מדוע רבני מרוקו חלקו על מרן השו"ע?

[אור תורה]

למעשה הוא תלמידו של מרן רשכבה"ג זצ"ל ומונה על ידו...

הגרשמ"ע תלמידו של מרן זצ"ל, ולתלמיד יש מחויבות להוראות רבותיו, כמבואר בפוסקים.
מכיר את הגמרא: אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא ולא אורי?
אם יש למחות זו על על המחאה שלך שבאה או מחוסר ידיעת התורה או מרצון לזייף את התורה ממניעים פוליטיים.

לפני שאני ידון לגופו של עניין בעז"ה, אע"פ שכתבתי הוכחות מפורשות מהשו"ע שביטל מנהגים וכנ"ל

אני אומר, יראה הציבור וישפוט מי מזלזל כאן בת"ח הגרש"מ עמר.
שאתה כותב "ומונה על ידו..." עם שלש נקודות, כל בר דעת מבין שאתה רוצה לומר שהוא חייב ליישר קו בהלכה ולפסוק ממניעים פוליטים ולא ע"פ האמת שהוא חושב.
ועל זאת מחאתי. מחאה על כבוד התורה.

ובעז"ה אם יהיה לי זמן אני יביא לך לשונות הפוסקים שדחו מנהגי איסור לדעתם
והרי לפניך לשון הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קד) שנשאל ע"מ שנהגו בדמשק ובערי המזרח שהש"צ מברך ענט"י בבהכ"נ והרי כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, והשיב דודאי ברכה לבטלה היא בלי ספק ולכן צריך לבטלה ואף אם יהיה מנהג כי אין מנהג בדבר איסור. וע"ע שם סי' קה.

ועוד כזאת רבים. לא עת האסף.

 

[ידידיה]

אתה מוזמן לערוך את הערך במכלול...

מחילה, מה זה ההבלים הללו?
הוא נולד במרוקו ומחכמי המרוקאים, אפילו שהיה ראש"ל ורב של ירושלים.
צא וראה בהקדמתו לסידור תפארת אבות ובהרבה מספריו.

 

[רק תורה]

לפני שאני ידון לגופו של עניין בעז"ה, אע"פ שכתבתי הוכחות מפורשות מהשו"ע שביטל מנהגים וכנ"ל

אני אומר, יראה הציבור וישפוט מי מזלזל כאן בת"ח הגרש"מ עמר.
שאתה כותב "ומונה על ידו..." עם שלש נקודות, כל בר דעת מבין שאתה רוצה לומר שהוא חייב ליישר קו בהלכה ולפסוק ממניעים פוליטים ולא ע"פ האמת שהוא חושב.
ועל זאת מחאתי. מחאה על כבוד התורה.

אתה מפרש פרשנות שגויה במחילה מכת"ר. זה שהוא מונה על ידו זה לא בא לומר שהוא צריך לשקר בתורה. ואז אכן יש כאן מחאה. להיפך, זה שמונה על ידו מעיד כאלף עדים שהוא תלמידו המובהק הנאמן היטב לדרכו - בדיוק כפי שמצופה מתלמיד מובהק. וזה לא אומר שישנה ביקורת מתבקשת על כל מנהגי מרוקו. לכן, לקרוא לו "רבני מרוקו" בגלל שהוא נולד שם, בהקשר של "מנהג חכמי מרוקו", זה מגוכח.

מרן לא הוריד לטמיון את מורשתו עם מינוי של מי שלא נאמן לדרך שהאמין, אלא להיפך מינה רבנים ודיינים ופתח ארגונים שונים שהיו נאמנים לדרך ועל ידי כך פעל רבות למען היהדות ורבים רבים מבני עדות המזרח נושעו על ידו. מאחר שהגרש"מ תלמיד מרן הגר"ע ונאמן למורשתו מלכחילה

 

[רק תורה]

ובעז"ה אם יהיה לי זמן אני יביא לך לשונות הפוסקים שדחו מנהגי איסור לדעתם
והרי לפניך לשון הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קד) שנשאל ע"מ שנהגו בדמשק ובערי המזרח שהש"צ מברך ענט"י בבהכ"נ והרי כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, והשיב דודאי ברכה לבטלה היא בלי ספק ולכן צריך לבטלה ואף אם יהיה מנהג כי אין מנהג בדבר איסור. וע"ע שם סי' קה.

ועוד כזאת רבים. לא עת האסף.

