למחוק מהסידורים דברים שהם לא כהוראת הגר"ע יוסף

[כהנא דמסייע]

בבלים. בבלים. בבלים.

אני יודע
יש את הרב משאש (וה"מרוקאים") שמתעקשים על מנהגיהם

יש את הרב מזוז (וה"טוניסאים") שהולך בדרך משלו.

יש את חכם בן ציון (חלק מה"פרסים") שהולך בדרך משלו

יש את הכף החיים שהולך בדרך משלו, ולפעמים "מחמיר"

יש את הרב הלל שהולך כמו ה"מקובלים"

יש את ה"משוכנזים" שהם רוב בוגרי הישיבות שגם לא פוסקים כמותו.

לכל אחד נדבק סטיגמה, כאילו הם קבוצת מיעוט שכולם יחד רוב מנין ובנין של הציבור הספרדי. וד''ב

ומה הפלא המופלא שברוב ככל מנהגיהם שוים הם לטובה, חוץ מחילוקים קטנים.

 

[מרנן ורבנן]

כיום, לאחר הקמת ש"ס ותקציבים להדפסת סידורים וספרים בכמויות עתק.

בתקופה ההיא רגמו אותו בעגבניות (לפי עדות הרב יצחק יוסף), נלחמו בו שלא יהיה רב ראשי לישראל, מנעו ממנו מלמסור שיעורים. היו אף קטטות פיזיות.

חמוד.

 

[כהנא דמסייע]

נלחמו בו שלא יהיה רב ראשי לישראל

דווקא הרב יהודה עדס היה זה שעשה כנס שימשיך להיות ראשל''צ. אלו אוהדי מרן. וגם הגרב''צ א''ש היה מאוהדיו. אבל חסידים אלו רק בע''ב תמימים, או בניהם, שגדלו בערוגותיהם.

 

[כהנא דמסייע]

ממילא, כשסידור לדעתו מכשיל אנשים בעשרות ברכות לבטלה - חובתו היא לתקן.

אם פוסק סבור כי מי ששותה קפה בכלי ראשון הוא מחלל שבת. צריך להכנס ולתקן בכל הספרים שכתבו שמותר? או שמניחים לכל אחד לנהוג כרבותיו.
ומשנה מפורשת היא:
משנה מסכת אבות פרק ד, ח: הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַעְתִּי, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:

 

[כהנא דמסייע]

ספר שם משמואל פרשת בהר - שנת תרע"ג - כמובן שאם כל אחד יאמר קבלו דעתי ואני ואפסי עוד, זה הוא מקור נפתח לכל שנאה וקטטות ומריבות. הגם שלפעמים יבוא לומר קבלו דעתי מצד גודל הנפש וחוזק השכל שאיננו מתבטל בנקל, מ"מ זה גורם פירוד לבבות וכל מחלה וכל תקלה וכל קטטה.
ומטעם זה נמצאת בעוה"ר מדה זו ביותר בישראל אף שהם גוי אחד בארץ,
כי באשר נפשם גבוהה
ויש להם דעת ושכל חזק
ע"כ נמצא בהם פירוד לבבות ביותר,
ודבר זה לא בא מפאת החסרון אלא מצד המעלה,
ועיין במהר"ל מה שהשיב לגוי אחד ששאל אותו על פירוד לבבות שמצוי בישראל ביותר:

 

[אור יעקב]

עברתי קצת על השרשור האחרון, ואכתוב כאן מה שאני חושב.

א. דעת מרן זצוק"ל שמי שטעה בהמלך המשפט וממשיך יש בידו איסורי דאורייתא של ברכות לבטלה. (כמו שפסקו להלכה ג' עמודי ההוראה והשו"ע, והסביר מרן זצוק"ל שאין סב"ל משום שאם ימשיך יכנס לסב"ל לצד השני, ועוד כתב שכן המנהג)

ב. יש סבירות מאוד גדולה לומר שהבא"ח ושאר פוסקים שחששו לסב"ל היו חוזרים בהם אחרי שהיו רואים את הטענות הנ"ל.

