עניית אמן על ברכות עליה לתורה של כהן בציון הרשב"י

ומרן זצוק"ל לא השיב הטעם אלא הדין כדרכו בקודש.
בפשטות אבל זה הטעם.

(ועיין שם עוד עשרות רבנים חלקם מתירים וחלקם אוסרים, ואף אחד כמדומני לא חשב להקל מהטעם הנ"ל אלא משטעם שזה מח' או יש להם על מה לסמוך וכו')
 
בפשטות אבל זה הטעם.

יתכן טעמים נוספים, מטעם הגזירה שהוזכרה בשו"ע [ולפי"ז טען שפיר הרב יעקבי לחלק בין זה לבין ברכות התורה], ויתכן כמו שאמר הרב אברימי שזה נחשב מצוה הבאה בעבירה כי הציבור שישנו בציון הוא תנאי לברכת כהנים וגם לעליה לתורה, אבל אם הטענה השניה אף שהיא מובנת ומתיישבת על הלב, עדיין איננה מוכרחת, כי מצוה הבאה בעבירה הנזכרת בגמרא היא כאשר העבירה היא סיבה למצוה ולא רק תנאי לחיוב, ויתכן שאין לחלק, אבל זה לא מוכרח.
 
בדיוק על ה"לכאורה" הזה אנחנו דנים.
כי אפש"ל שעצם זה שפלוני הכהן נמצא פה הוא מברך, כלומר שאם הוא לא היה הוא לא היה מברך את הברכה וברכתו שלו נגרמה בגלל שהיה שם באיסור.
אינו מובן אם הוא מברך סתם ברכה בוודאי שלא שייך לומר שזה בא בעבירה כיון שנמצא כאן
אטו אם היה במקום אחר לא היה מברך את אותה ברכה.
 
אינו מובן אם הןא מברך סתם ברכה בוודאי שלא שייך לומר שזה בא בעבירה כיון שנמצא כאן
אטו אם היה במקום אחר לא היה מברך את אותה ברכה.
לא את זו שבירך כאן. זו שבירך כאן באה מחמת ציבור זה, ומחמת קריאת התורה הזאת.
במקום אחר יש ציבור אחר ולהם יש חובה אחרת לקרוא בתורה, ולכל ציבור יש חובה משלו מתקנת עזרא, והוא יכול לברך כאן רק בגלל שיש כאן ציבור, א"כ אלמלא היה כאן לא היה מברך את הברכה הזאת שבירך
 
לא את זו שבירך כאן. זו שבירך כאן באה מחמת ציבור זה, ומחמת קריאת התורה הזאת.
במקום אחר יש ציבור אחר ולהם יש חובה אחרת לקרוא בתורה, ולכל ציבור יש חובה משלו מתקנת עזרא, והוא יכול לברך כאן רק בגלל שיש כאן ציבור, א"כ אלמלא היה כאן לא היה מברך את הברכה הזאת שבירך
אין המקום חייב את הציבור
אלא כיון שנתאספו ציבור חייבים
ובמקרה הם נתאספו למקום שאסור להיות בו
ואם למשל רק במירון היה אפשר לקרוא בתורה הייתי מקבל דבריך שהמקום הזה הביא את החיוב
אבל כאן אין המקום הביא את החיוב
אלא הציבור הביא את החיוב
ובמקרה הם במקום אסור
 
אין המקום חייב את הציבור
אלא כיון שנתאספו ציבור חייבים
ובמקרה הם נתאספו למקום שאסור להיות בו
ואם למשל רק במירון היה אפשר לקרוא בתורה הייתי מקבל דבריך שהמקום הזה הביא את החיוב
אבל כאן אין המקום הביא את החיוב
אלא הציבור הביא את החיוב
ובמקרה הם במקום אסור
לפי דברים אלה גם ברכת כהנים יהיה מותר לענות.
(אבל כמו שכתבתי רוב ככל הרבנים המתירים התירו מחמת שזה מח' ויש להם על מה לסמוך וכו')

ועכ"פ לפי הנ"ל אין חילוק בין ברכת כהנים לעליה לתורה.
 
עניית אמן על ברכות עליה לתורה של כהן בציון הרשב"י

אמר בשיעור דכהן העולה לתורה בציון הרשב"י, אין לענות אחריו אמן.

