ודאי שיש ראיה איזה משקל הוא נותן לכל דעה
וכיצד הוא מתייחס אליה
הוא יכול לומר בפשטות שזו ברכה לבטלה
(לא תשא שמע שוא - איסור מדאורייתא)
כתבת שזו דעה מרן
ועל כך שאלתי
ברכה על ההלל בראש חודש
- יוזם האשכול בני ברקי
- תאריך התחלה
- סטטוס
וכיצד הוא מתייחס אליה
הוא יכול לומר בפשטות שזו ברכה לבטלה
(לא תשא שמע שוא - איסור מדאורייתא)
ועל כך שאלתי
מלבד דעתו של מרן זצוק"ל והגר"ש קלוגר זצוק"ל והגר"י חזן זצוק"ל, כן משמע דעת מרן החיד"א (ועוד כמה אחרונים - עיין יחו"ד ח"ד סי' לב)
לא זכיתי להבין
אתה טענת שגם המברך בחו"ל הוי ברכה לבטלה
פה כתוב רק ששיטת קובץ 'בית אהרון וישראל' היא שלדעת החיד"א "הוי זאת ברכה" - סתם ולא פירש
אשמח לראות ציטוטים ממקורותיהם כדרכה של תורה ולא רק הפניות לכל מיני שו"תים כאלו ואחרים
או שמות של רבנים בלי מקורות מפורשים
לא טענתי כזה דבר... אמרתי לך שבחו"ל אם המנהג כן במקום מנהג לא אמרינן סב"ל.
דבריהם מאוד מובנים שהחיד"א דיבר רק בש"ץ שהלך לחו"ל ששם נוהגים כולם לברך על ההלל.
אבל באר"י ברור שזה ברכה לבטלה.
הגאון רבי שלמה קלוגר (שנות חיים קונטרס פרט ועוללות דפ"ו סע"ב)
הגר"י חזן (יחו"ד ח"א סי' יט)
אז אתה מסכים שמרן בירך בחו"ל
לא הבנתי איך הגיע פה סב"ל, מה הספק בכל הענין הזה
או שמברכים או שלא מברכים
למי יש ספק ומהו הספק
צר לי שבי"ג עיקרים שלי לא נמצא קובץ 'בית אהרון וישראל'
ואי"ז מדרכה של תורה לדון בדברים בלא לראות את המקורות בפנים
אשמח לראות את המקורות
אבל כמה וכמה פוסקים ובראשם מרן זצוק"ל לא כתבו את החילוק הזה, וס"ל דהוא גם בא"י, אז איך ברור לך שזה ברכה לבטלה?
לא הבנתי מה הבעיה...
דעת מרן לא לברך, אבל בחו"ל שהמנהג היה בכל המקומות לברך, במקום מנהג לא אמרינן סב"ל.
- וזה בדיוק החילוק שחילקו מרן החיד"א וכף החיים ועוד, שרק ש"ץ שיצא לחו"ל יכול לברך משום שכך המנהג בכל המקומות, משא"כ בארץ ישראל.
אתה מוזמן לפתוח... (אולי אני יעלה את דבריו יותר מאוחר)
אני שואל פעם רביעית
סב"ל הוא לא קוד שמתיר לעשות מה שרוצים
סב"ל הוא ר"ת 'ספק ברכות להקל'
ולכן כשיש למישהו ספק מה הדין, מותר לו להקל ולא לברך (האם מותר לו להחמיר - זו שאלה אחרת שאין מקומה כאן)
וכאן הבן שואל
מה הספק לגבי חו"ל
אם ההכרעה לדינא היא כהרמב"ם
אזי שיטת הב"י שגם בחו"ל אין לברך כי ההלכה היא כהרמב"ם
(יתכן שאני לא ינהג כהב"י, מחמת שיש לי ספק כמי ההלכה, האם כהב"י או שאר הראשונים, ומכח המנהג אכריע לברך ולא אומר סב"ל)
אבל אני דן על דעתו של השו"ע בעצמו, ועליו אני שואל האם דעתו לברך בחו"ל או לא
ואם הוא מכריע כהרמב"ם לדינא, אין פה נידון של ספק ברכות כלל
אלא אסור לברך כי זה ברכה לבטלה
אז מה אתה רוצה שאני יעשה שאתה לא מכיר??
