ספרי אור לציון - לרבינו הגדול חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל

באנר תרומה
מחילה כבר נתבאר לעיל שאמר שכל מש"כ בח"א זה גבי גרושה ואלמנה וכפי שכבתו בכותר הסימן במה עוסק הסימן.

אם קראת את הדברים, אפילו לא בעיון אלא רק מקופיא, בוודאי ראית ש"גרושה ואלמנה" זה רק כותרת הסימן והוא מדבר על זה בהמשך, והכל כדי להבליע את הדברים המאוד ברורים שכתב, שמותר לצאת לרה"ר בפאה ואין בזה משום דת יהודית.

להלן קיצור דבריו שם, אין שום קשר לגרושה ואלמנה:

"מרן בשו"ע (סי' ע"ה סעיף ב') כתב וזה לשונו, "שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות (קריאת שמע) כנגדו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר". וכתב ע"ז הרמ"א בהג"ה שם, "וכל שכן שיער נכרית (דמותר) אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים". ע"כ. וכ"כ גם בדרכי משה... ומקורו מדברי שלטי הגבורים... ומשמע מדברי הרמ"א שמתיר לצאת בפאה נכרית אפי' לרשות הרבים במקום שרגילות בכך, וכ"כ הפרי מגדים (אשל אברהם אות ה') בדעת המגן אברהם (שם ס"ק ה), שביאר דברי הרמ"א הנ"ל... והנה הגאון באר שבע (סי' י"ח) האריך לדחות דברי הש"ג מההלכה... ונראה לענ"ד ליישב בס"ד דברי הרמ"א... דהוא ז"ל לומד מדברי שלטי הגבורים דיוצאת לרשות הרבים בפאה נכרית לא חשיב פרועת ראש מהתורה, אבל לענין דת יהודית לא למד ממנו, אלא סמך על שיטתו ושיטת הרמב"ם ומרן בזה, שהדבר תלוי במנהג המקומות, וא"כ כיון שנהגו לילך כך גם ברשות הרבים, שוב לית בה אפי' דת יהודית".

אמנם בחלק ב' בהערות (שוב בהבלעה...) הזכיר שוב שבחלק א' כתב שלדעת הרמב"ם והשו"ע מותר לצאת בפאה לרה"ר, אולי לאפוקי ממי שלא רצה להבין, אבל מי שיודע לקרוא לא צריך את התוספת הזו.
 
ועדיין לא זכינו לאורה של אותה הקלטה
חבל ...

כשמשפחת הגרב"צ מציגים תמליל מההקלטה מילה במילה, אין צורך בהקלטה כדי לוודא שאינם שקרנים.

עוד בחיי חיותו של הגר"א אבא שאול הוא אמר למח"ס חן וכבוד שאינו רוצה לפרסם מה שיש עמו בנדון תשובה להעדיף פאה על מטפחת (ואולי התכוון להקלטה זו). כי לא רצה להגדיל את המחלוקת. ולאט לאט הם משחררים חומרים.
 
תמליל מההקלטה הובא כאן, אין צורך לכפול את הדברים מאשכול לאשכול.
אני יכול לתמלל אחרת, השאלה האם יש הקלטה בכלל שזה התמלול שלה, או שמישהו כתב זאת מדעתו.
עכ"פ בתימלול הזה כתוב מפורש שדעתו להעדיף כיסוי ראש, אך צריך להקפיד שיכסה את כל השערות. (מענין למה כל המנפנפים בשמו, לא מקפידים על זה).
 
אני מבין שגם להם יש אי נעימות מהמחלוקת הזו, ומאידך גיסא חשוב להם שהציבור ידע את דעתו האמיתית, וכך הם מהלכים בין הטיפין.
 
כשמשפחת הגרב"צ מציגים תמליל מההקלטה מילה במילה, אין צורך בהקלטה כדי לוודא שאינם שקרנים.

עוד בחיי חיותו של הגר"א אבא שאול הוא אמר למח"ס חן וכבוד שאינו רוצה לפרסם מה שיש עמו בנדון תשובה להעדיף פאה על מטפחת (ואולי התכוון להקלטה זו). כי לא רצה להגדיל את המחלוקת. ולאט לאט הם משחררים חומרים.
אם אמר שיש בידו הקלטה שעדיף פאה נכרית, וזו ההקלטה, אז א"א לסמוך עליו, בתמלול הזה כתוב מפורש להעדיף כיסוי ראש.
 
אני יכול לתמלל אחרת, השאלה האם יש הקלטה בכלל שזה התפלול שלה, או שמישהו כתב זאת מדעתו.
עכ"פ בתימלול הזה כתוב מפורש שדעתו להעדיף כיסוי ראש, אך צריך להקפיד שיכסה את כל השערות. (מענין למה כל המנפנפים בשמו, לא מקפידים על זה).

על התמליל מוצהר שזה "תמליל מההקלטה במילה במילה", דהיינו שאף אחד לא היה יכול לתמלל אחרת. אם אתה רוצה לטמון את ראשך בחול, שיבושם לך.

