אולי הסוגריים השני הוא ציון על הדין ולא מעצם הדין. כי למעשה המ״ב שם פוסק שבכל אופן לא יעלה.(ואין לזר לישא כפיו אפילו עם כהנים אחרים) (בפרק ב' דכתובות, דזר עובר בעשה. ותוספות פרק כל כתבי, לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה, ואפשר עם כהנים אחרים שרי, וצריך עיון):
כמדומני שמצאתי אותויש על זה מאמר ארוך של יהושע ענבל, צריך לחפש
שמא תראה לנו זאת?ישורון כרך ל"ה עמוד תרעג והלאה
באמת שאלה יפה, זכור לי שזה היתה בקשה מפורשת של הרמ"א עצמו ממרן המחבר.באותו עניין בעניין אחר, מי בכלל הכניס את הגהות הרמ"א לתוך לשון השו"ע???
יש את זה באוצר החכמה ואני לא מצליח ליצא את זה ל pdf רק עמוד אחד והמאמר מאד ארוך (50 עמודים)שמא תראה לנו זאת?
אני מוחה מחאה נמרצת מהדברים שכתבת כאילו יש לך ביקורת על הרמ"א, כאילו הזיק למרן, כאילו סירס את הש"עשמא תראה לנו זאת?
באמת שאלה יפה, זכור לי שזה היתה בקשה מפורשת של הרמ"א עצמו ממרן המחבר.
אבל זה באמת נקודת ציון היסטורית, ראשית, ברור שזה פגע בשו"ע מאוד, הספר הפך להרבה יותר מסובך והרבה פחות קריא (ידוע שמרן הרב עובדיה בכינוס של דרשו אמר ש'אשכנזים חושבים שמרן בנה שולחן הרמ"א פרס מפה והמג"א והב"ח ערכו עליו מטעמים - ולא כן, מרן בנה שולחן ערוך, חיכו ממתקים וכולו מחמדים, ובא הרמ"א ופרס על כל הממתקים הללו מפה אחת גדולה... ויקומו כל הרבנים האשכנזים וינטשו את הכינוס...)
ובאמת תיתי למרן המחבר ענוותנותו שהסכים שיבוא אדם וממש יסרס את ספרו, מי בימינו יסכים לזה?
אבל י"ל, שדווקא השגות הרמ"א סימנו את השו"ע כמו שהוא היום - ספר היסוד של ההלכה, שגם מי שלא הולך לפיו יש לו מה לפתוח אותו. הספר שכולם הולכים וכותבים על פיו, גם אם לא כמוהו.
חס ושלום! הרי אדרבה ואדרבה, זה עצמו מה שבנה את השו"ע כספר היסוד של כלל ישראל.יש לך ביקורת על הרמ"א, כאילו הזיק למרן, כאילו סירס את הש"ע
כידוע ענותנותו של המחבר שלכן זכה מבין ג' גדולי דורובאותו עניין בעניין אחר, מי בכלל הכניס את הגהות הרמ"א לתוך לשון השו"ע???
נכון מאוד. אפילו גדולי המעיינים ברמב"ם מספספסים הרבה דברים בגלל זה, אבל אכמ"ל.ובזמננו בשדה ההלכתי, נשכח מעט הצורך לעיין בדבריו וללמדו כסדר
כה לחי. אמנם אם אין כאן מקום להאריך, הנה מקום אתו וניצב בנקרת הצור, וייצר אותו בחרט במגילה נפרדת, לתועלת מבקשי תורת משה...נכון מאוד. אפילו גדולי המעיינים ברמב"ם מספספסים הרבה דברים בגלל זה, אבל אכמ"ל.