פפושדו - דעת רבותינו

[מתוק מדבש]

השערוריה כל כך חמורה, שהרי אנו אין אנו בקיאין בסימני חימוץ, כך שקשה לסמוך על מדענים.
ויתר על כן, ישנם מדענים שאומרים בפירוש ובצורה ברורה שהחומר המתפיח במחמיץ! כמבואר במאמר של הרב אלבה הנזכר, ואפילו הכי מראים בסרטונים שזה לא מחמיץ,,,, זה חמור מאוד.
ראה לדוג' כמה לא בקיאים אנן בסימני חימוץ

 

[רק תורה]

ומחמת זה נתיר ספק חמץ?
לא מדובר בתמיהות על מנהג ברכת האילנות בשבת או מחוץ לעיר...
מדובר בספק חמץ שאין לנו מושגים בכלל בכל ענין ההחמצה.
דבר שלא היה בעולם בזמן חז"ל והשו"ע מי לוקח עליו אחריות על כתפו??
הרי רבא כבר אמר [עירובין נ"ג ע"א] אנן כי אצבעתא בקירא לסברא. ומה נענה אנן??

אתה יכול להסביר לי מה ההבדל בין נותן שמרי יין למיץ ענבים עם קמח, או למתפיח במיץ ענבים? זה אותו הדבר ואותם שמרים
אתה יכול להסביר מה ההבדל בין מים למים שיצאו משיבולים שנחשבים מי פירות - אני לא. לכן אין לנו אלא דברי התלמוד והפוסקים, מה שמחמיץ מחמיץ ומה שנחשב סירחון הוא סירחון.

 

[מתוק מדבש]

אתה יכול להסביר לי מה ההבדל בין נותן שמרי יין למיץ ענבים עם קמח, או למתפיח במיץ ענבים? זה אותו הדבר ואותם שמרים

יפה שאלת
אבל בתוס' דף כח ע"ב משמע ששמרי יין זה כמו שאור, ומוכרחים לומר שתוס' סובר כמו רוב הראשונים וכמו התוס' בדף לד שמי פירות לא מחמיצים ורק שמרי יין זה כמו שאור

 

[מתוק מדבש]

למעשה,
כמעט ברור לי שהתוספות הנזכר שנלחמו בו גדולי עולם אינו ענין לנ"ד,
דאפי' נימא ששמרי יין אינם מחמיצים רק עם מים וכמו שרצה האו"ש לפרש דברהים, וכמו שפירש לנכון הגר"ש עמאר,
עדיין אינו ענין לנ"ד, דהכא זה חומר שלא היה מעולם, ואין שום ראיה להתירו.
וכמו שא"א ללמוד משמרי יין לאבקת אפיה, לצורך הענין וה"ה שא"א ללמוד לנ"ד.
[וכבר כ' כן הגרש עמאר בעצמו]

 

[רק תורה]

יפה שאלת
אבל בתוס' דף כח ע"ב משמע ששמרי יין זה כמו שאור, ומוכרחים לומר שתוס' סובר כמו רוב הראשונים וכמו התוס' בדף לד שמי פירות לא מחמיצים ורק שמרי יין זה כמו שאור

נראה שכבודו מונח בסוגיה.
אם מדובר בעיסה שלא נילושה במים יש להעיר דלא שאני ממיין גרידא שמחמיץ מחמת שמרים שבו (לאחר זמן רב). מה אתה מתרץ על זה - האם מי פירות אכן מחמיצים לאחר זמן?
אם מדובר בעיסה שנילושה במים יש להעיר אפשר ליישב בקלות את דברי התוס', דלא דמי למים ומי פירות דהוי נוקשה (בהנחה שכך סברו התוס' כאן), דשאני הכא שנילוש במים ורק חומר ההתפחה הוא ממי פירות,

 

[מתוק מדבש]

נראה שכבודו מונח בסוגיה.
אם מדובר בעיסה שלא נילושה במים יש להעיר דלא שאני ממיין גרידא שמחמיץ מחמת שמרים שבו (לאחר זמן רב). מה אתה מתרץ על זה.
אם מדובר בעיסה שנילושה במים יש להעיר - האם הכוונה בהאי ילפותא דחמץ זה לא הוי נוקשה משום שיש בו ריכוז משמעותי של שמרים?

זה בדיוק שאלה האור שמח.
ומוסיף, דאיך יחמיץ בלא מים?
וא"כ מסביר שד' התוס' המה כמו כל הראשונים דמי פירות עם מעט מים מיחמיצין.
ולענ"ד יש הוכחה גמורה וחלוטה לדבריו,
דהא התוס' בתחילה ניסו לומר שזה לא 'שאור' רגיל.
והגע עצמך
אפשר לחמץ עיסה עם שאור בלא מים?
לא יעלה על הדעת.
וא"כ כל ד' התוס' עוסקים בשמרים עם מים וחבל להמשיך לדון.
וראיתי לחכ"א שנתעקש לומר לא כך, אבל זה הפשטות, ועי' בשמע שלמה שהעמיק בד' התוס'.

