פאה נכרית - מנהג עדות המזרח

[ולמדתם אותם]

מצטרף.

אני כותב קצת הערות על דבריך, ומעבירם לידי ידידי הרב @א. כהן, והוא כבר יגיב על כל דבריך בצורה מסודרת כדרכו בקודש.

 

[משיב כהלכה]

אכן, אם אני סבור שההלכה היא כהפוסקים האוסרים, ויש ראיות ברורות לדבר, למה לא לעורר?

איננו "כופים" על אף אדם את דעותינו, אלא מעוררים תשומת לב, וכל אחד יעיין ויראה את שני הצדדים ויחליט היכן האמת והצדק.

"לעורר" זה לא לעורר תשומת לב.

זה להזהיר את ההולכים בדרכם של גדולי עולם, שהנה אברך פלוני הגיע למסקנה שונה מדעתם. וכדאי להם לקרוא מה יש לו לומר.

וכנראה אתה חי בבועה, אם אינך רואה את העזות שבדבר.

 

[ולמדתם אותם]

"לעורר" זה לא לעורר תשומת לב.

זה להזהיר את ההולכים בדרכם של גדולי עולם, שהנה אברך פלוני הגיע למסקנה שונה מדעתם. וכדאי להם לקרוא מה יש לו לומר.

וכנראה אתה חי בבועה, אם אינך רואה את העזות שבדבר.

יש גדולים לכאן וגדולים לכאן.

ואנו מעוררים תשומת לב לראיות שיש לגדולים שאסרו.

המעניין הוא שכאשר אתה חולק על גדולים על ימין ועל שמאל, אתה רגיל לומר שזה לגיטימי ומי שמעיר לך על זה אתה כותב לו ש"זה שיח של ילדים בגן" ויש לדון לגופו של עניין וכו', ומתחיל לצטט קטעים בלי סוף של גדולים שכתבו בעניין זה שציטטם בפתיחת ספר חן וכבוד.

 

[משיב כהלכה]

לחלוק על גדולים זה לגיטימי לחלוטין (אמנם לא זכור לי שחלקתי על מאן דהו אלא הראיתי פנים לדעתו של גדול מסויים).

אבל "לעורר" זה ענין אחר לגמרי.

מחבר ספר חן וכבוד לא כתב את ספרו כדי "לעורר את הציבור" אלא רק על מנת להציע בפני הלומדים את שיטות המתירים, שבדרך כלל מוחבאים מהם.

 

[ולמדתם אותם]

לחלוק על גדולים זה לגיטימי לחלוטין (אמנם לא זכור לי שחלקתי על מאן דהו אלא הראיתי פנים לדעתו של גדול מסויים).

אפשר לעשות חיפוש קל בפורום לתורה "שיח של ילדים בגן", כגון כאן כתבת: מה שכתבת "וכי הב"ח לא היה חכם לתרץ כן", זה שיח של ילדים בגן. לא לומדים תורה באופן זה. לפעמים עץ קטן מדליק את הגדול.

אבל "לעורר" זה ענין אחר לגמרי.

למה עניין אחר לגמרי?

מציק לך?

כאשר נראה שיש ראיות חזקות לדעה האוסרת, למה לא לעורר?

נ.ב. כולנו רואים כאן מי מרבה לעורר (רק לצד המיקל)...

 

[משיב כהלכה]

אפשר לעשות חיפוש קל בפורום לתורה "שיח של ילדים בגן", כגון כאן כתבת: מה שכתבת "וכי הב"ח לא היה חכם לתרץ כן", זה שיח של ילדים בגן. לא לומדים תורה באופן זה. לפעמים עץ קטן מדליק את הגדול.

ועל זה כתבתי, שהוא לגיטימי לחלוטין. אם כן לא מובן מה כבודו רוצה.

 

[משיב כהלכה]

למה עניין אחר לגמרי?
מציק לך?
כאשר נראה שיש ראיות חזקות לדעה האוסרת, למה לא לעורר?

לכל יהודי יר"ש מציק לראות עזות וחוצפה כלפי גדולי עולם. וכשאתה כותב "לעורר" היינו לעורר את הציבור מתרדמתו שהולך אחר גדולי עולם בעצימת עיניים מזה עשרות ומאות שנים, זו עזות וחוצפה.

יש לך ראיות לדעה כלשהי? אדרבה, תכתוב, תפרסם, תציג אותם בדרך ארץ. וידונו הלומדים בדבריך.

 

[משיב כהלכה]

כולנו רואים כאן מי מרבה לעורר (רק לצד המיקל)...

בתורה אין קולות וחומרות, יש הלכה. ולהציג דעה מסויימת בהלכה אין זה "לעורר". בוודאי כאשר אני רק מגיב לדברים הנאמרים ולא פותח נושא כלשהו.

אגב, כתבתי לאסור בכמה וכמה עניינים. תוכל למצוא אם תחפש ב7000 תגובות שכתבתי בפורום לתורה.

 

[ולמדתם אותם]

ועל זה כתבתי, שהוא לגיטימי לחלוטין. אם כן לא מובן מה כבודו רוצה.

כתבתי כן כלפי מה שכתבת בסוגריים.

לכל יהודי יר"ש מציק לראות עזות וחוצפה כלפי גדולי עולם. וכשאתה כותב "לעורר" היינו לעורר את הציבור מתרדמתו שהולך אחר גדולי עולם בעצימת עיניים מזה עשרות ומאות שנים, זו עזות וחוצפה.

יש לך ראיות לדעה כלשהי? אדרבה, תכתוב, תפרסם, תציג אותם בדרך ארץ. וידונו הלומדים בדבריך.

