רבנו האריז"ל ותורתו

[מתוק מדבש]

כאן יעלו דברים שהעידו רבותינו גדולי הדורות על רבנו האריז"ל.
הדור האחרון כבר שכח מה כתבו גדולי הדורות חלקם בחיים על האריז"ל, ומצוה בחזרת.
[מבלי להיגרר לענין קבלת הוראות האריז"ל, שזה אשכול בפנ"ע].

 

[מתוק מדבש]

 

[מתוק מדבש]

 

[מתוק מדבש]

 

[עת שערי רצון]

הגר''י הלל שליט''א כתב על זה ספר שלם

 

[מאמין בניסים]

הגר''י הלל שליט''א כתב על זה ספר שלם

לא מדוייק,
ראה ספר שבחי האר"י בהוצאת אהבת שלום.
נוסח שער הספר הוא -

ספר
שבחי האר"י
השלם והמבואר

בו יסופר תולדותיו ומפלאות מעשיו דרכיו והשגותיו
של איש האלהים קדוש ונורא
רבן של כל ישראל המקובל האלהי
רבנו יצחק לוריא אשכנזי זיע"א

מהדורה מושלמת ומבוארת בנוסח מתוקן
על פי כתבי יד וספרי דפוס עתיקים בתוספת השוואות מקבילות
מתוך קונטרס שבחים שחיבר הרח"ו ז"ל ומשאר כתבי האר"י ז"ל
ועליהם נוסף ביאור מלוקט מכתבי האר"י ז"ל
חז"ל ושאר ספרים קדושים לבאר בו כל סתום ונעלם

נלקט ונערך ונסדר בהנחייתו והדרכתו
של הגאון הגדול המקובל
כמוהר"ר יעקב הלל יצ"ו
ראש ישיבת חברת אהבת שלום

יוצא לאור ע"י
מכון להוצאת ספרים וכתבי-יד
"אהבת שלום"​

 

[אלישמע]

אם באים לדבר משבחי האר"י, ראוי להתייחס דוקא לחלק הנגלה שלו ולא לחלק המיסטי.

הרב הגדול האלקי החסיד, מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה, מלא תורה כרמון, במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות במעשה בראשית במעשה מרכבה" (שער ההקדמות, דף ד ע"א).

גם בענין עסק ההלכה בעיון עם החברים ראיתי למורי זלה"ה, מתגבר כארי בכח בעת שהיה עוסק בהלכה, עד שהיה נלאה, ומזיע זיעה גדולה. ושאלתי את פיו מדוע טורח כ"כ, והשיב לי כי הנה העיון לשבר הקליפות שהם הקושיות שיש בהלכה ההיא, שאין מניחים לאדם להבין אותה, ולכן צריך האדם לטרוח ולהתיש כחו אז. כי לכן נקרא התורה תושיה, שמתשת כחו של העוסק בה, ולכן ראוי לטרוח ולהתיש כחו בהיותו עוסק בהלכה (שער המצות, ואתחנן).

ושמעתי ממורי ז"ל, שהיה תמיד מעיין ששה פירושים של פשט בהלכה, ופירוש הז' ע"ד הסוד (שער רוה"ק, מהדו' ברנדוויין דף לה טור ב, ד"ה גם).

אריה דבי עילאי המקובל החסיד כמהר"י לוריא אשכנזי זלה"ה, ואחריו קם תלמידו אשר שפך את רוחו עליו, אביר הרועים הוא אדוני אבי מורי זלה"ה, אשר בתחלה מלאו כרסם מהויות דאביי ורבא לתורה ולתעודה, ואח"כ נכנסו לפרדס בדרך אמת ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון בכונות אמיתיות (שו"ת באר מים חיים, למהרש"ו, סי' יט).

וכתב בשם הגדולים (ח"א מע' י אות שלב) ובבחרותו כתב שיטה על מסכת זבחים בחברת רבו הרב בצלאל. ע"כ.

