השלט"ג דן מצד הפריצות ולא מצד הרגילות, וכדכתב ולכשתעיין וכו' "תמצא דאין איסור בשער אשה משום ערוה אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער כדאוקימנא". אלמא כוונתו להוכיח משם ששיער שלא מחובר לשערה 'הוא לא ערוה' דהיינו לא פריצות, ולא להוכיח שזה לא כלול בשיער של הפסוק "וממילא" נוכל להיתלות על היתר ה'רגילות'.
בתחילה אתה כותב שהשלט"ג בא להביא ראיה ש"רגילות" מועילה ממה שמצינו כן בבתולות, ומאידך גיסא אתה מוסיף ש"על זה כתב שאין שיער באשה ערוה אלא במחובר לבשרה", מדוע? האם בגלל שבשיער תלוש מועיל רגילות ובשיער מחובר לא מועיל רגילות? הרי גם בשיער מחובר מועיל – כמו שמצינו בבתולות, אלא שבנשואה יש בעיה צדדית של חיוב כיסוי, אבל עצם הרגילות שאינו מביא הרהור שייך גם במחובר, ואם כן מה שייך לחלק שאין ערוה והרהור אלא בשיער המחובר כאשר זה לא תלוי בזה כלל אלא ברגילות ותו לא?