לא צריך לאסוף...
ברור שיש מנהגי איסור שמרן ביטלם. ברור שיש מנהגי איסור אחרים שגדולי הפוסקים ביטלו.
זה לא הנושא.
רק הראיתי לך שהעניין קצת יותר מורכב ולא כל פסק שנתון במחלוקת ונהגו כצד מסוים נכנס בגדר מנהג איסור (וכ"ש שלא כל מה שמכונה מנהג מרוקו נכנס בגדר מנהג איסור, בעל חוסר התאמה לדעת מרן ובעל התאמה למנהגי חב"ד... החיים קצת יותר מורכבים...).
ברכה על ההלל בר"ח למשל הוא לא מנהג איסור לפי מרן הב"י, כפי שהוכחתי בראיות ברורות, ובוודאי שלא הייתה כוונתו לבטלה באתרא דנהיגי.
כמו כן, הבאתי את הב"י שאמר שלא לבטל מנהג ושם איירי במנהג המוסתערבים לברך ברכות התורה בפורים דמוקפים, על אף שלדעת הב"י גופיה אין לברך - ומשום שלא בא לבטל מנהגים. ע"ש (תקון יששכר דף סא, והביאו בארץ חיים בכללים).

 

[רק תורה]

מחילה, מה זה ההבלים הללו?
הוא נולד במרוקו ומחכמי המרוקאים, אפילו שהיה ראש"ל ורב של ירושלים.
צא וראה בהקדמתו לסידור תפארת אבות ובהרבה מספריו.

הרב @ידידיה, אני לא מבין מה הנושא. אתה רוצה להפוך אותו לרבני מרוקו לחיי.
אני רק טוען שהגרש"מ מוגדר כתלמידו של מרן הגר"ע ולכן הוא נוהג כמותו. אי אפשר להוכיח מזה שעזב את מנהגי מרוקו שיש בהם איסור.
ויש לדון בכל דבר לגופו.

 

[עשרה זהב]

בהרבה דברים מרן הגר"מ מאזוז נטה ממנהג טוניס וג'רבא, מחמת מרן הגרע"י, האם ניתן יהיה לומר שהוא איננו מחכמי טוניס?!
ברור שלא. אלא שקיבל את דעת מרן הגרע"י. ישנם מקומות שגם חלק על דעתו, ולפעמים הסכים לנהוג כך למרות שדעתו אינה כך (ר"ת בצאת שבת).

והוא הדין להגרשמ"ע. אמנם הוא מבחינתו היה ממשיך בכל מנהגי מרוקו כפי שהורגל בקטנותו, אלא שקיבל את דעת מרן הגרע"י כמות שהיא. ואני מאמין שבמקומות שמרן הגרע"י לא יצא נגד מנהג מרוקו הוא בוודאי נוהג כמנהג אבותיו. כלומר הוא לא עזב את מנהגי מרוקו, אלא קיבל את דעת מרן הגרע"י היכן שחיווה דעתו בהם.

 

[רק תורה]

בהרבה דברים מרן הגר"מ מאזוז נטה ממנהג טוניס וג'רבא, מחמת מרן הגרע"י, האם ניתן יהיה לומר שהוא איננו מחכמי טוניס?!
ברור שלא. אלא שקיבל את דעת מרן הגרע"י. ישנם מקומות שגם חלק על דעתו, ולפעמים הסכים לנהוג כך למרות שדעתו אינה כך (ר"ת בצאת שבת).

והוא הדין להגרשמ"ע. אמנם הוא מבחינתו היה ממשיך בכל מנהגי מרוקו כפי שהורגל בקטנותו, אלא שקיבל את דעת מרן הגרע"י כמות שהיא. ואני מאמין שבמקומות שמרן הגרע"י לא יצא נגד מנהג מרוקו הוא בוודאי נוהג כמנהג אבותיו. כלומר הוא לא עזב את מנהגי מרוקו, אלא קיבל את דעת מרן הגרע"י היכן שחיווה דעתו בהם.

הרב מאזוז יצא מתוניס כשהוא בבחינת חכם בתורה, אבל עדיין צעיר למדי.
יש הרבה שאימצו את דעת מרן הגרע"י שיש לנהוג בא"י כמנהגי בני העדות שהיו בירושלים. זה לא חידוש. נדמה לי שרבי יהושע מאמאן נהג כך, והוא אכן נכלל תחת ההגדרה של חכמי מרוקו. כל שכן שנמצא חכמים ממוצאים שונים צעירים בהרבה שכפופים להוראות מרן הגרע"י, ומכ"ש כשמדובר בתלמידים. בכל מקרה, יש שסברו אחרת ומהם הוא בעל הפקודת אלעזר והגר"ש משאש. לא חושב שצריך להתמקד במינוחים ולא חושב שאפשר להוציא מזה מסקנות בדבר מנהג (הרי"ף והרא"ש ומגורשי ספרד לברך על ההלל, למשל) - בטעות.
ואם כבר הזכרת את הגאון הנאמ"ן, בעיני הוא ת"ח וגדול בתורה ספרדי ישראלי, הוא בהחלט מכיר את מורשת תוניסיה ומיישם חלקים ממנה, אבל גם עצמאי מאוד וגם בעל השפעה רבה מאזורנו, בתורות, במנגינות וכו' (לא נראה שלי שבכסא רחמים נוהגים במנגינות ג'רבה, או בעיון הג'רבאי. המרש"א והרש"ש או הדקדוק בלשון הגמרא ורש"י בסגנון המנחת שי אינם בהכרח מורשת תוניסיה או ג'רבה. עיין למשל בספר כסא רחמים או בספר בגדי אהרן וכו' ותמצא סגנון שונה לחלוטין).

