ודאי שיש ראיה איזה משקל הוא נותן לכל דעה
וכיצד הוא מתייחס אליה
הוא יכול לומר בפשטות שזו ברכה לבטלה
(לא תשא שמע שוא - איסור מדאורייתא)
כתבת שזו דעה מרן
ועל כך שאלתי
ברכה על ההלל בראש חודש
- יוזם האשכול בני ברקי
- תאריך התחלה
וכיצד הוא מתייחס אליה
הוא יכול לומר בפשטות שזו ברכה לבטלה
(לא תשא שמע שוא - איסור מדאורייתא)
ועל כך שאלתי
מלבד דעתו של מרן זצוק"ל והגר"ש קלוגר זצוק"ל והגר"י חזן זצוק"ל, כן משמע דעת מרן החיד"א (ועוד כמה אחרונים - עיין יחו"ד ח"ד סי' לב)
לא זכיתי להבין
אתה טענת שגם המברך בחו"ל הוי ברכה לבטלה
פה כתוב רק ששיטת קובץ 'בית אהרון וישראל' היא שלדעת החיד"א "הוי זאת ברכה" - סתם ולא פירש
אשמח לראות ציטוטים ממקורותיהם כדרכה של תורה ולא רק הפניות לכל מיני שו"תים כאלו ואחרים
או שמות של רבנים בלי מקורות מפורשים
לא טענתי כזה דבר... אמרתי לך שבחו"ל אם המנהג כן במקום מנהג לא אמרינן סב"ל.
דבריהם מאוד מובנים שהחיד"א דיבר רק בש"ץ שהלך לחו"ל ששם נוהגים כולם לברך על ההלל.
אבל באר"י ברור שזה ברכה לבטלה.
הגאון רבי שלמה קלוגר (שנות חיים קונטרס פרט ועוללות דפ"ו סע"ב)
הגר"י חזן (יחו"ד ח"א סי' יט)
אז אתה מסכים שמרן בירך בחו"ל
לא הבנתי איך הגיע פה סב"ל, מה הספק בכל הענין הזה
או שמברכים או שלא מברכים
למי יש ספק ומהו הספק
צר לי שבי"ג עיקרים שלי לא נמצא קובץ 'בית אהרון וישראל'
ואי"ז מדרכה של תורה לדון בדברים בלא לראות את המקורות בפנים
אשמח לראות את המקורות
אבל כמה וכמה פוסקים ובראשם מרן זצוק"ל לא כתבו את החילוק הזה, וס"ל דהוא גם בא"י, אז איך ברור לך שזה ברכה לבטלה?
לא הבנתי מה הבעיה...
דעת מרן לא לברך, אבל בחו"ל שהמנהג היה בכל המקומות לברך, במקום מנהג לא אמרינן סב"ל.
- וזה בדיוק החילוק שחילקו מרן החיד"א וכף החיים ועוד, שרק ש"ץ שיצא לחו"ל יכול לברך משום שכך המנהג בכל המקומות, משא"כ בארץ ישראל.
אתה מוזמן לפתוח... (אולי אני יעלה את דבריו יותר מאוחר)
אני שואל פעם רביעית
סב"ל הוא לא קוד שמתיר לעשות מה שרוצים
סב"ל הוא ר"ת 'ספק ברכות להקל'
ולכן כשיש למישהו ספק מה הדין, מותר לו להקל ולא לברך (האם מותר לו להחמיר - זו שאלה אחרת שאין מקומה כאן)
וכאן הבן שואל
מה הספק לגבי חו"ל
אם ההכרעה לדינא היא כהרמב"ם
אזי שיטת הב"י שגם בחו"ל אין לברך כי ההלכה היא כהרמב"ם
(יתכן שאני לא ינהג כהב"י, מחמת שיש לי ספק כמי ההלכה, האם כהב"י או שאר הראשונים, ומכח המנהג אכריע לברך ולא אומר סב"ל)
אבל אני דן על דעתו של השו"ע בעצמו, ועליו אני שואל האם דעתו לברך בחו"ל או לא
ואם הוא מכריע כהרמב"ם לדינא, אין פה נידון של ספק ברכות כלל
אלא אסור לברך כי זה ברכה לבטלה
אז מה אתה רוצה שאני יעשה שאתה לא מכיר??
