בעניין ברכה על ההלל בר"ח לא שייך למחלוקת על מרן, מרן ציין המנהג בא"י ופשיטא לדידיה יש לברך במקום שנהגו... שהרי גם ציין בב"י את המנהג בספרד לברך. והוא עצמו פסק לברך על נרות בית הכנסת ועל נר יום הכיפורים נגד הרמב"ם ובוודאי שלא היה מבטל מנהגים מפני מנהג המוסתערבים בא"י, בעוד שאת מנהגיו שלו לא ביטל מפני דעת הרמב"ם.
מדוע רבני מרוקו חלקו על מרן השו"ע?
- יוזם האשכול חיי עולם
- תאריך התחלה
ותמצא שבספר תקון יששכר דף סא מביא שמרן עצמו אמר שלא הורה לבטל מנהג קיים, כך שאי אפשר להקיש היקשים ולבנות הררים וכל דבר לגופו
כהערת אגב,
למעשה הוא תלמידו של מרן רשכבה"ג זצ"ל ומונה על ידו... בדיוק כמו שמרן רשכבה"ג אינו מחכמי עיראק כך הגרשמ"ע אינו מחכמי מרוקו.
בן מנוח
חבר ותיק
כמדומני שמרן השו"ע כותב כך בהקדמתו
רק שבהקדמת הבית יוסף (לא בהקדמת הש"ע) דיבר על מנהג להחמיר שאסור להתירו
אבל עיין בהקדמת ארץ חיים שמאריך טובא בענייננו
לענין אם אפשר לברך על מנהג זה מחלוקת ידועה, אם לומר "וצוונו" על דבר שהוא מנהג ולא מהדין. ובודאי שמרן ס"ל כהרמב"ם, וכדס"ל שנשים לא יברכו על מ"ע שהזמן גרמא. ולענין הדלקת נ"ח בבהכנ"ס כבר האריך בשו"ת יבי"א ח"ח, ע"ש כמה טעמים לדבר ואכמ"ל. וכן לעניין נר ביוה"כ, כבר הלכו בו הנמשות.
אני יודע מה שאני רואה בשו"ע שציינתי לעיל בכמה מקומות שכתב למנוע מנהגים קיימים. וכוונת מרן גם בהקדמתו שלא לבטל מנהגים שאין בהם איסור, דמנהג במקום איסורא לא שבקינן וכמבו' בתשו' הרמב"ם ואכמ"ל לע"ע.
כאן כבר צריך למחות על כבוד התורה של הגרש"מ עמר שליט"א, שכביכול הוא פוסק ונוהג בהליכותיו בגלל מניעים אישיים. איך לא רעדו הידיים שכותבים דברים שיש בהם בזיון ת"ח.
עיין באור תורה גליון טבת תשפ"ה במאמרו של הרב שור, מה שכתב בזה.
טעות בידך!
אתה מוזמן לערוך את הערך במכלול...
נערך לאחרונה:
1. דברי הבית יוסף מפורשים, אז אל תביא לי הוכחות נבובות ממ"ע שהז"ג. במקום אחד הורה לנוהגים כרמב"ם ובשני מקומות הורה לברך נגד הרמב"ם. אנו לא דנים בדעת מרן היבי"א או הילקו"י אלא בדעת מרן הב"י.
גם אם יש תירוצים וכו', אי אפשר לדבר בחוצפה נגד מנהג כל קהילות ספרד עוד מתקופת הראשונים ולקרוא למנהגם מנהג איסור לפי דעת הב"י. כי אי אפשר למרוח את דעת הבית יוסף עם הנחות מוקדמות וסימוני מטרה, מדובר בגדולי עולם ועליך לדון בדעת הב"י בהגינות וביושר על מנת להבין את דעתם, ולא לנהוג מנהג הכסיל שאחר ששמעת צד מסוים בדעת הב"י תכנה לגדולי עולם דעבדי שלא כאותו צד כעבדי איסורא. ועוד תבוא בשם השכל...