הספר יצא לאור ע"י ישיבת "אור לציון" בראשות הגר"א אבא שאול זצ"ל, בנו יחידו של הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, ולרגל שמחת חתונת נכדו, הרב ישראל מאיר שליט"א.

התמליל מתאים למה שמסר בנו הגר"א בשמו לפני שנים לרב דוד קורן: "באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפה, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".

זאת אומרת - באופן עקרוני עדיף מטפחת המכסה את כל השערות, אבל היות והמציאות מוכיחה שלא מצליחים לכסות כמו שצריך, הורה להעדיף פאה.

ולכן "המנפנפים בשמו" הולכים עם פאה.

וכך היתה דעתו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל, שהורה לכל נשות חסידיו ללבוש אך ורק פאה. והוא אומר במפורש: "יכולה היא לטעון, שהיא תלך לבושה במטפחת כראוי. בודאי שטוב הדבר אם יהיה כך, אבל מהמציאות יודעים שאין הדבר כן".

ועוד הדגיש, שאף המדקדקת בכיסוי, אינה יכולה לערוב לאחרות, ולכן ההוראה הכללית היא דוקא פאה:

"ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות וקל להבין".
 
אם אמר שיש בידו הקלטה שעדיף פאה נכרית, וזו ההקלטה, אז א"א לסמוך עליו, בתמלול הזה כתוב מפורש להעדיף כיסוי ראש.

זה בדיוק מה שהוא אמר, ע"ש. וכנראה אינך מבין או אינך רוצה להבין מה "שכתוב מפורש"...

והדברים נדפסו בספר חן וכבוד הרבה לפני שפורסם תמליל ההקלטה הנ"ל בספר תפארת אבות.
 
על התמליל מוצהר שזה "תמליל מההקלטה במילה במילה", דהיינו שאף אחד לא היה יכול לתמלל אחרת. אם אתה רוצה לטמון את ראשך בחול, שיבושם לך.
יש כאן דיון על נאמנות הדברים, כל עוד לא הוכח שהגרב"צ אמר כך, מה עוזר לי שכתבו כך, הרי גם על אול"צ ח"ב כתוב בעמ' השער דברים, ע"ז גופא הדיון.
התמליל מתאים למה שמסר בנו הגר"א בשמו לפני שנים לרב דוד קורן: "באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפה, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".
בשיעור לא אמר כדברים אלו, וכמה וכמה מתלמידיו אומרים משמו אחרת.
ולכן "המנפנפים בשמו" הולכים עם פאה.
ממש לא בגלל זה, אלא בגלל שזה יותר ישיבש...
הרי הם למוציאים ציציות, (ולא רק כשהם בחורים הלומדים בישיבה שרובם בני אשכנז, או בחורים שבית הוריו במקום שאין הרבה שומרי מצוות, שרק אז כתב שראוי שיוציא, ובפרט כשנוסע לבית הוריו. וכן בעלי תשובה ראוי להם להוציא. אבל בסתם ובאברכים אין להוציא). [אול"צ ח"ב פ"ב ה"ב].

וגם לא מקפידים על אמירת חוק לישראל, שבאול"צ כ' שאף תלמידי חכמים הלומדים כל היום צריכים ללמוד חק לישראל בכל יום, ומכל מקום די שיקראו תורה נביאים וכתובים כפי שמסודר שם ומשנה אחת מאותו סדר, וכן קטע זוהר, ודי בכך. [שם פ"י ה"ה].

וכהנה רבות.

לכן קראתי לזה מנפנים, משתמשים בפסקי הלכה שלו רק למה שנוח וישיבש.
(ולענין הפא"נ אמר מי שאמר, שיש שהולכים אחר האול"צ בשביל להתיר להם עריות...).
 
יש כאן דיון על נאמנות הדברים, כל עוד לא הוכח שהגרב"צ אמר כך, מה עוזר לי שכתבו כך, הרי גם על אול"צ ח"ב כתוב בעמ' השער דברים, ע"ז גופא הדיון.

אין כאן שום דיון על נאמנות הדברים, ובשלמא אם היו טוענים בשמו כך וכך, אבל תמליל מהקלטה? בוודאי שאין מה לדבר על כזה דבר.

וגם תלמידיו המעידים בשמו שאסר להם פאה, אינם שקרנים, הוא פשוט עשה זאת בכוונה תחילה, לזה אסר ולזה התיר וכאשר הורחב באשכול הנ"ל.

וגם אין מה לדון על האור לציון, כי שפתיו ברור מיללו (וכנ"ל) לכל מי שיודע לקרוא עברית וההיתר בדבריו מאוד מאוד ברור.
 
(ולענין הפא"נ אמר מי שאמר, שיש שהולכים אחר האול"צ בשביל להתיר להם עריות...).

מעניין כיצד היית מוחה בתוקף אם הייתי אומר שיש ההולכים אחרי טהרת הבית וילקוט יוסף כדי להתיר להם כריתות (במגוון עניינים שחידש בהם), בפרט שהוא מיקל כמעט בכל ענין חוץ מפאה נכרית (וגם בזה היקל לגרושה ואלמנה, וגם לנשואה בהרבה מקרים פרטיים).

אין כאן רק חציפות ועזות, יש כאן הרבה הרבה יותר מזה.

