עד כאן הראיה מהגמרא שם.
זו כבר המצאה שהחיד"א לא כתב שם.
לא. הוא כתב על חו"ל כי כך היה המעשה. ראה תחילת התשובה.
ברכה על ההלל בראש חודש
- יוזם האשכול בני ברקי
- תאריך התחלה
וגם כתב להיפך.
ודעת רוב הפוסקים בדעת מרן שאיסורה דרבנן
יישר כח על הקובץ שהעלית
עברתי קודם לכן על התשובה (בשו"ת בר אילן דידי)
וראה זה פלא
בכל התשובה שם לא מוזכר כלל שהמברך נגד מרן הוי ברכה לבטלה
זה לא הנושא שם, ושמו ודעתו של מרן, וכן שיטתו של הרמב"ם לא מוזכרים כלל בכל התשובה הזו
כל הנושא שם הוא מי שמברך כנגד המנהג שלו, וכיון שהוא נוהג שלא לברך (ולא משנה למה, במקרה שם הוא היה גר בא"י, וה"ה אם היה גר בתימן)
הוי ברכתו לבטלה. וע"ז אין חולק, שהמברך כנגד מנהג, יש למחות בו.
אולם מה דעת מרן, ומה הדין לדעת מרן מי שמברך על ההלל, האם הוי ברכה לבטלה - לא שמענו
ואפשר להכנס כעת לנושא חדש, שהוא מה הדין קהילה שהגיע לא"י בצורה כזו או אחרת
האם יכולים להמשיך במנהגם או לא, זו שאלה נפרדת
וע"ז מן הראוי לפתוח אשכול חדש
עברתי קודם לכן על התשובה (בשו"ת בר אילן דידי)
וראה זה פלא
בכל התשובה שם לא מוזכר כלל שהמברך נגד מרן הוי ברכה לבטלה
זה לא הנושא שם, ושמו ודעתו של מרן, וכן שיטתו של הרמב"ם לא מוזכרים כלל בכל התשובה הזו
כל הנושא שם הוא מי שמברך כנגד המנהג שלו, וכיון שהוא נוהג שלא לברך (ולא משנה למה, במקרה שם הוא היה גר בא"י, וה"ה אם היה גר בתימן)
הוי ברכתו לבטלה. וע"ז אין חולק, שהמברך כנגד מנהג, יש למחות בו.
אולם מה דעת מרן, ומה הדין לדעת מרן מי שמברך על ההלל, האם הוי ברכה לבטלה - לא שמענו
ואפשר להכנס כעת לנושא חדש, שהוא מה הדין קהילה שהגיע לא"י בצורה כזו או אחרת
האם יכולים להמשיך במנהגם או לא, זו שאלה נפרדת
וע"ז מן הראוי לפתוח אשכול חדש
החיד"א דיבר בא' הולך ממקום שמברכין למקום שאין מברכין
ואילו היה החיד"א מגיע כעת לא"י ונכנס לביכנ"ס כלשהו
בלא לדון האם הוא ספרדי או אשכנזי (שאין לזה כל קשר לנידו"ד)
היה נוהג כמנהג המקום
ברור שזה לא הנושא ואין ראיה מפורשת מדבריו.
הראיה שיש מדבריו היא שהיה לו צד בהתחלה שאפי' שהולך לחו"ל זה נחשב לברכה לבטלה כמו שגער בו אותו אחד.
- ונכון שהחיד"א דחה את דבריו והביא ראיה מפסחים (למרות שבמקו"א כתב לדחות ראיה זו) אבל משמע שדיבר רק שהולך למקום שנהגו כן כגון בחו"ל, אבל מקום שלא נהגו כן כגון באר"י משמע שאין לברך ומשום ברכה לבטלה כמו שהזכיר בהתחלה. (כי ברור ש"מנהג" לא ילך לפי כל בית כנסת... והחיד"א דיבר על מנהג שנהגו כן בכל המקום ולכם התיר לו לברך)
וזאת מחמת שעובר על המנהג
אכן, לא נתיר לא' לעבור ולבטל את מנהגו מחמת שהגיע במקרה לביכנ"ס שבו לא נוהגים כמותו (אא"כ יש בעיה של לא תתגודדו)
אבל כמובן שלא נאסור על אי מי להמשיך במנהגו, כאשר הגיע לביכנ"ס שנוהגים כמותו
והחילוק פשוט למבין
ועדין זה "ברכה לבטלה" לא רק מנהג...