צריך להבין שבמרוקו או בתניסיה או בתורכיה וכו' היו גדולי תורה שלמדו את הבית יוסף עצמו ולא שמעו על דעתו בשטחיות מוחלטת ברדיו או בכל מקום אחר. גדולי התורה, כמו כל תלמיד הגון מתחיל, למדו את הב"י מתוך דבריו, בהגינות ובמתינות. תא ואגמרך להיכן הולכים דבריו...
דברי הב"י לגבי הלל בר"ח
בב"י תכב כותב על דעות גדולי עולם ומביא מהראשונים שהולכים בהלכה זו אחרי המנהג:
בש"ע לא הכריע כדעת הרמב"ם אלא ציין שמנהג א"י וסביבותיה שלא לברך:
לא ניכנס כרגע האם קיבלו הספרדים את מנהג א"י במקום מנהגם הקדום. בכל מקרה עכשיו ברור שלומר שקהילות שמברכות עושות איסור לדעת הב"י זו שטות מוחלטת שלא עלתה על דעת איש, אדרבה, הוא כותב שהדבר תלוי במנהג המקום.
וכך לשון מרן הרב החסיד הראשון לציון מהר"י אלגאזי זצוק"ל: "מקום שנהגו לברך מברכים עליו תחילה לקרוא את ההלל ואם טעה ואמר לגמור א"צ לחזור".
ומסתמא כך דעת הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א, שבצרפת או במרוקו או תורכיה וכו' יש לברך עליו ואין בזה איסור ח"ו.
דעת הב"י תרעא לגבי ברכה על נ"ח דבית הכנסת
אם בכל מקרה בעניין הלל בר"ח היה למאן דהו ספק בדעת הב"י או הש"ע אודות הנוהג לברך על מנהג, באו דבריו בהלכות חנוכה ופתרו את הספק... הוא כותב מפורשות שאנו מברכים על מנהג חשוב - כדעת התוס' ודלא כרמב"ם.
ואלו דבריו:
ובש"ע:
האם הב"י הורה לנהוג מנהג איסור. הס מלהזכיר. אפשר לפלפל ולתרץ ולדחוק דחקים שגם לדעת הרמב"ם יש לברך על מנהג הדלקת נרות בבית הכנסת, אבל אי אפשר לומר שמי שמבין אחרת בדעת הבית יוסף - כפי דבריו המפורשים - הוא טועה ועבד איסור, זה הרי בזיון לאיטלגנציה.
דעת הבית יוסף לגבי ברכה על הדלקת נר ביום הכיפורים
האם הב"י הורה דלא כשמעתתיה ויש בזה איסור ח"ו?
טוב, עכשיו אתה כבר יודע את התשובה.
ואגב בגר"א שאפילו לר"ת שמברכים על מנהג חשוב הכא גרע טפי. ועכ"פ בוודאי שדברי הב"י מראים - לפחות אליבא דרבים ושלמים מגדולי הפוסקים - שהב"י לא חש לרמב"ם כלל וכפי שמורים דבריו וסבירא ליה לברך כדעת הרא"ש, ע"פ דעת התוספות.
אתה יכול לקבל דברי רב פלוני או גישה כזו או אחרת, תירוצים והסברים שונים שטוענים שמרן סבר שאין לברך על מנהג בשום מצב...
אבל אל לך להעיז פניך כנגד גדולי עולם שלמדו את הבית ככתבו וכעומקו וקיימו כל קוץ ותג בו - לומר שעשו מנהג איסור.
2. לפי המבואר למעלה באריכות לומר שברכה על הלל בר"ח זה מנהג איסור זה מופרך לחלוטין וגובל במנהג איסור בזיון התורה וגדוליה ומדבר שקר תרחק.
3. הגרשמ"ע תלמידו של מרן זצ"ל, ולתלמיד יש מחויבות להוראות רבותיו, כמבואר בפוסקים.
מכיר את הגמרא: אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא ולא אורי?
אם יש למחות זו על על המחאה שלך שבאה או מחוסר ידיעת התורה או מרצון לזייף את התורה ממניעים פוליטיים.