ולשם מה ללכת אחרי האור לציון דוקא, חסרים פוסקים שהתירו פאה? למעלה ממאה ושלושים פוסקים, ביניהם רבים מגדולי הספרדים בדורנו: הגאון רבי עובדיה הדאיה, הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, הגאון רבי יצחק אביחצירא (אחיו של בבא סאלי), הגאון רבי שלום משאש, הגאון רבי יוסף משאש, הגאון רבי יוסף קאפח, הגאון רבי רפאל ברוך טולדנו, הגאון רבי חיים כסאר, הגאון רבי יצחק עבאדי, הגאון רבי אליהו בקשי דורון, הגאון רבי אליהו אברז'ל, הגאון רבי שלמה קורח, הגאון רבי עזריה בסיס, הגאון רבי שלמה מחפוד (למי שנהג בזה), הגאון רבי אלחנן פרץ ועוד ועוד.

ומרן הגאון רבי שלום משאש כתב בשו"ת שמש ומגן (ח"ב אה"ע ט"ז): "רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית".
 
אין כאן שום דיון על נאמנות הדברים, ובשלמא אם היו טוענים בשמו כך וכך, אבל תמליל מהקלטה? בוודאי שאין מה לדבר על כזה דבר.

וגם תלמידיו המעידים בשמו שאסר להם פאה, אינם שקרנים, הוא פשוט עשה זאת בכוונה תחילה, לזה אסר ולזה התיר וכאשר הורחב באשכול הנ"ל.

וגם אין מה לדון על האור לציון, כי שפתיו ברור מיללו (וכנ"ל) לכל מי שיודע לקרוא עברית וההיתר בדבריו מאוד מאוד ברור.
לא אומר שאין הקלטה, רק אומר ב' דברים, א', לא הוכח שיש הקלטה, ב', בהקלטה אומר בפירוש שפא"נ היא דרגה פחותה מכיסוי ראש, ולא כמו שיש המנפנפים בשמו.
 
בשיעור לא אמר כדברים אלו, וכמה וכמה מתלמידיו אומרים משמו אחרת.

בשיעור הוא אמר שאם יוצאות השערות בחוץ, פאה עדיף. ועינינו הרואות שכך הן רוב הנשים, ובכללן אשת הגר"ע יוסף (אינני מדבר על התמונה המפורסמת ממצרים, שם היא מגלה שני שליש הראש, אלא במנהגה בארץ, לעיתים שתי אצבעות ולעיתים יותר).

וכן העיד הגר"ש משאש: "והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה".

ומטפחת יותר טוב רק אם מכסה הכל.

מה הורה לרבים בפועל? אשתו וכלתו חבשו פאה ובנו מסר שזה ע"פ הוראתו.

ומה שתלמידים אומרים בשמו (גם להיתר וגם לאיסור), לא מעלה ולא מוריד מול מה שאמר בעצמו, מלבד שיש לזה הסבר המניח את הדעת.
 
מעניין כיצד היית מוחה בתוקף אם הייתי אומר שיש ההולכים אחרי טהרת הבית וילקוט יוסף כדי להתיר להם כריתות (במגוון עניינים שחידש בהם), בפרט שהוא מיקל כמעט בכל ענין חוץ מפאה נכרית (וגם בזה היקל לגרושה ואלמנה, וגם לנשואה בהרבה מקרים פרטיים).
ההבדל הוא, שהם מתיימרים להציג את עצמם כמחמירים יותר. ואה"נ יש רבים שקשה להם החומרות של האול"צ ולכן הולכים אחרי הקולות של טה"ב, ולכן רבים מבוגרי ישיבת אול"צ לדוגמא עברו לנהוג כטה"ב, ומי שיודע זה גם מה שגרם את השינוי אצל הגר"י שכנזי והגר"מ פנירי, שלמרות שהם תלמידים של הגרב"צ, כיום מורים כמעט בהכל כמו טה"ב.
 
לשם מה ללכת אחרי האור לציון דוקא, חסרים פוסקים שהתירו פאה? למעלה ממאה ושלושים פוסקים, ביניהם רבים מגדולי הספרדים בדורנו: הגאון רבי עובדיה הדאיה, הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, הגאון רבי יצחק אביחצירא (אחיו של בבא סאלי), הגאון רבי שלום משאש, הגאון רבי יוסף משאש, הגאון רבי יוסף קאפח, הגאון רבי רפאל ברוך טולדנו, הגאון רבי חיים כסאר, הגאון רבי יצחק עבאדי, הגאון רבי אליהו בקשי דורון, הגאון רבי אליהו אברז'ל, הגאון רבי שלמה קורח, הגאון רבי עזריה בסיס, הגאון רבי שלמה מחפוד (למי שנהג בזה), הגאון רבי אלחנן פרץ ועוד ועוד.
בדיוק מהסיבה הזו, כי לא כל הרשימה הזו מצטיירים כישיבשרים.
 
לא אומר שאין הקלטה, רק אומר ב' דברים, א', לא הוכח שיש הקלטה, ב', בהקלטה אומר בפירוש שפא"נ היא דרגה פחותה מכיסוי ראש, ולא כמו שיש המנפנפים בשמו.

