עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 2,300
בכל מקרה החיד''א לא כתב שם שאסור להחמיר נגד מרן
תראה במבוא לחלק ב' בענין שקבלת מרן היא מדין רוב ולא מדין ודאיואיפה האור לציון כתב שיש להחמיר כאחרונים נגד השו"ע?
אגב, זו טענה מבית מדרשכם שאין בה ממש.ואני חושב שהוא מכיר אותו בהרבה יותר טוב ממך...
וכתב שאיפה "שאפשר בקל" יש לחוש להם.תראה במבוא לחלק ב' בענין שקבלת מרן היא מדין רוב ולא מדין ודאי
בשבילי כולם לומדים באותו בית מדרש ואין שתי תורות.אגב, זו טענה מבית מדרשכם שאין בה ממש.
מרן הגרבץ אומר דברים מפורשים אז אתם יודעים יותר טוב ממנו וזו מליצה וחבל שנכתבה בספר
כיוצא, בענין נתינת אפר בראש חתן, מרן הגרבץ עשה מעשה בחתונת בנו ונכדיו והנה תירוצים שבגלל שלמדו בישיבה אשכנזית וכל מיני הבלים.אגב, זו טענה מבית מדרשכם שאין בה ממש.
מרן הגרבץ אומר דברים מפורשים אז אתם יודעים יותר טוב ממנו וזו מליצה וחבל שנכתבה בספר, ועוד כהנה וכהנה לכבוש את המלכה בבית ולרדותה, ולהחליט בדברי הפוסקים ש"לא התכוונו" וכיוצא, בזמן שהדברים נכתבו ונאמרו בצורה מפורשת.
ותלמידי הגרב"צ שמחמירים גם נגד מרן השו"ע, יש להם יראת ה' או יראת חכם בן ציון?היה מרן הגרב"צ אומר (הובא באור לציון חכמה ומוסר) שמי שמחפש כל הזמן לעשות רק כמו מרן ולא מחפש לכתחילה להחמיר כשאר האחרונים, זה יראת "שלחן ערוך" ולא יראת "שמים"
לפי חכם בן ציון עצמו זה נקרא יראת השםותלמידי הגרב"צ שמחמירים גם נגד מרן השו"ע, יש להם יראת ה' או יראת חכם בן ציון?
כנ"ל לגבי השו"ע.לפי חכם בן ציון עצמו זה נקרא יראת השם
אז כנראה שנעלמו דברי הבית יוסף מחכם בן ציון ...כנ"ל לגבי השו"ע.
אם הם יקלו בכל מקום שחכם בן ציון היקל, הגם שלמדו הסוגיא וראו שיש סברות המסתברות וגדולי הפוסקים שחולקים עליו. זה היה יראת חכם בן ציון. ושוב לתפוס את העומק והקודה הפנימית. ולא את הגלד החיצוני של הדברים. לנסות להבין. לפני שמשיגים.ותלמידי הגרב"צ שמחמירים גם נגד מרן השו"ע, יש להם יראת ה' או יראת חכם בן ציון?
מחילה, אבל על אול"צ חכמה ומוסר, אין ויכוח שלא נכתב ונערך על ידו, ואפי' לא עבר עליו. כמבואר בהקדמתו.או שגם אור לציון מוסר נכתב ע''י תלמידים טועים ... לך תדע ...
תלמידים טועים כתבתימחילה, אבל על אול"צ חכמה ומוסר, אין ויכוח שלא נכתב ונערך על ידו, ואפי' לא עבר עליו. כמבואר בהקדמתו.
יתכן שטעו בדבר אחד.תלמידים טועים כתבתי
זה נערך על ידי בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול זצוק''ל, והן אמת שלא נכתב על ידו, אך שימר את סגנון אביו בדיקנות ככל האפשר. ומנין לנו להחליט, טעה וכדו'.יתכן שטעו בדבר אחד.
מרן הגרע"י כותב שזו לא דרכו, המקום החריף ביותר הוא בשו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן לח וז"ל:לא פעם ולא פעמיים, ראיתי שיש רשימה של אחרונים שכולם נקטו כדין מסויים וכפי הנראה בפשטות מהסוגיא, ובאו מאותה ראיה והראיה חוזרת על עצמה בסגנונות שונים. ובא אחרון אחד, ופתח את הסוגיא, והביא ראיות חדשות, ונכנס לעומק הסוגיא. לא נ''ל שבכהאי גוונא הדברים שנכתבו בשאר בדרך העברה, וגם היו אצל אותו חכם כמושכל ראשון, מכריעים, ראיות רבות שהביא אותו גדול. וצריך להתייחס למשקל הסוגיא. בעומק.