נערך לאחרונה:
לפני שאני ידון לגופו של עניין בעז"ה, אע"פ שכתבתי הוכחות מפורשות מהשו"ע שביטל מנהגים וכנ"ל
אני אומר, יראה הציבור וישפוט מי מזלזל כאן בת"ח הגרש"מ עמר.
שאתה כותב "ומונה על ידו..." עם שלש נקודות, כל בר דעת מבין שאתה רוצה לומר שהוא חייב ליישר קו בהלכה ולפסוק ממניעים פוליטים ולא ע"פ האמת שהוא חושב.
ועל זאת מחאתי. מחאה על כבוד התורה.
ובעז"ה אם יהיה לי זמן אני יביא לך לשונות הפוסקים שדחו מנהגי איסור לדעתם
והרי לפניך לשון הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קד) שנשאל ע"מ שנהגו בדמשק ובערי המזרח שהש"צ מברך ענט"י בבהכ"נ והרי כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן, והשיב דודאי ברכה לבטלה היא בלי ספק ולכן צריך לבטלה ואף אם יהיה מנהג כי אין מנהג בדבר איסור. וע"ע שם סי' קה.
ועוד כזאת רבים. לא עת האסף.
מחילה, מה זה ההבלים הללו?
הוא נולד במרוקו ומחכמי המרוקאים, אפילו שהיה ראש"ל ורב של ירושלים.
צא וראה בהקדמתו לסידור תפארת אבות ובהרבה מספריו.
אתה מפרש פרשנות שגויה במחילה מכת"ר. זה שהוא מונה על ידו זה לא בא לומר שהוא צריך לשקר בתורה. ואז אכן יש כאן מחאה. להיפך, זה שמונה על ידו מעיד כאלף עדים שהוא תלמידו המובהק הנאמן היטב לדרכו - בדיוק כפי שמצופה מתלמיד מובהק. וזה לא אומר שישנה ביקורת מתבקשת על כל מנהגי מרוקו. לכן, לקרוא לו "רבני מרוקו" בגלל שהוא נולד שם, בהקשר של "מנהג חכמי מרוקו", זה מגוכח.
מרן לא הוריד לטמיון את מורשתו עם מינוי של מי שלא נאמן לדרך שהאמין, אלא להיפך מינה רבנים ודיינים ופתח ארגונים שונים שהיו נאמנים לדרך ועל ידי כך פעל רבות למען היהדות ורבים רבים מבני עדות המזרח נושעו על ידו. מאחר שהגרש"מ תלמיד מרן הגר"ע ונאמן למורשתו מלכחילה
נערך לאחרונה:
לא צריך לאסוף...
ברור שיש מנהגי איסור שמרן ביטלם. ברור שיש מנהגי איסור אחרים שגדולי הפוסקים ביטלו.
זה לא הנושא.
רק הראיתי לך שהעניין קצת יותר מורכב ולא כל פסק שנתון במחלוקת ונהגו כצד מסוים נכנס בגדר מנהג איסור (וכ"ש שלא כל מה שמכונה מנהג מרוקו נכנס בגדר מנהג איסור, בעל חוסר התאמה לדעת מרן ובעל התאמה למנהגי חב"ד... החיים קצת יותר מורכבים...).
ברכה על ההלל בר"ח למשל הוא לא מנהג איסור לפי מרן הב"י, כפי שהוכחתי בראיות ברורות, ובוודאי שלא הייתה כוונתו לבטלה באתרא דנהיגי.
כמו כן, הבאתי את הב"י שאמר שלא לבטל מנהג ושם איירי במנהג המוסתערבים לברך ברכות התורה בפורים דמוקפים, על אף שלדעת הב"י גופיה אין לברך - ומשום שלא בא לבטל מנהגים. ע"ש (תקון יששכר דף סא, והביאו בארץ חיים בכללים).
הרב @ידידיה, אני לא מבין מה הנושא. אתה רוצה להפוך אותו לרבני מרוקו לחיי.
