למחוק מהסידורים דברים שהם לא כהוראת הגר"ע יוסף

[הולך את חכמים יחכם]

על כגון דא נאמר לא סתייה דלא גמר וכו'. ואם לא הבנת אסביר שוב רב נחמן היה חתנו של הריש גלותא, וגם אב בית דין. ועשו על פיו. אולם רב ששת לא הגיע בעצמו, אלא שלוחו, ומעמדו של ר''נ עצמו ודאי טפי משלוחו דרב ששת, ולכן שמעיה דריש גלותא אפקוהו,
ואין אנו מביאין ראיה משמעיה דריש גלותא, דנהגו כרצונם, אלא מבארים את רב ששת שהיה אחראי על כל עניני איסור והיתר, ולכן הלכה כמותו באיסורי וכרב נחמן בגיני, וכמו שהבאתי מקורות ברורים לכך, וכנראה כבודו לא עיין. ומ''מ רב ששת כדין עשה, ושמעיה דריש גלותא לאו כדין עשו. השאלה מנין היה להם העוז לעשות כן, מובן מאד כשעשו ע''פ האב''ד, וחתן ריש גלותא, ומי הוא רב גדא דיבא ויערער עליו. ופשוט לכל מבין.
ולהמציא המצאות בחו''מ שמותר לכוף אין לזה התחלה.

אין דרכי להתכתש מי עיין ומי לא, והאם ממהר להגיב.
ולגופם של דברים אין מיישב את הדעת כלל,
ואף לטעמיה מדוע שלח רב ששת שיוציאו את צורת הפתח ולא שלח לריש גלותא דהלכה לא כן.

 

[פתחיה]

השיעור השבועי - פסח תשע"ט

 

[פתחיה]

השיעור השבועי - וישלח תשפ"א

 

[שמעון טרבלסי]

והלכה כרב ששת באיסורי מהאי טעמא שהיה אחראי על עניני איסור והיתר בעיר. ומהאי טעמא כתב הרא''ש בשם הגאונים (הרא"ש על סוכה פרק רביעי - סימן א) "ובתשובות הגאונים כתוב הלכה כרב נחמן בדיני, והלכה כרב ששת באיסורי".

ויש בזה הרבה מראי מקומות ואביא לך מקור, בו תוכל לפתוח ולצפות בהאי ענינא. ספר סדר הדורות - חלק תנאים ואמוראים - אות ש, הלכה כרב ששת באיסורי (עיין רב נחמן), ספר כריתות ימות עולם שער ג' סי' כ"א, וכ"כ הרא"ש בפרק לולב וערבה (סוכה פרק ד') בשם תשו' הגאונים. ועיין תוס' ברכות (מ"ב ב', מ"ו א') ועירובין (מ' ע"א) לגבי רב נחמן. ושם (ל"ב א') בתוס'. רב ששת ורב חסדא הלכה כרב ששת, עירובין (מ' ע"א), ע"ש בתוס' שהיה גדול מרב חסדא דבכמה דוכתי בעי רב חסדא מרב ששת, וע"ל דרב ששת סיני ורב חסדא עוקר הרים וסיני עדיף. וכתב בתשו' חוות יאיר בלאו הכי דגם רב ששת היה חריף גדול, במנחות (צ"ה ב'), והיינו לפירש"י הנ"ל, אבל התוס' מיאנו בזה כנ"ל:

מנין שהוא מהאי טעמא?

 

[כהנא דמסייע]

ולגופם של דברים אין מיישב את הדעת כלל,

מה לא ברור?
רב נחמן היה חתנו של ראש הגולה, וכן שימש כאב בית דין, ופסק הדין ניתן על פיו. לעומתו, רב ששת לא הגיע בעצמו אלא שלח שליח במקומו, ולפיכך מעמדו של רב נחמן עצמו היה בוודאי גבוה יותר משלוחו של רב ששת. לכן שמעיה דראש הגולה הוציאו (את האיש), ואין אנו מביאים ראיה ממעשה של שמעיה דראש הגולה, שכן נהגו כרצונם.
העיקר הוא שרב ששת היה אחראי על כל ענייני איסור והיתר, ולזאת נפסקה ההלכה כמותו באיסורין, וכרב נחמן בדיני ממונות – כפי שהבאתי מקורות ברורים לכך. כנראה שכבודו לא עיין בהם.
ומכל מקום, רב ששת פעל כדין, ואילו שמעיה דראש הגולה – לא פעלו כדין.
השאלה – מניין היה להם העוז לנהוג כך? התשובה ברורה: הם עושים זאת על פי הוראת אב בית הדין, שהוא גם חתנו של ראש הגולה. ומי הוא רב גדא שיבוא ויערער על דבריו? פשוט הוא לכל מבין.