כן.
אבל מצד שני בבית יוסף בהקדמה כותב "שלא בא לבטל מנהגים קדומים"...
- אז אם המנהג הקדום בחו"ל היה לברך יכול להיות שהיה מברך. (אבל בכל מקרה אין שום ראיה לשום צד לי או לך)
- יכול להיות שיש בינינו וויכוח אם מרן פסק (מדינא) לא לברך, מה היה נוהג בחו"ל. (יכול להיות באמת שאתה צודק ואם סבר כן מדינא לא בירך בחו"ל, אבל מ"מ זה לא נפק"מ לנידון)
חבל שאתה עונה רק לתגובות שאין בהם הרבה ממש, ולא לתגובות היותר חזקת, כגון זו:
רק תגיד לי למי אתה מתכוון...
ואיפה המקור?
מדברי החיד"א. (יכול להיות שיש חולקים וכמדומני שהנציב חולק, ואדרבה תעלה אותם אשמח לשמוע)
בדעת החיד"א יש חולקים, ראה בעטרת שלמה למרן הגאב"ד שליט"א ועוד.
מצאתי את הספר הזה
והנה הציטוט, אם כי לא זכיתי להבין את ד"ק
הנידון שם על א' שנוהג לברך על ההלל שהגיע למקום שבו נוהגים שלא לברך והוא שואל אם יכול לברך בלחש
והוא עונה לו שאין בזה משום לא תתגודדו, כיון שזה בלחש
אבל מ"מ הרי הוא גורם ברכה שאינה צריכה (לא ברכה לבטלה)
ואז הוא מוסיף שבאין דעתו לחזור נוהג גם כקולי מקום שיצא משם, וא"כ פטור מלברך והוי ברכה שאי"צ
ותמוה, שהרי הוא הגיע ממקום שנהגו לברך, וא"כ כשיברך לא הוי ברכה שאינה צריכה
א"כ כבודו מסכים שמרן בחו"ל ככל הנראה בירך, וזו פשר האריכות בבית יוסף בענין מנהג ספרד לברך
ואם מרן בעצמו היה מברך בחו"ל, אזי כל המברכים כיום בחו"ל יפה עושים, ונוהגים בזה כמנהג מרן בכבודו ובעצמו
וכמו שכתבו בקובץ 'בית אהרון וישראל', שגם בן א"י שהולך לחו"ל והוא ש"צ עליו לברך כמנהג המקום
פש לן למידן, האם רשאיות אותם קהילות להמשיך מנהגם בארץ ישראל או לא
ואם ישאר הדבר כספק, אזי שפיר נימא בה סב"ל
ואם נכריע שיכולים להמשיך במנהגם, אין כאן שום ספק.
ליתר דיוק קובץ בית אהרון וישראל בשם החיד"א
אין לי מושג מה כתוב בחיד"א, אבל בינתיים זה הציטוט שהובא כאן
ברור שכל הנידון זה "ברכה שאינה צריכה" כי דעת הרמב"ם שלא מברכים על המנהג ונהוג באר"י כוותיה.
וא"כ שמגיע למקום כזה מתבטל להוראת הרמב"ם והשו"ע ונכנס לברכה שאינה צריכה. (שאיסורה מהתורה כמו שמרן זצוק"ל כתב בכמה מקומות)
אני לא חושב שישנה אריכות מסויימת...
זה ידוע שדרכו של מרן בב"י להביא את כל השיטות וכל מה שכתבו.
זה אני גם מסכים שברור שיכולים להמשיך במנהגם לברך.
זה בדיוק המח', ודעת מרן זצוק"ל שזה שכמה קהילות בודדות הגיעו מחו"ל ונהגו לברך לא משנים את מנהג המקום.
למה לא? גם שם ר' אשי הזדמן למקום שכולם נהגו כך. וה"ה בחו"ל שכולם נוהגים כך.
אבל באר"י דרובא דרובא לא מברכים, וודאי שאין לו לברך ולכן מרן החיד"א דיבר להדיא רק על מי שהלך לחו"ל.