כן.
אבל מצד שני בבית יוסף בהקדמה כותב "שלא בא לבטל מנהגים קדומים"...
- אז אם המנהג הקדום בחו"ל היה לברך יכול להיות שהיה מברך. (אבל בכל מקרה אין שום ראיה לשום צד לי או לך)
- יכול להיות שיש בינינו וויכוח אם מרן פסק (מדינא) לא לברך, מה היה נוהג בחו"ל. (יכול להיות באמת שאתה צודק ואם סבר כן מדינא לא בירך בחו"ל, אבל מ"מ זה לא נפק"מ לנידון)
חבל שאתה עונה רק לתגובות שאין בהם הרבה ממש, ולא לתגובות היותר חזקת, כגון זו:
רק תגיד לי למי אתה מתכוון...
ואיפה המקור?
מדברי החיד"א. (יכול להיות שיש חולקים וכמדומני שהנציב חולק, ואדרבה תעלה אותם אשמח לשמוע)
בדעת החיד"א יש חולקים, ראה בעטרת שלמה למרן הגאב"ד שליט"א ועוד.
מצאתי את הספר הזה
והנה הציטוט, אם כי לא זכיתי להבין את ד"ק
הנידון שם על א' שנוהג לברך על ההלל שהגיע למקום שבו נוהגים שלא לברך והוא שואל אם יכול לברך בלחש
והוא עונה לו שאין בזה משום לא תתגודדו, כיון שזה בלחש
אבל מ"מ הרי הוא גורם ברכה שאינה צריכה (לא ברכה לבטלה)
ואז הוא מוסיף שבאין דעתו לחזור נוהג גם כקולי מקום שיצא משם, וא"כ פטור מלברך והוי ברכה שאי"צ
ותמוה, שהרי הוא הגיע ממקום שנהגו לברך, וא"כ כשיברך לא הוי ברכה שאינה צריכה
א"כ כבודו מסכים שמרן בחו"ל ככל הנראה בירך, וזו פשר האריכות בבית יוסף בענין מנהג ספרד לברך
ואם מרן בעצמו היה מברך בחו"ל, אזי כל המברכים כיום בחו"ל יפה עושים, ונוהגים בזה כמנהג מרן בכבודו ובעצמו
וכמו שכתבו בקובץ 'בית אהרון וישראל', שגם בן א"י שהולך לחו"ל והוא ש"צ עליו לברך כמנהג המקום
פש לן למידן, האם רשאיות אותם קהילות להמשיך מנהגם בארץ ישראל או לא
ואם ישאר הדבר כספק, אזי שפיר נימא בה סב"ל
ואם נכריע שיכולים להמשיך במנהגם, אין כאן שום ספק.
ליתר דיוק קובץ בית אהרון וישראל בשם החיד"א
אין לי מושג מה כתוב בחיד"א, אבל בינתיים זה הציטוט שהובא כאן
ברור שכל הנידון זה "ברכה שאינה צריכה" כי דעת הרמב"ם שלא מברכים על המנהג ונהוג באר"י כוותיה.
וא"כ שמגיע למקום כזה מתבטל להוראת הרמב"ם והשו"ע ונכנס לברכה שאינה צריכה. (שאיסורה מהתורה כמו שמרן זצוק"ל כתב בכמה מקומות)
אני לא חושב שישנה אריכות מסויימת...
זה ידוע שדרכו של מרן בב"י להביא את כל השיטות וכל מה שכתבו.
זה אני גם מסכים שברור שיכולים להמשיך במנהגם לברך.
זה בדיוק המח', ודעת מרן זצוק"ל שזה שכמה קהילות בודדות הגיעו מחו"ל ונהגו לברך לא משנים את מנהג המקום.