ואף לטעמיה מדוע שלח רב ששת שיוציאו את צורת הפתח ולא שלח לריש גלותא דהלכה לא כן.

שאלה יפה, אבל אין ממנה כל הכרח להאי דינא. ואגב יעוי' בגמ' עירובין לט: מ. דרב ששת סבר, "מאן דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי"... והיינו דבית ריש גלותא הוא מקום ציבורי, ולא מקום פרטי, והבא לשם עושה על דעת כולהו רבנן. ויעו''ש.

 

[כהנא דמסייע]

מנין שהוא מהאי טעמא?

טעם זה נתן הרא''ש, במקו''א לגבי רב ושמואל, ומפורסם בדברי רבותינו כטעם כללי בהאי ענינא.
הרא"ש על בבא קמא פרק רביעי - סימן ד "טעם עשו חכמי הגמרא כלל זה לפסוק הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי בכל מקום. לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק דינין ולכך היה מדקדק בהן ויורד לעומקן ומשכיל על כל דבר אמת. וכן רב היה רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר לכך סמכו על הוראותיו לעניני איסור והיתר. וכיון שנחלקו בוסתות. ונגיחות ווסתות טעם אחד להם על כן סמכינן אדרב בתרוייהו".
וידוע דרב נחמן דיינא ונחית לעומקא דדינא, והיה אב בית דין. בכל הש''ס. ומאידך כתבו כל הראשונים דהלכה כרב ששת באיסורי לגביו, וממילא הדברים מראים ברור, דכן היה הענין אז.
וזה דבר נכון למבין. ומסתבר לפי הדרך המקובלת בדרכי ההוראה בש''ס, מלומר שהנהיג רבנותו בכח הזרוע על שכנגדו.
ומלבד הכי בי ריש גלותא, ע' בהודעה קודמת דלדעת רב ששת הוא מקום שעושים אליבא דכולהו רבנן, ואכמ''ל

 

[אביעד]

אני הייתי בישיבה עם נכדו של הרב יצחק בישיבה אשכנזית שלא סתם היה שם בית תפילה והיה מנהגו תמיד להגיה בסידורים [אולי קשור אולי לא]

מעניין אם תלמידי הרב עובדיה יודעים שישנם אנשים חשובים שחושבים שרוב פסקי הרב עובדיה המחודשים הם טעויות ובדברים דאורייתא
ואח''כ יש להם את העוז להתלונן על אליבא דהלכתא שמשמיט את פסקיו

הזהרו מכת צבועין

 

[כהנא דמסייע]

וידוע דרב נחמן דיינא ונחית לעומקא דדינא, והיה אב בית דין. בכל הש''ס. ומאידך כתבו כל הראשונים דהלכה כרב ששת באיסורי לגביו, וממילא הדברים מראים ברור, דכן היה הענין אז.

מספר כריתות לר''ש מקינון

 

[הולך את חכמים יחכם]

לא הבנתי כלל את יישובך
אם למעשה היה על מי לסמוך לעשות כן בבי ריש גלותא, על מה סמך רב ששת לאפוקי, ואם לאו על מה סמך רב נחמן?
ויישובך האחרון הוא תירוץ טוב דבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן עבדי ולכך סמך לאפוקי, דלא הוי אליבא דכו"ע.

 

[כהנא דמסייע]

אם למעשה היה על מי לסמוך לעשות כן בבי ריש גלותא, על מה סמך רב ששת לאפוקי, ואם לאו על מה סמך רב נחמן?

למעשה ודאי דסמכו על פסק רב נחמן. אך בעיר וכמו שהוכחתי בראיות ברורות, רב ששת עסק בעניני איסור והיתר, ורב נחמן היה מומחה בדיינות, וסבר ר''נ דבבית חמיו הוא מורה כדעתו, ואילו רב ששת סבר, שכמו בכל העיר כולה שהוא טרוד בעומק עניני איסור והיתר כרב בשעתו, יש לתת ההוראה בעיר כפי דעתו בזה. ואילו רב נחמן בעניני בי דינא הוא הסמכות בעיר.
וכל שכן לפי מש''כ בסוף. אך לדעתי הוא תירוץ בפנ''ע שמיישב.
אולם מ''מ גם למטוניה דמר

ויישובך האחרון הוא תירוץ טוב דבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן עבדי ולכך סמך לאפוקי, דלא הוי אליבא דכו"ע.