אתה לא שם לב שאתה סותר את עצמך מרישא לסיפא. מישהו כתב כאן בעזות ובלשון שהיא לא דרך ארץ? אתה סתם מנסה להכפיש את האוסרים כאילו הן איזה "כת". בהתחלה כתבת שהם מנסים "לכפות" על אחרים, אח"כ ירדת מזה ועברת לכך שהם "מעוררים" על הנושא זה, כשהערתי לך שאין בזה בעיה, אתה עובר לחילוק נוסף שתלוי אם זה בדרך ארץ או לא, וגם בזה כתבתי לך כעת שלא ראיתי מישהו שהגיב בצורה של חוסר דרך ארץ.

בתורה אין קולות וחומרות, יש הלכה. ולהציג דעה מסויימת בהלכה אין זה "לעורר". בוודאי כאשר אני רק מגיב לדברים הנאמרים ולא פותח נושא כלשהו.

איני רואה חילוק, מותר להביא ראיות לקולא או לחומרא, ואין זה משנה אם תקרא לזה "לעורר" או משהו אחר.

 

[משיב כהלכה]

אתה לא שם לב שאתה סותר את עצמך מרישא לסיפא. מישהו כתב כאן בעזות ובלשון שהיא לא דרך ארץ? אתה סתם מנסה להכפיש את האוסרים כאילו הן איזה "כת". בהתחלה כתבת שהם מנסים "לכפות" על אחרים, אח"כ ירדת מזה ועברת לכך שהם "מעוררים" על הנושא זה, כשהערתי לך שאין בזה בעיה, אתה עובר לחילוק נוסף שתלוי אם זה בדרך ארץ או לא, וגם בזה כתבתי לך כעת שלא ראיתי מישהו שהגיב בצורה של חוסר דרך ארץ.

הסתירה קיימת רק אצלך.

האוסרים הם בהחלט כת של משועממים שעסוקים יומם ולילה בהפצת פרסומים נגד פאה, כדי לכפות בכל דרך את דעתם על כל הציבור (לא כל מי שפירסם דעתו לאסור משתייך ל"כת" זו).

לגבי מה שכתבת "לעורר" הערתי באופן נקודתי שזה נשמע עזות וחוצפה (ולא ירדתי משום דבר...) ויש לחלוק בדרך ארץ, כגון לא זכיתי להבין דבריהם, וכיו"ב, ובטח לא "לעורר" את הציבור שהולך לפי פסקיהם.

 

[משיב כהלכה]

אגב, ניתן גם לראות זאת אצל הרב ד.ט. (כיום מפורסם), שהעיר על דברי מרן הגר"ש משאש בעזות ובחוצפה בירחון "אור תורה".

והגר"ש משאש הגיב על דבריו, "דרך אגב, בהיותי לומד בפסק דין הנזכר, ומחפש בספרים, לא יכולתי להתעלם, ונראה לי חובה קדושה לדבר ולהעיר לפני רבותי. במה שראיתי בירחון הנכבד אור תורה כסלו תשמ"ט, נערים אפרוחים שלא נתפקחו עיניהם בד' אמות של הלכה, מכניסים עצמם בין ראמים, בלי ראיות והוכחות, רק בעלי אסופות. והמה אוספים ומונים דברי הפוסקים האוסרים למיניהם, החיים והמתים, עד שנלאו למצוא הפתח, בלי שהזכירו בדבריהם אף פוסק אחד שמתיר, ובלי שראו והבינו גם תוכן דברי האוסרים וטעמם. ואח"כ פוסקים הלכה וזה לשונם, "המורם מכל האמור אין שום היתר... והשומע ישמע, והעובר חטאו ישא ואנחנו נקיים". עכ"ל. על זאת ידוו כל הדווים, שנתקיים בנו בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ואוי לדור שכך עלה בימיו, שנער בן י"ז שנה שכתבנו עליו בוצין בוצין וכו', עמד במקום גדולים ונעשה גדול ואחראי בעד כל הדור, עד שהגיע לקלל עם קדוש וטהור ובכללם רבנים ואדמורי"ם וראשי ישיבות ואבות בתי הדין ספרדים ואשכנזים, לומר עליהם חטאם ישאו. ולא ידע למי מקלל, לדור שלם הסומך על דברי גדולי הפוסקים המפורסמים, ולא חש לקמחיה לדבר גבוהה ולא ירא משאתם שמא ישרפוהו בהבל פיהם. וע"ז אמר הפסוק באיוב, ועתה צחקו עלי צעירים ממני לימים" (נדפס בשו"ת שמש ומגן חלק ב).

לאחר מכן הדפיס הגר"ש משאש בענוותו הגדולה, "התנצלות" ששלח לו הרב ט... בכותרת "מכתב מהנ"ל לבקשת מחילה".

בתחילת המכתב הפריז בשבחים של חנופה, ולאחר מכן כתב "באתי בשורותיים אלו, מבלי לפגוע בכהוא זנ בחומר האיסור של הנדון דידן, לבקש מכבודו מחילה אם היה בנימת דבריי משמעות של זלזול..." וכו'.

והגר"ש משאש עונה לו ומברכו שיזכה להיות גדול בתורה וכו'.

כשקראתי זאת לא האמנתי למראה עיני: אתה בא לבקש מחילה כביכול, וחשוב לך שוב לדחוף את "חומר האיסור" בלי שום קשר?

ומי אתה, שבעיניך הוא "איסור חמור", מול כל גדולי עולם שהתירו, ומי אתה מול הגר"ש משאש שהתיר?