ג. שמרן כתב לתקן זאת בסידורים, פשוט שהוא לא התכוון לעשות זאת "בעל כרחם" של האנשים...
אלא בית כנסת עממי (או אפי' בני תורה שלא נכנסו לעומק הסוגייא) שמתפלל ורואה בסידור שכתוב שאין צריך לחזור וממשיך ולא יודע מימינו לשמאלו...
על זה מרן זצוק"ל התכוון שיש לתקן זאת, כי לשיטתו הדבר ברור כשמש בצהריים שיש חשש איסורי דאורייתא של ברכות לבטלה.

 

[אור יעקב]

יש הבדל גדול בין המוכרים והקונים (שזה רכושם הפרטי) לבין סידורים שתרם מאן דהו מכספו הפרטי, שזהו גזל גמור להשחית לו את הסידור, מלבד עצם כפיית הדעה על אחרים.

תאמינו או לא תאמינו, כך כתב מרן הגרע"י זיע"א בכתב ידו.
הצג קובץ מצורף 6649

ואני מאמין שמרן זצוק"ל בקיא בענייני חושן משפט עשרות מונים מכל חברי הפורום פה.
ויודע שיש איסור "גזל"...
ואם הוראתו היתה כך, סומכים עליה ללא שום פקפוק. (בפרט שזה להציל אנשים מאיסורי דאורייתא לשיטת מרן זצוק"ל)

 

[הולך את חכמים יחכם]

לא מובן מי התיר לעשות בשל אחרים כבשלו.
ואחר כך יצעקו על השימוש במונח "השתלטות הלכתית"

שנים תמהתי ע"כ, עד שלמדתי בגמ' בעירובין יא:
שרב ששת הורה לשמעיה להוציא את תיקון צורת הפתח שעשה רב נחמן בבית ריש גלותא,
דלדעתו אין צוה"פ כזאת מהני ,אף דרב נחמן ס"ל דהוי צוה"פ, ואף היה ברשות של מישהו אחר [ריש גלותא] ומה ההיתר לעשות כן?
והאם כבודו יאמר כן אף על רב ששת?
וש"מ דרבנן שפיר קעבדי.

 

[אור יעקב]

וש"מ דרבנן שפיר קעבדי.

ועוד דהכא זה להצילם מאיסורי דאורייתא.
ועוד דישנה סבירות גדולה שהפוסקים שחששו לסב"ל יודו למרן זצוק"ל מהטעמים הנ"ל.
ועוד הלך אחר רוב האנשים שהולכים כמו מרן זצוק"ל, וא"כ התורם אולי משתייך אליהם וודאי מסכים לתקן זאת בסידורים...

 

[כהנא דמסייע]

דלדעתו אין צוה"פ כזאת מהני ,אף דרב נחמן ס"ל דהוי צוה"פ, ואף היה ברשות של מישהו אחר [ריש גלותא] ומה ההיתר לעשות כן?

מסתבר דכל זה היה ברשות הריש גלותא, ור''נ היה אב''ד, ורב ששת כנראה היה ממונה על זה.

 

[הולך את חכמים יחכם]

מסתבר דכל זה היה ברשות הריש גלותא, ור''נ היה אב''ד, ורב ששת כנראה היה ממונה על זה.

אי רב ששת היה הממונה, ר"נ לא היה עושה שלא מדעתו......
וכנראה לא המשכת את דברי הגמ' שאנשי בי ריש גלותא חבשוהו לרב גדא שלוחא דרב ששת, דלדעתך היה הממונה.

 

[כהנא דמסייע]

אי רב ששת היה הממונה, ר"נ לא היה עושה שלא מדעתו......