 

[פלוריש (אריאל)]

לא נראה שלי שבכסא רחמים נוהגים במנגינות ג'רבה, או בעיון הג'רבאי. המרש"א והרש"ש או הדקדוק בלשון הגמרא ורש"י בסגנון המנחת שי אינם בהכרח מורשת תוניסיה או ג'רבה. עיין למשל בספר כסא רחמים או בספר בגדי אהרן וכו' ותמצא סגנון שונה לחלוטין

תוכל לבאר?

 

[רק תורה]

תוכל לבאר?

מקד מה טעון ביאור?

 

[משיב כהלכה]

שו"ע סימן מו ס"ו יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראין. יש לציין שהיש נוהגין הוא מנהג אשכנז ראה בב"י וברמ"א בהגה. לדבריך וכי מרן כתב את השו"ע לזלזל במאות אלפי חכמי ישראל ?!

אין קשר, הוא מורה הלכה למי שאין לו בזה מנהג, קהילה חדשה שנוסדה וכדו', וכפי שהצהיר בהקדמתו שלא בא לבטל מנהגים.

 

[משיב כהלכה]

ואכן יש רבים מחכמי מרוקו כמו הגרש"מ עמר שליט"א שרואים את הדברים אחרת ממה שכותב משיב כהלכה

הגרש"מ עמר הוא אחד מגדולי הדור שמוצאו ממרוקו, אבל אין לו שום קשר לחכמי מרוקו. הוא ביטל את דעתו לגמרי להגר"ע יוסף, וזה לך האות - כאשר בכל ספריו לא חלק עליו.

לכן הוא נחשב לתלמיד הגר"ע (ובזכות זה גם זכה להתקדם במעלות הרבנות, בימינו שהפוליטיקאים ממנים רבנים, והדירוג הפוליטי היחיד הוא עד כמה הוא צועד בדרכו של הגר"ע....) ואפילו אינו נספר במנין כדעה נוספת, כי פוסק כמותו תמיד.

לכן המשייך אותו לחכמי מרוקו אינו אלא טועה ומטעה, הוא מתלמידי הגר"ע. ולכל היותר נוהג במנהגים שהגר"ע לא שלל אותם.

התואר "חכמי מרוקו" שייך לרבנים כמו הגר"ש משאש שעם כל אהבתו להגר"ע, היתה לו דעה עצמאית ונלחם בתוקף לקיים את רוב ככל מנהגי מרוקו, או בדינים אחרים בהם נטה קו מהגר"ע יוסף וסבר אחרת.

 

[משיב כהלכה]

בדברים כאלו צריכים להיות עיניניים ולהסיר את הרגש ולגשת להלכה ומקורתיה, אכן קשה לשנות מנהג שנהגו שנים רבות אבל כשפותחים ספרי הפוס' הדברים מתבררים יותר

מרן הגר"ש משאש בספריו וכן הגר"ש טולדנו בסדרת הספרים "דברי שלום ואמת" הוכיחו כיצד המנהגים מיוסדים ע"פ דברי הפוסקים.

ומנהג שלא היה לו יסוד, כמו לומר "ה' מלך" קודם הטעימה מהלחם, שיש בזה הפסק גמור ונוסד ע"י בורים ועמי הארצות שבמקום לכוון אמרו זאת בפיהם, כנגד מנהג כזה יצא הגר"ש משאש בתוקף ועוז לבטלו. ולא הלך אחר הרגש (ומיותר לומר כמה ביזוי ת"ח יש בדבריך).

 

[משיב כהלכה]

ואכן יש רבים מחכמי מרוקו

אכן יש רבים שעזבו את כור מחצבתם ואמרו "מה לנו ולצרה הזו", נדבקו בהגר"ע יוסף והתקדמו בחייהם... הגר"י ממן למשל, בתחילה היה רב בעיר נידחת בסוף העולם (נהריה) ומשם הוקפץ אחר כבוד לכהן תקופה קצרה כחבר בית הדין הרבני העליון והתגורר בירושלים עד סוף ימיו. אבל הוא מעולם לא נמנה על "חכמי מרוקו"... (כדאי לקרוא מה כתב לו הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן).

גם ברוב הפעמים שמעיד על מנהג מרוקו, המנהג הוא להיפך (ולפעמים זה מחמת שמוצאו מהעיר צפרו, שמנהגיה היו שונים).

