוצר סדר מסויים שהוא העיקרי ע''פ הסוד עצמו.
כפי שכתבתי - הכונה שלי שמי שהיה קורא רק את הכה"ח - היה מתפעל ואומר שכך יש לפסוק, אולם כשרואה את הרב פעלים רואה שהנה יש חשבון אחר בקבלה, ומסתבר שיהיה חכם שלישי שיגיד שהשו"ע עצמו לפי הדילוגים הכתובים שם הוא גם ע"פ קבלה, וא"כ אין שום משמעות למה שכותבים שע"פ הקבלה כך הדין.
 
בעיקר ההבנה והיחס לדברי הזוהר והמסתעף
האם הלכה כהזוהר כשהוא סותר לתלמודין

א] כתב הגאון יעב''ץ (שאילת יעב''ץ ח''א סימן מז) על ענין ספר הזוהר דהלכה כותיה רק בגונא שאינו חולק על התלמוד בבלי, וכמו שאומרים לגבי תלמוד ירושלמי, ובטעם הדבר כתב "וכמו שתאמר האמור בזוהר שלא בתלמוד שלנו הוא מדברי רשב''י שהחבור הקדוש ההוא מיוחס אחריו, והעולה משיטת הש''ס הוא ע''פ דעת חבריו החולקים עליו, וגם להם טעמים עליונים ע''פ הקבלה הקדושה, אלא שאין בתלמוד מקום ביאורם, ובשביל זה אין חוששין בכל מקום שהזוהר חלוק על התלמוד שלנו", [וע''ש שביאר באורך דהיינו דוקא היכא דמוכח להדיא דפליגי אתלמודא דידן, משא''כ אם התלמוד סובל כמה פירושים יבוא הזוה''ק ויכריע, וכ''ה דעת מר אביו החכם צבי, וכ''ה דעת הרדב''ז (ע' ח''ד סימן ח'), וכ''ה דעת הב''י (סימן כה)]. היוצא מדברי היעב''ץ דדעת רשב''י בזוה''ק נגד תלמודין היא שלא כהלכה, משום דלרוב אין הלכה כר''ש מחבריו.

ואמנם בס' בן יוחאי כתב ע''פ דברי הגמ' (שבת לג:) "דמעיקרא כי הוה מקשה ר''ש בן יוחאי קושיא הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי ר''פ בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב''י עשרין וארבע פירוקי". מבואר בגמרא זו שלאחר צאתו מן המערה גדל כחו של רשב''י בתורה עשר ידות מכפי שהיה מקודם לכן. וע''פ זה ייסד, שכל זה שאנו רואים שאין הלכה כר''ש מחבריו, היינו קודם היותו במערה י''ג שנה, אבל לאחר מכן רם ונשא מאד במעלות החכמה, וכל החכמים קבלו דעתו.
וע''ש שנתן בזה סימן שבכל מקום בש''ס שהובא מימרא משמיה דרבי שמעון בן יוחאי הלכה כמותו, והיינו משום דאמרה אחר היותו במערה. ואילו כשמוזכר כרבי שמעון בלבד בלי "בן יוחאי" אין הלכה כמותו, משום דהוי קודם צאתו מן המערה, וחרז שם מכל הש''ס בבלי וירושלמי להוכיח ענין זה, ע''ש וע''פ זה יוצא שהלכה כהזוה''ק בכל מקום, ואע''פ שאין דברי הש''ס מסכימין לזה.



ב] אלא שיש להסתפק בדברים שהם חומרות יותר ממה שנזכר בתלמוד, ולא בדבר שהוא פירוש במצוה, האם חייבים כל ישראל לנהוג בהנהגות הללו ע''פ הקבלה. ונראה לומר שכל ההנהגות המחודשות הנאמרות בכתבי האר''י אין חיובן לכל אדם דמעיקרא לא ניתנו אלא למצניעיהן ולמי שיכול לנהוג כן, אבל אין זה חיוב השוה לכל נפש. אמנם דבר שהוא פירוש במצוה שאינו הנהגה מחודשת שאינה כתובה בש''ס פירוש האר''י לא חשיב בגדר "לא בשמים".