אם כוונתך לומר שהגרע''י אינו רק סומך על רוב הפוסקים אלא מברר הסוגיא בראיות, זה אמת ונכון ולא חלקתי על זה. והוא עצמו כותב שמי שיש לו כח בהוראה וכו'. ועיין גם בספר רבינו שאמר כן בפירוש שהעיקר זה הפוסק שמונח בסוגיא לעומק בראיות ברורות. הן אמת שלפי קוצר דעתי יש לי בזה כמה נקודות שאינני יודע אם יכולות להכתב בפורום ציבורי, כי לא יבינו כוונתי, לגמרי. ואולי בכל זאת אומר, כי התורה אמת כתיב בה, וכוונתי לש''ש, כי הגרע''י זצ''ל יש תשובות שבהם רואים שהוא נכנס לעובי הקורה, וישב על זה כבירור סוגיא באורך ורוחב. ושם הכריע מהראיות. ויש דברים שבגלל עומס תפקידיו הרבים כרב ראשי, וכמנהיג, ועוד, השיב לשאלות שואל, כשהוא מונח קצת בענין אחר. ושם יותר התחשב בריבוי המספרי. וזה דבר הגיוני, אצל כל הפוסקים כן. ונ''ל דגם הרב @מחשבות טובות כתב כן, במקו''א. ולגבי דידי זה פשוט וברור כשמש. ואכמ''ל.הביטו וראו איך מסלף את הדברים, שהרי אני הארכתי בס"ד להסביר בטוב טעם ודעת למה נטיתי מדברי הבית דוד, וכל כחי אינו אלא בסברא שהרחבתי בה כיד ה' הטובה עלי תלי"ת
לדעת הגרב''צ א''ש אם אדם אומר למה לי לחוש, מותר, כיון שמרן התיר, הרי ששם הצידה את שאר גדולי הפוסקים והמחברים, ולא איכפ''ל, מהם כלל. הרי זה יראת שו''ע ולא יראת ה'.
כי התורה לא ניתנה לנו לפני חמש מאות שנה במעמד חיבור השו''ע, אלא כל התורה מהקב''ה, אלא דהשו''ע הוא גדול הפוסקים, והקו הכללי ללכת כמוהו, אולם במקום שאנו רואים שנהגו להחמיר לא כוותיה מכח גדולי הפוסקים וסברותיהם, לדעת חכם בן ציון אין זה יראת ה'.
אם הם יקלו בכל מקום שחכם בן ציון היקל, הגם שלמדו הסוגיא וראו שיש סברות המסתברות וגדולי הפוסקים שחולקים עליו. זה היהי יראת חכם בן ציון.
מי שאולי "נכנס לנושא" ויצא לו להחמיר יכול להיות...אך יש מקרים בהם אנו רואים שרוב גדולי האחרונים חששו לדעות אחרות, ומסתברא טעמייהו, וכגון לגבי סוכר לימון מים, זהו דעת הרדב''ז, החיד''א, הבא''ח, וגם הנשמ''א, הגרח''פ, וכך היה מנהג פשוט. ומובן מה טעם המנהג. והרי כל דברי מרן בבית יוסף באים ליישב מנהג מצרים. והרדב''ז רבם דהוי קשיש מיניה דהב''י לימדם לעשות כן. ובכל כי האי גוונא. לדעת הגרב''צ א''ש אם אדם אומר למה לי לחוש, מותר, כיון שמרן התיר, הרי ששם הצידה את שאר גדולי הפוסקים והמחברים, ולא איכפ''ל, מהם כלל. הרי זה יראת שו''ע ולא יראת ה'.
פשוטים הדברים שכת"ר כתב, והלוואי שיבינו זאת.ברור שכוונת הגרב"ץ הוא נגד אלו שתמיד מחפשים קולות, ותולים את זה בקבלת הוראות מרן, אבל גם בשאר דברים שמרן לא דיבר עליהם, הם עדיין מחפשים קולות, ודבריו הם מליצה בעלמא לענין זה.
אבל א"א להכריע בטענה זו את השאלה הנ"ל. וזה פשוט לכל בר דעת.