 

[משיב כהלכה]

לענין אם אפשר לברך על מנהג זה מחלוקת ידועה, אם לומר "וצוונו" על דבר שהוא מנהג ולא מהדין. ובודאי שמרן ס"ל כהרמב"ם, וכדס"ל שנשים לא יברכו על מ"ע שהזמן גרמא. ולענין הדלקת נ"ח בבהכנ"ס כבר האריך בשו"ת יבי"א ח"ח, ע"ש כמה טעמים לדבר ואכמ"ל. וכן לעניין נר ביוה"כ, כבר הלכו בו הנמשות.

לא כתבת מאומה חוץ מ"ידוע ואכמ"ל", ועיין בספר דברי שלום ואמת חלק א' מאמר ט', בענין ברכה על מנהג, בהרחבה נפלאה בנושא הזה.

א. הוא מוכיח שרוב עצום מהראשונים פסקו שיש לברך על ההלל בר"ח.

ב. הוא מוכיח שבתקופת התנאים היו שני מנהגים: בארץ ישראל לא קראו כלל הלל, ובבבל בירכו וקראו. אבל מנהג של "לקרוא ולא לברך" לא היה קיים. ומנהג זה נוצר מאוחר יותר כפשרה.

ג. הוא מוכיח שרוב הראשונים סוברים שיש לברך על מנהג, והיוצא דופן הוא מנהג חבטת ערבה, ויש כמה טעמים מדוע לא מברכים עליו: או משום שמנהג נביאים הוא ולא כל ישראל, או משום שאינו אלא טלטול בעלמא, אבל בשאר דברים - מברכים על המנהג.

ד. הוכיח שיש מנהגים רבים שמברכים עליהם: תפילת ערבית שכתב הרי"ף שנהגו בה ונעשית חובה, ברכה לאחר המגילה שנהגו בזה (מגילה כ"א), יו"ט שני של גלויות שהוא מנהג אבות (ביצה ד), הדלקת נר בליל יום הכיפורים, קריאת ההפטרה במנחה, נר חנוכה בבית הכנסת.

ומכאן הוא תמה: כיצד אפשר לקחת מנהג בודד שלא מברכים עליו ולעשות ממנו כלל, ומאידך לדחות בתירוצים דחוקים את כל המנהגים שכן מברכים עליהם?

ה. הוכיח שלא ברור אם השו"ע פסק כרמב"ם, בנדון דידן שהרי"ף והרא"ש חלקו עליו, וכן בב"י צידד לברך וכך סיים דבריו, וכן י"א וי"א - י"א שלא בא השו"ע להכריע ביניהם, וכן אם תאמר שפסק לא לברך, הרי סותר עצמו כשפסק לברך על נר חנוכה בבית הכנסת.

ו. השיב על דברי הגר"ע שבחנוכה זו הרחבה של מצות נר חנוכה, דאם כן גם הלל בר"ח הוא הרחבה של י"ח ימים בשנה שמברכים על ההלל.

 

[משיב כהלכה]

כאן כבר צריך למחות על כבוד התורה של הגרש"מ עמר שליט"א, שכביכול הוא פוסק ונוהג בהליכותיו בגלל מניעים אישיים. איך לא רעדו הידיים שכותבים דברים שיש בהם בזיון ת"ח.

לא נראה שכוונתו ל"מניעים אישיים", זו זכותו לדבוק בשיטת הגר"ע ולבטל דעתו לגביו. וגם לא לכולם יש כח למלחמות.

 

[החש בראשו]

כאן כבר צריך למחות על כבוד התורה של הגרש"מ עמר שליט"א, שכביכול הוא פוסק ונוהג בהליכותיו בגלל מניעים אישיים. איך לא רעדו הידיים שכותבים דברים שיש בהם בזיון ת"ח.

בלת״ק
היכן היה כאן זלזול? איך בהינף מקלדת החלטת שהיה כאן זלזול? הוא רק אמר שהרשמ״ע הוא תלמיד של מרן הגר״ע יוסף והולך בדרכו.
שו״ר שהאריכו קודמיי...

 

[החש בראשו]

מחילה, מה זה ההבלים הללו?
הוא נולד במרוקו ומחכמי המרוקאים, אפילו שהיה ראש"ל ורב של ירושלים.
צא וראה בהקדמתו לסידור תפארת אבות ובהרבה מספריו.

ראה בהסכמתו לסידור אבותינו שמורה להדיא לא לברך על ההלל כיון שזו אתרא דמר״ן וכו׳.

 

[משיב כהלכה]

צא וראה בהקדמתו לסידור תפארת אבות ובהרבה מספריו.

אין לו בעיה עם פולקלור מרוקאי. ואדרבה, כאשר מציג עצמו כחכם מרוקאי, קל לו יותר לשכנע את המון העם לעזוב את מנהג מרוקו ולאחוז בשיטת הגר"ע.

ודוקא מפני זה חובה להדגיש שמדובר בתלמידו של הגר"ע יוסף, שמעולם לא חלק עליו, ואין לו שום קשר לחכמי מרוקו מלבד מוצאו.