זה שבשכל נשמע כמוך זה לא אומר כלום.
- אם לשו"ע גם מדינא וגם ממנהג אין לברך על ההלל, זה שאותו אדם בא לבית הכנסת שנוהגים לברך לא אומר כלום.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,397
מדברי הגאון רבי משה אלחרר, רבה של שלומי, בהסכמתו לספר חן וכבוד:
"כשבשו"ע פסק שבא"י נהגו שלא לברך על ההלל (או"ח סי' תכ"ב), מרן מעולם לא התכוון לומר שקהילות שלמות על מאות ואלפי חכמיהם שנהגו כפי פסקיהם של עשרות גאוני עולם, לברך על ההלל, שיפסיקו ממנהגם. חכמים אלו, הרב עוזיאל והרב משאש, וההולכים בדרכם, לא ניסו מעולם לקדם מטרה, חשובה ככל שתהיה, ע"י שזלזלו במי שפוסק אחרת מהם.
ובלשון ציורית נתאר זאת כך: לו מרן הרב יוסף קארו, היה קיים בתחיית המתים לשעה קלה, והיינו שואלים אותו, האם רוב רובן של קהילות ישראל (אשכנז, מרוקו, וכמעט כל קהילות ספרד מלבד יהודי תימן) שנהגו לברך על ההלל בראש חודש, האם ימשיכו לאחוז במנהגם או שיבטלוהו בעקבות דבריו בסי' תכ"ב? לדעתו של מרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל, אין ספק שתשובתו תהיה בערך בלשון הזאת: וכי כתבתי את השולחן ערוך כדי לזלזל במאות ואלפי חכמי ישראל וגאוני עולם שהנהיגו קהילות של מליוני יהודים ברחבי תבל? הרי כל ימי הקפדתי שלא לזלזל במי שלא פוסק כמוני! וכל מה שכתבתי בשולחן ערוך, הוא רק לקהילות שלא היה להם מנהג ברור ומסורת של דורות בפסיקה ההלכתית!
ודמות ראיה לדבר זה ולשיטתו של מרן, הוא מה שהובא ע"י תלמידו של מרן, הרב משה גלאנטי, והדברים הובאו בשו"ת מהר"ם גלאנטי (סי' קכ"ד), ושם הרב שלמה נרבוני שואל את הרב משה גלאנטי לגבי צורת האות "כף סופית": האם לכותבה בזוית כפי המנהג הקדמון, או "עגולה למעלה" כפסק השולחן ערוך, וכן האם לכתוב בגט את המילה "בנפשיכי" בשני יודי"ן כפסקו של רבה של צפת דאז הלא הוא מרן הרב יוסף קארו (בשו"ע אה"ע סי' קכ"ז: "בנפשיכי, נהגו לכתוב בב' יודי"ן". וברמ"א: "אם כתב חסר, כשר"), או לכתוב את המילה בנפשכי ביו"ד אחת, כמנהג הקדמון בצפת?
ותשובת מהר"ם גלאנטי היא: "...והנה בחייו (של הרב יוסף קארו, שהיה הרב בצפת) בהיותי בן כ"ב שנה, נתן לי רשות לדון בגיטין וקידושין, ואמרתי לו: אדוני! אינם כותבים שום גט בעיר הזאת (צפת!) כי אם ביו"ד אחד, "בנפשכי", והיא מחלוקת בין הפוסקים. ואמר (הרב יוסף קארו לרב משה גלאנטי, תלמידו):
"הס! שלא להזכיר. יעשו כמו שנוהגים (בצפת), שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים, חלילה, ואנו עושים פה (בצפת, בעירו של הרב יוסף קארו מחבר השו"ע וע"פ הנחייתו), היפך מה שכתוב בשולחן ערוך!"
"כשבשו"ע פסק שבא"י נהגו שלא לברך על ההלל (או"ח סי' תכ"ב), מרן מעולם לא התכוון לומר שקהילות שלמות על מאות ואלפי חכמיהם שנהגו כפי פסקיהם של עשרות גאוני עולם, לברך על ההלל, שיפסיקו ממנהגם. חכמים אלו, הרב עוזיאל והרב משאש, וההולכים בדרכם, לא ניסו מעולם לקדם מטרה, חשובה ככל שתהיה, ע"י שזלזלו במי שפוסק אחרת מהם.