אם אנונימי היה מפרסם תמליל מהקלטה, גם אני לא הייתי מאמין לזה, אבל משפחת הגרב"צ בהחלט נאמנים ולא נצרכה שום הוכחה, שבוודאי לא ישקרו בזה.

וכן הגאון רבי ברוך שרגא העיד בשמו במפורש, בהסכמה לספר האוסר פאה, ולמרות שהוא באופן אישי אוסר פאה וכן העיד בשם הגרב"צ לאסור, העיד שלהגרב"צ פאה עדיפה ממטפחת שאינה מכסה את כל השיער.

ולעיל הסברתי באריכות שגדולי הדור (ולא רק הגרב"צ) כולם הבינו שמצד הכיסוי מטפחת עדיף (רק מצד שלא תתגנה בעיניו פאה עדיף, ולא כולם נקטו טעם זה), אבל בפועל הורו להעדיף פאה לפי המציאות העכשווית.

כי אפשר גם להורות לנשים ש"עדיף שמיכה של חמין", אבל אם בפועל לא ינהגו כך, אין שום טעם לזה.
 
וכן הגאון רבי ברוך שרגא העיד בשמו במפורש, בהסכמה לספר האוסר פאה, ולמרות שהוא באופן אישי אוסר פאה וכן העיד בשם הגרב"צ לאסור, העיד שלהגרב"צ פאה עדיפה ממטפחת שאינה מכסה את כל השיער.
את זה הבאתי לעיל, ואיני חולק על זה.
רק אמר שלא הסכים להתיר פאה נכרית, אלא אמר שזה עדיף, כלומר אם מישהו יבוא לשאול האם מותר לו פאה, התשובה לא תהיה מותר, אלא צריך כיסוי ראש, ואם הכיסוי ראש לא יכסה את כל השערות עדיף כבר פאה. אבל זה לא היתר לפאה. אלא דרגות בבעיה.
 
ההבדל הוא, שהם מתיימרים להציג את עצמם כמחמירים יותר

אין שום חובה לקבל רב מסויים בקולותיו וחומרותיו, אלא כל נושא שאתה מסתפק בו ולא ברורה לך ההלכה, "עשה לך רב" (וכן מפורש ברע"ב) ותלך כמותו בענין זה תמיד מבלי לזגזג.

ולכן אין שום מניעה לחסידו ותלמידו של הגר"ע יוסף שלמד ענין פאה נכרית ונראים לו דברי הגרב"צ, לפסוק כהגרב"צ בענין זה.

וכן כתב הגר"ש משאש: "וזהו שאמרתי שהתלמידים הם תמימים, והרע בעיניו על זה, וזה גרם לו לכתוב כל מה שכתב, ובאמת אין בזה שום דופי ח"ו, ונתכוונתי לומר שעדיין לא הגיעו להכריע בעניני הלכה, וכל מה שאומרים להם קדוש. ואמרתי שבעוד זמן יפקחו עיניהם להעמיק ולדעת האמת לאסוקי שמעתתא וכו' ויבואו גם להתיר, ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם".

והארכתי בזה באחד האשכולות בפורום.
 
אין שום חובה לקבל רב מסויים בקולותיו וחומרותיו, אלא כל נושא שאתה מסתפק בו ולא ברורה לך ההלכה, "עשה לך רב" (וכן מפורש ברע"ב) ותלך כמותו בענין זה תמיד מבלי לזגזג.

ולכן אין שום מניעה לחסידו ותלמידו של הגר"ע יוסף שלמד ענין פאה נכרית ונראים לו דברי הגרב"צ, לפסוק כהגרב"צ בענין זה.

וכן כתב הגר"ש משאש: "וזהו שאמרתי שהתלמידים הם תמימים, והרע בעיניו על זה, וזה גרם לו לכתוב כל מה שכתב, ובאמת אין בזה שום דופי ח"ו, ונתכוונתי לומר שעדיין לא הגיעו להכריע בעניני הלכה, וכל מה שאומרים להם קדוש. ואמרתי שבעוד זמן יפקחו עיניהם להעמיק ולדעת האמת לאסוקי שמעתתא וכו' ויבואו גם להתיר, ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם".

והארכתי בזה באחד האשכולות בפורום.
לא חולק עליך בעצם הענין של עשה לך רב.
אבל היום אנשים לא נוהגים כך, ואדם שיאמר שהולך אחר חכם בן ציון רק בפא"נ, יסתכלו עליו בעין לא טובה, ולכן מעדיף לומר שהולך בהכל כמותו, למרות שלא...
 
נערך לאחרונה:
רק אמר שלא הסכים להתיר פאה נכרית, אלא אמר שזה עדיף, כלומר אם מישהו יבוא לשאול האם מותר לו פאה, התשובה לא תהיה מותר, אלא צריך כיסוי ראש, ואם הכיסוי ראש לא יכסה את כל השערות עדיף כבר פאה. אבל זה לא היתר לפאה. אלא דרגות בבעיה.

זה לפי הרב ברוך שרגא, לא לפי הגרב"צ בעצמו שכתב במפורש להתיר פאה בספרו (הבאתי תקציר מדבריו לעיל) והדברים מאוד ברורים, ואמר בקולו (בשיעורו הנ"ל) שפאה מותרת.
 