 

[משיב כהלכה]

בהרבה דברים מרן הגר"מ מאזוז נטה ממנהג טוניס וג'רבא, מחמת מרן הגרע"י

ועדיין הוא עצמאי בדעותיו וחולק על הגר"ע יוסף כאשר נראה לו.

 

[אור תורה]

אין קשר, הוא מורה הלכה למי שאין לו בזה מנהג, קהילה חדשה שנוסדה וכדו', וכפי שהצהיר בהקדמתו שלא בא לבטל מנהגים.

תחזור ותחזור על מה שכתב מרן בהקדמה, אבל אין מה לעשות כאשר רואים שמרן כותב למנוע המנהג, את מי מונעים את מי שנוהג כבר, או קהילה חדשה שנוסדה...? ודאי את מי שכבר נוהג. ופשוט.

וכבר ידוע גם מה שכתב מרן בהקדמה לפסוק כג' עמודי הוראה או מתרי מגו תלת, ובכ"ז פעמים רבות לא פסק ע"פ ג' עמודי הוראה.
יש מאמר של הגרי"ח סופר שליט"א בקובץ זכור לאברהם בעניין פסקי השו"ע ע"פ כלליו, ושם מראה מקום לכו"כ מקומות שמרן חרג ממה שכתב בהקדמתו ופסק דלא כג' עמודי הוראה.

גם לענין ביטול מנהגים כאשר ראה מרן לבטל מנהג עשה זאת אע"פ שכ' מה שכתב בהקדמתו. והבן.

 

[רק תורה]

כבר ידוע גם מה שכתב מרן בהקדמה לפסוק כג' עמודי הוראה או מתרי מגו תלת, ובכ"ז פעמים רבות לא פסק ע"פ ג' עמודי הוראה.
יש מאמר של הגרי"ח סופר שליט"א בקובץ זכור לאברהם בעניין פסקי השו"ע ע"פ כלליו, ושם מראה מקום לכו"כ מקומות שמרן חרג ממה שכתב בהקדמתו ופסק דלא כג' עמודי הוראה.

גם לענין ביטול מנהגים כאשר ראה מרן לבטל מנהג עשה זאת אע"פ שכ' מה שכתב בהקדמתו. והבן.

אז אם מרן הקדוש חרג מהקווים שהתווה זה מכריח שעלינו לבטל מנהגים שנוסדו על ידי גדולי ישראל?
זה רק אומר שגם דבר שמוצג ככלל ייתכן שיש לו יוצאים מן הכלל גם אם הוא נכון ברוב המקרים.

למשל, גם קבלת הוראות מרן שהייתה מוחלטת ביותר במרוקו - בממונות דלא אמרינן קים לי, באיסור והיתר, בהלכות תפילה (בשונה מקבלה זו בארץ ישראל למשל, שהיו מחמירים באו"ה וחלקם הגדל נקט כמקובלים יותר ממרן ונגד מרן) - אנחנו מוצאים יוצאים מן הכלל בגלל מנהגים קדומים (כמו הלכות טריפות דאזלי בתר מנהג ספרד) ובשל צרכים שנוצרו במהלך הדורות (הבעיות עם האורז בפסח וכו').

 

[משיב כהלכה]

ועיין בספר דברי שלום ואמת חלק א' מאמר ט', בענין ברכה על מנהג, בהרחבה נפלאה בנושא הזה.

מצ"ב

 

[פלוריש (אריאל)]

מקד מה טעון ביאור?

מה הכוונה שלימוד העיון בכסא רחמים שונה מאיך שלמדו בתוניסיה וג'רבא? האם אין שיטתם ממשיכה את הסגנון של המשמרות כהונה וכו'?

 

[רק תורה]

מה הכוונה שלימוד העיון בכסא רחמים שונה מאיך שלמדו בתוניסיה וג'רבא? האם אין שיטתם ממשיכה את הסגנון של המשמרות כהונה וכו'?

לא כל כך נושא האשכול ובכל אופן.
זה נכון שלומדים גם מש"ך אבל לפחות מספרי הגאון הנאמ"ן נראה שישנה התמקדות יתר בדקדוק שאינו נוגע לפשט כלל ובפרפראות וביקורת מנהגים וכדו'.

 

[מעל ההגיון]

הרי הם בעצמם אמרו לפסוק כוותיה?
וכן יש להבין בדברי החיד"א והבא"ח.