עזות וחוצפה שאין כדוגמתה, והוא לא חלי ולא מרגיש.

וגם הגר"ע יוסף כעס עליו מאוד, וכך העיד הרב אמיר קריספל שליט"א, מי שהיה ראש לשכתו של הגר"ע יוסף זצ"ל: "הרב משאש היה גאון גדול, בכלל לא במושגים שלנו. אני זוכר שב'אור תורה' מישהו כתב נגדו לגבי פאה, הביא פוסקים כמנין פאה נגד הרב משאש וכתב כאילו הרב משאש חבר שלו. מרן זצ"ל כעס מאוד על אותו כותב, ואמר: 'אם הרב משאש היה רוצה לענות לו, היה מביא לו פוסקים כמנין פאה נכרית להתיר. ולא זו דרכה של תורה". מי שהביא את הרב משאש לירושלים, זה מרן זצ"ל". עד כאן עדות הרב קריספל.

 

[ולמדתם אותם]

הסתירה קיימת רק אצלך.

?

האוסרים הם בהחלט כת של משועממים שעסוקים יומם ולילה בהפצת פרסומים נגד פאה, כדי לכפות בכל דרך את דעתם על כל הציבור (לא כל מי שפירסם דעתו לאסור משתייך ל"כת" זו).

למה משועממים?

פשוט הם סוברים כהדעות שאוסרות, ויש להם ראיות לכך כנגד הדעות המקילות, ומאידך רבים מקילים בזה, לא בגלל שהם למדו את הסוגיות ויצא להם היתר בזה, אלא מצד שהולכים אחר המנהג או הסברא וכדומה, לכן הם מעוררים לכך - על מנת לעודד ללמוד את סוגיא זו לשורשה.

ותו לא מידי.

 

[ולמדתם אותם]

אגב, ניתן גם לראות זאת אצל הרב ד.ט. (כיום מפורסם), שהעיר על דברי מרן הגר"ש משאש בעזות ובחוצפה בירחון "אור תורה".

והגר"ש משאש הגיב על דבריו, "דרך אגב, בהיותי לומד בפסק דין הנזכר, ומחפש בספרים, לא יכולתי להתעלם, ונראה לי חובה קדושה לדבר ולהעיר לפני רבותי. במה שראיתי בירחון הנכבד אור תורה כסלו תשמ"ט, נערים אפרוחים שלא נתפקחו עיניהם בד' אמות של הלכה, מכניסים עצמם בין ראמים, בלי ראיות והוכחות, רק בעלי אסופות. והמה אוספים ומונים דברי הפוסקים האוסרים למיניהם, החיים והמתים, עד שנלאו למצוא הפתח, בלי שהזכירו בדבריהם אף פוסק אחד שמתיר, ובלי שראו והבינו גם תוכן דברי האוסרים וטעמם. ואח"כ פוסקים הלכה וזה לשונם, "המורם מכל האמור אין שום היתר... והשומע ישמע, והעובר חטאו ישא ואנחנו נקיים". עכ"ל. על זאת ידוו כל הדווים, שנתקיים בנו בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ואוי לדור שכך עלה בימיו, שנער בן י"ז שנה שכתבנו עליו בוצין בוצין וכו', עמד במקום גדולים ונעשה גדול ואחראי בעד כל הדור, עד שהגיע לקלל עם קדוש וטהור ובכללם רבנים ואדמורי"ם וראשי ישיבות ואבות בתי הדין ספרדים ואשכנזים, לומר עליהם חטאם ישאו. ולא ידע למי מקלל, לדור שלם הסומך על דברי גדולי הפוסקים המפורסמים, ולא חש לקמחיה לדבר גבוהה ולא ירא משאתם שמא ישרפוהו בהבל פיהם. וע"ז אמר הפסוק באיוב, ועתה צחקו עלי צעירים ממני לימים" (נדפס בשו"ת שמש ומגן חלק ב).

לאחר מכן הדפיס הגר"ש משאש בענוותו הגדולה, "התנצלות" ששלח לו הרב ט... בכותרת "מכתב מהנ"ל לבקשת מחילה".

בתחילת המכתב הפריז בשבחים של חנופה, ולאחר מכן כתב "באתי בשורותיים אלו, מבלי לפגוע בכהוא זנ בחומר האיסור של הנדון דידן, לבקש מכבודו מחילה אם היה בנימת דבריי משמעות של זלזול..." וכו'.

והגר"ש משאש עונה לו ומברכו שיזכה להיות גדול בתורה וכו'.

כשקראתי זאת לא האמנתי למראה עיני: אתה בא לבקש מחילה כביכול, וחשוב לך שוב לדחוף את "חומר האיסור" בלי שום קשר?

ומי אתה, שבעיניך הוא "איסור חמור", מול כל גדולי עולם שהתירו, ומי אתה מול הגר"ש משאש שהתיר?

עזות וחוצפה שאין כדוגמתה, והוא לא חלי ולא מרגיש.

וגם הגר"ע יוסף כעס עליו מאוד, וכך העיד הרב אמיר קריספל שליט"א, מי שהיה ראש לשכתו של הגר"ע יוסף זצ"ל: "הרב משאש היה גאון גדול, בכלל לא במושגים שלנו. אני זוכר שב'אור תורה' מישהו כתב נגדו לגבי פאה, הביא פוסקים כמנין פאה נגד הרב משאש וכתב כאילו הרב משאש חבר שלו. מרן זצ"ל כעס מאוד על אותו כותב, ואמר: 'אם הרב משאש היה רוצה לענות לו, היה מביא לו פוסקים כמנין פאה נכרית להתיר. ולא זו דרכה של תורה". מי שהביא את הרב משאש לירושלים, זה מרן זצ"ל". עד כאן עדות הרב קריספל.