ובלשון ציורית נתאר זאת כך: לו מרן הרב יוסף קארו, היה קיים בתחיית המתים לשעה קלה, והיינו שואלים אותו, האם רוב רובן של קהילות ישראל (אשכנז, מרוקו, וכמעט כל קהילות ספרד מלבד יהודי תימן) שנהגו לברך על ההלל בראש חודש, האם ימשיכו לאחוז במנהגם או שיבטלוהו בעקבות דבריו בסי' תכ"ב? לדעתו של מרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל, אין ספק שתשובתו תהיה בערך בלשון הזאת: וכי כתבתי את השולחן ערוך כדי לזלזל במאות ואלפי חכמי ישראל וגאוני עולם שהנהיגו קהילות של מליוני יהודים ברחבי תבל? הרי כל ימי הקפדתי שלא לזלזל במי שלא פוסק כמוני! וכל מה שכתבתי בשולחן ערוך, הוא רק לקהילות שלא היה להם מנהג ברור ומסורת של דורות בפסיקה ההלכתית!
ודמות ראיה לדבר זה ולשיטתו של מרן, הוא מה שהובא ע"י תלמידו של מרן, הרב משה גלאנטי, והדברים הובאו בשו"ת מהר"ם גלאנטי (סי' קכ"ד), ושם הרב שלמה נרבוני שואל את הרב משה גלאנטי לגבי צורת האות "כף סופית": האם לכותבה בזוית כפי המנהג הקדמון, או "עגולה למעלה" כפסק השולחן ערוך, וכן האם לכתוב בגט את המילה "בנפשיכי" בשני יודי"ן כפסקו של רבה של צפת דאז הלא הוא מרן הרב יוסף קארו (בשו"ע אה"ע סי' קכ"ז: "בנפשיכי, נהגו לכתוב בב' יודי"ן". וברמ"א: "אם כתב חסר, כשר"), או לכתוב את המילה בנפשכי ביו"ד אחת, כמנהג הקדמון בצפת?
ותשובת מהר"ם גלאנטי היא: "...והנה בחייו (של הרב יוסף קארו, שהיה הרב בצפת) בהיותי בן כ"ב שנה, נתן לי רשות לדון בגיטין וקידושין, ואמרתי לו: אדוני! אינם כותבים שום גט בעיר הזאת (צפת!) כי אם ביו"ד אחד, "בנפשכי", והיא מחלוקת בין הפוסקים. ואמר (הרב יוסף קארו לרב משה גלאנטי, תלמידו):
"הס! שלא להזכיר. יעשו כמו שנוהגים (בצפת), שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים, חלילה, ואנו עושים פה (בצפת, בעירו של הרב יוסף קארו מחבר השו"ע וע"פ הנחייתו), היפך מה שכתוב בשולחן ערוך!"
מה הקשר "לזלזל"...
אם דעתו כך זה מה שהוא יורה להם, שו"ע זה לא דבר שאפשר לכבס.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,397
הקשר לזלזול קיים בדבריו הקודמים:
"יסוד התורה ועמוד החכמה הוא ליזהר בכבודם של אחרים, ולהמנע מלזלזל במעשיהם, מנהגיהם וחכמיהם. ובנין אב לכולם הוא מעשהו של התנא האל-הי בעל הברייתא דמשנת חסידים, ר' פנחס בן יאיר, שבגירסא של התלמוד בבלי במסכת חולין (דף ז.) נחלק לו נהר גינאי שלוש פעמים, ובגירסת התלמוד ירושלמי מובא המעשה רק עם ר' פנחס בן יאיר ותלמידיו, עם מוסר מופלא ביותר (מסכת דמאי פרק ראשון הלכה ג'), ושם מובא שרפב"י הלך לבית הוועד ונהר גיניי (כך נכתב שמו של הנהר בירושלמי) התגבר ועלה על גדותיו. אמר לו: גיניי, גיניי! וכי אתה תמנע אותי ותעכבני מלילך לבית המדרש? ונחלק לפניו, ועבר.