לכאורה יש לחלק את השאלה לשנים, כי בפשטות יתכן כי יש מרבני מרוקו שבכלל לא אמרו לפסוק כוותיה (וזה שיש כמה שכן אמרו אינו מורה, ועכ"פ לכאורה ודאי לא בהכרח שכולם אמרו, ולו כ"ה הרי קושיא מעיקרא ליתא)

ולגבי הני שכן אמרו, וכן לגבי החיד"א והבא"ח (ועוד) - זו שאלה כללית יותר: מה היחס בין קבלת הוראות מרן לבין כל מיני ענינים היוצאים מן הכלל הזה

הנה, זה צריך לדעת שעל אף שכמעט כל האחרונים (רובם המוחלט אחרוני ספרד, ויש שלא מאחרוני ספרד אך כ"כ לגבי בני ספרד, ויש שכ"כ אף בעלמא, ואכ"מ) כתבו שקבלנו הוראות מרן, מ"מ לכאורה ממש אף אחד מהם לא פסק כמרן לחלוטין ממש בכל הלכה כ"ש

ולכ"ע יש יוצאים מן הכלל הזה, וכל השאלה מה (ולמה...)

ויתכן, שיש ממש מנין מועט ביותר של אחרונים שכתבו שקבלנו הוראות מרן בצורה מוחלטת לגמרי (ואכ"מ ציון מיהם, ומה שיל"ד בזה), אמנם, בפשוטו גם בדבריהם אינו מוכרח כלל וכלל ולכאורה גם לו בדברי אי מי זה כן מוכרח, הן מ"מ הנידון אינו על דעתו של אי מי, אלא על הענין בכללותו - האם קבלת הוראות מרן התקבלה לחלוטין ממש או שלא, וכל כמה שברוב מוחלט של האחרונים מבואר שהקבלה היא ודאי עם כל מיני יוצאים מן הכלל, הרי מבואר שכ"ה מה שהתקבל אצלנו, ולא לחלוטין ממש כדברי אותם אחרונים

ועכ"פ לכאורה לרוב מוחלט ממש של האחרונים אה"נ קבלנו הוראות מרן, אך ודאי יש כל מיני ענינים היוצאים מן הכלל

ולכאורה מיניה וביה הטעם לזה פשוט, כי אה"נ קבלנו הוראות מרן, אך ודאי אין זה (כ)הלכה למשה מסיני, אלא... (ויש לדון הרבה מה זה כן, ואכ"מ, אך לכאורה עכ"פ ברור מה זה לא - זה לא מוחלט לחלוטין)

ובזה יש כמה דברים דלכאורה מוסכמים כמעט על כל האחרונים, ויש דברים שנחלקו לגביהם

ויש לי רשימה עם כמאה ענינים (לא הלכות פרטיות - שזה יש הרבה יותר לכאורה, אלא ענינים כלליים שכאלה) שבהם עכ"פ יש צד ועכ"פ באי מי שלא אזלינן כמרן

ולכאורה יהא מה שיהא עכ"פ מיהא זה ברור שקבלת הוראות מרן אינה בודאי מוחלט ממש, כי אל"ה הרי לא היה שום צד לומר שאפילו ענין אחד יהא דלא כמרן, ומכך דלכ"ע יש עכ"פ ענין ויותר דלא כמרן, הרי שקבלת הוראות מרן לא בתורת ודאי

ויתכן שנחלקו בתוך זה, מה כן קבלת הוראות מרן (רוצה לומר: לא ודאי מוחלט, אבל מה כן...) ובזה יש כל מיני אפשרויות (ואכ"מ), וע"פ הנידון בזה יש כל מיני נ"מ שנחלקו בענינן - אי כמרן או שלא

היינו, דלכאורה הנ"מ תלויות מיניה וביה בנידון מה גדר קבלת הוראות מרן, ולפי הגדר בזה כן תהיינה הנ"מ

ולכאורה לא רק זה הענין (מה גדר קבלת הוראות מרן), אלא גם עוד ענינים. ולמשל - יהא גדר קבלת הוראות מרן מה שיהא, עכ"פ האם זה בכל ספריו או שלא, ואלה מקומות בכלל קבלו כן, ועוד טובא ויתכן, כי גם כל נידונים אלה, הם בסופו של דבר תלוים מיניה וביה בידון מה גדר קבלת הוראות מרן, אך אין זה מוכרח

ויתכן גם ללא כל זה, ואלא דלעולם פליגי מכל מיני סיבות מסוימות, האם במקרה כזה וכזה יש לקבלת הוראות מרן או שלא (וככל מחלוקת בעלמא) אכן, לכאורה גא"כ הוא מ"מ זה ברור כי כל זה רק אחר היות קבלת הוראות מרן עכ"פ לא... הוי אומר - כי אם למשל קבלת הוראות מרן היינו (כ)מרא דאתרא מוחלט לחלוטין וכי"ב, הרי אין שום מקום לדון, ועכ"פ ברוב המוחלט של הענינים אם לא בכולם, שיהא אי מאי כ"ש דלא כמרן, ומכך שיש בכלל נידון בזה, וביותר שלמעשה יש ענינים דלא כמרן, הרי מוכרח שודאי עכ"פ אין הגדר בודאי מוחלט