ר''נ היה אב''ד, וגם חתנו של הנשיא, ולכן עשה בבית חמיו כדעתו, ורב ששת היה הרב באותו מקום והכריע להיפך וכאמור.
(ראה ספר יוחסין - מאמר שני - אות התי"ו)

 

[כהנא דמסייע]

אי רב ששת היה הממונה

והלכה כרב ששת באיסורי מהאי טעמא שהיה אחראי על עניני איסור והיתר בעיר. ומהאי טעמא כתב הרא''ש בשם הגאונים (הרא"ש על סוכה פרק רביעי - סימן א) "ובתשובות הגאונים כתוב הלכה כרב נחמן בדיני, והלכה כרב ששת באיסורי".

ויש בזה הרבה מראי מקומות ואביא לך מקור, בו תוכל לפתוח ולצפות בהאי ענינא. ספר סדר הדורות - חלק תנאים ואמוראים - אות ש, הלכה כרב ששת באיסורי (עיין רב נחמן), ספר כריתות ימות עולם שער ג' סי' כ"א, וכ"כ הרא"ש בפרק לולב וערבה (סוכה פרק ד') בשם תשו' הגאונים. ועיין תוס' ברכות (מ"ב ב', מ"ו א') ועירובין (מ' ע"א) לגבי רב נחמן. ושם (ל"ב א') בתוס'. רב ששת ורב חסדא הלכה כרב ששת, עירובין (מ' ע"א), ע"ש בתוס' שהיה גדול מרב חסדא דבכמה דוכתי בעי רב חסדא מרב ששת, וע"ל דרב ששת סיני ורב חסדא עוקר הרים וסיני עדיף. וכתב בתשו' חוות יאיר בלאו הכי דגם רב ששת היה חריף גדול, במנחות (צ"ה ב'), והיינו לפירש"י הנ"ל, אבל התוס' מיאנו בזה כנ"ל:

 

[אבני הכותל]

ועוד דהכא זה להצילם מאיסורי דאורייתא.
ועוד דישנה סבירות גדולה שהפוסקים שחששו לסב"ל יודו למרן זצוק"ל מהטעמים הנ"ל.
ועוד הלך אחר רוב האנשים שהולכים כמו מרן זצוק"ל, וא"כ התורם אולי משתייך אליהם וודאי מסכים לתקן זאת בסידורים...

דווקא לגבי המלך המשפט יש צד גדול לומר שאם מרן הגרע"י היה רואה את הגירסאות האמיתיות ברמב"ם היה חוזר בו, וכפי שהתבאר באורך בכמה מקומות.
וגם בזמן בו שלח הגרע"י את בניו לתקן את הסידורים [לפחות לפי 60 שנה] רוב הציבור לא פסק כמותו, אלא נהג ע"פ מש"כ בסידורים, לפחות בבתי הכנסת מוסאיוף.

אבל עיקר הטענה היא - תחשוב אם היה להיפך, שרב אחר היה שולח לתקן את ספרי הרב עובדיה, שאסור לפתוח בקבוקים, הפס"ט ביה"ש לא מועיל וכיוצ"ב, לא היית חושב שזו שתלטנות הלכתית??????????

ושוב - כתבתי לעיל שהרב עובדיה מרוב קנאותו לענייני הלכה לא אכפת לו שיאמרו שהוא משליט את דעתו, כי דעתו שכך אמור להיות, ודעתי היא שגם הרב יצחק גופיה אין לו בעיה עם זה, וראיה מכך שהוא מספר זאת בכל במה, רק הטענה היא מדוע כשיש מי שמציב מראה וקורא לתופעה הזו בתור "שתלטנות הלכתית", ישר כולם נזעקים??????? ועוד עולה טענה מדוע חכמי הספרדים לא גינו את האמירה הזו? מדוע שיגנו?? הם אוחזים ממש כך, וזכותם לאחוז כך.

בקיצור - זה שזכותו של הרב עובדיה ובנו להציל אנשים מאיסור לפי דעתם, חושבני שדי מוסכם על רוב הכותבים לעיל, אבל לתקוף את מי שקורא לזה 'שתלטנות'? מה ההצדקה לכך? הרי ברור שהיו מתייחסים כך ואף הרבה יותר, לו היה הדבר להיפך שהיו מוחקים הלכות מספרי מרן הגרע"י!!!!!!!!!