אין זה עניין לכאן. וכמשנ"ת לעיל.

 

[משיב כהלכה]

פשוט הם סוברים כהדעות שאוסרות, ויש להם ראיות לכך כנגד הדעות המקילות, ומאידך רבים מקילים בזה, לא בגלל שהם למדו את הסוגיות ויצא להם היתר בזה, אלא מצד שהולכים אחר המנהג או הסברא וכדומה, לכן הם מעוררים לכך - על מנת לעודד ללמוד את סוגיא זו לשורשה

כתבת את דעתך בספר? פרסמת? זה די והותר!

לשם מה מודעות רחוב, גרפיטי, קונטרסים, פשקווילים, דיסקים, הרצאות, שכנוע, הסתה, איומים?

לשם מה לסלף את דעות המתירים ולהמציא בשמם?

לשם מה למחוק ולהעלים כל זכר לדעות המתירים? (שים ספר מתיר כלשהו בבית כנסת וספור כמה דקות עברו עד שהוא נעלם...)

וגם "לעורר ללמוד את הסוגיא" האם חסרות סוגיות שנחלקו בהם גדולי ישראל וצריך ללמוד אותן?

אלא מאי, הקנאה והתאוה מעבירים את האדם על דעתו וגורמים לו לכפות את דעתו בכל דרך, ומוצאים זאת רק בדברים ש"לי אין ולשכן יש" כמו פאה, אינטרנט, סלולר וכיו"ב.

 

[משיב כהלכה]

רבים מקילים בזה, לא בגלל שהם למדו את הסוגיות ויצא להם היתר בזה, אלא מצד שהולכים אחר המנהג או הסברא

ומאידך גיסא, רבים מחמירים בזה רק מצד המנהג או הסברא, ואם היו לומדים בעיון את ספרי המתירים היו חוסכים לעצמם הרבה צער ועוגמת נפש.

אז לשיטתך כל אחד צריך להשתדל בכל דרך לכפות את דעתו על השני?

(אגב, יש הרבה הלכות שהציבור הולך בהם אחר המנהג או הסברא, או כעיוור אחר פסקיו של גדול פלוני שהכריע כך).

 

[ולמדתם אותם]

לא נכון.

נושא זה שונה מנושאים אחרים,

כי המציאות בשטח היא שהציבור לא למד את הסוגיות האלו כל כך. אלא נסמכים על שמועות ומנהג וסברות כרסיות.

לכן מעוררים על כך בצורות שונות.

בפרט שזה גובל בהחטאת הרבים.

לסלף ולעוות - זה התפקיד שלך.

 

[ולמדתם אותם]

אלא שאתה [ואחרים] לוקחים את זה בצורה אישית, כי:

כאשר דנים בעניינים שכל אחד נוהג בביתו לעצמו, אז הדיון מתנהל באווירה אובייקטיבית, ואדם לא מרגיש שהוא נתון באופן אישי תחת זכוכית מגדלת. אבל כאשר מדברים על תחום כזה של הלבוש ברשות הרבים, אז כל אשה מזוהה מיידית על ידי הסביבה, לאיזו קטגוריה היא משתייכת בתחום הזה. זה גורם לכך שכל אמירה בתחום הזה עלולה להילקח כפגיעה אישית, שלא מתייחסים אל האמירה כאמירה אובייקטיבית גרידא, שצריך להתלבש כך וכך, אלא עלולה להיווצר תחושה של פגיעה, ש"מדברים על אשתי ואומרים שהיא לבושה לא כמו שצריך".

אם היו מפרסמים פסק לגבי פלטה בשבת או לגבי כשרות וכד', אף אחד לא היה נפגע, גם אם בביתו הוא נוהג אחרת. משא"כ בנידוננו וכאמור.

אז בבקשה, אל תיקח את זה אישי.

 

[משיב כהלכה]

לסלף ולעוות - זה התפקיד שלך

אתה מוזמן להוכיח על מקום אחד שבו כתבתי סילוף או עיוות כלשהו, או לחילופין למלא פיך מים ולא להשמיץ באופן אישי כשאין לך מה לכתוב.

רק עתה פורסם הספר "קציר פאה" ובהקדמתו העיר על שגיאות מביכות ביותר מצידו של אחד האוסרים בדורנו (שגם בפורום לתורה העתיק מספרו ונמצאו בו דברים מביכים להחריד, והמצאות של לשונות ראשונים).

 

[משיב כהלכה]

כי המציאות בשטח היא שהציבור לא למד את הסוגיות האלו כל כך. אלא נסמכים על שמועות ומנהג וסברות כרסיות

הערתי כבר לעיל שברוב ככל ההלכות הציבור הולך אחר המנהג והסברא.

ואדרבה, כאן הסברא ששיער תלוש דינו כבגד היא סברא שכתב אחד מגדולי האחרונים, ורוב עמודי ההוראה (רמ"א, מג"א) הסכימו עמו.

ומאידך, הסברות הנפוצות הן סברת הכרס ללא מקור, לדוגמא הסברא שאשה נשואה צריכה להיראות נשואה.

 

[משיב כהלכה]

בפרט שזה גובל בהחטאת הרבים.

זה עצמו נתון במחלוקת הפוסקים, האם יש בזה החטאה או שאין בזה מאומה וככל שאר בגדי האשה.

ולשיטתך, כל אחד שיקום בבוקר על צד שמאל ויחליט שנעליים בצבע לבן הם החטאת הרבים, יהפוך את העולם ויכפה את דעתו המשובשת על כולם.