וממה נפשך: לו הגדר הוא בודאי מוחלט, הרי אה"נ שנצטרך לעשות בהכל ממש כמרן, ללא שום יוצא מן הכלל, ולכאורה זו לא שמענו ובמ"א אייתו מספר אביר הורעים ח"ג בשם הגר"ד שליט"א, שאמר לו הגר"ע שבעקרון גם בעניני ברכות חפץ לנקוט כמרן לחלוטין ממש, ולא לומר סב"ל, אך לא עבד הכי כי... ועכ"פ גם איהו לא קאמר אלא לגבי ברכות, ושמא אפילו לגבי ברכות, ולעולם גם לגבי שאר הענינים, וצ"ב
​

 

[אבני הכותל]

ויש לי רשימה עם כמאה ענינים (לא הלכות פרטיות - שזה יש הרבה יותר לכאורה, אלא ענינים כלליים שכאלה) שבהם עכ"פ יש צד ועכ"פ באי מי שלא אזלינן כמרן

כדאי מאוד שתעלה את הרשימה לתועלת הת"ח דכאן שיוכלו לדון בדברים

 

[מעל ההגיון]

כדאי מאוד שתעלה את הרשימה לתועלת הת"ח דכאן שיוכלו לדון בדברים

האמת היא שהרשימה אינה מוקלדת, ובע"ה בלי נדר כשאקלידה אעלה

 

[מעל ההגיון]

הרי הם בעצמם אמרו לפסוק כוותיה?
וכן יש להבין בדברי החיד"א והבא"ח.

(כ)המשך למש"כ לעיל

הנה, יש לדון האם יש שורש אחד לכל מה שיוצא מהכלל של קבלת הוראות מרן, או שלא ובכן, ודאי אין הנידון באופן כללי, כי אם בכל דרך בזה בפני עצמה, כי כפי שכבר נכתב, באופן כללי יש כמאה ענינים שאפשר דלא כמרן, וא"כ לכאורה ודאי אין אחידות בין כלל הענינים שם, וכל הנידון הוא עכ"פ למ"ד כזה או אחר, ולמשל - החיד"א כתב שקבלנו הוראות מרן, ומ"מ ס"ל בכמה ענינים דלא כן, ומה שורש הכל: האם יש שורש אחד, וא"כ מהו, או שאין שורש אחד, ואזי צריך לדון בכל ענין בפני עצמו אמאי כ"ה (שאינו בכלל קבלת הוראות מרן)

[ולכאורה גם אם יש שורש אחד יש לדון מהו: האם הוא שורש חיובי או שלילי. פירוש - יש מקום לומר, כי לעולם כלל הענינים שלא בכלל קבלת הוראות מרן שוב, עכ"פ למ"ד כ"ש, ולמשל כל הענינים שלפי החיד"א אינם בכלל קבלת הוראות מרן, ולא בכלל, וכש"נ הם כתוצאה מוכרחת מעיקר גדר קבלת הוראות מרן, והיינו, שמכיון דס"ל להחיד"א שגדר קבלת הוראות מרן הוא... לפיכך מיניה וביה יצא כי כל הענינים האלה הם לא בכלל זה, וזה שורש חיובי. או שנאמר, כי לעולם אין שייכות, ועכ"פ לא מוכרחת, שאם הגדר כך וכך, הרי כי היוצאים מן הכלל יהיו... אך עכ"פ מאחר שאין הגדר כך וכך, הרי בהכרח שעכ"פ אפשר שיהא שענינים אלה יצאו מן הכלל רוצה לומר: עצם זה שבצורה שלילית, הכלל הזה אינו... הרי כבר אפשר שענינים כ"ש לא יהיו בכלל זה, וזה שורש שלילי]

או שנאמר, כי לעולם אין שום שייכות בין הענינים שיוצאים מן כלל זה, וכל ענין יש לו את ענינו (או, דאה"נ יש כל מיני ענינים שביחד, אך גם באותה המידה יש שלא...), ולו כ"ה, הרי יש לדון בכל ענין מפני מה אינו בכלל קבלת הוראות מרן, ואכ"מ

ואולי, לעולם הגדר הוא כל מה שמפורש במרן גופיה שלא, וכמו שכתב מרן שלא בא לעקור המנהגים (ויש לדון לאלה מנהגים כוונתו, אך לכאורה עכ"פ יש בכאן ענין היוצא מן הכלל)

או, שהכל בכלל מהג שלפני מרן, ולמשל - שאפילו סב"ל שנגד מרן, הרי זה כי כ"ה המנהג לפני (וכן כל שאר הענינים שלא בכלל קבלת הוראות מרן, היינו, שהם כמו בכלל (ה)מנהג כזה או אחר שלא כמרן, והבן)

והגר"י שליט"א בעין יצחק העמיד שהענין הוא משום שענינים אלה מעיקרא כשקבלנו הוראות מרן, הרי הקבלה היתה ללא הם, וזה צ"ב טובא מכמה פנים, ואכ"מ (אכן, עכ"פ זו עוד דרך - שכל מה שלא בכלל קבלת הוראות מרן, הרי אלה הענינים דמעיקרא קבלנו הוראות מרן לולי הם והאמת היא, כי גם לו נימא הכי, אכתי צ"ב אמאי דוקא ענינים אלה לא קבלנום בכלל הוראות מרן, ואינו מבואר כלל וכלל)

או, שיש בכאן כמה ענינים שונים ביחד...

