אני רגיל לשמוע כל זה מהרבנים לבית יוסףאין כזה חיד"א...
החיד"א עוסק במיקל נגד מרן...
עוד כותב החיד"א שיש חומרות נגד מרן אבל בסתמא יש להורות כעיקר הדין - להקל כמרן
משקרים?
האמנם?
אבדוק בכתביהם
אני רגיל לשמוע כל זה מהרבנים לבית יוסףאין כזה חיד"א...
החיד"א עוסק במיקל נגד מרן...
עוד כותב החיד"א שיש חומרות נגד מרן אבל בסתמא יש להורות כעיקר הדין - להקל כמרן
תבדוק. הם כותבים ע"פ מהר"י פראג'י שזה זלזול בכבוד רבותיו. אבל החיד"א מיירי במיקל נגד מרן.אני רגיל לשמוע כל זה מהרבנים לבית יוסף
משקרים?
האמנם?
אבדוק בכתביהם
יש אברך אחד שהמציא כזאת שיטה לפני כמה שניםהשאלה היא צריכה להיות בערך כך
האם יש פוסק אחד בעולם שכותב שקיבלנו הוראות מרן בין להקל בין להחמיר
וקיבל דבריו כהלל"מ ואינו מחמיר /ומיקל כנגדו בשום מקום.
מחילה על איחור התגובהלא הבנתי את הקשר בין רשימת המקורות שציינת להם לבין ההקדמה המפוצצת שאסור להורות קולות לציבור. אז הכנסת הגדולה החמיר באיזה ענין נגד מרן, מה ראית מיוחד בזה? בדקת גם את כל הפעמים שהיקל? (תריץ חיפוש באחת התוכנות ותראה כמה פעמים היקל).
לא צריך להקלהענין שצריך להקל
ע''פ ההלכה, ולא לחזר אחרי 'קולות', אלא מה שניתן 'להתיר' אין ענין לעשות חסידות על חשבון הציבור. להחמיר נגד מרן או כמו היש, זה לא מידת חסידות, כך דרך פסיקת ההלכה, וכך נהגו רוב ה3000000 פוסקים, או לא יודע כמה, שכתבו שקבלו הוראות מרן. כמו החיד''א פתח הדביר, ר' חיים פלאג'י, הבא''ח, החיד''א וכף החיים ועוד.כמה שניתן מובא במפורש בתשובת הרמב"ם: "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר,
לא הבנתי מה אתה רוצה, אף אחד לא אמר שצריך לאסור הכל, הנידון היה על להקל נגד הרבה פוסקים שאוסרים, והצורך להחמיר לכתחילה נגד מרן (דלא כהיביע אומר)וכן כתב רבי שמואל די אוזידא (מתלמידי האר"י) בספרו מדרש שמואל על אבות (פרק א' משנה י') על מאמר חז"ל "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים" (ברכות דף ח') וזה לשונו: "ויש מי שפירש שמדבר בענין איסור והיתר, שאם יש שני בני אדם שבכל דבר שיש בו קצת ספק, האחד אוסרו עליו מספק שלא יחטא, והשני הוא מפולפל ומתוך פלפולו אפי' דבר שבתחילת העיון יראה שהוא אסור, מתיר אותו, שמא תאמר יותר מעלה יש לאותו שלא רצה לעיין ולבקש היתר מן המעיין שיתיר אותו מתוך פלפולו, על כן אמר גדול הנהנה מיגיעו ועיונו ומתיר אותו, יותר מאותו הירא שמים שאוסר אותו על הספק, והביאו ראיה לזה: "איזהו ת"ח הרואה טרפה לעצמו", כלומר דבר שיראה לאנשים שהוא דבר איסור וטריפה ומתיר אותו לעצמו מתוך חידודו זהו ת"ח".
וכעין זה כתב מהרש"א (חולין דף מ"ד): "יגיע כפיך כי תאכל וגו' יש לו מעלה יתירה, דהיינו שמייגע עצמו וכפיו למצוא היתר לספקו עד שאוכלה, הנה זה שזוכה ב' עולמות, דכתיב ביה אשריך בעוה"ז שהרי אוכלה, וטוב לעוה"ב שהתייגע נפשו בתורה".
אין הכי נמי - בדבר שהמנהג להקל לגמרי אין להורות להחמירוכן כתב החיד"א בספרו ברכי יוסף (יורה דעה סי' של"א ס"ק כ'), וזה לשונו: "הרוצה להחמיר בתוך ביתו, הנה מה טוב. אך לאיש אשר אלה לו, יותר טוב אם ישים אל לבו לדקדק בדברים חמורים מאלה, שהם עיקרי הדת ושרשן, ועונשם של מדות. ולכל הדברות אין להורות ברבים להחמיר בדבר שפשט המנהג להקל,
טענו בחיטים והודה לו בשעוריםופסקו כן החכמים בתשובותיהם. ובמקום שבעלי 'תשובה' עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים להחמיר לרבים".
מה שיש בו מחלקות הפוסקים, אינו מוגדר ''לאסור המותר''וכן כתב בשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ב' סי' קמ"ו): "במה גזרת עליהם מיתה לקרותם רשעים מכשילים את הרבים, בפתאום עשיתם חטאים... אם אינו ישר בעיניך, פרוש מן הבשר. ומה לך לדרך איסור כולל, לאסור על אחרים איסר. וכשם שאסור להתיר את האיסור, כך לאסור את המותר. וסופו להתיר את האיסור, מדנקטיה רמות רוחא יתירא. מי שמך לאיש סורר ומורה... מי קבלך עליו לגזור גזירה. ולהיות מתעבר על ריב לא לו, ריב לא ידע יחקרהו. ולא על בני האי לבד עוותה גזרתך הקשה, כי יצא הדבר להבזות בעלי תורה בעיני עמי הארצות".
אני מצטער, אבל אין דרכי להתייחס לשיעורים של כל מיני רבנים ולעלונים למיניהם, ולכן לא אתייחס, כך קיבלתי מרבותי, וגם אינני דבק כלל בדרכו של הראשל''צ שליט''א, כך שאין לי שום נפק"מ בדבריו.וכן בגליון בית נאמן (317) אמר הגר"מ מאזוז, "יש היום כל מיני ספרים וכו', וכל אחד מתחרה בחבירו, כל מי שיכול להחמיר יותר מחבירו הרי זה משובח. אבל באמת הוא לא משובח אלא "מסובך", ולמה? כי הם מבלבלים את המח של בני האדם. אם יש מישהו שמחמיר, הם כותבים "ויש מחמירים", או "כדאי להחמיר". לא, תכתוב את ההלכה המקורית ע"פ הפוסקים המקובלים... ולא תחמיר על כל העולם בגלל איזה חכם בסוף העולם שמחמיר, "ותחמרה בחמר ובזפת". וכי זו חכמה להחמיר? כל אחד יכול להחמיר".
"אל תלכו עם האנשים האלה שמחפשים חומרות מתחת לאדמה. לא ככה עושים... היה חכם אחד שנשאל שאלה וכתב שאסור, והראה את זה למורנו הרב בוגיד סעדון ע"ה. והוא אמר לו: זו לא חכמה להגיד אסור, החכמה היא להתמודד עם זה, אולי תמצא דרך להתיר... רבי דוד בן בארון, הרב הראשי של תוניס, אמר לאבא ע"ה פירוש כזה על הפסוק: "כי אם הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר המה" (מלכים ב, ז' י'). מי שאינו יודע ללמוד, הוא כמו סוס וחמור, שכל דבר אסור. הסוס - אסור, והחמור - אסור... אבל מי שהוא יושב אהלים, "כאשר המה" - דבר שמותר מותר, ודבר שאסור אסור, ולא מפחדים לכתוב מותר".
וכן הרה"ג ר' מרדכי כהן, ראש ישיבת "אור ודרך", הביא בספרו "הרב עובדיה שלי" (קורות חייו של הגר"ע יוסף), שהגר"ע ראה אחד מעלוני השבת ובו כתוב על הלכה מסויימת "יש להחמיר", והגיה בצידו: "ואין להחמיר, והמחמיר חמור חמורותיים, רובץ בין המשפתיים".
וכן אמר הראשון לציון הרב יצחק יוסף (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת פנחס תשפ"ב): "אע"פ שקיבלנו הוראות מרן, אבל במקום צורך גדול יכולים לעשות שלא כמרן, לא הולכים ראש בקיר... היה אחד שרצה לאסור וכו', ובא אלי עם כל מיני ראיות לאסור... אמרתי לו, איך אתה יכול לאסור, אתה נמצא בבני ברק, אבל תראה במקומות רבים בעולם - ניו יורק ועוד, הרבה חכמים ואנשים מעם ישראל מקילים בזה, וכי כולם עושים איסור? אדרבה, תיכנס לעובי הקורה ותתיר".
ועוד אמר (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת תרומה תשפ"ג): "לפני כארבעים וחמש שנה הייתי בליל כיפור אחרי התפלה בביתו של מרן [הגר"ע יוסף], וביקש ממני להביא שו"ת מהרש"ם חלק א'. הוא פתח בעמוד הראשון והראה לי שהיה מונח שם פשקוויל צהוב ישן, ובו חרם על הגאון המהרש"ם, כי היה מיקל הרבה, היה לו כוחא דהיתרא (כמובן בדרך התורה ולא 'ומקלו יגיד לו'), אבל היו כמה שלא אהבו את זה וחתמו על החרם. אמר לי מרן, אתה מכיר אחד מהרבנים האלו? לא, כל מיני שמות שאנחנו אפילו לא יודעים לבטא... אמר: אתה רואה? כל אלה שיצאו נגד המהרש"ם אבד זכרם, אבל הגאון המהרש"ם חי וקיים לעד". עכ"ל.
עיינת בכל המקורות ?? עיינת גם בשל''ה ובר' חיים פלאגי שהבאתי?
לא צריך להקל
ע''פ ההלכה, ולא לחזר אחרי 'קולות', אלא מה שניתן 'להתיר' אין ענין לעשות חסידות על חשבון הציבור. להחמיר נגד מרן או כמו היש, זה לא מידת חסידות, כך דרך פסיקת ההלכה
וכך נהגו רוב ה3000000 פוסקים, או לא יודע כמה, שכתבו שקבלו הוראות מרן. כמו החיד''א פתח הדביר, ר' חיים פלאג'י, הבא''ח, החיד''א וכף החיים
לא הבנתי מה אתה רוצה, אף אחד לא אמר שצריך לאסור הכל, הנידון היה על להקל נגד הרבה פוסקים שאוסרים, והצורך להחמיר לכתחילה נגד מרן (דלא כהיביע אומר)
אין הכי נמי - בדבר שהמנהג להקל לגמרי אין להורות להחמיר
ודוקא כאן הרב עובדיה מחמיר נגד המנהג, בברכה אחרי ההדלקה לחוש לסב''ל ולברך לפני, זמן ר''ת, ועוד ועוד, דברים שהמנהג הפשוט להקל
טענו בחיטים והודה לו בשעורים
מה שיש בו מחלקות הפוסקים, אינו מוגדר ''לאסור המותר''
אני מצטער, אבל אין דרכי להתייחס לשיעורים של כל מיני רבנים ולעלונים למיניהם, ולכן לא אתייחס
השאלה, מקובלנו שהיביע אומר הוא הולך כמו רוב הפוסקים ובקיא עצום שלא קם כמוהו
איך הוא מסתדר עם זה?
הוא חולק על כל הפוסקים הנ"ל? או שיש לו מהלך אחר
השאלה למה מחמיר נגד מרן במאות מקומות וכל ספרו כף החיים מלא חומרותוכ"כ עוד בגנזי חיים (מע' ה' אות לג) דקבלנו הוראות מרן אף להקל.
אז מה זה קבלת מרן??יתכן שכל ענין לגופו.
בנו הראש"ל היוצא סובר של"א סב"ל נגדו, והוא הולך עם זה חזק.שמעתי שפעם שאלו את מרן הגרע"י האם אומרים סב"ל נגדו
והוא אמר אם על מרן אומרים עלי לא יגידו???
ודו"ק
לפעמים הצע"ג יותר טוב מכל תירוץ שיהיהבנו הראש"ל היוצא סובר של"א סב"ל נגדו, והוא הולך עם זה חזק.
וצע"ג.
בנו הראש"ל היוצא סובר של"א סב"ל נגדו, והוא הולך עם זה חזק.
וצע"ג.
גם אם ספק ברכה לבטלה היא ספק דאורייתא - מאי שנא בשאר דינים דאורייתא דעבדי כרבם?לפעמים הצע"ג יותר טוב מכל תירוץ שיהיה
נגד מרן עבדינן סב"ל,גם אם ספק ברכה לבטלה היא ספק דאורייתא - מאי שנא בשאר דינים דאורייתא דעבדי כרבם?
זאת אומרת, איני מבין הקושיה...
אני רגיל לשמוע כל זה מהרבנים לבית יוסף
משקרים?
האמנם?
אבדוק בכתביהם
אכן הערתי שמריהטת לשון הרה"ג הראש"ל היוצא קצת מטעים ומשמע מניסוח דבריו שדברי החיד"א עוסקים בחומרה נגד מרן ואין הדבר כןתבדוק. הם כותבים ע"פ מהר"י פראג'י שזה זלזול בכבוד רבותיו. אבל החיד"א מיירי במיקל נגד מרן.
מדברי...יש חוסר דיוק בדבריך אלו במחילה.
הלשון שכתב מרן הגרע"י שהמורה נגד מרן צריך כפרה, הוא לענין קולא כנגד מרן. ודברים אלו יצאו כבר מקולמוסו של רבינו החיד"א ז"ל בכמה מקומות מספריו, ואעתיק לשון היבי"א בהקשר זה (ח"ז חו"מ סימן ו):
"וכתב מרן החיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים מע' ט אות יב), שספרדי שמיקל כדעת הרמ"א נגד פסק מרן להחמיר צריך כפרה. וכ"כ עוד בספרו דברים אחדים (דף כו ע"ב) ובספר יעיר אזן (מע' א אות עב). וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' ב אות כג) ובשו"ת חקקי לב (ח"א דף נג ע"ד, וח"ב דף קצד ע"ג). וכ"כ הגר"ח פונטרימולי בפתח הדביר ח"ב (סי' רלב סק"י)". ע"כ.
פתחתי אשכול על הנושא והמשך הדיון שם[נדמה לי שגם קירות ביתך יעידו בך שהבינו את הקושיא גם אם הם מתעקשים שלא להבין].
בנו הראש"ל היוצא סובר של"א סב"ל נגדו, והוא הולך עם זה חזק.
וצע"ג.
גם אם ספק ברכה שא"צ או לבטלה היא ספק דאורייתא (מה שלא נראה כלל וכלל), מאי שנא בשאר דינים דאורייתא דעבדי כרבם?לפעמים הצע"ג יותר טוב מכל תירוץ שיהיה
אכן כך התפרסם בשיעור השבועי - יש לשער הרבה פעמים. וזה לא מדויק כלל.אני רגיל לשמוע כל זה מהרבנים לבית יוסף
משקרים?
האמנם?
אבדוק בכתביהם
ותעשה לי טובה אל תתייחס לדמגוג שמדבר בתחילת הסרטוןאכן כך התפרסם בשיעור השבועי - יש לשער הרבה פעמים. וזה לא מדויק כלל.
הציטוט שהוא מצטט בשם החיד"א שהמחמיר נגד מרן צריך תשובה וכפרה, הוא נכון? @כהן בבקשה תחכימנואכן כך התפרסם בשיעור השבועי - יש לשער הרבה פעמים. וזה לא מדויק כלל.
להד"מ גמור ואפילו משל לא היה.הציטוט שהוא מצטט בשם החיד"א שהמחמיר נגד מרן צריך תשובה וכפרה, הוא נכון? @כהן בבקשה תחכימנו
ויקץ יוסף והנה חלום...
כבר נכתב לעיל עי"ש.הציטוט שהוא מצטט בשם החיד"א שהמחמיר נגד מרן צריך תשובה וכפרה, הוא נכון? @כהן בבקשה תחכימנו