עוד שם, וז"ל: גם בתוך שו"ת מרן כ"י (אבקת רוכל סי' קלו) ראיתי שכתוב שם שאלה ששאל החכם השלם המקובל כמה"ר יצחק אשכנזי, ולפי הרשום בדעתי היתה השאלה בנדון אחד מדיני ממונות, והיה מצדד צדדים בשאלה מבלי הזכיר שום ספר. ומרן יסד תשובתו על השאלה, וכתב נראה שהחכם השלם השואל אמר צד זה משום סברת פוסק זה, וכתב דבר זה לצאת י"ח פוסק זה, וכיוצא כל התשובה כמעט לבאר דברי השאלה שעל אדני פז סברת הפוסקים היא, והסכים למה שנראה שנטה דעת הרב השואל, עכ"ל. (א"ה, אבל באמת בתשובת אבק"ר שלפנינו נראה שלא הסכים עם הרב השואל, ואדרבה נראה דלענין מעשה פליג עליה, והחיד"א לא כתב אלא כפי הרשום בדעתו כלשונו, מ"מ רואים שלא נפלאת היא בעיניו לחשוב שבח כזה על רבנו האר"י, אף בתשובה הלכתית). - וראה ויכוח מעניין בין רבנו יוסף חיים לבין הר"ר רפאל אהרן בן שמעון (סוד ישרים ח"ג סי' ט, טוב מצרים מע' י אות כט, סוד ישרים ח"ד סי' ב) אם תשובה זו יצאה מתחת יד האר"י או לא.

 

[משיב כהלכה]

לא הבנתי מאי נפק"מ בכל זה, וכי יש מי שמפקפק בגדלותו של האר"י?

ולהלכה ממילא אין נפק"מ, כי לא בשמים היא.

ומהרא"ל צינץ זצ"ל כתב בשו"ת משיבת נפש (חלק א' סימן טז), וזה לשונו: "וידעתי כי במדינתכם כרוכים אחר דברי הגאון מהר"א מווילנא שמחמיר מאוד, מכל מקום אהבתי צדק להצדיק מנהגן של ישראל. ואם כי לא קם כמוהו מימות הקדמונים, להיות כל התורה כולה נגלה ונסתר כשולחן ערוך לפניו, מכל מקום חלילה למשוויה כולי עלמא רשיעא לעבור על לאו דאורייתא, ומה גם שהדברים שכתבתי הם ברורים לכל מבין, ודברי הגאב"ד מה שכתב... אין לו מובן כלל, גם פירושו בירושלמי. ולא יפלא שישיג פעוט וכשל כח ביגיעה רבה ועצומה, מה שלא ישיג הענק דרך העברה בעלמא, ומי לנו גדול מרשב"י דנהירין ליה כל שבילי דרקיעא וכל העולמות העליונים, ואע"פ כן רובא דרובא לית הלכתא כוותיה. ורב אשי שאמר אם הראשונים כבני אדם וכו', אע"פ כן פסקינן הלכה כבתראי. הא למדת שאין ראיה מגודל מעלת האיש לקבוע הלכה כמותו".

 

[כהנא דמסייע]

ומהרא"ל צינץ זצ"ל כתב בשו"ת משיבת נפש (חלק א' סימן טז), וזה לשונו: "וידעתי כי במדינתכם כרוכים אחר דברי הגאון מהר"א מווילנא שמחמיר מאוד, מכל מקום אהבתי צדק להצדיק מנהגן של ישראל. ואם כי לא קם כמוהו מימות הקדמונים, להיות כל התורה כולה נגלה ונסתר כשולחן ערוך לפניו, מכל מקום חלילה למשוויה כולי עלמא רשיעא לעבור על לאו דאורייתא, ומה גם שהדברים שכתבתי הם ברורים לכל מבין, ודברי הגאב"ד מה שכתב... אין לו מובן כלל, גם פירושו בירושלמי. ולא יפלא שישיג פעוט וכשל כח ביגיעה רבה ועצומה, מה שלא ישיג הענק דרך העברה בעלמא, ומי לנו גדול מרשב"י דנהירין ליה כל שבילי דרקיעא וכל העולמות העליונים, ואע"פ כן רובא דרובא לית הלכתא כוותיה. ורב אשי שאמר אם הראשונים כבני אדם וכו', אע"פ כן פסקינן הלכה כבתראי. הא למדת שאין ראיה מגודל מעלת האיש לקבוע הלכה כמותו".