וכן ראיתי להגאון רבי צדוק הכהן מלובלין (דברי סופרים קונטרס הזכרונות מצוה ג') שכתב: "אבל דע, כי אין לנו חובות אחרות, זולת מה שחייבתנו תורה שבכתב ובעל פה בתלמוד המסור בידינו ממקבלי התורה שבעל פה. וכל מה שלא נמצא זכרונו בתורה שבכתב ושבעל פה המסורים בידינו, אם יבואו אנשים ויאמרו לנו כך קבלנו, אפילו יאמרו שקיבלו איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה, אין אנו אחראין לשמוע להם, מאחר שלא נמצא מזה בתלמוד, ששם פירשו לנו חכמים כל המקובל בידם מתורה שבעל פה. ואף על פי שנמצא בענייני פרטים בדיני איסור והיתר וכיוצא, הלכות מקובלות מהגאונים שלא נזכרו בתלמוד, ועיין בתבואות שור [סימן ל"ה ס"ק מ"ז], לא אמרו אלא בעניינים פרטים, ולא בענין זה שהוא מעקרי עבודה לפי דעתו".

ומרן החיד''א ז"ל (שם הגדולים מערכת א' אות רכ, ערך רבינו אלעזר בעל הרוקח) הביא דבר זה באופן של שאלה, וזה לשונו; "ומענין לענין אמרתי אעלה אשר השבתי למשכיל אחד שאול שאל האיש לנו, דהרי התלמוד הקדוש נעשה ונגמר מרבבות אלפי רבנן אשר בכל דור ודור מימות רבי ועד רב אשי אשר היו לומדים פמליות פמליות, ועד אחרון בימי רב אשי אוספו אספה ממעונות אריות כלהו רבנן. והיה ביום כלו"ת כלה דאדר וכלה דאלול היו לומדים מסכת אחת בכל כלה באספה גדולה וזמן קהלה לכל היא, וכבודו עליהם יראה בעמוד אש, כאשר קיבל רבינו יהודה בר ברזילי שהיה עמוד של אש יורד מן השמים בכלה דאדר ובכלה דאלול, והיינו דקא אמרינן סוף פרק היה קורא דף י"ז אמר רב אשי בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דקחזו יקרא דאורייתא ולא וכו' וכמו שכתבו התוס' שם, ואז היה נכתב התלמוד הקדוש על יד על יד בהסכמת כל האמוראים אלפי רבבה, ולכן חייבים כל ישראל לשמוע ולשמור כל הכתוב בתלמוד כמצות ה' אלהינו עפ"י התורה אשר יורוך. א"כ אפוא זוהי שקשה שראינו כמה חומרות ועונשים בספר הזהר בדינים מדינים שונים אשר לא נראו בתלמוד הקדוש. וגם בדינים הנזכרים בש"ס לא נכתבו כל העונשים הקשים שיש בזהר הקדוש. הן הנה אמרי משכיל דורש בהרחבה".

והשיב: "כי ודאי הכל בשקול אל דעות ולו נתכנו עלילות, ואפשר דבהיות גזרת החרבן אלף שנים וכל הקדושים היו בתוך האלף שנים לא רצה הקב"ה שיגלה ספר הזהר שיש בו כמה חומרות ועונשים, כרחם אב על בנים, כי באותו פרק היו רעות ותוקף הצרות והיו ישראל בצער גדול, ואם היו מתגלים דברי הקדושים רשב"י וחביריו וכל העונשים היה מקום לשטן לקטרג יותר על ישראל לרעו"ת ביעקב רעה אחר רעה. אבל אחר שעבר אלף שנים מהחרבן שנשלמו שנת ד' אלפים תתכ"ח אז היה יכול לבוא משיח ובעוה"ר אשתויי אשתהי, וזה חטא נוסף לכלל ופרט על כל חטאים וחלול שמו ח"ו ותורתו. ונתגבר היצה"ר מאד יען כבר נתברר הרבה ועתה הברירה ברגלים, וכמ"ש (סוטה מט, ב) "בעקבות משיחא חוצפא יסגא" שהיא התאוה שמתגברת בראותה כי כלתה אליה רעה, וכמו שביאר באורך רבינו האר"י זצ"ל ומתגברת להחטיא, אבל כשל כחה בענין הרעות ותוקף הצרות כי כבר הוברר הרבה כאמור מפי כבוד האר"י זצ"ל, (וגזרת ת"ח טעם יש בדבר). ולכן סמוך לדורות שאחר האלף שנה מחרבן נתגלה אור הזהר להגן על הדורות, ושאם נזכה להתעסק בסתרי תורה כדת מה לעשות בזכות זה תפרה ישע ישועת ישראל. ונתגלו החומרות והעונשין למען ישמעו ויראו כי השעה צריכה בתגבורת בתאוה ובחטא נוסף מעכוב המשיח. ובודאי דגדולי הדורות היו מקיימין כל החומרות והקדושות, אך המון העם לא ידעו את כל תוקף החומרות והעונשין ומוטב שיהיו שוגגין בעידן עקתא. אבל עתה בדורות אחרונים כי גבר היצר להחטיא אנו צריכים לכל החומרות שיתגלו. השומע ישמע ואשר לא שומע יענש כי עונתיו צרו"ף יצרפ"ו בשבת בגלות והתגברות התאוה וחלול שמו ח"ו ודוק היטב".