 

[הולך את חכמים יחכם]

והלכה כרב ששת באיסורי מהאי טעמא שהיה אחראי על עניני איסור והיתר בעיר. ומהאי טעמא כתב הרא''ש בשם הגאונים (הרא"ש על סוכה פרק רביעי - סימן א) "ובתשובות הגאונים כתוב הלכה כרב נחמן בדיני, והלכה כרב ששת באיסורי".

ויש בזה הרבה מראי מקומות ואביא לך מקור, בו תוכל לפתוח ולצפות בהאי ענינא. ספר סדר הדורות - חלק תנאים ואמוראים - אות ש, הלכה כרב ששת באיסורי (עיין רב נחמן), ספר כריתות ימות עולם שער ג' סי' כ"א, וכ"כ הרא"ש בפרק לולב וערבה (סוכה פרק ד') בשם תשו' הגאונים. ועיין תוס' ברכות (מ"ב ב', מ"ו א') ועירובין (מ' ע"א) לגבי רב נחמן. ושם (ל"ב א') בתוס'. רב ששת ורב חסדא הלכה כרב ששת, עירובין (מ' ע"א), ע"ש בתוס' שהיה גדול מרב חסדא דבכמה דוכתי בעי רב חסדא מרב ששת, וע"ל דרב ששת סיני ורב חסדא עוקר הרים וסיני עדיף. וכתב בתשו' חוות יאיר בלאו הכי דגם רב ששת היה חריף גדול, במנחות (צ"ה ב'), והיינו לפירש"י הנ"ל, אבל התוס' מיאנו בזה כנ"ל:

כנראה לא המשכת את דברי הגמ' שאנשי בי ריש גלותא חבשוהו לרב גדא שלוחא דרב ששת, דהלכה כמותו?

 

[כהנא דמסייע]

וכנראה לא המשכת את דברי הגמ' שאנשי בי ריש גלותא חבשוהו לרב גדא שלוחא דרב ששת, דלדעתך היה הממונה.

ר''נ היה אב''ד, וגם חתנו של הנשיא, ולכן עשה בבית חמיו כדעתו,

ואנשי הריש גלותא לא עשו כן לרב ששת עצמו אלא לשלוחו דסו''ס הוא אב''ד, וגם חתן. וכל עוד שרב ששת עצמו לא בא, לא אשגחו ביה.

 

[הולך את חכמים יחכם]

ועוד הלך אחר רוב האנשים שהולכים כמו מרן זצוק"ל, וא"כ התורם אולי משתייך אליהם וודאי מסכים לתקן זאת בסידורים...

אין הולכים בממון אחר הרוב

 

[כהנא דמסייע]

כנראה לא המשכת את דברי הגמ' שאנשי בי ריש גלותא חבשוהו לרב גדא שלוחא דרב ששת, דהלכה כמותו?

כנראה לא קראת את ההודעה לפניה ואתה מגיב בלי להסתכל, חזרתי וכתבתי כי ראיתי שתיקנת והוספת את ההודעה, עם כנראה לא המשכת וכו'. אבל כנראה כבודו לא המשיך, ולא הבין מה כתבתי לו.
ולהוציא המצאות כאלה שמותר לחכם ללכת לבית אחר שנהג ע'פ חבירו בכח ולשנות ההלכה ע''פ מקור זה הוא דבר מוזר ותמוה.

 

[הולך את חכמים יחכם]

כנראה לקא קראת את ההודעה לפניה ואתה מגיב בלי להסתכל, חזרתי וכתבתי כי ראיתי שתיקנת והוספת את ההודעה, עם כנראה לא המשכת וכו'. אבל כנראה כבודו לא המשיך, ולא הבין מה כתבתי לו.
ולהוציא המצאות כאלה שמותר לחכם ללכת לבית אחר שנהג ע'פ חבירו בכח ולשנות ההלכה ע''פ מקור זה הוא דבר מוזר ותמוה.

