והנה קודם שנענה על המקורות הנ"ל נקדים לומר דודאי דעת מרן זצוק"ל להתיר למרוח משחה בשבת אפי' לבריא דהרי כל ההיתר של צחצוח שיניים בשבת (יבי"א ח"ד סי' כז-ל) מבוסס ע"פ דברי המג"א וסייעתיה שאין בכך איסור ממרח כיון שאין כוונתו למרח את המשחה ע"מ שתשאר שם.
ואין לחלק בין משחת שיניים שאינו רוצה כלל בקיום המשחה, לבין משחות וקרמים שרוצה שיבלעו, דחדא הם כיון שכל כוונת האדם היא לא שהמשחה תתקיים אלא או שתבלע או שישטפנה וכדו'. וכן מוכח מהמהרש"ם והמנחת שבת דלעיל שדיברו על משחה לעיניים ודימו זאת לדברי המג"א ופשוט.
וכן בחזו"ע ח"ה (עמ' קלג) התיר למרוח רוק בשבת ע"ג הרצפה (וכמשמעות השו"ע כדלעיל) כיון שכוונתו שיבלע ולא יתמרח והתיר זאת ע"פ דברי המג"א אפי' לבריא ולאו דווקא לחולה שאין בו סכנה.
וכן בחזו"ע ח"ג (עמ' שפה) הביא את דברי הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאוסר למרוח משחה על גופו וכתב "ולפי האמור לא נהירא שכיון שמבליע המשחה בגופן אין בזה משום ממרח וכדברי המג"א ואין בזה חשש לכו"ע כאשר עיני המעיין תחזינה משרים". עכ"ל ומשמע דעתו להקל בכל גווני.
ועוד אין סברא לומר שמרן זצוק"ל יתיר למרוח רק לחולה שאין בו סכנה, אחר שכן משמע דעת מרן השו"ע ורבים מהאחרונים כתבו שכן דעתו. ובפרט שסיים בדברים חדים וברורים "ויתד היא שלא תמוט". וא"כ מדוע שמרן זצוק"ל יעזוב את דברי הירושלמי ומרן השו"ע ורבים מהאחרונים ויתיר רק לחולה שאין בו סכנה למרוח משחות באופן הנ"ל בשבת?