ומדבריו נראה דמאחר שנתגלה ספר הזוהר הקדוש יש להנהיג כחומרותיו לא רק "לגדולי הדורות" כמו שהיה לפני שנתגלה הספר בזמן שהיה צרות קשות לעם ישראל, אלא הוא חיוב גמור לכל איניש ואיניש, ודלא כמוש''כ הגאון ר"צ הכהן מלובלין.

אמנם בענין כונה בתפילות על דרך הקבלה, ע' במה שכתבתי בענין עיקרי האמונה באיסור הגשמה משם ספר חרדים בזה, ואביא כאן דברי ר"צ הכהן מלובלין (ד"ס שם) שכתב: "ואולם רוב המקובלים המתבוננים מתוך הכתוב בספרים לבד בלא התגלות דרך השגת רוח הקודש, מעולם לא צפו במרכבה ולא השיגו עניינה כלל. וכל כונותיהם בתפלה ובמצות לכוין ככתוב בספרים, לא זו שאינו חיוב אלא שאין בו תועלת כלל. ואפשר שיהיה הפסדו מרובה משכרו אם אולי יכשל קצת בענף מענפי ההגשמה. וכל מי שאין דעתו רחבה שלא לטעות על ידי עיונו בחכמה ההיא בלשונות הכתובים בספרים בהגשמת העניינים, יתרחק מהסתכלות בספרים כאלה לגמרי". ודי בזה.​
 
הכונה שלי ש'קבלה' זה לא מילת קסם. גם אם פוסק אומר לך שכך הוא ע"פ הקבלה - מסתבר מאוד שגם לצד השני יש טעם בקבלה למי שירצה להסביר, וא"כ אין שום משמעות לדידן להכריע ע"פ הקבלה.
זה לא אוטומטית נפסק כן. אבל צריך לראות אם יש מחלוקת בין המקובלים עצמם אתה צודק. אא''כ אחד בר סמכא טפי והשני לא. וכמו בכל מחלוקת אחרת.
וכמובן צריך להבין קצת בתחום כדי לחוות דעה במחלוקת כזו. בדיוק כמו בפשט.
כפי שכתבתי - הכונה שלי שמי שהיה קורא רק את הכה"ח - היה מתפעל ואומר שכך יש לפסוק, אולם כשרואה את הרב פעלים רואה שהנה יש חשבון אחר בקבלה, ומסתבר שיהיה חכם שלישי שיגיד שהשו"ע עצמו לפי הדילוגים הכתובים שם הוא גם ע"פ קבלה, וא"כ אין שום משמעות למה שכותבים שע"פ הקבלה כך הדין.
אדם שיודע את השרש באר''י ז''ל יודע שסגנון המחלוקת בין כה''ח ובא''ח הם בתוך גבולות מסגרת מסויימת התחומה מראש. ולא כל הרוצה ליטול יבא ויטול. ועיין במה שהבאתי אתמול באשכול על פתיחת ס''ת מהגר''ש ווזנר לגבי פשט וקבלה, ודו''ק.
 
כפי שכתבתי - הכונה שלי שמי שהיה קורא רק את הכה"ח - היה מתפעל ואומר שכך יש לפסוק, אולם כשרואה את הרב פעלים רואה שהנה יש חשבון אחר בקבלה, ומסתבר שיהיה חכם שלישי שיגיד שהשו"ע עצמו לפי הדילוגים הכתובים שם הוא גם ע"פ קבלה, וא"כ אין שום משמעות למה שכותבים שע"פ הקבלה כך הדין.
מסתבר שיש מקומות שאתה צודק, אך מדברי הפוסקים שכותבים בכמה מקומות את הכרעת המקובלים ע"פ טעמי קבלה ולפעמים נגד הש"ס והדין, כנראה הבינו שגם אם ביד המקובלים לתת טעם לכל דבר ולכל שיטה, מ"מ יש דברים שיותר מתיישבים עם השיטה המקובלת יותר עליהם.
 
