אני לא מכיר כזה כלל
להיפך אני מכיר שא"א ללמוד שו"ע בלי ב"י
אז תתחיל להכיר...
וראה להרב כנסת הגדולה בשיוריו (או"ח סי' תצה הגב"י אות ה) שכ' "כיון דהרב ז"ל כאן בבית יוסף לא גילה דעתו לאיזה צד נוטה אלא שהביא המחלוקת וסתם הדברים, מה שפסק בספר הקצר להתר לא מכרעא לן לסמוך על הפסק ההוא, שידוע הוא שהספר ההוא מיוסד כולו על פי סברת הרמב"ם ז"ל דמריה דארץ המערב היה, ובספר הזה סתם הכל על פי סברת הרמב"ם ז"ל דנהיגי בארץ המערב כותיה, וכלל זה נקוט בידך, כל מקום שהרב ז"ל פוסק כן בבית יוסף, דעתו לפסוק לכל המקומות ושינהגו בכל המקומות כפי אותו הפסק, אבל כשלא פסק בבית יוסף ההלכה אלא בספר הקצר, דעתו שלא יחוייב אותו פסק אלא בארץ המערב לבד. ולכן בנדון הלז פסק כן בספר הקצר, מפני שמדברי הרמב"ם מוכח כמ"ש כאן בבית יוסף, אבל אין דעתו להורות כן לכ"ע, כיון דסתם בבית יוסף ולא פסק הלכה כדברי מי". וביבי"א ח"ז (סי' כט) ציין עוד לשיורי כנה"ג א"ח (סי' קכח הגה"ט סק"ה). ובכנה"ג אה"ע (סי' קיט הגה"ט ס"ק מח). ויש להוסיף שכ"כ הכנה"ג באו"ח (סי' תסב הגב"י ס"ק ו) "ומה גם בהיות סברת הרמב"ם ז"ל שהוא היותר פוסק מפורסם שבעולם כמו שכתב רבינו המחבר ז"ל בהקדמתו, ובר מן דין ידוע ומפורסם שדרך רבינו המחבר ז"ל בספרו הקצר להעתיק לשון הרמב"ם ז"ל ככתבו וכלשונו להיות שהרב ז"ל חיבר חיבורו הקצר בא"י שנוהגין לפסוק כהרמב"ם". ע"ש
[1].
וראה שדי חמד (כללי הפוסקים סימן יג אות ג) משם השלחן גבוה.
[1] וסייעתא לזה הראוני באשכול אחר, ממח' הרמב"ם והראב"ד בהלכות שלוחין ושותפין (פ"ו ה"ב). ובאבקת רוכל (סי' קמ) הסיק: "ואפילו תימא שהוא (הראב"ד) חולק, אין לנו אלא דברי הרמב"ם, שכן נהגו בכל המלכות,
ואפילו שיהיו החולקים עליו רבים". ע"כ. ואילו בבדק הבית (יו"ד קעז) על מחלוקת זו הסיק: "וכיון
דכמה רבוותא מסייעי להראב"ד נקטינן כוותיה", ע"כ. (וכן פסק בשו"ע סעיף ה כהראב"ד). ולהאמור אתי שפיר, שבאק"ר בנידון זה הוי כשו"ע וכמש"כ דקאי אמלכות ארץ המערב, משא"כ בדק הבית דקאי אבית יוסף שהוא לכל המלכויות. ודו"ק.