 

[החש בראשו]

אתם כורכים כאן בחדא מחתא את ענין ה"תעמולה" ואת ענין ה"כפיה", בכדי לקרר ולצנן ולהכפיש את המעוררים על הנושא.

כבר החלטת שזו המטרה.

האם מישהו כאן דיבר על "כפיה"?

מה ענין שמיטה אצל הר סיני?

איני מבין מה אתה רוצה.

אכן, אם אני סבור שההלכה היא כהפוסקים האוסרים, ויש ראיות ברורות לדבר, למה לא לעורר?

איננו "כופים" על אף אדם את דעותינו, אלא מעוררים תשומת לב, וכל אחד יעיין ויראה את שני הצדדים ויחליט היכן האמת והצדק.

מי זה ׳איננו׳ ׳אנו׳ אנחנו׳? אם אתה באופן אישי מאותם שאומרים דעתם להלכה ותו לא, אשריך! ואם אתה מאלו שדעת המתירים בטלה ומבוטלת, זאת אומרת שיש חרמות, ועוברות על לפני עור, ומה שמצפה לה זה שישרפו אותה בגיהנם עם השערות שלה וכו׳, אז אתה כופה ועוד איך!

כשקראתי זאת לא האמנתי למראה עיני: אתה בא לבקש מחילה כביכול, וחשוב לך שוב לדחוף את "חומר האיסור" בלי שום קשר?

מבהיל!

 

[ולמדתם אותם]

אתה מוזמן להוכיח על מקום אחד שבו כתבתי סילוף או עיוות כלשהו, או לחילופין למלא פיך מים ולא להשמיץ באופן אישי כשאין לך מה לכתוב.

יש כמה וכמה מקומות. כבר כתבתי לך שאין לי כח להתפלמס איתך עוד ועוד (מספיק מה שהתפלמסתי כעת...). העברתי את הדברים לרב @א. כהן, והוא יכתוב לך את זה בצורה מסודרת (רק מן הסתם הוא יעדן את הדברים).

רק עתה פורסם הספר "קציר פאה" ובהקדמתו העיר על שגיאות מביכות ביותר מצידו של אחד האוסרים בדורנו (שגם בפורום לתורה העתיק מספרו ונמצאו בו דברים מביכים להחריד, והמצאות של לשונות ראשונים).

לדעתי יתכן שזה לא מחמת שנתכוין לסלף חלילה, אלא זה מחמת חוסר דיוק ופזיזות (בהבנת הדברים או בהעתקה וציטוט פוסקים) או חוסר ידיעה ללמוד ולעיין כדבעי, כפי שמצוי בכמה רבנים היום [בנושאים רבים ושונים - לא קשור לצניעות], והמבין יבין. ואכמ"ל. אבל בספר בגדי קודש שהובא לעיל, ביודעו ומכירו [אנו לומדים באותו כולל] שעיין ודקדק היטב בכל דבר.

הערתי כבר לעיל שברוב ככל ההלכות הציבור הולך אחר המנהג והסברא.

ועדיין בנושא זה הרבה הרבה יותר.

זה עצמו נתון במחלוקת הפוסקים, האם יש בזה החטאה או שאין בזה מאומה וככל שאר בגדי האשה.

וזה גופא מה שהם עושים, מוכיחים כהשיטות האוסרות וא"כ יש בזה החטאה.

ולשיטתך, כל אחד שיקום בבוקר על צד שמאל ויחליט שנעליים בצבע לבן הם החטאת הרבים, יהפוך את העולם ויכפה את דעתו המשובשת על כולם.

מדובר על פאה נכרית שדנו בה גדולי הפוסקים, ולא על מי שקם בבוקר על רגל שמאל וכדומה.

כבר החלטת שזו המטרה.

זה ניכר.

מי זה ׳איננו׳ ׳אנו׳ אנחנו׳? אם אתה באופן אישי מאותם שאומרים דעתם להלכה ותו לא, אשריך! ואם אתה מאלו שדעת המתירים בטלה ומבוטלת, זאת אומרת שיש חרמות, ועוברות על לפני עור, ומה שמצפה לה זה שישרפו אותה בגיהנם עם השערות שלה וכו׳, אז אתה כופה ועוד איך!

לא יודע מה אתה סח.

אני סבור שלמעשה המנהג 'השתרש' על פי השלטי גיבורים והבנתו בסוגיא בשבת שכביכול הפאה נכרית היתה מגולה, שהאחרונים המתירים נמשכו אחריו, ואילו למעשה מוכח בשאר הראשונים לא כך, וגם יש כמה ראשונים מפורשים שהפאה היתה מתחת הכיסוי. וממילא נפל ההיתר.

[ @משיב כהלכה, אני יודע שהגבת על זה מה שהגבת (בפורום לתורה), אך אין טעם לכפול הדברים את זה כאן (וכאמור הרב @א.כהן אמר לי שישיב לך על דבריך שם), עיקר הדיון כאן הוא על עניין ה"כפייה"].

אני לא יודע איך אתה מגדיר את זה, אם זה נקרא שאני רק "אומר את דעתי להלכה ותו לא" או שאני "אומר שדעת המתירים בטלה ומבוטלת", או הגדרה אחרת, מה שבטוח שאני סובר שלמעשה לא שייך להקל בזה.

וכבר האריכו בזה בדיון של ידידי הרב @א. כהן עם @משיב כהלכה בפורום לתורה כאן.

כל אחד מוזמן לעיין שם ולהעיר ולהאיר את הערותיו המחכימות.

