?לא הבנתי, אם כן דעתו אז הוא עצמו מברך?
ואם כן, מדוע לציין למנהג חתנו?
תשובה נכונה. ופשוט.?
אבותיו מאר"צ ולא ממרוקו
אגב, זעפרני זה שם מבלבל, יש אותו בעיקר במרוקו. מישהו יודע האם מקורו בספרד? מקורות לזה?לא ידעתי מהיכן אבותיו. אם הכותב היה מתנסח באופן ברור, היה כותב בפשטות שהוא לא מברך כמנהג אבותיו אבל חתנו המרוקאי נוהג לברך וזה על דעתו.
חשבתי שיש כמה חילוקי מנהגים ובאזורנו הספרדים לא בירכו על ההלל.אגב, בכל רחבי צפון אפריקה (מרוקו תוניס אלג'יר וכו') בירכו על ההלל, וכמו כן גם צאצאי מגורשי ספרד המתגוררים באמסטרדם ולונדון.
אם מקורו בספרד, אז אבותיו בירכו על ההלל.
זעפראני מגיע היישר מחלאב, אביו של רבינו הגאב"ד עלה משם בעצמו ויש להם שורשים עמוקים בעיר הזו.אגב, זעפרני זה שם מבלבל, יש אותו בעיקר במרוקו. מישהו יודע האם מקורו בספרד? מקורות לזה?
אגב, בכל רחבי צפון אפריקה (מרוקו תוניס אלג'יר וכו') בירכו על ההלל,
גם הב"י בעצמו בירך על ההלל, וכתב זאת ב' פעמים בב"יחשבתי שיש כמה חילוקי מנהגים ובאזורנו הספרדים לא בירכו על ההלל.
חזק מאד.ועל זה מסיים אחרי המחלוקות והשיטות, כיצד לנהוג, וז"ל "וכתבו הרא"ש והר"ן שבכיוצא בזה אמרו אם הלכה רופפת בידך ראה היאך הציבור נוהגים ונהוג כן והמנהג הוא שמברכים על ההלל"
והאבסורד הגדול שיש כאלה שנוקטים היום שאסור לענות אמן על אשכנזי שמברך כי זה אמן יתומה, כי לרמב"ם זה ברכה לבטלה.חזק מאד.
אכן, שו"ע אורח חיים - סימן תכב - (ב) וקורים הלל בדילוג, בין יחיד בין צבור. וי"א שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרוא את ההלל, (ואם בירך לגמור א"צ לחזור) (מרדכי פרק במה מדליקין ושבולי לקט) ; ולבסוף, יהללוך. והיחיד אין מברך עליו. ויש אומרים שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגין בכל א"י וסביבותיה:מה שאנו לא מברכים על ההלל זה רק מפני המנהג שבא"י נהגו לא לברך,
נראה לי שהרב עובדיה פוסק ככה.והאבסורד הגדול שיש כאלה שנוקטים היום שאסור לענות אמן על אשכנזי שמברך כי זה אמן יתומה, כי לרמב"ם זה ברכה לבטלה.
אבל טענה זו "בטלה מתוכה", משום- שהב"י עצמו בירך על ההלל, א"כ איך אפשר לומר שזה ברכה לבטלה, הרי הב"י גופיה לא חשש לברכה לבטלה
ומה שאנו לא מברכים על ההלל זה רק מפני המנהג שבא"י נהגו לא לברך, אבל מכאן ועד להגיד שזה אמן יתומה, זה תלוש מהמציאות כי הב"י להדיא לא חשש לרמב"ם ולא חשש לברכה לבטלה.
וא"כ- אדם ששומע אשכנזי או כל אחד אחר שנוהג לברך על ההלל, שיחשוב ששמע את הב"י מברך ולא יפחד לענות אמן
אני לא מכיר בר' עובדיהנראה לי שהרב עובדיה פוסק ככה.
עי' יביע אומר ח"א (ס"ס כט) ויחו"ד (ח"ד סי' לא). ובעוד דוכתי.אני לא מכיר בר' עובדיה
אני יודע שבנו ר' יצחק אומר את זה
א"כעי' יביע אומר ח"א (ס"ס כט) ויחו"ד (ח"ד סי' לא). ובעוד דוכתי.
נשתפכו ע"ז הרבה דיות.א"כ
אז צע"ג על דבריו וכדכתבתי לעיל
אם יש לך תשובה עניינית ונקודתית על מה שטענתי אשמח לשמוענשתפכו ע"ז הרבה דיות.
כמדומה שראיתי משיבין, שכשהיה בחו"ל בירך, וכשעלה לארץ לא בירך. ולכן בשו"ע כתב שהמנהג כהרמב"ם.אם יש לך תשובה עניינית ונקודתית על מה שטענתי אשמח לשמוע
כי את כל הדיו שנשפך שמעתי בע"פ בשיערי הרש"ל אך לגוף מה שטענתי לא שמעתי שום התייחסות
ברור שבא"י המנהג כהרמב"ם לא על זה תלונתילכן בשו"ע כתב שהמנהג כהרמב"ם.
להבנתי סברת מרן הגרע"י היא שבחו"ל שיש מנהג יש לברך דבמקום מנהג ל"א סב"ל (וממילא סא"ל), אולם בא"י שהמנהג לא לברך ממילא חוזר הדין של ספק אמן לבטלה.ברור שבא"י המנהג כהרמב"ם לא על זה תלונתי
אלא- שא"א לומר שיש כאן צד של "ברכה לבטלה", כי הב"י לא חשש לזה והוא בירך להוי אומר שלמרות שלרמב"ם זה ברכה לבטלה הב"י בירך
ועל זה אמרתי- שבא"י מה שלא מברכים זה רק מפני שנהגו כהרמב"ם אבל לא מפני חשש ברכה לבטלה
וא"כ- לברך ודאי שלא אברך כי המנהג כאן כהרמב"ם, אבל לענות אמן על מישהו שמברך, ודאי שאענה כי אין כאן צד של ברכה לבטלה
אבל אם הב"י גילה לנו שאין בעיה לברך כי לא חוששים לרמב"ם, א"כ אין כאן אפי' סב"ל, אלא אך ורק מנהג גרידא.ולם בא"י שהמנהג לא לברך ממילא חוזר הדין של ספק אמן לבטלה.
בשו"ע לא פסק כך. וגילה לנו שלהלכה יש בעיה כי פוסקים כהרמב"ם.אבל אם הב"י גילה לנו שאין בעיה לברך כי לא חוששים לרמב"ם, א"כ אין כאן אפי' סב"ל, אלא אך ורק מנהג גרידא.
פסק ופסקבשו"ע לא פסק כך. וגילה לנו שלהלכה יש בעיה כי פוסקים כהרמב"ם.
כתב יש ויש, וידוע שהלכה כויש.פסק ופסק
עיין לעיל הביאו את לשון השו"ע שמברכים, אלא שהוסיף שבא"י המנהג שלא לברך
וכפי שאמרתי רק מפני המנהג
אם היה כותב וי"א שלא לברך ניחאכתב יש ויש, וידוע שהלכה כויש.
אכן כתב כך:אם היה כותב וי"א שלא לברך ניחא
הוא אשר אמרתיאכן כתב כך:
ויש אומרים שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגין בכל א"י וסביבותיה:
ממש לא.הוא אשר אמרתי
שכאו גילה להדיא שהי"א זה רק לא"י בלבד
להוי אומר שלא פסק את הרמב"ם אלא רק מנהג גרידא