הבית יוסף תמיד פסק כהזוהר.

 

[משיב כהלכה]

הוא מדבר על חז"ל בש"ס שלא פסקו כרבי שמעון בר יוחאי בדבריו בש"ס.

 

[אלישמע]

לא הבנתי מאי נפק"מ בכל זה, וכי יש מי שמפקפק בגדלותו של האר"י?

ולהלכה ממילא אין נפק"מ, כי לא בשמים היא.

ומהרא"ל צינץ זצ"ל כתב בשו"ת משיבת נפש (חלק א' סימן טז), וזה לשונו: "וידעתי כי במדינתכם כרוכים אחר דברי הגאון מהר"א מווילנא שמחמיר מאוד, מכל מקום אהבתי צדק להצדיק מנהגן של ישראל. ואם כי לא קם כמוהו מימות הקדמונים, להיות כל התורה כולה נגלה ונסתר כשולחן ערוך לפניו, מכל מקום חלילה למשוויה כולי עלמא רשיעא לעבור על לאו דאורייתא, ומה גם שהדברים שכתבתי הם ברורים לכל מבין, ודברי הגאב"ד מה שכתב... אין לו מובן כלל, גם פירושו בירושלמי. ולא יפלא שישיג פעוט וכשל כח ביגיעה רבה ועצומה, מה שלא ישיג הענק דרך העברה בעלמא, ומי לנו גדול מרשב"י דנהירין ליה כל שבילי דרקיעא וכל העולמות העליונים, ואע"פ כן רובא דרובא לית הלכתא כוותיה. ורב אשי שאמר אם הראשונים כבני אדם וכו', אע"פ כן פסקינן הלכה כבתראי. הא למדת שאין ראיה מגודל מעלת האיש לקבוע הלכה כמותו".

לא מדוייק, ויש בזה אריכות דברים אצלי.

 

[משיב כהלכה]

בכבוד, פתח פיך ויאירו דבריך.

 

[עת שערי רצון]

פרק א
א. אלה המצוות, אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (תו"כ ויקרא כז לד, מגילה ב ע"ב). - משמע שאין להוסיף מצוה.

האר''י לא הוסיף ולא גרע משום מצוה

ב. שלשת אלפים הל' נשתכחו בימי אבלו של משה, אמרו לו ליהושע שאל (=ברוה"ק שיפרשם לך. רגמ"ה) א"ל לא בשמים היא וכו' (תמורה טז ע"א). - משמע שגם אין להחזיר דבר שנשכח.

על האר''י לא נאמר לא בשמים היא, כי קיבל מאליהו הנביא בגוף גשמי ואליהו קיבל ממשה רבנו, לכן דבריו יותר מדויקים כי האר''י הוא כלי שלישי ממשה רבנו בעצמו .

ג. וגבי תנורו של עכנאי, אר"י לא בשמים היא (ב"מ נט ע"ב). - משמע שגם אין להכריע במחלוקת.

עיין שם בראשונים, ושאין שום קשר בין הא להא ודו'ק

ד. וכ"ז מפורש ברמב"ם (יסוה"ת ט א-ד, ובפיה"מ).

לא קשור

ה. וקשה מהא דעירובין (יג ע"ב) יצתה ב"ק ואמרה הלכה כב"ה (ולענין אם ב"ש עשו כדבריהם או לא, הנה לתי' קמא, ולתי' בתרא שם ואליבא דמ"ד לא עשו, משמע דמשגיחין בב"ק. ורק לתירוצא בתרא ואליבא דמ"ד עשו משמע דאין משגיחין בבת קול). ועכ"פ לדידן דפסקינן כב"ה קשיא והא לא בשמים היא (ועיין שה"ג (ח"א מע י' אות רכד) שמה שאנו פוסקים כב"ה הוא משום ב"ק).