ושאלו תלמידיו (של ר' פנחס בן יאיר, את רבם), אם הם יכולים גם כן לעבור, והשיב להם:
"מי שיודע בנפשו שלא עשה שום רעה ולא ביזה לאדם מישראל מימיו, יכול לעבור ולא ינזק, ואם לא - שלא יעבור" (תרגום הירושלמי הוא ע"פ פירוש ה"פני משה").
ר' פנחס בן יאיר לא אמר לתלמידיו לעשות חשבון נפש בשמירת שבת, טהרת המשפחה, כשרות, הנחת תפילין או כל שאר המצוות הגדולות והחשובות שהם יסודות התורה וסוד קיומנו. אלא הדבר היחיד והעיקרי שהזהיר אותם הוא שאם זלזלו או ביזו או עשו רעה לאדם מישראל, שלא יעברו בנהר גינאי, שנחלק ע"פ גזירתו, משום שהנהר ישטוף אותם. וזהו בעצם הנסיון הקשה ביותר לכל אדם, וכל שכן לתלמידי חכמים, שיצליחו לעבור את שבעים או שמונים שנות חייהם או יותר, מבלי לזלזל באחרים, או לגנות ולבזות מי שפוסק אחרת מהם.
וזו היתה דרכו המיוחדת של מרן הרב יוסף קארו, וכפי שכתב גאון עוזינו הרב חיד"א בספרו "שם הגדולים", מערכת ספרים ערך "בית יוסף" אות נ"ט, שם כתב שגדולתו וקדושתו העיקרית של מרן הרב יוסף קארו היא שהיה מכבד אחרים, ועוד מוסיף הרב שבאותו הדור היו שלושה חכמים שהיו ראויים לחיבור השולחן ערוך, אך:
"הסכימו מן השמים ותינתן דת ע"י מרן הקדוש מפני ענוותנותו היתרה, וכאשר נראה מספריו הקדושים... וכמו שכתבנו בחלק א' (בערך מורינו הרב יוסף קארו) דאין דרך מרן לספר בגנות מי שפוסק דלא כוותיה, ומשנתו היתה משנת חסידים..."
הא למדת, שהדבר היחיד והעיקרי שציין הרב חיד"א כדי להגדיר את גדולתו וקדושתו של מרן, הוא שאיננו מזלזל באחרים. ומדורם של תנאים ודורו של מרן, לדורנו אנו.
בכל הדורות האירו וזרחו גדולים שהלכו בדרך זו, ומאותם קדישין עליונין שהעניקו חמה בקומתם ובאישיותם, ובספריהם מסרו נפשם על כך, המה תרי צנתרי דדהבא שחיו ופעלו בדורנו ובדור שלפנינו, והם: הגאון הקדוש הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, שהיה הרב הראשי לישראל הראשון במדינת ישראל, ומשנהו מרן הגאון הקדוש הרב שלום משאש זצ"ל, רבה הראשי של ירושלים דדהבא, ומלפנים רב ראשי וראב"ד במרוקו במשך שלושים שנה.
ודוגמאות למאות יש בכתביהם ובתורתם שבעל פה ושבכתב, עד כמה נזהרו בכבודו של הזולת, וכל שכן בכבודם ובתורתם של תלמידי חכמים. ושיטתו הידועה בספריו של הנר המערבי, שאורו היה דולק בנס, אורה זו תורה, ועם פטירתו, הולכת ומתעצמת, שמרן הרב יוסף קארו מעולם לא כתב את ספריו ופסקיו כדי לגרום לזלזול בקהילות שלימות.
וכיום, קם דור חדש אשר לא ידע את יוסף, וכביכול בשם הוראות מרן זצ"ל מזלזלים במאות חכמים ורבנים המקיימים את הוראת מרן כפי שניסחה גאון עוזינו הרב חיד"א זצ"ל:
"דאין דרך מרן לספר בגנות מי שפוסק דלא כוותיה, ומשנתו היתה משנת חסידים".
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,397
ובוודאי שכאשר אברך פוסק לפי מרן שר התורה הגר"ש משאש ומברך על ההלל כמנהג אבותיו, ובא חבירו ואומר לו "אתה מברך ברכה לבטלה", יש בזה זלזול שאין כדוגמתו.
לא קשור כל מה שאתה מעתיק לפה.
כל הדיון האחרון היה נטו הלכתי טהור ולא היה שום "זלזול" לשום צד.
זה לא "זלזול" זה לומר שלשיטת מרן זצוק"ל זה ספק ברכה לבטלה... איפה "הזלזול" פה!?