ואגב לחיזוק הענין מה ששאלו מקורות לזה דר''נ ורב ששת הוא מטעם זה, מצאתי עוד שכתבו דהוא מהאי טעמא.
בספר יוחסין לר''א זכות - מאמר שני - אות הנו"ן "והלכתא כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי, והטעם כמו שאומר לקמן [מביא הגמרא הוריות דף יג,ב אמר רבי יוחנן בימי רבן שמעון בן גמליאל נישנית משנה זו רבן שמעון בן גמליאל נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד] בר' נתן אב"ד ור' יהושע בר חנניה אב"ד משום דר' נתן דיינא נחית לעומקא דדינא כי הבקיאות בדינין לדיין בכל יום מחכים כמו שאומר ברבי. וכן בשמואל ורב הונא ור' אבא דיינא דא"י ונחית לעומקא דדינא כדאיתא בשבועות ור' יוסי בר חנינא בבבא קמא (לט.). ובתענית (פרק א') רב נחמן ור' יצחק יתבי בסעודתא ואמר לר' יצחק שיברכהו, וא"ל במה אברכך אם בכבוד אם בגדולה אם בחכמה אם בעושר אם בבנים הרי הכל יש לך אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך, ומשל האילן מלא כל טוב על המעין וכו'. רב נחמן איקלע לסורא עאלו לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא".

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

מצחיק מאד
מדובר בציטוט מילה במילה מחזון עובדיה -

 

[כאחד העם]

אני הייתי בישיבה עם נכדו של הרב יצחק בישיבה אשכנזית שלא סתם היה שם בית תפילה והיה מנהגו תמיד להגיה בסידורים [אולי קשור אולי לא]

בישיבה
לכו"ע זה גזל, ואפ' ר' יצחק [בעל המעשה הנ"ל] מודה שאסור בישיבה לעשות כן מפני גזל

 

[כהנא דמסייע]

בישיבה
לכו"ע זה גזל, ואפ' ר' יצחק [בעל המעשה הנ"ל] מודה שאסור בישיבה לעשות כן מפני גזל
הצג קובץ מצורף 6693

וכמו שהיה פשוט בעיני בדעת הגרע''י, וחס ליה מלהעלות על הדעת כהסברים שאמרו כאן.

 

[מבקש השם]

וחס ליה מלהעלות על הדעת כהסברים שאמרו כאן.

כבודו לא שם לב שנתן לייק להרב @אור יעקב שכתב כמעט כדבריי ב'הסברים'.
להלכה יוצא מדברי שנינו שאסור להגיה במקומות שאינם כפופים לדעת הרב.

 

[מבקש השם]

אני יודע
יש את הרב משאש (וה"מרוקאים") שמתעקשים על מנהגיהם

יש את הרב מזוז (וה"טוניסאים") שהולך בדרך משלו.

יש את חכם בן ציון (חלק מה"פרסים") שהולך בדרך משלו

יש את הכף החיים שהולך בדרך משלו, ולפעמים "מחמיר"

יש את הרב הלל שהולך כמו ה"מקובלים"

יש את ה"משוכנזים" שהם רוב בוגרי הישיבות שגם לא פוסקים כמותו.

לא נוגע לנידון. רוב המנויים כאן לא היו בירושלים של אז, ומי שהיה לא השפיע כמו הרב זצ"ל. אלה עובדות פשוטות.

 

[מבקש השם]

למעשה ודאי דסמכו על פסק רב נחמן. אך בעיר וכמו שהוכחתי בראיות ברורות, רב ששת עסק בעניני איסור והיתר, ורב נחמן היה מומחה בדיינות, וסבר ר''נ דבבית חמיו הוא מורה כדעתו, ואילו רב ששת סבר, שכמו בכל העיר כולה שהוא טרוד בעומק עניני איסור והיתר כרב בשעתו, יש לתת ההוראה בעיר כפי דעתו בזה. ואילו רב נחמן בעניני בי דינא הוא הסמכות בעיר.