 

[משיב כהלכה]

אני סבור שלמעשה המנהג 'השתרש' על פי השלטי גיבורים והבנתו בסוגיא בשבת שכביכול הפאה נכרית היתה מגולה, שהאחרונים המתירים נמשכו אחריו

לא נמשכו אחר הבנתו בסוגיא (מבלי להיכנס לדיון) אלא אחר סברתו וכנ"ל, ובעיקר דחו את הסיבות לאסור, וממילא אם אין סיבה לאסור, הרי זה מותר.

ואתה יכול לסבור מה שאתה רוצה ולכתוב מה שאתה רוצה, כשדיברתי על הכופים את דעתם לא התכוונתי אליך.

 

[משיב כהלכה]

מדובר על פאה נכרית שדנו בה גדולי הפוסקים, ולא על מי שקם בבוקר על רגל שמאל וכדומה

ולמעשה גם הפוסקים האוסרים בדורנו כתבו מפורשות שמותר לקרוא ק"ש מול פאה כי אינה מביאה הרהורים כלל, ויותר מזה התירו לקרוא מול שיער מחובר (וגם התירו פאה לאלמנה וגרושה ולא חשו להחטאת הרבים, ולפעמים גם לנשואה).

אבל לכל היותר יש בזה מחלוקת הפוסקים ותו לא, ואף אחד לא יכול להשתולל ולכפות את דעתו מחמת הצד לאסור.

 

[ולמדתם אותם]

ולכפות את דעתו מחמת הצד לאסור

עוד פעם אתה מכניס את העניין של הכפייה בלי שום קשר?

 

[משיב כהלכה]

יתכן שזה לא מחמת שנתכוין לסלף חלילה, אלא זה מחמת חוסר דיוק ופזיזות (בהבנת הדברים או בהעתקה וציטוט פוסקים) או חוסר ידיעה ללמוד ולעיין כדבעי, כפי שמצוי בכמה רבנים היום [בנושאים רבים ושונים - לא קשור לצניעות], והמבין יבין. ואכמ"ל

כל הקורא את הדברים בספרו ימלא פיו שחוק על הלימוד זכות הזה.

 

[משיב כהלכה]

בספר בגדי קודש שהובא לעיל, ביודעו ומכירו [אנו לומדים באותו כולל] שעיין ודקדק היטב בכל דבר

לא דיברתי עליו כלל, טענו בחיטים והודה לו בשעורים.

 

[משיב כהלכה]

יש כמה וכמה מקומות. כבר כתבתי לך שאין לי כח להתפלמס איתך עוד ועוד (מספיק מה שהתפלמסתי כעת...). העברתי את הדברים לרב @א. כהן, והוא יכתוב לך את זה בצורה מסודרת

תענוג, להשמיץ ולברוח מבלי לטרוח להוכיח מאומה...

וכאמור הרב @א.כהן אמר לי שישיב לך על דבריך שם

אגב, מעניין שאתה סמוך ובטוח שהרב אהרן כהן, אברך בן 26, ישיב על כל הראיות וההוכחות שהטחתי בפניו והראיתי לו שהוא טועה לגמרי, וכל זה למרות שעדיין לא השיב, אבל על גדולי האחרונים ש"טעו" לשיטתך, או אפילו גדולי הדור הזה כמו הגרב"צ אבא שאול הגר"ש משאש והגר"ע יוסף, אתה בטוח שאין להם מה להשיב. מדהים.

 

[משיב כהלכה]

ומה שמצפה לה זה שישרפו אותה בגיהנם עם השערות שלה וכו׳

זהו שקר ידוע, סיפור שלא היה ולא נברא, והוא מופרך מתוכו. מדובר בסיפור שהמציאה לזיכוי הרבים בתו של בבא סאלי, פנינה יהודיוף, שהיא כיום (תשפ"ה) בת 81. היא סיפרה את הסיפור לבעלה, הרב דוד יהודיוף זצ"ל, והוא הדפיס אותו לתומו בספר "סידנא בבא סאלי" שיצא לאור בשנת תשמ"ה. זהו נוסח הסיפור:

"מעשה היה שאחת מנכדותיו החלה ללבוש פאה נכרית. רבינו אסף את כל בנות המשפחה והטיף להן מוסר, באמרו: האם אתן חושבות לרמות גם את הקב"ה, בלבשכן פאה נכרית, וכאילו בזה אתן יוצאות ידי חובת כיסוי הראש? אם כן דעו לכן, כל אשה הלובשת פאה נכרית ואפילו רק חצי פאה, מכינה לעצמה חומר הסקה שבו ישרפו אותה בגיהנום. וכאשר נכנסו נשים מבנות המשפחה הרגילות ללבוש פאה נכרית, היו מכסות ראשן במטפחת, ונכנסות עם הרבנית לקבל את ברכתו, היה רבינו אומר ברמז: כן, רק אצלי..."

הסיפור הזה למרבה הצער התפרסם מאוד בתפוצות ישראל, והוא היה אחד הסיפורים החביבים על הגר"ע יוסף, שסיפר זאת פעמים רבות. אולי זה מפני שתחילתו הוא שקר וסופו אמת, כדברי חז"ל ששקר שיש בו קצת אמת סופו להתקיים (הגמ' בסוטה דף ל"ה ורש"י בפרשת שלח), וסוף הסיפור הוא אמיתי, כי הבבא סאלי רמז לבנותיו שהוא יודע שהן לובשות פאה, ובכל זאת מעלים עין (כמתואר גם במכתביהם של בני המשפחה, להלן).