לא חולק עליך בעצם הענים של עשה לך רב.
אבל היום אנשים לא נוהגים כך, ואדם שיאמר שהולך אחר חכם בן ציון רק בפא"נ, יסתכלו עליו בעין לא טובה, ולכן מעדיף לומר שהול בהכל כמותו, למרות שלא...

אנשים פשוט לא יודעים, וחושבים לתומם שחובה ללכת כפוסק מסויים בכל דבר (למרות שטכנית זה בלתי אפשרי, כי אם הרב נפטר או אינו זמין לענות לשאלות 24 שעות ביממה, את מי ישאל בשאלות המתחדשות?)

אבל לאט לאט יקראו את הדברים וילמדו...

וראה בתשובת הר"י בן הרא"ש בשו"ת "זכרון יהודה" (סי' נ"ד), הובאו דבריו בספר "עין יצחק" להגאון רבי יצחק יוסף שליט"א (חלק ג' עמ' נ"ה), ש"אין חיוב לילך אחר חכם אחד, וגם במיעוט נגד רבים יכולים לנהוג כדעת המיעוט, דהפס' אחרי רבים להטות אינו מדבר אלא בדין שנחלקו בו רבים ויחיד שנעשה כרבים, אבל מי שמחבר ספר בענין דינים והוראות, שאם רובו כדין נלך אחר כולו, חלילה וחס? שאין לך אדם, אפי' בזמן הזה שהלבבות אטומות, אם נפתחו קצת בתלמוד ויחבר חיבור בו, שלא יהיו רוב פסקיו כדין, ובמיעוטו שטעה יש חורבן עולם להטות משפטים וחוקים ולעבור על כריתות ומיתות בית דין. וראה עוד בלשונו שם, דמשמע שאי אפשר לנהוג בכל ההלכות כחכם אחד, דשמא פעם אחת טעה" [ע"כ לשון "עין יצחק" שם. וכתב שעכ"פ אין ללמוד מזה לפסוק כנגד השו"ע, שהתקבלו הוראותיו].
 
בדיוק מהסיבה הזו, כי לא כל הרשימה הזו מצטיירים כישיבשרים.

ישיבשער זה מחמיר? אתה מזכיר לי את המעשה באותו כפרי שיעצו לו להגיש את הבשר לכלב ולבדוק אם הוא טרף, ועשה כך עד שהגיע למסקנה שהכלב מחמיר מאוד... וכי רבותא היא להחמיר?

ועיין למרן הגר"ש משאש בהערות להסכמת הגר"י משאש על ספרו "מזרח שמש": "דבר זה מפורש בירושלמי (פ"ח דסוטה הלכה ב'), "כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור", ובש"ס דברכות (כח:) משם ר"נ בן הקנה, בכניסתו לביהמ"ד "ולא על טהור טמא", וביו"כ אנו מתוודים על זה "את אשר טהרת טמאתי", וברוקח (סי' כ"ט) "עוון המתיר את האסור כעוון האוסר את המותר"... ובספר תשובה מאהבה (סי' קפ"א) הביא דברי השדי חמד דעונש המחמיר שלא כדין מרובה מהמיקל שלא כדין... ומפרשים בזה כל הפורץ גדר ישכנו נחש, דקאי גם על המחמיר יותר מגדר של רז"ל".

וכן בגליון בית נאמן (317) אמר הגר"מ מאזוז זצ"ל, "יש היום כל מיני ספרים וכו', וכל אחד מתחרה בחבירו, כל מי שיכול להחמיר יותר מחבירו הרי זה משובח. אבל באמת הוא לא משובח אלא "מסובך", ולמה? כי הם מבלבלים את המח של בני האדם. אם יש מישהו שמחמיר, הם כותבים "ויש מחמירים", או "כדאי להחמיר". לא, תכתוב את ההלכה המקורית ע"פ הפוסקים המקובלים... ולא תחמיר על כל העולם בגלל איזה חכם בסוף העולם שמחמיר, "ותחמרה בחמר ובזפת". וכי זו חכמה להחמיר? כל אחד יכול להחמיר".

"אל תלכו עם האנשים האלה שמחפשים חומרות מתחת לאדמה. לא ככה עושים... היה חכם אחד שנשאל שאלה וכתב שאסור, והראה את זה למורנו הרב בוגיד סעדון ע"ה. והוא אמר לו: זו לא חכמה להגיד אסור, החכמה היא להתמודד עם זה, אולי תמצא דרך להתיר... רבי דוד בן בארון, הרב הראשי של תוניס, אמר לאבא ע"ה פירוש כזה על הפסוק: "כי אם הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר המה" (מלכים ב, ז' י'). מי שאינו יודע ללמוד, הוא כמו סוס וחמור, שכל דבר אסור. הסוס - אסור, והחמור - אסור... אבל מי שהוא יושב אהלים, "כאשר המה" - דבר שמותר מותר, ודבר שאסור אסור, ולא מפחדים לכתוב מותר".