ומשל למה"ד, לשמשו של הגר"ע יוסף שיתלוש דפים מסידורו של ראש ישיבת ... ע"פ הוראתו.

 

[כהנא דמסייע]

לא נוגע לנידון. רוב המנויים כאן לא היו בירושלים של אז, ומי שהיה לא השפיע כמו הרב זצ"ל. אלה עובדות פשוטות.

חוץ מהרב מזוז כולם היו בים.
ומי שלא היה אז, היו אחרים כמותו אז ועוד יותר הרבה. ואכמ''ל.

ומשל למה"ד, לשמשו של הגר"ע יוסף שיתלוש דפים מסידורו של ראש ישיבת ... ע"פ הוראתו.

אין חפצי להכנס לויכוחים. אך זה לא קרב זה אל זה. בעניני עירוב הוא ענין כללי, ואם יתקן ת"ח בעיר עירוב שאינו מכשיר לרבים, ורב העיר יאמר שזה פסול, ויבקש לעקרו, או לתקן חדש, שלא יהיה מכשול כללי לפי דעתו. יובן הדבר. וד''ב.

 

[כהנא דמסייע]

ואכתוב דעתי העולה לסיכום:
יש כאן נידון עקרוני שחוזר ועולה תחת שמות שונים, אך שורשו אחד: האם דעת יחיד – אפילו דעת מרן הגרע"י זצוק"ל – מחייבת למחוק, לשכתב ולכפות דעתה על פני פסיקות ודעות רבות שהיו נוהגות בישראל במשך דורות?
וכבר העירו בזה טובים וחכמים, אך הדברים צריכים חיזוק.
אין חולק שמרן זיע"א היה עמוד ההוראה בדורו, ותורתו אמירה ברורה, נוקבת, ועמוקה. אך האם כל רב קהילה או מחבר סידור נדרש מעתה למחוק את שיטתו שלו – או את שיטת רבותיו – מפני שדעתו של מרן לא זהה?
והרי כל עיון קל במנהגי עדות המזרח יגלה שאין "פסיקה ספרדית אחת" – אלא מארג של מסורות: מרוקאים, תוניסאים, פרסים, עיראקים, מקובלים, אנשי חלב, תלמידי ישיבות ליטא – כל קבוצה והמסורת שהיא נושאת על גבה. ולא לחינם כתב הרב משאש בחריפות על אלה שמבקשים לבטל מנהגים קדומים, וראה בזה עוון.
ואם תאמר: "הלא יש בזה חשש איסור דאורייתא", הרי זו כבר סברת הלב – שכל פוסק גדול אומר כן על פי שיטתו. אך האם נדרוש מכולם ללכת בדיוק לפי חששותיו? והרי עצם השאלה אם יש כאן סב"ל או לא – היא מחלוקת! ומה שנראה "פשוט וברור" למרן – ייתכן שאינו כן לאחרים.
ואשר ל"השתלטות הלכתית" – עיין היטב בדברי ה"שם משמואל" (בהר תרע"ג) שכתב: "כשכל אחד אומר קבלו דעתי ואני ואפסי עוד – הרי זה מקור לכל שנאה וקטטות... ודבר זה לא בא מפאת החסרון אלא מצד המעלה – באשר נפשם גבוהה ויש להם שכל חזק, על כן נמצא בהם פירוד לבבות ביותר". ולמדנו מזה: גם גודל הדעת – אם אין בו ענווה – גורם חלילה למחלוקת ולמחיקת האחר.
לסיכום:
לא ראוי – ולא מועיל – לנסות ולבנות קו אחיד בכל פרט ופרט, תוך מחיקת שיטות ותיקון סידורים שמוסדו על פוסקים קדומים וגדולים. יש מקום לדון, להציע, להוכיח – אך לא לכפות.

 

[נאמן הרעיון היהודי]

הצג קובץ מצורף 6620

אשמח להבין מהי הסברא להתיר השחתת סידורים ע"ס פסיקה הלכתית שונה.

 

[כהנא דמסייע]

רמב"ם (פירוש המשניות - מסכת אבות פרק ד משנה ח):
"ואמר כשיחלוקו עליך חבירך בדעת מן הדעות,
לא תכריחם לקבל סברתך,
מפני שהם מכירים אם יש להם לקבלה,
ואינו ברשותך להכריחם לקבל את דעתך".