האמת שקראתי, אבל אין שם שום תשובה לכך
ובמקום לרשום לך שלא ענית כלום, בעדינות החזרתי את השאלה שוב....
ונראה שדווקא כבודו ממהר להגיב וכל "הפוסל במומו פוסל"

 

[כהנא דמסייע]

האמת שקראתי, אבל אין שם שום תשובה לכך
ובמקום לרשום לך שלא ענית כלום, בעדינות החזרתי את השאלה שוב....
ונראה שדווקא כבודו ממהר להגיב וכל "הפוסל במומו פוסל"

על כגון דא נאמר לא סתייה דלא גמר וכו'. ואם לא הבנת אסביר שוב רב נחמן היה חתנו של הריש גלותא, וגם אב בית דין. ועשו על פיו. אולם רב ששת לא הגיע בעצמו, אלא שלוחו, ומעמדו של ר''נ עצמו ודאי טפי משלוחו דרב ששת, ולכן שמעיה דריש גלותא אפקוהו,
ואין אנו מביאין ראיה משמעיה דריש גלותא, דנהגו כרצונם, אלא מבארים את רב ששת שהיה אחראי על כל עניני איסור והיתר, ולכן הלכה כמותו באיסורי וכרב נחמן בדיני, וכמו שהבאתי מקורות ברורים לכך, וכנראה כבודו לא עיין. ומ''מ רב ששת כדין עשה, ושמעיה דריש גלותא לאו כדין עשו. השאלה מנין היה להם העוז לעשות כן, מובן מאד כשעשו ע''פ האב''ד, וחתן ריש גלותא, ומי הוא רב גדא דיבא ויערער עליו. ופשוט לכל מבין.
ולהמציא המצאות בחו''מ שמותר לכוף אין לזה התחלה.

 

[הולך את חכמים יחכם]

על כגון דא נאמר לא סתייה דלא גמר וכו'. ואם לא הבנת אסביר שוב רב נחמן היה חתנו של הריש גלותא, וגם אב בית דין. ועשו על פיו. אולם רב ששת לא הגיע בעצמו, אלא שלוחו, ומעמדו של ר''נ עצמו ודאי טפי משלוחו דרב ששת, ולכן שמעיה דריש גלותא אפקוהו,
ואין אנו מביאין ראיה משמעיה דריש גלותא, דנהגו כרצונם, אלא מבארים את רב ששת שהיה אחראי על כל עניני איסור והיתר, ולכן הלכה כמותו באיסורי וכרב נחמן בגיני, וכמו שהבאתי מקורות ברורים לכך, וכנראה כבודו לא עיין. ומ''מ רב ששת כדין עשה, ושמעיה דריש גלותא לאו כדין עשו. השאלה מנין היה להם העוז לעשות כן, מובן מאד כשעשו ע''פ האב''ד, וחתן ריש גלותא, ומי הוא רב גדא דיבא ויערער עליו. ופשוט לכל מבין.
ולהמציא המצאות בחו''מ שמותר לכוף אין לזה התחלה.

אין דרכי להתכתש מי עיין ומי לא, והאם ממהר להגיב.
ולגופם של דברים אין מיישב את הדעת כלל,
ואף לטעמיה מדוע שלח רב ששת שיוציאו את צורת הפתח ולא שלח לריש גלותא דהלכה לא כן.

 

[פתחיה]

השיעור השבועי - פסח תשע"ט

 

[פתחיה]

השיעור השבועי - וישלח תשפ"א

 

[שמעון טרבלסי]

והלכה כרב ששת באיסורי מהאי טעמא שהיה אחראי על עניני איסור והיתר בעיר. ומהאי טעמא כתב הרא''ש בשם הגאונים (הרא"ש על סוכה פרק רביעי - סימן א) "ובתשובות הגאונים כתוב הלכה כרב נחמן בדיני, והלכה כרב ששת באיסורי".