בפשטות מהא דקי''ל כב''ה צריך לומר דקי''ל דאין משגיחין בבת קול, ומהגמ' בברכות נב. מוכרח כן.

 

[מתוק מדבש]

לא הבנתי מאי נפק"מ בכל זה, וכי יש מי שמפקפק בגדלותו של האר"י?

אכן.
יש אנשים בדורינו, שכותבים על האריז"ל: "טעה"!!!
ה' יצילנו.

 

[עת שערי רצון]

שכותבים על האריז"ל: "טעה"!!!
ה' יצילנו.

האר'י לא יכול לטעות ??

 

[משיב כהלכה]

יש אנשים בדורינו, שכותבים על האריז"ל: "טעה"!!!
ה' יצילנו.

גם על גדולים אחרים בזמן האר"י ולאחריו לא מתאים לכתוב לשון כזו.

 

[מתוק מדבש]

האר'י לא יכול לטעות ??

אצלנו בבימה"ד לא מדברים כך לא על תנאים אמוראים וראשונים.
ולא בשום ביהמ"ד.
בודאי לא על האר"י שהגר"א היה כל גופו רועד מהזכרת שמו.
וכמובן, שגם על האר"י מקשים ומקשים, אבל לא כותבים בסגנון האיפקורסי הזה!

 

[כהן]

אבל לא כותבים בסגנון האיפקורסי הזה!

היכן מצינו שלכתוב על חכם שהוא 'טעה' שזה אפיקורסות?

היכן מצינו בגדרי ההלכה שמי שכותב על חכם שהוא טעה שמותר לכנותו אפיקורוס?

 

[כהנא דמסייע]

אפיקורוס

אכן מדאי חריף.
אבל ודאי שיש כאן יציאה מהמסגרת המקובלת של דרך ההוראה המקובל מחמש מאות שנה.
ובינינו גם הזוהר נ''ל שבקל אתה דוחה.
אני יכול להבין את המקום שלך. דווקא. כשלא מחוברים לזה, ולא לומדים את השתלשלות הדברים המדוייקת, זה נראה כאילו נכנס גורם זר ומשתלט על השיח ההלכתי.
והרבה חברים ת''ח בתחילת עסקם בזה שואלים שאלות.
יש את ספר קדמות הזוהר לרד''ל, מטפחת ספרים, והתגובה למלחמות ה' קאפח. שוה ללמוד מבפנים.
חוקר ומקובל לרמח''ל.
קל''ח פתחי חכמה
או רש''ש כ''א וסגנונו. ואז.

 

[משיב כהלכה]

היכן מצינו שלכתוב על חכם שהוא 'טעה' שזה אפיקורסות?

היכן מצינו בגדרי ההלכה שמי שכותב על חכם שהוא טעה שמותר לכנותו אפיקורוס?

איני יודע אם זו "אפיקורסות" אבל בוודאי שזו לשון של זלזול גמור.

זכור לי שקראתי או שמעתי סיפור (ולא מצאתי כעת) על הגר"א שנכנס אליו איזה משכיל ואמר לו בתוך כדי ויכוח "רש"י טעה במקום הזה". והוציאו מעליו והעמידו בפינת הקלון, וכל העוברים ושבים ירקו בפניו.

ואמנם אפשר לדון בדבריו של כל אחרון או ראשון, אבל לא לכתוב "טעה" אלא "לא זכיתי להבין דבריו", או צ"ע וכדו'.

ואמנם מצינו להרמב"ן שנקט לשון כזאת כלפי חכם אחר שנולד 50 שנה לפניו, אבל אברך בימינו שיכתוב לשון כזאת על אחד מגדולי הפוסקים בדור הקודם שפסקיו התקבלו בכלל ישראל, הרי זה זלזול גמור, קל וחומר על הדורות הקודמים, ובן בנו של קל וחומר על האריז"ל.