וכן הרה"ג ר' מרדכי כהן, ראש ישיבת "אור ודרך", הביא בספרו "הרב עובדיה שלי" (קורות חייו של הגר"ע יוסף), שהגר"ע ראה אחד מעלוני השבת ובו כתוב על הלכה מסויימת "יש להחמיר", והגיה בצידו: "ואין להחמיר, והמחמיר חמור חמורותיים, רובץ בין המשפתיים".

וכן אמר הראשון לציון הרב יצחק יוסף (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת פנחס תשפ"ב): "אע"פ שקיבלנו הוראות מרן, אבל במקום צורך גדול יכולים לעשות שלא כמרן, לא הולכים ראש בקיר... היה אחד שרצה לאסור וכו', ובא אלי עם כל מיני ראיות לאסור... אמרתי לו, איך אתה יכול לאסור, אתה נמצא בבני ברק, אבל תראה במקומות רבים בעולם - ניו יורק ועוד, הרבה חכמים ואנשים מעם ישראל מקילים בזה, וכי כולם עושים איסור? אדרבה, תיכנס לעובי הקורה ותתיר".

ועוד אמר (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת תרומה תשפ"ג): "לפני כארבעים וחמש שנה הייתי בליל כיפור אחרי התפלה בביתו של מרן [הגר"ע יוסף], וביקש ממני להביא שו"ת מהרש"ם חלק א'. הוא פתח בעמוד הראשון והראה לי שהיה מונח שם פשקוויל צהוב ישן, ובו חרם על הגאון המהרש"ם, כי היה מיקל הרבה, היה לו כוחא דהיתרא, אבל היו כמה שלא אהבו את זה וחתמו על החרם. אמר לי מרן, אתה מכיר אחד מהרבנים האלו? לא, כל מיני שמות שאנחנו אפילו לא יודעים לבטא... אמר: אתה רואה? כל אלה שיצאו נגד המהרש"ם אבד זכרם, אבל הגאון המהרש"ם חי וקיים לעד". עכ"ל.
 
ישיבשער זה מחמיר? אתה מזכיר לי את המעשה באותו כפרי שיעצו לו להגיש את הבשר לכלב ולבדוק אם הוא טרף, ועשה כך עד שהגיע למסקנה שהכלב מחמיר מאוד... וכי רבותא היא להחמיר?

ועיין למרן הגר"ש משאש בהערות להסכמת הגר"י משאש על ספרו "מזרח שמש": "דבר זה מפורש בירושלמי (פ"ח דסוטה הלכה ב'), "כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור", ובש"ס דברכות (כח:) משם ר"נ בן הקנה, בכניסתו לביהמ"ד "ולא על טהור טמא", וביו"כ אנו מתוודים על זה "את אשר טהרת טמאתי", וברוקח (סי' כ"ט) "עוון המתיר את האסור כעוון האוסר את המותר"... ובספר תשובה מאהבה (סי' קפ"א) הביא דברי השדי חמד דעונש המחמיר שלא כדין מרובה מהמיקל שלא כדין... ומפרשים בזה כל הפורץ גדר ישכנו נחש, דקאי גם על המחמיר יותר מגדר של רז"ל".

וכן בגליון בית נאמן (317) אמר הגר"מ מאזוז זצ"ל, "יש היום כל מיני ספרים וכו', וכל אחד מתחרה בחבירו, כל מי שיכול להחמיר יותר מחבירו הרי זה משובח. אבל באמת הוא לא משובח אלא "מסובך", ולמה? כי הם מבלבלים את המח של בני האדם. אם יש מישהו שמחמיר, הם כותבים "ויש מחמירים", או "כדאי להחמיר". לא, תכתוב את ההלכה המקורית ע"פ הפוסקים המקובלים... ולא תחמיר על כל העולם בגלל איזה חכם בסוף העולם שמחמיר, "ותחמרה בחמר ובזפת". וכי זו חכמה להחמיר? כל אחד יכול להחמיר".

"אל תלכו עם האנשים האלה שמחפשים חומרות מתחת לאדמה. לא ככה עושים... היה חכם אחד שנשאל שאלה וכתב שאסור, והראה את זה למורנו הרב בוגיד סעדון ע"ה. והוא אמר לו: זו לא חכמה להגיד אסור, החכמה היא להתמודד עם זה, אולי תמצא דרך להתיר... רבי דוד בן בארון, הרב הראשי של תוניס, אמר לאבא ע"ה פירוש כזה על הפסוק: "כי אם הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר המה" (מלכים ב, ז' י'). מי שאינו יודע ללמוד, הוא כמו סוס וחמור, שכל דבר אסור. הסוס - אסור, והחמור - אסור... אבל מי שהוא יושב אהלים, "כאשר המה" - דבר שמותר מותר, ודבר שאסור אסור, ולא מפחדים לכתוב מותר".

וכן הרה"ג ר' מרדכי כהן, ראש ישיבת "אור ודרך", הביא בספרו "הרב עובדיה שלי" (קורות חייו של הגר"ע יוסף), שהגר"ע ראה אחד מעלוני השבת ובו כתוב על הלכה מסויימת "יש להחמיר", והגיה בצידו: "ואין להחמיר, והמחמיר חמור חמורותיים, רובץ בין המשפתיים".