אני רק טוען שהגרש"מ מוגדר כתלמידו של מרן הגר"ע ולכן הוא נוהג כמותו. אי אפשר להוכיח מזה שעזב את מנהגי מרוקו שיש בהם איסור.
ויש לדון בכל דבר לגופו.
בהרבה דברים מרן הגר"מ מאזוז נטה ממנהג טוניס וג'רבא, מחמת מרן הגרע"י, האם ניתן יהיה לומר שהוא איננו מחכמי טוניס?!
ברור שלא. אלא שקיבל את דעת מרן הגרע"י. ישנם מקומות שגם חלק על דעתו, ולפעמים הסכים לנהוג כך למרות שדעתו אינה כך (ר"ת בצאת שבת).
והוא הדין להגרשמ"ע. אמנם הוא מבחינתו היה ממשיך בכל מנהגי מרוקו כפי שהורגל בקטנותו, אלא שקיבל את דעת מרן הגרע"י כמות שהיא. ואני מאמין שבמקומות שמרן הגרע"י לא יצא נגד מנהג מרוקו הוא בוודאי נוהג כמנהג אבותיו. כלומר הוא לא עזב את מנהגי מרוקו, אלא קיבל את דעת מרן הגרע"י היכן שחיווה דעתו בהם.
ברור שלא. אלא שקיבל את דעת מרן הגרע"י. ישנם מקומות שגם חלק על דעתו, ולפעמים הסכים לנהוג כך למרות שדעתו אינה כך (ר"ת בצאת שבת).
והוא הדין להגרשמ"ע. אמנם הוא מבחינתו היה ממשיך בכל מנהגי מרוקו כפי שהורגל בקטנותו, אלא שקיבל את דעת מרן הגרע"י כמות שהיא. ואני מאמין שבמקומות שמרן הגרע"י לא יצא נגד מנהג מרוקו הוא בוודאי נוהג כמנהג אבותיו. כלומר הוא לא עזב את מנהגי מרוקו, אלא קיבל את דעת מרן הגרע"י היכן שחיווה דעתו בהם.
הרב מאזוז יצא מתוניס כשהוא בבחינת חכם בתורה, אבל עדיין צעיר למדי.
יש הרבה שאימצו את דעת מרן הגרע"י שיש לנהוג בא"י כמנהגי בני העדות שהיו בירושלים. זה לא חידוש. נדמה לי שרבי יהושע מאמאן נהג כך, והוא אכן נכלל תחת ההגדרה של חכמי מרוקו. כל שכן שנמצא חכמים ממוצאים שונים צעירים בהרבה שכפופים להוראות מרן הגרע"י, ומכ"ש כשמדובר בתלמידים. בכל מקרה, יש שסברו אחרת ומהם הוא בעל הפקודת אלעזר והגר"ש משאש. לא חושב שצריך להתמקד במינוחים ולא חושב שאפשר להוציא מזה מסקנות בדבר מנהג (הרי"ף והרא"ש ומגורשי ספרד לברך על ההלל, למשל) - בטעות.
ואם כבר הזכרת את הגאון הנאמ"ן, בעיני הוא ת"ח וגדול בתורה ספרדי ישראלי, הוא בהחלט מכיר את מורשת תוניסיה ומיישם חלקים ממנה, אבל גם עצמאי מאוד וגם בעל השפעה רבה מאזורנו, בתורות, במנגינות וכו' (לא נראה שלי שבכסא רחמים נוהגים במנגינות ג'רבה, או בעיון הג'רבאי. המרש"א והרש"ש או הדקדוק בלשון הגמרא ורש"י בסגנון המנחת שי אינם בהכרח מורשת תוניסיה או ג'רבה. עיין למשל בספר כסא רחמים או בספר בגדי אהרן וכו' ותמצא סגנון שונה לחלוטין).
נערך לאחרונה:
פלוריש (אריאל)
חבר
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 50
תוכל לבאר?
מקד מה טעון ביאור?
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,454
אין קשר, הוא מורה הלכה למי שאין לו בזה מנהג, קהילה חדשה שנוסדה וכדו', וכפי שהצהיר בהקדמתו שלא בא לבטל מנהגים.
