השיעור השבועי של הגר"י יוסף - העלון, הערות והארות (4)

  • יוזם האשכול יוזם האשכול כאחד העם
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
אולי נלמד מהאשכנזים שעל ספק שמועה מהחזו''א יעשו פלפולי פלפולים להעמיד דבריו, ואילו אנו על ספרים שנכתבו ע''י מרן זצ''ל בעצמו מביאים את תורת החילוק שיש תשובות ככה ויש תשובות ככה וחבל.
אפשר הרבה לדון על אופן כתיבת שו''ת יביע אומר היאך נכתבו ולעמוד על שינויים בין הכרכים השונים אבל לומר שלא נכתב בעיון המספיק (ואתה הרי מגלה טפח...) והלך אחר המספר??? יתכן והוא לא נחת לפרש הסוגיא ולרדת לפרטים אלא כתב רק את עיקרי העניין.
אני לומד דבר אחד מכל אחד, לחתור לאמת, ולא משנה לי אם הוא אשכנזי או ספרדי, אין לי לא נחיתות כלפי האשכנזים. וגם אין לי ענין לעקם את השכל שלי, אלא לבדוק דבר אחד דבר ביסודיות ובהעמקה. הגישה הזו במקומות רבים ללכת אחרי רוב הפוסקים, הוא דבר נפוץ מאד, והגיוני. במקרים בהם לא עסוקים באותו ענין (וידועה ראיית הרוגאצ'ובי, שהיחס בין הזמן הנצרך לעיון עמוק, לבין הזמן ללימוד של ידע הוא פי שלושים, ולפעמים רב המשמש בצרכי ציבור סומך על חכמים שקדמוהו, וכמו שכותב גם מרן החזו''א שמדרכי ההוראה לסמוך על חכמים שקדמו, עד שיברר הדבר בעצמו הדק היטב, וד''ב). והדבר משתנה מדבר לדבר. ומ''מ מי שרגש הנחיתות מול האשכנזים נוחת בליבו, ומזה הוא מונע בדיוניו ההלכתיים, יהא לו אשר לו, ואין לי היכולת לדון עמו ועם שכמותו. כט''ס.
 
אולם האמת יורה דרכו דמרן הגראי''ל התייחס כן אולי לגודל קדושתם וצדקותם, ועמקותם, בודאי. בהערצה כדורות קודמים. אך כל המעיין בספריו ראה יראה דהולך בדרך מקורית, מעומק הסוגיא, בראיות סברות וחידושים. וזכיתי כמה וכמה פעמים להיות בביתו בעת שמסר שיעור לפני מופלגי תורה, כעין מה שהיה עם הגר''ד לנדו, במעמד ההוא, וכל אחד מביא ראיות לכאן ולכאן מכל הש''ס, והוא בונה וסותר, מפרק ומיישב, בעוז. וד''ב.
כדאי להבהיר, אצלינו נוהגים (ע"פ הגר"ח מבריסק) שהסוגיא מתחלת ומסתיימת בדברי הראשונים, אבל אצל גדולי האחרונים זה לא היה כך, ודי לעיין בפני יהושע או נחלת דוד ולראות את היחס להראשונים, וגם בבואם לדון להלכה היה נושאים ונותנים בדברי הראשונים, ומכריעים ביניהם ע"פ ראיות וכו', ואם אכן אמר הגראי"ל מה שכתבתי בשמו [כי כבר למדתי שלא להסתמך על זכרוני בכיו"ב, וספר אפיקי איל אינו תח"י], כוונתו היה ליחס זו, ולא ליחס שלנו להראשונים​
 
אם מנהג שהוזכר בגרח''פ א''ש. מנהג הדלקת הנר בע''ש המוזכר בחיד''א וברח''פ, או מנהג הוידוי בתקיעות המוזכר גם בשניהם, מדוע צריך לבטלו, מה ראו זה לקרב וזה לרחק? וצ''ע.
אוסיף נופך, ועוד משקל לדבריך

שכאן זה הרבה יותר גרוע, משום שהמנהג הזה שלא ליפול על פניהם שהזכיר ר' חיים פלאג'י, הוא דחה את המנהג הזה ולא הסכים עמו
ואילו את הדלקת נר שבת הוא הזכיר, ולא דחה כלום.

וא"כ- יוצא הפוך על הפוך שדבר שר' חיים פלאג'י ריחק, אנו מקרבים, ואילו הדלקת נרות שהוא קירב, ולא רק הוא, אלא גם החיד"א ולקט הקציר ועוד, ויש כאלה שקוראים לבטל המנהג

נפילת אפים.JPG
 
נערך לאחרונה:
לא קרה להם שום דבר? לך תלמד קצת היסטוריה...
לא צריך ללכת כ"כ רחוק
כמעט ולא הייתה משפחה שלא נפטרו בה כמה תינוקות רח"ל
אז צריך לעשות סקר, למי קורים יותר צרות....
כל מה שדיברנו בינינו, הוא בגדר "שיחת חולין"

כי נחשנו דברים שאינם בכלל המציאות וע"ז נאמר "כי לא נחש ביעקב"

הרי- כל החומרא של הזוהר היא כשאומר "אליך ה' נפשי אשא" ואינו מכוין על זה באמת, אז בכה"ג יש את הקפידא של הזוהר

אבל האשכנזים בכלל לא אומרים את המזמור הזה [יעויין במ"א, שתולה זאת שכנראה בגלל שהזוהר החמיר בזה, לכן הם אומרים מזמור אחר].

