לגופו של עניין, יש הבדל גדול בין פאה, שברגע שאתה מתיר אותה אתה כבר לא שולט בהמשך (קח לדוגמא את תקנון ב"ד משמר התורה, שאתה רואה שם את ההבדל איך כל כמה שנים זה 'מתעדכן', מבחינת אורך וצבע הפאה, ואני לחלוטין מבין אותם, כי המציאות בשטח משתנה, לבין ב' אצבעות, שאתה אומר שזה השיעור ולא יותר, וזה שיש ריקות ופוחזות שמביאות את זה לחצי הראש, זה אותם כאלו שגם כשתגיד להם שזה אסור, הם יגידו לך שמרבנים אחרים לא משמע כך וכו'...
אינני רואה שום הבדל, גם בפאה ניסו לנקוט בכל מיני שיעורים (כמו השיעור המומצא "עד הכתף" שנראה שמקורו בתקנון צה"ל לחיילות...) בדיוק כמו השיעור ב' אצבעות.
ואגב, לא כדאי לנקוט בלשון "ריקות ופוחזות" כאשר אמו ואשתו ובנותיו של הגר"ע הלכו כך, וכן כתב הגר"ש משאש שראה את נשי הרבנים "קרוב לשליש ראשן מגולה, וכיסהו והתגלה".
ומה שכתבת על פאה אפשר לכתוב על חצאית, שברגע שהתרת חצאית אתה כבר לא שולט בהמשך, באורך החצאית ובסוג הבד וכו', ועל חולצה, ונעליים, וכל פריטי הלבוש באשר הם.
ולגופו של ענין - אין שום בעיה ב"עדכון" של אורך ומראה הפאה, הבעיה היא רק כאשר העדכון הוא יוצא דופן ובולט, ואז הראשונות שהולכות כך עוברות עבירה.
ואצטט מדברי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל:
"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל
בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים".
"יש ענין של מנהג נשים כשרות, דהיינו אם כך נוהגות נשים כשרות, יש להחמיר כמותן, ויש גם מקום להקל כמותן. לדוגמא, במקום שנשים כשרות, נשות בני תורה וכדומה, נוהגות ללכת עם שרוולים עד המרפק ממש, זה בסדר, ומותר לנהוג כמותן. כתוב שנשים כשרות נהגו ללכת עם סרט נוסף על כיסוי הראש, ואז זה היה חובה ללכת כך. לעומת זה יש במשנה (חלה פרק ב' משנה ה') "אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים" - לפעמים
יש מציאות כזאת שהראשונים שפורצים את הגדר לא נהגו כשורה, אבל סוף סוף השתנה המנהג ונוהגים אחרת, ואי אפשר לחייב את כולם לשוב למנהג הראשון" (ספר "ועלהו לא יבול" ח"ג עמ' ע').