וכן אמר הראשון לציון הרב יצחק יוסף (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת פנחס תשפ"ב): "אע"פ שקיבלנו הוראות מרן, אבל במקום צורך גדול יכולים לעשות שלא כמרן, לא הולכים ראש בקיר... היה אחד שרצה לאסור וכו', ובא אלי עם כל מיני ראיות לאסור... אמרתי לו, איך אתה יכול לאסור, אתה נמצא בבני ברק, אבל תראה במקומות רבים בעולם - ניו יורק ועוד, הרבה חכמים ואנשים מעם ישראל מקילים בזה, וכי כולם עושים איסור? אדרבה, תיכנס לעובי הקורה ותתיר".

ועוד אמר (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת תרומה תשפ"ג): "לפני כארבעים וחמש שנה הייתי בליל כיפור אחרי התפלה בביתו של מרן [הגר"ע יוסף], וביקש ממני להביא שו"ת מהרש"ם חלק א'. הוא פתח בעמוד הראשון והראה לי שהיה מונח שם פשקוויל צהוב ישן, ובו חרם על הגאון המהרש"ם, כי היה מיקל הרבה, היה לו כוחא דהיתרא, אבל היו כמה שלא אהבו את זה וחתמו על החרם. אמר לי מרן, אתה מכיר אחד מהרבנים האלו? לא, כל מיני שמות שאנחנו אפילו לא יודעים לבטא... אמר: אתה רואה? כל אלה שיצאו נגד המהרש"ם אבד זכרם, אבל הגאון המהרש"ם חי וקיים לעד". עכ"ל.
לכן כתבתי:
מצטיירים כישיבשרים.
 
ישיבשער זה מחמיר? אתה מזכיר לי את המעשה באותו כפרי שיעצו לו להגיש את הבשר לכלב ולבדוק אם הוא טרף, ועשה כך עד שהגיע למסקנה שהכלב מחמיר מאוד... וכי רבותא היא להחמיר?

ועיין למרן הגר"ש משאש בהערות להסכמת הגר"י משאש על ספרו "מזרח שמש": "דבר זה מפורש בירושלמי (פ"ח דסוטה הלכה ב'), "כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור", ובש"ס דברכות (כח:) משם ר"נ בן הקנה, בכניסתו לביהמ"ד "ולא על טהור טמא", וביו"כ אנו מתוודים על זה "את אשר טהרת טמאתי", וברוקח (סי' כ"ט) "עוון המתיר את האסור כעוון האוסר את המותר"... ובספר תשובה מאהבה (סי' קפ"א) הביא דברי השדי חמד דעונש המחמיר שלא כדין מרובה מהמיקל שלא כדין... ומפרשים בזה כל הפורץ גדר ישכנו נחש, דקאי גם על המחמיר יותר מגדר של רז"ל".

וכן בגליון בית נאמן (317) אמר הגר"מ מאזוז זצ"ל, "יש היום כל מיני ספרים וכו', וכל אחד מתחרה בחבירו, כל מי שיכול להחמיר יותר מחבירו הרי זה משובח. אבל באמת הוא לא משובח אלא "מסובך", ולמה? כי הם מבלבלים את המח של בני האדם. אם יש מישהו שמחמיר, הם כותבים "ויש מחמירים", או "כדאי להחמיר". לא, תכתוב את ההלכה המקורית ע"פ הפוסקים המקובלים... ולא תחמיר על כל העולם בגלל איזה חכם בסוף העולם שמחמיר, "ותחמרה בחמר ובזפת". וכי זו חכמה להחמיר? כל אחד יכול להחמיר".

"אל תלכו עם האנשים האלה שמחפשים חומרות מתחת לאדמה. לא ככה עושים... היה חכם אחד שנשאל שאלה וכתב שאסור, והראה את זה למורנו הרב בוגיד סעדון ע"ה. והוא אמר לו: זו לא חכמה להגיד אסור, החכמה היא להתמודד עם זה, אולי תמצא דרך להתיר... רבי דוד בן בארון, הרב הראשי של תוניס, אמר לאבא ע"ה פירוש כזה על הפסוק: "כי אם הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר המה" (מלכים ב, ז' י'). מי שאינו יודע ללמוד, הוא כמו סוס וחמור, שכל דבר אסור. הסוס - אסור, והחמור - אסור... אבל מי שהוא יושב אהלים, "כאשר המה" - דבר שמותר מותר, ודבר שאסור אסור, ולא מפחדים לכתוב מותר".

וכן הרה"ג ר' מרדכי כהן, ראש ישיבת "אור ודרך", הביא בספרו "הרב עובדיה שלי" (קורות חייו של הגר"ע יוסף), שהגר"ע ראה אחד מעלוני השבת ובו כתוב על הלכה מסויימת "יש להחמיר", והגיה בצידו: "ואין להחמיר, והמחמיר חמור חמורותיים, רובץ בין המשפתיים".