ויש בזה הרבה מראי מקומות ואביא לך מקור, בו תוכל לפתוח ולצפות בהאי ענינא. ספר סדר הדורות - חלק תנאים ואמוראים - אות ש, הלכה כרב ששת באיסורי (עיין רב נחמן), ספר כריתות ימות עולם שער ג' סי' כ"א, וכ"כ הרא"ש בפרק לולב וערבה (סוכה פרק ד') בשם תשו' הגאונים. ועיין תוס' ברכות (מ"ב ב', מ"ו א') ועירובין (מ' ע"א) לגבי רב נחמן. ושם (ל"ב א') בתוס'. רב ששת ורב חסדא הלכה כרב ששת, עירובין (מ' ע"א), ע"ש בתוס' שהיה גדול מרב חסדא דבכמה דוכתי בעי רב חסדא מרב ששת, וע"ל דרב ששת סיני ורב חסדא עוקר הרים וסיני עדיף. וכתב בתשו' חוות יאיר בלאו הכי דגם רב ששת היה חריף גדול, במנחות (צ"ה ב'), והיינו לפירש"י הנ"ל, אבל התוס' מיאנו בזה כנ"ל:

מנין שהוא מהאי טעמא?

 

[כהנא דמסייע]

ולגופם של דברים אין מיישב את הדעת כלל,

מה לא ברור?
רב נחמן היה חתנו של ראש הגולה, וכן שימש כאב בית דין, ופסק הדין ניתן על פיו. לעומתו, רב ששת לא הגיע בעצמו אלא שלח שליח במקומו, ולפיכך מעמדו של רב נחמן עצמו היה בוודאי גבוה יותר משלוחו של רב ששת. לכן שמעיה דראש הגולה הוציאו (את האיש), ואין אנו מביאים ראיה ממעשה של שמעיה דראש הגולה, שכן נהגו כרצונם.
העיקר הוא שרב ששת היה אחראי על כל ענייני איסור והיתר, ולזאת נפסקה ההלכה כמותו באיסורין, וכרב נחמן בדיני ממונות – כפי שהבאתי מקורות ברורים לכך. כנראה שכבודו לא עיין בהם.
ומכל מקום, רב ששת פעל כדין, ואילו שמעיה דראש הגולה – לא פעלו כדין.
השאלה – מניין היה להם העוז לנהוג כך? התשובה ברורה: הם עושים זאת על פי הוראת אב בית הדין, שהוא גם חתנו של ראש הגולה. ומי הוא רב גדא שיבוא ויערער על דבריו? פשוט הוא לכל מבין.

ואף לטעמיה מדוע שלח רב ששת שיוציאו את צורת הפתח ולא שלח לריש גלותא דהלכה לא כן.

שאלה יפה, אבל אין ממנה כל הכרח להאי דינא. ואגב יעוי' בגמ' עירובין לט: מ. דרב ששת סבר, "מאן דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי"... והיינו דבית ריש גלותא הוא מקום ציבורי, ולא מקום פרטי, והבא לשם עושה על דעת כולהו רבנן. ויעו''ש.

 

[כהנא דמסייע]

מנין שהוא מהאי טעמא?

טעם זה נתן הרא''ש, במקו''א לגבי רב ושמואל, ומפורסם בדברי רבותינו כטעם כללי בהאי ענינא.
הרא"ש על בבא קמא פרק רביעי - סימן ד "טעם עשו חכמי הגמרא כלל זה לפסוק הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי בכל מקום. לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינין ולכך היה מדקדק בהן ויורד לעומקן ומשכיל על כל דבר אמת. וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר לכך סמכו על הוראותיו לעניני איסור והיתר. וכיון שנחלקו בוסתות. ונגיחות ווסתות טעם אחד להם על כן סמכינן אדרב בתרוייהו".
וידוע דרב נחמן דיינא ונחית לעומקא דדינא, והיה אב בית דין. בכל הש''ס. ומאידך כתבו כל הראשונים דהלכה כרב ששת באיסורי לגביו, וממילא הדברים מראים ברור, דכן היה הענין אז.
וזה דבר נכון למבין. ומסתבר לפי הדרך המקובלת בדרכי ההוראה בש''ס, מלומר שהנהיג רבנותו בכח הזרוע על שכנגדו.
ומלבד הכי בי ריש גלותא, ע' בהודעה קודמת דלדעת רב ששת הוא מקום שעושים אליבא דכולהו רבנן, ואכמ''ל