למה לא? גם שם ר' אשי הזדמן למקום שכולם נהגו כך. וה"ה בחו"ל שכולם נוהגים כך.
אבל באר"י דרובא דרובא לא מברכים, וודאי שאין לו לברך ולכן מרן החיד"א דיבר להדיא רק על מי שהלך לחו"ל.
עד כאן הראיה מהגמרא שם.
זו כבר המצאה שהחיד"א לא כתב שם.
לא. הוא כתב על חו"ל כי כך היה המעשה. ראה תחילת התשובה.
וגם כתב להיפך.
ודעת רוב הפוסקים בדעת מרן שאיסורה דרבנן
יישר כח על הקובץ שהעלית
עברתי קודם לכן על התשובה (בשו"ת בר אילן דידי)
וראה זה פלא
בכל התשובה שם לא מוזכר כלל שהמברך נגד מרן הוי ברכה לבטלה
זה לא הנושא שם, ושמו ודעתו של מרן, וכן שיטתו של הרמב"ם לא מוזכרים כלל בכל התשובה הזו
כל הנושא שם הוא מי שמברך כנגד המנהג שלו, וכיון שהוא נוהג שלא לברך (ולא משנה למה, במקרה שם הוא היה גר בא"י, וה"ה אם היה גר בתימן)
הוי ברכתו לבטלה. וע"ז אין חולק, שהמברך כנגד מנהג, יש למחות בו.
אולם מה דעת מרן, ומה הדין לדעת מרן מי שמברך על ההלל, האם הוי ברכה לבטלה - לא שמענו
ואפשר להכנס כעת לנושא חדש, שהוא מה הדין קהילה שהגיע לא"י בצורה כזו או אחרת
האם יכולים להמשיך במנהגם או לא, זו שאלה נפרדת
וע"ז מן הראוי לפתוח אשכול חדש
עברתי קודם לכן על התשובה (בשו"ת בר אילן דידי)
וראה זה פלא
בכל התשובה שם לא מוזכר כלל שהמברך נגד מרן הוי ברכה לבטלה
זה לא הנושא שם, ושמו ודעתו של מרן, וכן שיטתו של הרמב"ם לא מוזכרים כלל בכל התשובה הזו
כל הנושא שם הוא מי שמברך כנגד המנהג שלו, וכיון שהוא נוהג שלא לברך (ולא משנה למה, במקרה שם הוא היה גר בא"י, וה"ה אם היה גר בתימן)
הוי ברכתו לבטלה. וע"ז אין חולק, שהמברך כנגד מנהג, יש למחות בו.
אולם מה דעת מרן, ומה הדין לדעת מרן מי שמברך על ההלל, האם הוי ברכה לבטלה - לא שמענו
ואפשר להכנס כעת לנושא חדש, שהוא מה הדין קהילה שהגיע לא"י בצורה כזו או אחרת
האם יכולים להמשיך במנהגם או לא, זו שאלה נפרדת
וע"ז מן הראוי לפתוח אשכול חדש
החיד"א דיבר בא' הולך ממקום שמברכין למקום שאין מברכין
ואילו היה החיד"א מגיע כעת לא"י ונכנס לביכנ"ס כלשהו
בלא לדון האם הוא ספרדי או אשכנזי (שאין לזה כל קשר לנידו"ד)
היה נוהג כמנהג המקום
ברור שזה לא הנושא ואין ראיה מפורשת מדבריו.
הראיה שיש מדבריו היא שהיה לו צד בהתחלה שאפי' שהולך לחו"ל זה נחשב לברכה לבטלה כמו שגער בו אותו אחד.
