אני בכלל לא מבין את מה שממשיכים לכתוב...
זה כמו לדון אם השמש צהובה, חמה, או מרובעת.
יש דברים ברורים, והם שלפי הספרדים מותר לאכול מצה עשירה, ושמה שעושים במפעל הוא באמת מושגח וטוב. (ומי שאומר אחרת הוא מוציא לעז מחמת אינטרסים או מחמת חסר ידיעה. וכבר הוברר שכל מי שאומר אחרת לא ביקר במפעל ולא יעזור שום טענות. כבר אמרו שאפשר לבוא בהפתעה וכו', ומי שיגיד אחרת שוב ושוב זה לא יהפוך את זה לאמיתי. מי שאומר שהיין הוא יין נסך, או נכנס למפעל מים וכד' מיד מצחקים עליו שאינו 'מעודכן'...).
כמו כן, מוסכם שהמצה שעושים ממנה את הפפושדו היא אינה שמורה.
מה שלא מוסכם, זה האם מותר לאכול את הפפושדו אע"פ שאינו שמורה, וכן האם חומר ההתפחה נחשב כמחמיץ.
וזה עיקר הדיון כיום. יש מי שממשיך לטעון שמותר לאכול את זה אע"פ שאינו שמורה. (נראה לי שגם הרב יצחק ורוב תלמידיו מודים שמי שלא אוכל שמורה עדיף שלא יאכל). וכן יש מי שרוצה לטעון שאין בעיה בחומר ההתפחה, אע"פ שנתברר במציאות שיש בעיה.
גילוי נאות: איני בקיא ולא עיינתי במח' הנ"ל לגבי חומר ההתפחה, אלא לענ"ד די בזה שיש מחלוקת בין הרבנים או המבינים בתחום, בכדי שיהיה בזה ספק, כיון שהרב עובדיה והרב יצחק לא בדקו את זה מהבחינה הזאת, אז לא שייך לומר שאני סומך עליהם ונתלה באילן גבוה, אלא יש לסמוך על מי שבדק א המציאות, ואם יש 'מחלוקת' בין מי שבדק, אז ספק דאורייתא לחומרא.