 

[אביעד]

אני הייתי בישיבה עם נכדו של הרב יצחק בישיבה אשכנזית שלא סתם היה שם בית תפילה והיה מנהגו תמיד להגיה בסידורים [אולי קשור אולי לא]

מעניין אם תלמידי הרב עובדיה יודעים שישנם אנשים חשובים שחושבים שרוב פסקי הרב עובדיה המחודשים הם טעויות ובדברים דאורייתא
ואח''כ יש להם את העוז להתלונן על אליבא דהלכתא שמשמיט את פסקיו

הזהרו מכת צבועין

 

[כהנא דמסייע]

וידוע דרב נחמן דיינא ונחית לעומקא דדינא, והיה אב בית דין. בכל הש''ס. ומאידך כתבו כל הראשונים דהלכה כרב ששת באיסורי לגביו, וממילא הדברים מראים ברור, דכן היה הענין אז.

מספר כריתות לר''ש מקינון

 

[הולך את חכמים יחכם]

לא הבנתי כלל את יישובך
אם למעשה היה על מי לסמוך לעשות כן בבי ריש גלותא, על מה סמך רב ששת לאפוקי, ואם לאו על מה סמך רב נחמן?
ויישובך האחרון הוא תירוץ טוב דבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן עבדי ולכך סמך לאפוקי, דלא הוי אליבא דכו"ע.

 

[כהנא דמסייע]

אם למעשה היה על מי לסמוך לעשות כן בבי ריש גלותא, על מה סמך רב ששת לאפוקי, ואם לאו על מה סמך רב נחמן?

למעשה ודאי דסמכו על פסק רב נחמן. אך בעיר וכמו שהוכחתי בראיות ברורות, רב ששת עסק בעניני איסור והיתר, ורב נחמן היה מומחה בדיינות, וסבר ר''נ דבבית חמיו הוא מורה כדעתו, ואילו רב ששת סבר, שכמו בכל העיר כולה שהוא טרוד בעומק עניני איסור והיתר כרב בשעתו, יש לתת ההוראה בעיר כפי דעתו בזה. ואילו רב נחמן בעניני בי דינא הוא הסמכות בעיר.
וכל שכן לפי מש''כ בסוף. אך לדעתי הוא תירוץ בפנ''ע שמיישב.
אולם מ''מ גם למטוניה דמר

ויישובך האחרון הוא תירוץ טוב דבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן עבדי ולכך סמך לאפוקי, דלא הוי אליבא דכו"ע.

ואגב לחיזוק הענין מה ששאלו מקורות לזה דר''נ ורב ששת הוא מטעם זה, מצאתי עוד שכתבו דהוא מהאי טעמא.
בספר יוחסין לר''א זכות - מאמר שני - אות הנו"ן "והלכתא כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי, והטעם כמו שאומר לקמן [מביא הגמרא הוריות דף יג,ב אמר רבי יוחנן בימי רבן שמעון בן גמליאל נישנית משנה זו רבן שמעון בן גמליאל נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד] בר' נתן אב"ד ור' יהושע בר חנניה אב"ד משום דר' נתן דיינא נחית לעומקא דדינא כי הבקיאות בדינין לדיין בכל יום מחכים כמו שאומר ברבי. וכן בשמואל ורב הונא ור' אבא דיינא דא"י ונחית לעומקא דדינא כדאיתא בשבועות ור' יוסי בר חנינא בבבא קמא (לט.). ובתענית (פרק א') רב נחמן ור' יצחק יתבי בסעודתא ואמר לר' יצחק שיברכהו, וא"ל במה אברכך אם בכבוד אם בגדולה אם בחכמה אם בעושר אם בבנים הרי הכל יש לך אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך, ומשל האילן מלא כל טוב על המעין וכו'. רב נחמן איקלע לסורא עאלו לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא".