לאורך כל האשכול יש כאן דברים שנעים בין לשונות שהנפש היפה סולדת מהן, לבין הוצאת ש"ר על גדול בישראל.ואמנם בזכות זה זכה לקידום והתכבד במשרת הראשון לציון, אבל בעוד כמה דורות ספק גדול אם יזכרוהו, יען מעולם לא דרך בדרך חדשה בענין כלשהו.
כמתלהלה היורה זקים ואמר הלא משחק אני.
וכיון שכבר באו הדברים לכלל רמז עבה שמוטב לו לאותו גאון - אם רצונו יזכרוהו בעוד כמה דורות, כנראה מחפצו ומגמתו בענין משרתו הראשונה לציון - לשוב למנהגי מרוקו כשאיפת הרב הכותב כאן, ולחילופין 'ללכת בדרך חדשה' לכל הפחות 'בענין כלשהו',
דומה עלי כי חובת מחאה נדרשת כאן.
אכתוב את הדברים בהקצנה בכוונה תחילה (אך לא אוסיף על מה שנכתב), אולי יתעורר לב החרד לקדושת חכמי ישראל ועמלי התורה.
ובכן, הדברים התחילו בהערת אגב, שזכתה והיתה לה עדנה מופלגת בראשונה:
ולמי שלא הבין פשר שלש הנקודות, הנה בעל דברים מפרש כוונתו:כהערת אגב,
למעשה הוא תלמידו של מרן רשכבה"ג זצ"ל ומונה על ידו... בדיוק כמו שמרן רשכבה"ג אינו מחכמי עיראק כך הגרשמ"ע אינו מחכמי מרוקו.
ולשם התנצלות, כמובן שאין זה 'זלזול' שהרי לא היה זה ממניעים אישיים:לכן הוא נחשב לתלמיד הגר"ע (ובזכות זה גם זכה להתקדם במעלות הרבנות, בימינו שהפוליטיקאים ממנים רבנים, והדירוג הפוליטי היחיד הוא עד כמה הוא צועד בדרכו של הגר"ע....) ואפילו אינו נספר במנין כדעה נוספת, כי פוסק כמותו תמיד.
אלא שנשזרים תמיד האזכורים של הטובות האישיות שקיבל, שהיו (כמובן, כמובן) רק 'כתוצאה' מכך.לא נראה שכוונתו ל"מניעים אישיים", זו זכותו לדבוק בשיטת הגר"ע ולבטל דעתו לגביו. וגם לא לכולם יש כח למלחמות.
ותמיד יש מקום לומר שכל זה היה חלק ממסעו להשפיע ולזכות את הרבים יותר.
או בכדי שיהיה לו די ממון לפרנסת אנשי ביתו, אבל לא לכבודו האישי חלילה.
זלזול? אנחנו? בגדול בתורה שיגע בתורה מנעוריו? לומר שהשוחד הטה את לבבו לכתוב ולהורות שלא כדת ושלא כהלכה? לא תהיה כזאת!!
אנחנו כותבים רק עובדות!
והעובדות הן שהוא אהב את שיטת הגרע"י, הלך והתמנה על ידו (מה שכמובן לא הוריד מהאהבה), זכה לקידום מטאורי, ואינו חולק עליו בספריו.
הקורא הנבוב אולי ימצא כאן איזה כבוד נשגב ונסתר שמוענק לאותו גדול.
ולגבי המנהגים, רק הערה קלה:
להגר"ש משאש יש היתר לצאת נגד המנהגים, כיון שהוא נוסד ע"י עמי הארצות.ומנהג שלא היה לו יסוד, כמו לומר "ה' מלך" קודם הטעימה מהלחם, שיש בזה הפסק גמור ונוסד ע"י בורים ועמי הארצות שבמקום לכוון אמרו זאת בפיהם, כנגד מנהג כזה יצא הגר"ש משאש בתוקף ועוז לבטלו. ולא הלך אחר הרגש (ומיותר לומר כמה ביזוי ת"ח יש בדבריך).
ואדרבה זה מורה על חכמתו של הגר"ש שאינו 'הולך אחר הרגש'.
אבל הגר"ש עמאר, שעושה אותן פעולות בקשר למנהגים אחרים, אין לו זכות זו,
שהרי עצם הליכתו אחר הגרע"י אינה אלא ע"פ הרגש, כמו שיבואר.
שתי נ"מ חשובות מצא הכותב:ראשית, מהו "לא נספור אותו"? הלשון נשמעת כזלזול בכבודו, מה שבאתי לומר שאינו נחשב מחכמי מרוקו כי אין שום דבר שקושר אותו לשם מלבד מוצאו, הוא החליט להתבטל להגר"ע יוסף וזו זכותו המלאה, לפיכך גם לא נחשב כפוסק בפני עצמו.
א) אינו נחשב מחכמי מרוקו (דומה שעיקר הנ"מ היא לתמונות בצלא דמהימנותא, שמופיע בכותרתם 'חכמי מרוקו', שמקומו לא יכירנו בהם. לכל היותר יוכל להשתבץ תחת הכותרת בתמונה השכנה 'חכמי ארץ ישראל').
ב) אינו נחשב כפוסק כפני עצמו. והיינו למנין 'רוב פוסקים' וכדומה. כך ע"פ הכרעת עיונו האישי של הגאון הכותב. והיינו באופנים שיהיה הוא לשון מאזנים בין חכמי דורנו, שאין להטות ההלכה כמותו, מחמת הנימוק הנ"ל.
אכן הלכתא גברוותא קא אשמען לן. וראוי הוא כל הטורח והראיות כדי להיטפל להן. דלא תיפוק מיניה חורבא ח"ו בענין תמונות הסוכה או לשון המאזנים.
כתב שו"ת בן כמה חלקים. אבל כנראה שאין שם חידושים כלל.אתה יכול להגדיר את זה במילים הכי יפות שתמצא, אך בסיכומו של דבר הוא התבטל לרב עובדיה, דעתו כדעתו, אין לו שיטת פסיקה משלו, אין לו חידושים מיוחדים, וכמובן שאין לו שום קשר למרוקו למעט מוצאו וסגנון תפילתו.
ואם יש - אינם מיוחדים.
והגדרת ה'מיוחדות' כמובן שמורה לעת מצוא אצל הכותב.
כה לחי!
וכשהעירו אזן הכותב הנכתב לגבי איזה מנהג, שביטולו היה מחמת שאינו ברור:
היה המענה:בנוגע לדיון (המכובד) בשיטתו של הרב עמאר על ענין מנהגי מרוקו
מצו"ב קטע מתוך ספרו שו"ת שמע שלמה ח"ח או"ח סי"ג,
בו הוא דן לגבי ברכת הדלקת נרות בע"ש, ומכריע שם, שהיות ואין המנהג ברור, יש לילך אחר דעת השו"ע
בלי להכנס לנידונים - האם המנהג ברור או לא, האם דעת השו"ע היא לברך לפני או אחרי,
מוכח מכאן שדעתו לילך אחר המנהג מלבד היכא שאין הדבר ברור, דהדרינן לדעת השו"ע (ולא בהכרח לדעת הגרע"י)
הצג קובץ מצורף 6086
היינו: , המנהג באמת רווח. אין זו אלא אשמתו של הגר"ש שלא טרח לבדוק מה הוא המנהג הרווח.אדרבה, לא זאת בלבד שהלך אחר הגר"ע יוסף (כפי שכתבתי שאינו נוטה ממנו ימין ושמאל), אלא גם כתב שאין המנהג ברור, כאשר למעשה המנהג הרווח במרוקו היה להדליק לפני הברכה (למרות שהיו בזה כמה מנהגים). דהיינו עשה כל שביכולתו לשכנע לשנות המנהג, ההיפך הגמור מדרכו של מרן הגר"ש משאש שטרח לחזק ולאמץ כל מנהג ומנהג (למעט מיעוטא דמיעוטא מהמנהגים שנגדו את ההלכה).
זאת למרות דבריו המפורשים שלפני עשרות שנים בדק ושאל לזקנות וכו'.בעיניו המנהג לא ברור, כיוון שזו מעידה כך וזו מעידה כך. הוא לא טרח לבדוק מהו המנהג הרווח, והסתפק בזה.
אבל כנראה לא היה זה מבדק הגון וראוי לפי אמות המידה המחמירות של הכותב, על כן חוסר טרחה מצא בזה, וטעמו נימוקו עמו, כמובן.
אם המטרה סומנה מראש ללכת בדרכי הגרע"י, לא היתה בדיקה זו אלא מן השפה ולחוץ. ואם תרצה אמור: כדי להוציא את מסקנת שינוי המנהג.
וכל זה לא כפי המשתמע מדברי הגר"ש עמאר עצמו, אלא כפי שגילה לנו הרב הכותב בעומק עיונו כי רב.
וברוך שמסר עולמו לשומרים.
אכן, זכות מלאה 'לאהוב' את המשנה ההלכתית.הגרש"מ עמאר ברוחב בינתו אהב את משנתו ההלכתית של הגר"ע יוסף, והלך אחריו. זו זכותו המלאה!
בדק בעיונו והחליט שהיא דרך נכונה? יגע בדרכי הפסיקה והכריע כדעת הגרע"י? ודאי שלא.
רק רגש אהבה שנו כאן.
עם פרגון מלא של 'זכות מלאה'.
וכמובן אין לשכוח את הנימוק המרכזי שחוזר בכל הודעה:
ואחר - השאלת המיתממת:וגם בזכות זה זכה לקידום מטאורי, כאשר אחרים כמו הגר"א אברז'ל שליט"א נתקעו ולא מונו למשרת הראשון לציון (בקושי מונה לראב"ד בירושלים), מחמת שחלקו על הגר"ע יוסף בכמה הלכות.
וכי תגישו עוור ופסח - אין רע.מה רע בזה?
הקריבהו נא לפחתך (ואמור כן על הגר"ש משאש שאולי בזכות קידומו מארץ העמים לכהן כרבה של ירושלים הסכים עם הגרע"י באיזה ענין), הירצך? או הישא פניך?
ושורת המחץ: לא יועיל לו להגר"ש עמאר להיות פוסח על שתי הסעיפים:
בחר הוא הגר"ש את בחירותיו הפוליטיות שבחר.אבל אי אפשר לתפוס את החבל בשתי קצוותיו. גם ללכת כמו הגר"ע יוסף, וגם להימנות על חכמי מרוקו. יתכבד נא בדרך שבחר בה ויערב לו.
יוכל להתכבד בבחירתו, אך ישא נא בתוצאותיה:
אנו לא נצביע למפלגת מרוקו שבראשותו, כי לפי האמת שייך הוא למפלגת יוסף.
וכל זה כמובן בלי שמץ של זלזול בת"ח חלילה.
עטרה הוא הגר"ש לראשנו.
רק כתבנו עובדות בשטח.
ורוח הקדש מצווחת: אל תגעו במשיחי, ובנביאי אל תרעו.
ודרך דרש אמרו: אל תעשו עצמכם כרעים וידידים שלהם.