- ונכון שהחיד"א דחה את דבריו והביא ראיה מפסחים (למרות שבמקו"א כתב לדחות ראיה זו) אבל משמע שדיבר רק שהולך למקום שנהגו כן כגון בחו"ל, אבל מקום שלא נהגו כן כגון באר"י משמע שאין לברך ומשום ברכה לבטלה כמו שהזכיר בהתחלה. (כי ברור ש"מנהג" לא ילך לפי כל בית כנסת... והחיד"א דיבר על מנהג שנהגו כן בכל המקום ולכם התיר לו לברך)
וזאת מחמת שעובר על המנהג
אכן, לא נתיר לא' לעבור ולבטל את מנהגו מחמת שהגיע במקרה לביכנ"ס שבו לא נוהגים כמותו (אא"כ יש בעיה של לא תתגודדו)
אבל כמובן שלא נאסור על אי מי להמשיך במנהגו, כאשר הגיע לביכנ"ס שנוהגים כמותו
והחילוק פשוט למבין
ועדין זה "ברכה לבטלה" לא רק מנהג...
זה שבשכל נשמע כמוך זה לא אומר כלום.
- אם לשו"ע גם מדינא וגם ממנהג אין לברך על ההלל, זה שאותו אדם בא לבית הכנסת שנוהגים לברך לא אומר כלום.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 4,922
מדברי הגאון רבי משה אלחרר, רבה של שלומי, בהסכמתו לספר חן וכבוד:
"כשבשו"ע פסק שבא"י נהגו שלא לברך על ההלל (או"ח סי' תכ"ב), מרן מעולם לא התכוון לומר שקהילות שלמות על מאות ואלפי חכמיהם שנהגו כפי פסקיהם של עשרות גאוני עולם, לברך על ההלל, שיפסיקו ממנהגם. חכמים אלו, הרב עוזיאל והרב משאש, וההולכים בדרכם, לא ניסו מעולם לקדם מטרה, חשובה ככל שתהיה, ע"י שזלזלו במי שפוסק אחרת מהם.
ובלשון ציורית נתאר זאת כך: לו מרן הרב יוסף קארו, היה קיים בתחיית המתים לשעה קלה, והיינו שואלים אותו, האם רוב רובן של קהילות ישראל (אשכנז, מרוקו, וכמעט כל קהילות ספרד מלבד יהודי תימן) שנהגו לברך על ההלל בראש חודש, האם ימשיכו לאחוז במנהגם או שיבטלוהו בעקבות דבריו בסי' תכ"ב? לדעתו של מרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל, אין ספק שתשובתו תהיה בערך בלשון הזאת: וכי כתבתי את השולחן ערוך כדי לזלזל במאות ואלפי חכמי ישראל וגאוני עולם שהנהיגו קהילות של מליוני יהודים ברחבי תבל? הרי כל ימי הקפדתי שלא לזלזל במי שלא פוסק כמוני! וכל מה שכתבתי בשולחן ערוך, הוא רק לקהילות שלא היה להם מנהג ברור ומסורת של דורות בפסיקה ההלכתית!
ודמות ראיה לדבר זה ולשיטתו של מרן, הוא מה שהובא ע"י תלמידו של מרן, הרב משה גלאנטי, והדברים הובאו בשו"ת מהר"ם גלאנטי (סי' קכ"ד), ושם הרב שלמה נרבוני שואל את הרב משה גלאנטי לגבי צורת האות "כף סופית": האם לכותבה בזוית כפי המנהג הקדמון, או "עגולה למעלה" כפסק השולחן ערוך, וכן האם לכתוב בגט את המילה "בנפשיכי" בשני יודי"ן כפסקו של רבה של צפת דאז הלא הוא מרן הרב יוסף קארו (בשו"ע אה"ע סי' קכ"ז: "בנפשיכי, נהגו לכתוב בב' יודי"ן". וברמ"א: "אם כתב חסר, כשר"), או לכתוב את המילה בנפשכי ביו"ד אחת, כמנהג הקדמון בצפת?