וא"כ- מה שניסנו לצייר שיש להם צרות כביכול וצריך לעשות סקר למי יש יותר צרות, [לייתר דיוק צריך לומר מה שאתה נסית לצייר, ולא כדכתבתי "נסינו"] הוא בגדר "עולם הדמיון" "וכחלום יעוף"

מכיון- שאין האשכנזים אומרים אותו כלל ועיקר, ומימיילא אין את הקפידא והסכנה של הזוהר.
 
כל מה שדיברנו בינינו, הוא בגדר "שיחת חולין"

כי נחשנו דברים שאינם בכלל המציאות וע"ז נאמר "כי לא נחש ביעקב"

הרי- כל החומרא של הזוהר היא כשאומר "אליך ה' נפשי אשא" ואינו מכוין על זה באמת, אז בכה"ג יש את הקפידא של הזוהר

אבל האשכנזים בכלל לא אומרים את המזמור הזה [יעויין במ"א, שתולה זאת שכנראה בגלל שהזוהר החמיר בזה, לכן הם אומרים מזמור אחר].

וא"כ- מה שניסנו לצייר שיש להם צרות כביכול וצריך לעשות סקר למי יש יותר צרות, [לייתר דיוק צריך לומר מה שאתה נסית לצייר, ולא כדכתבתי "נסינו"] הוא בגדר "עולם הדמיון" "וכחלום יעוף"

מכיון- שאין האשכנזים אומרים אותו כלל ועיקר, ומימיילא אין את הקפידא והסכנה של הזוהר.
זה אתה שהבאת ראיה ממה שלא קרה להם כלום
 
זה אתה שהבאת ראיה ממה שלא קרה להם כלום
לא כתבתי ספיציפית רק עליהם
כי הוספתי שגם הספרדים נפלו על פניהם עד מלפני 100 שנה, והיו אומרים "לדוד אליך"

ולא נראה שקרא להם משהו חריג יותר מהאשכנזים
ודו"ק

מ"מ אתה צודק- שבגללי נגרמה כביכול הטעות

[סתם סקרנות איך בחו"ל היום נוהגים הספרדים??]
 
[סתם סקרנות איך בחו"ל היום נוהגים הספרדים??]
הקהילות הספרדיות פה הם על הרוב מבני אר"צ, כמדומה שאינם נופלים ע"פ

דרך אגב, לעיל כת"ר כתב איזה ניסוח כאילו שלדעת הבא"ח יש עבירה ליפול ע"פ שנענשים עליו
ולא היא, הבא"ח סובר שהנופל ע"פ מעורר עליו דינים, דהיינו שיש יותר סכנה שייענש על העבירות שבידו
 
דרך אגב, לעיל כת"ר כתב איזה ניסוח כאילו שלדעת הבא"ח יש עבירה ליפול ע"פ שנענשים עליו
ולא היא, הבא"ח סובר שהנופל ע"פ מעורר עליו דינים, דהיינו שיש יותר סכנה שייענש על העבירות שבידו
גם לדבריך נראה שעדיין יש מקום לניסוח הנ"ל,
ע"ד שהזהירו שלא לעבור ליד קיר נטוי כי מקום סכנה הוא מהדברים המזכירים עוונותיו של אדם.
והרי ברור הוא שמקום הסכנה רק מזכיר עוון והעוון הוא סיבת העונש.
ובכ"ז הזהירו מזה חכמים.

אבל כאן לשון הזוה"ק (הובאה בב"י סו"ס קלא) היא:
זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה למריה ברעותא ובכוונה דליבא.
ווי למאן דאתי למפתי למריה בליבא רחיקא ולא ברעותא, הוא אמר 'אליך יי' נפשי אשא' ולאו כל מילוי אלא בליבא רחיקא - הוא גרים עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, כד אילנא דא אתער בעלמא למעבד דינא. וכד אתי בליבא רחיקא, כרוזא קרי (תהלים קא ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות.

משמעות לשונו הפשוטה היא, שעצם המצב של נפילה לפני ה' בצורה שאינה אמיתית, היא עוון גדול.
 
ולא נראה שקרא להם משהו חריג יותר מהאשכנזים
למען האמת, בדברים כאלו שעד"ה, קשה עד בלתי אפשרי להוכיח בצורה שכזאת.
קח לדוגמא את ענייני רוח רעה, שאנו נוהגים בהם היום אף שאין רואים שום הפרש של נזק וכדו' בין החוששים לזה לבין רחוקי התורה שאינם חוששים לזה.
 
ראשי תחתית