זה לא אוטומטית נפסק כן. אבל צריך לראות אם יש מחלוקת בין המקובלים עצמם אתה צודק. אא''כ אחד בר סמכא טפי והשני לא. וכמו בכל מחלוקת אחרת.
וכמובן צריך להבין קצת בתחום כדי לחוות דעה במחלוקת כזו. בדיוק כמו בפשט.
תמיד יש. פעמים אתה יודע ופעמים שלא.
המקומות הרבים שיש זה 'סימן' שהקבלה זה לא דבר אבסלוטי.

יש ספר שלם שנקרא מקור חיים טור ברקת. הוא מסביר את כל השו"ע לפי הקבלה. גם את כל הדעות המובאות שם בשם י"א וכו' - נותן טעם לכולם.

זה מה שאומר שאין טעם בקבלה אמיתי אלא מה שרוצים להסביר - מסבירים.

מסתבר שיש מקומות שאתה צודק, אך מדברי הפוסקים שכותבים בכמה מקומות את הכרעת המקובלים ע"פ טעמי קבלה ולפעמים נגד הש"ס והדין, כנראה הבינו שגם אם ביד המקובלים לתת טעם לכל דבר ולכל שיטה, מ"מ יש דברים שיותר מתיישבים עם השיטה המקובלת יותר עליהם
זה בגדר 'סברא' בלבד. כמו שבפשט יש כאלו שנראה להם דין זה יותר מדין אחר.
 
זה בגדר 'סברא' בלבד. כמו שבפשט יש כאלו שנראה להם דין זה יותר מדין אחר.
לא לגמרי. זו מערכת כללים שיודעת להסביר את הפשט אבל גם מחדשת דברים שאין להם שום בסיס בפשט
ודין שלא נזכר בפשט ואינו נוגד אותו - אזלינן כמקובלים
 
יש ע"ז וויכוח קצר ביני לבין הרב @עת שערי רצון כאן, אני טוען שם שלא תתכן מחלוקת בין פשט לסוד משני טעמים, א) משום שתורת הסוד במהותה אמורה להיות בסוד, ולא יתכן שתהיה הנהגה שחובה על כל כלל ישראל לעשות אותה ע"פ הסוד, (הטיעון הזה תוקף רק דינים ממש ע"פ הקבלה, ולא רק חומרות והנהגות לפנים משורת הדין), ב) משום שלא מצינו בשום מקום בחז"ל שום הנהגה שהיא ע"פ הקבלה, (וטיעון זה תוקף גם מנהגים והנהגות לפנים משוה"ד), הלא דבר הוא?​
שתי הטענות הללו נראות לי טענות מחץ כנגד הגישה שתתכן מחלוקת בין הפשט לסוד, ולא ראיתי עליהם עד כה שום תשובה הגיונית וסבירה.
 
ב) משום שלא מצינו בשום מקום בחז"ל שום הנהגה שהיא ע"פ הקבל
לזה יש טעם אחר. כיון שכתוב בזוהר עצמו שהתנאים והאמוראים כל מה שהם אומרים זה ע"ד הסוד. וממילא כל תורת הפשט היא גם בקבלה.
וממילא ודאי שאין שום צד לפסוק כדעת הזוהר כנגד התלמוד, שהרי גם התלמוד הוא ע"פ קבלה, וכיון שהוא התקבל בעם ישראל יותר מהזוהר - ודאי שלו משפט הבכורה.
 