וכן אמר הראשון לציון הרב יצחק יוסף (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת פנחס תשפ"ב): "אע"פ שקיבלנו הוראות מרן, אבל במקום צורך גדול יכולים לעשות שלא כמרן, לא הולכים ראש בקיר... היה אחד שרצה לאסור וכו', ובא אלי עם כל מיני ראיות לאסור... אמרתי לו, איך אתה יכול לאסור, אתה נמצא בבני ברק, אבל תראה במקומות רבים בעולם - ניו יורק ועוד, הרבה חכמים ואנשים מעם ישראל מקילים בזה, וכי כולם עושים איסור? אדרבה, תיכנס לעובי הקורה ותתיר".

ועוד אמר (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת תרומה תשפ"ג): "לפני כארבעים וחמש שנה הייתי בליל כיפור אחרי התפלה בביתו של מרן [הגר"ע יוסף], וביקש ממני להביא שו"ת מהרש"ם חלק א'. הוא פתח בעמוד הראשון והראה לי שהיה מונח שם פשקוויל צהוב ישן, ובו חרם על הגאון המהרש"ם, כי היה מיקל הרבה, היה לו כוחא דהיתרא, אבל היו כמה שלא אהבו את זה וחתמו על החרם. אמר לי מרן, אתה מכיר אחד מהרבנים האלו? לא, כל מיני שמות שאנחנו אפילו לא יודעים לבטא... אמר: אתה רואה? כל אלה שיצאו נגד המהרש"ם אבד זכרם, אבל הגאון המהרש"ם חי וקיים לעד". עכ"ל.
לגוף הדברים יש חילוק בין הוראה לבין הנהגת אדם לעצמו.
 
וכן חילק שם הגר"ש משאש:

"אמנם כל זה דוקא לגבי אחרים, אבל לגבי עצמו ודאי שיכול להחמיר... ובפ"ג דביצה (כא:) "מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל"... ובהרבה מקומות בש"ס "איהו דאחמיר אנפשיה אבל לכ"ע שרי"... ולהחמיר לעצמו צריך שני תנאים, תנאי ראשון - רק ביש מקום לחומרא, שיש דעות להחמיר אף דהלכה ככמיקל, או משום סייג ופרישות או איזה צורך קצת, אבל אם אין שום דעה לאסור וגם אין שום צורך, זה נקרא הדיוט וגם חסיד שוטה... תנאי שני, דדוקא בהיותו לבדו, אבל בפני רבים אסור לנהוג להחמיר משום יוהרא, ולפני אדם גדול בר נידוי הוא".
 
הרי הם למוציאים ציציות, (ולא רק כשהם בחורים הלומדים בישיבה שרובם בני אשכנז, או בחורים שבית הוריו במקום שאין הרבה שומרי מצוות, שרק אז כתב שראוי שיוציא, ובפרט כשנוסע לבית הוריו. וכן בעלי תשובה ראוי להם להוציא. אבל בסתם ובאברכים אין להוציא). [אול"צ ח"ב פ"ב ה"ב].
הסיבה שסבר חכם בן ציון שאין להוציא ציציות לכאורה לא שייכת בדורנו, כיון שנתפשט המנהג לגמרי היפך דבריו, ואם אמרינן מנהג נגד מרן, כ''ש נגד הרב בן ציון, דהרי סו''ס אין כאן איסור והיתר, אלא מנהג בעלמא ...
וכהנה רבות.
לכן קראתי לזה מנפנים, משתמשים בפסקי הלכה שלו רק למה שנוח וישיבש.
לזה אני מסכים, וכבר כתבתי בנושא באשכול ''כמה אחוזים הולכים אחר פסיקת הרב עובדיה'' עיין שם בדבריי
(ולענין הפא"נ אמר מי שאמר, שיש שהולכים אחר האול"צ בשביל להתיר להם עריות...).
האור לציון התיר עריות ??
תחזור בך !
רק אמר שלא הסכים להתיר פאה נכרית, אלא אמר שזה עדיף, כלומר אם מישהו יבוא לשאול האם מותר לו פאה, התשובה לא תהיה מותר, אלא צריך כיסוי ראש, ואם הכיסוי ראש לא יכסה את כל השערות עדיף כבר פאה. אבל זה לא היתר לפאה. אלא דרגות בבעיה.
לי ולעוד אחרים התיר לכתחילה, על מה אתה מדבר ?
לא חולק עליך בעצם הענין של עשה לך רב.
כל אדם צריך ללמוד את הסוגיא לעניינה ולהכריע מדעתו,, ולא ללכת בעינים עצמות אחר דבריו
וכך אני נוהג
ורוב מי שעסק בסוגיית הפאות יצא לו להתירא, כי הצד לאסור דחוק
ואם היית מכיר את שיטת פסיקת האור לציון, היית יודע שבוודאי לא היה פוסק כמו הבאר שבע, נגד השלטי גבורים המגן אברהם הפרי מגדים והמשנה ברורה כף החיים בן איש חי ועוד
החילוק בין אלמנה לאשה רגילה הוא חידוש מבית מדרשו של הרב עובדיה ולא סביר שכך היתה דעת הרב בן ציון.
 
לא מסתבר שהצדיק את המזרחי.
עכשיו מצאתי אגב אורחא בספר רבינו האור לציון ח"ג
1745724868301.png
 
ראשי תחתית