ותשובת מהר"ם גלאנטי היא: "...והנה בחייו (של הרב יוסף קארו, שהיה הרב בצפת) בהיותי בן כ"ב שנה, נתן לי רשות לדון בגיטין וקידושין, ואמרתי לו: אדוני! אינם כותבים שום גט בעיר הזאת (צפת!) כי אם ביו"ד אחד, "בנפשכי", והיא מחלוקת בין הפוסקים. ואמר (הרב יוסף קארו לרב משה גלאנטי, תלמידו):
"הס! שלא להזכיר. יעשו כמו שנוהגים (בצפת), שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים, חלילה, ואנו עושים פה (בצפת, בעירו של הרב יוסף קארו מחבר השו"ע וע"פ הנחייתו), היפך מה שכתוב בשולחן ערוך!"
"כשבשו"ע פסק שבא"י נהגו שלא לברך על ההלל (או"ח סי' תכ"ב), מרן מעולם לא התכוון לומר שקהילות שלמות על מאות ואלפי חכמיהם שנהגו כפי פסקיהם של עשרות גאוני עולם, לברך על ההלל, שיפסיקו ממנהגם. חכמים אלו, הרב עוזיאל והרב משאש, וההולכים בדרכם, לא ניסו מעולם לקדם מטרה, חשובה ככל שתהיה, ע"י שזלזלו במי שפוסק אחרת מהם.
ובלשון ציורית נתאר זאת כך: לו מרן הרב יוסף קארו, היה קיים בתחיית המתים לשעה קלה, והיינו שואלים אותו, האם רוב רובן של קהילות ישראל (אשכנז, מרוקו, וכמעט כל קהילות ספרד מלבד יהודי תימן) שנהגו לברך על ההלל בראש חודש, האם ימשיכו לאחוז במנהגם או שיבטלוהו בעקבות דבריו בסי' תכ"ב? לדעתו של מרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל, אין ספק שתשובתו תהיה בערך בלשון הזאת: וכי כתבתי את השולחן ערוך כדי לזלזל במאות ואלפי חכמי ישראל וגאוני עולם שהנהיגו קהילות של מליוני יהודים ברחבי תבל? הרי כל ימי הקפדתי שלא לזלזל במי שלא פוסק כמוני! וכל מה שכתבתי בשולחן ערוך, הוא רק לקהילות שלא היה להם מנהג ברור ומסורת של דורות בפסיקה ההלכתית!
ודמות ראיה לדבר זה ולשיטתו של מרן, הוא מה שהובא ע"י תלמידו של מרן, הרב משה גלאנטי, והדברים הובאו בשו"ת מהר"ם גלאנטי (סי' קכ"ד), ושם הרב שלמה נרבוני שואל את הרב משה גלאנטי לגבי צורת האות "כף סופית": האם לכותבה בזוית כפי המנהג הקדמון, או "עגולה למעלה" כפסק השולחן ערוך, וכן האם לכתוב בגט את המילה "בנפשיכי" בשני יודי"ן כפסקו של רבה של צפת דאז הלא הוא מרן הרב יוסף קארו (בשו"ע אה"ע סי' קכ"ז: "בנפשיכי, נהגו לכתוב בב' יודי"ן". וברמ"א: "אם כתב חסר, כשר"), או לכתוב את המילה בנפשכי ביו"ד אחת, כמנהג הקדמון בצפת?
ותשובת מהר"ם גלאנטי היא: "...והנה בחייו (של הרב יוסף קארו, שהיה הרב בצפת) בהיותי בן כ"ב שנה, נתן לי רשות לדון בגיטין וקידושין, ואמרתי לו: אדוני! אינם כותבים שום גט בעיר הזאת (צפת!) כי אם ביו"ד אחד, "בנפשכי", והיא מחלוקת בין הפוסקים. ואמר (הרב יוסף קארו לרב משה גלאנטי, תלמידו):
"הס! שלא להזכיר. יעשו כמו שנוהגים (בצפת), שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים, חלילה, ואנו עושים פה (בצפת, בעירו של הרב יוסף קארו מחבר השו"ע וע"פ הנחייתו), היפך מה שכתוב בשולחן ערוך!"
מה הקשר "לזלזל"...
אם דעתו כך זה מה שהוא יורה להם, שו"ע זה לא דבר שאפשר לכבס.
- סטטוס