לזה יש טעם אחר. כיון שכתוב בזוהר עצמו שהתנאים והאמוראים כל מה שהם אומרים זה ע"ד הסוד. וממילא כל תורת הפשט היא גם בקבלה​
זה לא טעם אחר, אדרבה, זה רק מחזק את השאלה, אם כל התלמוד הוא ע"פ הסוד - מדוע אין לזה סרך של אזכור בתלמוד? כיצד יתכן שלא הוזכר בגמרא אפי' פעם אחת שדין מסוים הוא ע"פ הסוד?
אפשר לומר שכל התורה יש לה גם רובד בנסתר, ולכן כל דבר שנאמר בנגלה יש לו גם שורש בנסתר, אך לומר שאפשר לחדש דינים ע"פ הנסתר זה אבסורד, כיון שאז יהיה קשה מדוע אין דבר כזה בשום מקום בגמרא.​
 
יש לשים לב ל-2 נקודות:
א. נוהגים הספרדים בד''כ לפסוק לפי האר''י כמ''ש החיד''א ועוד ועוד
אמנם י''ל דקיבלנו רק הוראות האר''י (ואולי גם הרש''ש בדעת האר''י) אבל לא דברי שאר המקובלים
ב. ברור שכל דברי הסוד צריכים להיות 'מתואמים' עם הפשט, ובד''כ כמעט לא מצאנו דבר בסוד שאין לו רמז או ענין בפשט, (יש בודדים שכן...) ורוב מה שמכונה מחלוקות בין הפשט לקבלה, הם מחלוקות גם בין הפשטנים והקבלה תכריע כא' הצדדים וכמ''ש המ''ב בסימן כ''ה
ג. יש דברים שמובאים בהאר''י שהם מידת חסידות וחומרות, וגם לפי המקובלים אין זה ממש חיוב, ויש דברים שהם (כמעט) חיוב (לא שייך לומר 'חיוב' על דבר שלא מוזכר אפי' ברמז בפשט)
ד. נראה דאף לדעת האר''י, מי שאין עושה כדבריו, ועושה כפוסקים אחרים או כמקובלים אחרים (של''ה, רמ''ע וכדו') שחלקו עליו, אינו עושה בזה 'עון' וככל מחלוקת בנגלה דאו''א דא''ח, אלא דלדידן הוי האר''י כמו מרן השו''ע שקיבלנו הוראותיו ויש לנו לכתחילה לפסוק כמותו
 
יש ע"ז וויכוח קצר ביני לבין הרב @עת שערי רצון כאן, אני טוען שם שלא תתכן מחלוקת בין פשט לסוד משני טעמים, א) משום שתורת הסוד במהותה אמורה להיות בסוד, ולא יתכן שתהיה הנהגה שחובה על כל כלל ישראל לעשות אותה ע"פ הסוד, (הטיעון הזה תוקף רק דינים ממש ע"פ הקבלה, ולא רק חומרות והנהגות לפנים משורת הדין), ב) משום שלא מצינו בשום מקום בחז"ל שום הנהגה שהיא ע"פ הקבלה, (וטיעון זה תוקף גם מנהגים והנהגות לפנים משוה"ד), הלא דבר הוא?​
שתי הטענות הללו נראות לי טענות מחץ כנגד הגישה שתתכן מחלוקת בין הפשט לסוד, ולא ראיתי עליהם עד כה שום תשובה הגיונית וסבירה.
דבריך נכונים ומתוקים
רק שיש לציין שיש הבדל בין דברי האר''י שמחייבים לא פחות (לדידן) מדברי מרן השו''ע, ואולי אפילו יותר (ל''א סב''ל נגדו)
דברי שאר המקובלים לא התקבלו, ולכן אין להם תוקף כ''כ, מ''מ ממידת חסידות לחוש אליהם, וכבר היה לו מו''מ ארוך בזה בפרטי עם הגאון המתוק @מתוק מדבש שליט''א
אמנם כל מה שקיבלו את האר''י הוא בעיקר בענייני תפילות וברכות, וקצת ענייני הלכה ג''כ ובעיקר בדברים שהזהיר האר''י לעשות כו
אמנם חלק מהדברים הם רק ממידת חסידות, כעין בגגדי לבן בשבת, קבלת שבת בשדה, איסור גילוח הזקן, קדוש על י''ב חלות וכו' שהם 'הנהגות' קבליות ולא הכרעות הלכתיות, ומ''מ מי שיכול ראוי לו שינהג לכתחילה כן
ומצינו שהבא''ח והכה''ח נוקטים כהאר''י גם היכא דהאר''י לא ציין לזה טעם ע''פ סוד אלא בפשטות נראה דטעמו לפי הפשט (ציצית בבית המרחץ, הגעלת כלים - עי' בא''ח פר' צו, להפוך את הט''ג ועוד)
 
נערך לאחרונה:
ראשי תחתית