כל אחד יעשה כמנהגו, אבל זה לא סותר למה א"א להסביר את הצד השני.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,397
אתה התמקדת ב"זלזול" שהוא נושא שולי ובאמת לא קשור לדיון, אני ציטטתי את דברי הגר"מ אלחרר שהשו"ע בוודאי היה פוסק במציאות של ימינו שהעולים ממרוקו ושאר ארצות ימשיכו במנהגם לברך על ההלל גם בארץ.
ובפרט שעלו קהילות שלמות עם רבניהם.
ובפרט שלא שייך בזה "קמא קמא בטיל" כי המתבטל אין לו למי להתבטל, אין מנהג אחיד בארץ ואדרבה כל האשכנזים מברכים על ההלל.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 477
ב' הנחות לא נכונות
בזמן מרן בצפת היה ביכ"נ של אשכנזים, של מגורשי ספרד, ושל מוסתערבים [התושבים המקוריים]
דברי נביאות...
אתה עונה שלא ממין הטענה!!!
וממילא אין לזה גם שום שייכות לאלו שנהגו לברך על ההלל, ורוצים להמשיך לנהוג כמנהגם!
אתה מסכים עם הנקודה הזו?
זה אומר שזו הסברא הנכונה
ממנהג - השו"ע רק ציין לך את המנהג בזמנו בא"י, ולא אמר לך כיצד יש לנהוג במקומך
ואם אותו אדם בא לביהכנ"ס שנוהגים בו לברך, אסור לו לשנות ממנהג המקום
הגע בעצמך,
אתה הרי מסכים שהיום א"י הרי היא כמקום שיש בו שני מנהגים - י"נ לברך, וי"נ לא לברך
ואם לא נכנס לנחיתות מזרחית, ונתלונן 'אכלו לי, שתו לי, גנבו לי את הארץ, כי פעם כולם פה היו ספרדים'
אזי יש מקום לשני המנהגים, וכ"א יעשה כמנהגו
א"כ מה מונע ממני, שנהגתי לברך בחו"ל (ליתר דיוק - אבותי), להגיע לארץ, ולהמשיך כמנהגם
כי הרי הם נוהגים כאותם רבים מא"י שנוהגים לברך על ההלל
(ואל תשיבני 'ספרדים ואשכנזים', כי מנהג ספרד הוא לברך, ורק מנהג א"י בזמן מרן הוא לא לברך)
עוד אריכות רבה יש לי בנושא ואי"ה עוד חזון למועד
נכון, אבל אין לזה שום קשר למרן ושיטתו!!
וממילא אין לזה גם שום שייכות לאלו שנהגו לברך על ההלל, ורוצים להמשיך לנהוג כמנהגם!
אתה מסכים עם הנקודה הזו?
זה אומר הרבה מאוד
זה אומר שזו הסברא הנכונה
מדינא - מנין לך שלשו"ע מדינא אין מברכין על ההלל? (ולא נחזור כעת על מה שכבר הוכח למעלה שלא כך, כי גם אם תדחה, אין לך ראיה לכאן ולכאן)
ממנהג - השו"ע רק ציין לך את המנהג בזמנו בא"י, ולא אמר לך כיצד יש לנהוג במקומך
ואם אותו אדם בא לביהכנ"ס שנוהגים בו לברך, אסור לו לשנות ממנהג המקום
הגע בעצמך,
אתה הרי מסכים שהיום א"י הרי היא כמקום שיש בו שני מנהגים - י"נ לברך, וי"נ לא לברך
ואם לא נכנס לנחיתות מזרחית, ונתלונן 'אכלו לי, שתו לי, גנבו לי את הארץ, כי פעם כולם פה היו ספרדים'
אזי יש מקום לשני המנהגים, וכ"א יעשה כמנהגו
א"כ מה מונע ממני, שנהגתי לברך בחו"ל (ליתר דיוק - אבותי), להגיע לארץ, ולהמשיך כמנהגם
כי הרי הם נוהגים כאותם רבים מא"י שנוהגים לברך על ההלל
(ואל תשיבני 'ספרדים ואשכנזים', כי מנהג ספרד הוא לברך, ורק מנהג א"י בזמן מרן הוא לא לברך)
עוד אריכות רבה יש לי בנושא ואי"ה עוד חזון למועד