עוד יש להוסיף כי כש"כ לפני כן, הרי להני מהאחרונים שלא הקלו נגד מרן, יתכן לומר שהכל בכלל חומרא, וצ"ב אי אכן כ"ה (שכתבו נגד מרן רק במה שהוא חומרא)

ועכ"פ לכאורה מיהא פו"ב, כי אין כל קושיא אמאי גם הני שכתבו שקבלנו הוראות מרן, מ"מ במקומות שונים ס"ל דלא כמרן, כי כש"נ יש לכך כמה הסברים שונים

ולכאורה עכ"פ זה ברור כי השורש הוא שקבלת הוראות מרן אינה בודאי, ועכ"פ לא בודאי מוחלט והאמת היא כי לכאורה ל"ש בכלל לטעון ההפך, מכל מיני הוכחות פשוטות וברורות, והדבר היחידי שיתכן הוא שלכמה אחרונים כ"ה, וג"ז לא בהכרח כלל

ומאי דאכתי צ"ב הוא אמאי מה הטעם לכל ענין שלא בכלל קבלת הוראות מרן, ובמאי פליגי בכל מיני ענינים כ"ש האם כן או שלא ולכאורה בכאן זה כבר שייך לנידון שיש בכל מחלוקת אמאי נחלקו, ול"ד לענין זה, אם כי לכאורה אכן זה שייך לזה בכל מיני פנים...​

 

[מעל ההגיון]

הרי הם בעצמם אמרו לפסוק כוותיה?
וכן יש להבין בדברי החיד"א והבא"ח.

עוד יש להוסיף, כי לכאורה אין באפשר לישב בזה ישובים שמיישבים מאליהם כל קושיא בזה ולדוגמא - כי כך ראו גדולי הדורות וכדומה, כי הן הא גופא קשיא - אמאי

ולכאורה ודאי יש להעמיד בכך דרכים כ"ש, הוי אומר - גדר או גדרים ברור(ים) כ"ש שע"פ יובן אמאי הכי ואמאי הכי וכמובן שכמו כל ענין, הרי יתכן כי יהיו יוצאים מן הכלל, אכן, לכאורה הא מיהא הבסיס מוכרח להיות בעל הסבר​

 

[חכם בן שושן]

אני לא ממש עקבתי אחרי כל האשכול והאמת שאני ממש נרעד מבקיאותם וחכמתם של המגיבים הקודמים, אבל בכל זאת אענה אני חלקי:
איני חושב שיש תקדים, אח רע או קרוב, לרעיון של 'קבלנו הוראות...', לא הוראות הרמב"ם והרי"ף ולא הוראות הטור, חכמי בבל לא קבלו הוראות הבא"ח, והאשכנזים לא קבלו הוראות הב"ח הש"ך והמג"א, אפילו לא את הגר"א ובוודאי לא המשנ"ב או החזו"א, על כולם יש חולקים וכל דבריהם עומדים בתורת ספק כפופים לקבלת חכמי הדורות והסכמתם.
אפיל בגמרא ובמשנה לא נמצא מישהו שהלכה כמותו ממש בכל מקום - ואם כן זה רק באמוראים שהוראותיהם מוגבלות ומוצמצמות ('קב ונקי') לא אביי ולא רבא, לא רב אשי ולא רבי עקיבא, איש אינו מקובל באופן כל כך מוחלט וטוטלי.
אפשר לומר שקיבלנו הוראות מרן לגבי הרמ"א כרבא לגבי אביי וכמו שחכמי בבל קבלו דברי הבא"ח וכדומה, אבל אין אח וריע בכל אורך ורוחב ההיסטוריה ההלכתית שהוראותיו של חכם פלוני נתקדשו, מאז משה רבינו ועד היום.
ברור שלא קבלנו הוראות מרן 'אפילו נגד מאה פוסקים, אפילו נגד מאה מנהגים, אפילו סותר דברי עצמו ואפילו חזר בו, בין להקל בין להחמיר בין להמציא בין לסרס, אפילו טעויות הדפוס הכל מיד ה' עליו השכיל'...
אם נאמרו הדברים בספרי האחרונים, ואפילו בנוסחאות הנחרצות והמפורסמות ('אפילו נגד אלף פוסקים' וכדומה) אין לי ספק שאין הכוונה כמו שעושים מזה היום.
מעולם לא נעקר שיקול הדעת מבית המדרש, מעולם לא נקבעו כללי ברזל באילו.