כבר מקריאה ראשונית של הסיפור, אפשר לשים לב לכמה סתירות פנימיות בסיפור:

א. היתכן שכאשר נכנסו אליו כמה נשים מבנות המשפחה (וכמובא להלן, מדובר בבנותיו ממש), שאותן נשים רגילות לחבוש פאה, הוא בקושי רמז להן שהוא יודע על כך, אבל כאשר אחת הנכדות החלה ללבוש פאה הוא כינס את כל בנות המשפחה ודיבר בחריפות?

ב. כיצד המשיכו בנות המשפחה לכסות ראשן בפאה במשך תקופה ארוכה (בתו שהתחתנה עם הרב אדרעי, חבשה פאה עד יום פטירתה) לאחר דברים כל כך חריפים שיצאו מפיו של בבא סאלי, ובפרט שהוא מפורסם כבעל מופתים, וכל מה שהוציא מפיו התקיים?

ג. כיצד עד עצם היום הזה לא ידוע מי היא אותה נכדה, ואפילו לא מצאו אחת שתסכים לשקר עבור "זיכוי הרבים" ולומר שהיא בעלת המעשה?

ד. כיצד עד היום לא ידוע מי נכח ב"כינוס של כל בנות המשפחה", וכולן, כולל הרבנית סימי שתחיה, אשת הבבא סאלי, מכחישות שהיה סיפור כזה? (כדלהלן).

ה. אם אכן הבבא סאלי שתק לבנותיו שחבשו פאה בארץ ובחו"ל (כדלהלן) וכפי עדות בעל דין שהעיר ברמז "כן, רק אצלי" ולא אמר שתישרף בגיהנום, א"כ מדוע לפרסם לכל בנות ישראל שהחובשת פאה תישרף בגיהנום?

 

[משיב כהלכה]

ואכן בשנת תש"ע הלך הרב ליאור עזרן שליט"א לברר את הסיפור עם בני המשפחה, ושמע מהם לתדהמתו שהסיפור לא היה ולא נברא ומעולם לא שמעו על כך. ובמילים פשוטות - הסיפור הוא שקר מוחלט. בסיפור מסופר שבבא סאלי "כינס את כל בנות המשפחה", אבל בנות המשפחה (בנותיו של בבא סאלי ואשתו...) לא מכירות סיפור כזה מעולם. הרב עזרן ביקש מהם להעלות זאת על הכתב, וכן עשו.

הגאון הרב ישר אדרעי שליט"א, ראש מוסדות "בית ישראל" בנתיבות, כתב:

"לכבוד הרה"ג הרב ליאור עזרן שליט"א,
השלום והברכה.

אחרי דרישת שלומו הטוב, ע"פ בקשת כבודו הריני בזה להעלות על הכתב מה שידוע לי אודות התייחסותו של כבוד קדושת מורי וחמי הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, בענין לבישת פאה נכרית לנשים נשואות, וכדלהלן.

מעולם לא שמעתי אותו שדיבר נגד לבישת פאה נכרית.

וכמו כן בתו, אשתי שתחי', וכן חמותי הרבנית אשת הצדיק, אמרו שלא שמעו אותו מעולם מדבר נגד לבישת פאה נכרית.

ואדרבה, עובדה היא ששתיים מבנותיו לבשו פאה נכרית בצעירותן, וכן אשתי, בתו שתחי', לבשה פאה נכרית בחייו במשך קרוב לעשר שנים, והגם שידע מזה, לא אמר לה מעולם דבר כנגד זה.

וידועה חיבתו הגדולה והמיוחדת לאדמו"ר מליובאוויטש זיע"א, שהסביר את העדיפות שיש לפאה על מטפחת, לנשים הצעירות בימינו, שמצוי שאין מכסות את כל הראש במטפחת.

ומובן מאליו שישנן פאות שאינן צנועות, וכמו שיש מטפחות שאינן צנועות, ולא זה הנדון דידן.

החותם בברכה שתזכה להגדיל תורה ולהרבות שלום בעולם...
ישר אדרעי".

וחתנו השני, הגאון הרב יהודה הראל זצ"ל, ר"מ ישיבת קול יעקב ומח"ס "פאר ישראל" (על בבא סאלי), כתב:

לכבוד הרב ליאור עזרן שליט"א,

במענה לפנייתך ולפניית רבים, הריני לגלות את הידוע לי באשר לדעתו של מו"ר חמי הקדוש והטהור הצדיק אדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל בענין פאה נכרית.

ברצוני להדגיש בראש ובראשונה, שאני כותב את מה שהבנתי מהנהגתו בענין זה בחמש עשרה שנותיו האחרונות, ואינני בא לפסוק הלכה.

ולפי שמפרסמים שכאילו כינס את בנות המשפחה, ועורר על האיסור החמור בלבישת פאה, ועוד יותר, שכאילו אמר בכינוס זה שהלובשת פאה מכינה חומר בעירה לשריפתה בגיהנם, רצוני להבהיר שבכל שנות היכרותי עמו לא היה כינוס כזה, ואשתי שתחי' לא זוכרת אסיפה כזו גם שנים רבות לפני כן.

יתרה מכך, בנותיו היותר צעירות לבשו פאה כשירה (בארץ ובחו"ל), והוא ידע שהן לובשות פאה, ומעולם לא העיר להן בחריפות על כך. ולפיכך הבנתי שדעתו האישית היתה שכיסוי ראש עדיף מפאה נכרית, וכמו שרבים גדולים אחרים סברו כן, ושכך היה מנהג בנות עירו ומשפחתו, ועד היום זקנות המשפחה מכסות את ראשן בשני כיסויים, כך שלא נראית אף שערה משערות ראשן, כפי דעת הזוהר הקדוש, וברור שזו היתה אצלו עדיפות ראשונה.