ולא ידעתי מניין המציא דבר זה, דכיון שעבר על מצוה אחת (לשיטתו, מנהג רבים מחכמי ירושלים היה שכהנים נכנסים לציון הרשב"י) אי אפשר לענות על ברכותיו. ואף אי נימא כדבריו לא מצינו ידינו ורגלינו ואין לענות כמעט לאף אחד על ברכותיו. ואילו הוא בעצמו אמר דחילוני ספרדי אפשר לענות אמן אחר ברכותיו. וצע"ג.
הרב @ישראלי יישר כחך.
לא ראיתי שהביאו את ההלכה הזאת בעלון.
ככה"נ השמיטו אותה מחמת הקושיה.
ויל"ע שהרי עדיין כתבו שם מטעם מצוה הבאה בעבירה. וצ"ע.
 
לפי דברים אלה גם ברכת כהנים יהיה מותר לענות.
(אבל כמו שכתבתי רוב ככל הרבנים המתירים התירו מחמת שזה מח' ויש להם על מה לסמוך וכו')

ועכ"פ לפי הנ"ל אין חילוק בין ברכת כהנים לעליה לתורה.
אה''נ גם ברכת כהנים יהיה מותר.
 
אין המקום חייב את הציבור
אלא כיון שנתאספו ציבור חייבים
ובמקרה הם נתאספו למקום שאסור להיות בו
ואם למשל רק במירון היה אפשר לקרוא בתורה הייתי מקבל דבריך שהמקום הזה הביא את החיוב
אבל כאן אין המקום הביא את החיוב
אלא הציבור הביא את החיוב
ובמקרה הם במקום אסור
החיוב שייך בכל מקום, אבל בכל מקום יש ברכה לציבור ששם, ואת הברכה על קיום התקנה לציבור שכאן - הציבור שכאן גרם, וזה שתיאורטית הוא יכל לברך במקום אחר את אותה מטבע ברכה זה נכון, אבל את הברכה הזו הוא מברך מחמת הציבור שכאן שיצר את החיוב, נמצא שאם לא היה בקרבת הציבור לא היה מברך, והיותו כאן היא הסיבה היחידה שבידו לברך, ובזה שייך שפיר לומר מצוה הבאה בעבירה, וכל זה רק כדי לפרש את הסברא שכתב קודם הרב אברימי, ולענ"ד היא מחוורת וברורה, אבל איננה מוכרחת
 
בדיוק.
ובשו"ת השואל ששאל עשרות רבנים זכורני שלא ראיתי מי שכתב להקל מהטעם הנ"ל גבי ברכת כהנים.
מאידך אם תאמר שזה מצד מה שכתוב בטוש"ע הלכות ברכת כהנים שהנטמא למתים אינו נושא את כפיו ונוטלין ממנו מעלות כהונה, לכאורה זה לא שייך באומר מותר, רק במזיד כמבואר בפוסקים שם.
ואם תאמר מצד זה שהציבור גורם לברכות התורה ולברכת כהנים והציבור נמצא שם, א"כ יש כאן מצוה הבאה בעבירה, שאין חיוב הברכה אלא במקום זה מחמת ציבור זה, א"כ ה"ה בכהן שאוכל תפוח במירון ומברך עליו לא יענו אחריו אמן של ברכות הנהנין מכיון שהתפוח נמצא שם, ואולי יש לחלק בין ציבור שקבוע שם לבין ברכות הנהנין שהוא ארעי ונייד, וא"כ יש לדון בסעודה כגון ברית או בר מצוה ובא כהן ומברך אחת הברכות שבאות מחמת סעודה או מחמת ברית האם יענו אחריו אמן ? או כהן שעולה ש"צ במירון האם ג"כ אין עונים אחריו אמן ?
וצריך עוד עיון ובירור בזה.
 
ואולי יש לחלק בין ציבור שקבוע שם לבין ברכות הנהנין שהוא ארעי ונייד,
חילוק ברור.
וא"כ יש לדון בסעודה כגון ברית או בר מצוה ובא כהן ומברך אחת הברכות שבאות מחמת סעודה או מחמת ברית האם יענו אחריו אמן ? או כהן שעולה ש"צ במירון האם ג"כ אין עונים אחריו אמן ?
וצריך עוד עיון ובירור בזה.
לכאורה דמי לברכת כהנים וברכות התורה, כי הם נמצאים שם ו"העבירה" שנכנס לשם מסייעת לו לברך.
 
ראשי תחתית