אבל דבר א' לא ברור לי בתוס' בסופו שכ' וז"ל:
תוספות מסכת פסחים דף כח עמוד ב
ול"ד לעיסה שנילושה ביין דלית ביה כרת ויש בה לאו.

האם תוס' סובר כמו רש"י???? הלא אף א' לא חישבן אותם עם רש"י וצ"ע.

 

[מתוק מדבש]

אם מדובר בעיסה שנילושה במים יש להעיר אפשר ליישב בקלות את דברי התוס', דלא דמי למים ומי פירות דהוי נוקשה (בהנחה שכך סברו התוס' כאן), דשאני הכא שנילוש במים ורק חומר ההתפחה הוא ממי פירות,

החידוש אף שהחמיץ לא מעצמו אלא ע"י דבר אחר,
כמדומה שזה כוונתך להבין

 

[רק תורה]

אבל דבר א' לא ברור לי בתוס' בסופו שכ' וז"ל:
תוספות מסכת פסחים דף כח עמוד ב
ול"ד לעיסה שנילושה ביין דלית ביה כרת ויש בה לאו.

הכוונה שנילושה במים וביין לא הוי בה אלא לאו דנוקשה לשיטתם (לה, רע"ב). דשאני התם שנילוש במי פירות אלא שיש בו מים, משא"כ הכא גרע טפי ששם שמרי יין במים (כמו ששאור עם מים גרע טפי מנתחמץ מאליו).

 

[דרופתקי דאורייתא]

שמעתי מהגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל בשיעור שדיבר חריף כנגד היתר הפפושדו, ועמד השואל ושאל "והלא --- מתיר?!", והשיב לו במנגינה הידועה: "הוא מכשיל את ישראל בכרת בפסח" (בסגנון הזה, לא ציטוט מדוייק)

 

[רק תורה]

שמעתי מהגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל בשיעור שדיבר חריף כנגד היתר הפפושדו, ועמד השואל ושאל "והלא --- מתיר?!", והשיב לו במנגינה הידועה: "הוא מכשיל את ישראל בכרת בפסח" (בסגנון הזה, לא ציטוט מדוייק)

שפפושדו זה כרת זה באמת חידוש עצום ונשגב

 

[אברימי]

שמעתי מהגאון רבי יעקב יוסף זצ"ל בשיעור שדיבר חריף כנגד היתר הפפושדו, ועמד השואל ושאל "והלא --- מתיר?!", והשיב לו במנגינה הידועה: "הוא מכשיל את ישראל בכרת בפסח" (בסגנון הזה, לא ציטוט מדוייק)

מה זה רלוונטי מה שאמרו פעם? הרי עיקר הטענות זה שיש דברים שהיום יודעים ופעם לא ידעו, אז מי שאמר משהו גם פעם כשעדיין לא ידעו את הדברים - זה לא רלוונטי לנידוננו.
כיום עיקר הדיו הוא לא אם פפושדו מותר או לא, אלא האם כיום הפפושדו מותר או לא.
כלומר, בד"כ כדנים בזה בפורומים וכד' יוצאים מנקודת הנחה שהרב עובדיה בזמנו צדק, והשאלה היא רק מה הדין כיום.
כמובן שגם על זה יש לדון, אבל עיקר הדיון המתחדש זה כפי שכתבתי, ולכן דנים בזה בכל שנה ושנה.

 

[אברימי]

שפפושדו זה כרת זה באמת חידוש עצום ונשגב

למה?
אם יש בזה חומר שגורם לו להחמיץ, אז הוא נחשב חמץ גמור.

 

[רק תורה]

למה?
אם יש בזה חומר שגורם לו להחמיץ, אז הוא נחשב חמץ גמור.

יש בו חומר שגורם לו להחמיץ?

 

[מתוק מדבש]

שפפושדו זה כרת זה באמת חידוש עצום ונשגב

כבר ארז"ל אין בין חמץ למצה אלא משהו,
והבן מאוד.
וד' רבי יעקב יוסף, ברורים כדרכו הטובה.

 

[זולדן]

 

[מתוק מדבש]

השאלה אם אחרי כאלה עדיות תקיפות כמה משקל יש לדבריו

 

[מתוק מדבש]

 

[פלוריש (אריאל)]

פולט מים בתנור בחום של 60 מעלות.

לפי מה שראיתי במאמר של הרב אלבה, ד"ר ליכט אומר שעיקר תהליך ההתפרקות הוא בתנור, אבל זה מתחיל קצת כבר מרגע העירוב בעיסה, וממשיך עוד כשזה על המסוע לפני הכניסה לתנור (מסוע באורך 3 מטר שהוא חם קצת)

 

[רק תורה]

הצג קובץ מצורף 2569

מלח המגיע ממים אינו כמים, כמו שחיטה שמגיעה מהמים אינה כמים.

 

[פלוריש (אריאל)]

מלח המגיע ממים אינו כמים, כמו שחיטה שמגיעה מהמים אינה כמים.

אז מה הדיון בגמרא על ותיקא?