אך הוא הבין שיש שינויים, וירידת הדורות, ושאי אפשר לדרוש מבנות ימינו את החומרות הנ"ל, ועל כן העלים עין בהנהגה בענין הפאה, וכך ישנן כיום מבנותיו, כלותיו ונכדותיו, שהולכות עם פאות צנועות, וכמנהגן של רוב בנות דורינו הצנועות. והאמת והשלום אהבו.

החותם לכבוד התורה,
אריה יהודה הראל - חתן האדמו"ר".

יש לציין שהרב עזרן מספר שהרב הראל זצ"ל מאוד חשש מתגובות בני המשפחה (כי לא נעים לכתוב בריש גלי שאחות אשתו משקרת), והסתיר את הדבר מאשתו, וירד בהחבא מדירתו אל הכביש כדי למסור את המכתב הנ"ל לרב עזרן. ואת המכתב כתב לאחר הפצרות רבות כדי שתתגלה האמת ויוזם השקר הגדול.

כשנודע הדבר לאשתו, הרבנית אליס, היא התקשרה לרב עזרן וביקשה שלא יפרסם את מכתבו של בעלה, היות ולא נעים מבני המשפחה וכו'. בתחילה ניסתה לאיים שהבבא סאלי יקפיד על כך, אבל הרב עזרן אמר לה שאדרבה הוא ישמח בזה שמגלים לכולם שהמפורסם בשמו הוא שקר מוחלט...

הרב עזרן שאל אותה, האם הסיפור היה או לא היה? האם בעלך דובר אמת במכתבו? והשיבה בעל כרחה, אכן אינני זוכרת כינוס כזה, ובעלי כתב את האמת. ואכן חבשתי פאה בשנים הראשונות, ומעולם אבי [הבבא סאלי] לא העיר לי על כך. אבל אולי באמת יש נכדה כזאת ששמעה מהבבא סאלי את מה שאמר...

הרב עזרן שאל אותה, האם את מכירה את הנכדה? וענתה שאינה מכירה. ואמר לה, היתכן שעד היום לא יודעים מי היא? ונאלמה דום. אבל אמרה שנשים רבות התחזקו מהסיפור הזה... ושאל אותה הרב עזרן, מדוע 'לחזק' באמצעות שקרים??

עוד יש לציין, שאחיו הקדוש של בבא סאלי, הלא הוא הגאון רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל (אחיו של רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל), המכונה "בבא חאקי", רבה של רמלה ולוד, וממנהיגי יהדות מרוקו, במכתב כת"י מיום כ' בתמוז תשכ"ו, הובא בספר "סידנא בבא חאקי" המספר על תולדות חייו (עמ' שפ"א), לשאלת השואל האם מותר לאשה לצאת בפאה נכרית, כתב: "בקשר לצניעות בנשים... דין פאה נכרית - יש מקילים", כלומר שאפשר לסמוך עליהם.

ובנו, הגאון רבי יחיאל אבוחצירא שליט"א, רבה של רמלה, כתב:

"מנהג אמותינו הקדושות בחו"ל היה לכסות את הראש במטפחת, והזקנות והמבוגרות הוסיפו עליה רדיד כאשר כל שערות הראש מכוסות כדבעי, לבל תיראה שערה אחת חוצה, רק הדור הצעיר קשה להם לכסות הראש באופן זה, ונהגו להקל בפאה נכרית. וטוב עשה האברך היקר הנ"ל שמצא מקורות וסמך למנהגם מדברי גדולי הפוסקים שמפיהם אנחנו חיים, וכמו שכתב גם אאמו"ר זצוק"ל בתשובה שהובאה בספר זה...

מה שמפיצים בשם מור דודי סידנא בבא סאלי זיע"א, שכביכול יצא בדברים קשים נגד המתירים פאה, יכולנו להעיד בוודאות שמעולם לא אמר דברים אלו ח"ו, ואין זה דרכו כלל וכלל, ויש מבנות משפחתו שנהגו להקל בזה, וכפי שמעידים גם חתניו לוקחי בנותיו שיחיו... על כן בואו ונחזיק טובה לרב המחבר שליט"א שעמל וטרח למצוא מקורות למנהג ישראל קדושים, והריני לברכו שיזכה להפיץ מעיינותיו חוצה, ולהגדיל תורה ולהאדירה, מתוך בריאות גופא ונהורא מעליא, אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד, וזכות אבוה"ק תעמוד לו בכל אשר יפנה אכי"ר".

וכן היה מעשה עם הגאון רבי מאיר אביחצירא זצ"ל, בנו של בבא סאלי, ומובא בספר "גאוני משפחת אביחצירא" (עמ' קי"ב, בשם הרב אברהם אבוחצירא):

"בין הגה"ק הבבא מאיר לר' מכלוף, התנהל קשר חזק... לימים, כאשר בתו של ר' מכלוף באה בקשרי שידוכין, חתנה המיועד התעקש שהאשה תכסה את ראשה במטפחת לחוד. הכלה פנתה לגיסה שהיה מיודד באופן מיוחד עם הגה"ק הבבא מאיר, רבי שמואל מאיר מבני ברק, ובקשה לסור למעונו של הרב לדעת איך לנהוג. הגה"ק הבבא מאיר ברוב חכמתו ופקחותו לדעת טיבו של כל אחד ואחד, פנה לחתן ואמר: "הלואי וכולם ילבשו פאות נכריות".