מדוע רבני מרוקו חלקו על מרן השו"ע?

[משיב כהלכה]

אפילו בגמרא ובמשנה לא נמצא מישהו שהלכה כמותו ממש בכל מקום - ואם כן זה רק באמוראים שהוראותיהם מוגבלות ומוצמצמות ('קב ונקי') לא אביי ולא רבא, לא רב אשי ולא רבי עקיבא, איש אינו מקובל באופן כל כך מוחלט וטוטלי.

שכחת לציין שאפי' הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר על אחד התנאים שהלכה כמותו בכל מקום, ולא התייחסו לזה ופסקו נגד התנא ההוא...

 

[משיב כהלכה]

אם נאמרו הדברים בספרי האחרונים, ואפילו בנוסחאות הנחרצות והמפורסמות ('אפילו נגד אלף פוסקים' וכדומה) אין לי ספק שאין הכוונה כמו שעושים מזה היום

גם היום משתמשים בכלל הזה איך שרוצים... פה זה מנהג שקדם למרן אז פוסקים נגד מרן, ופה זה סב"ל אז פוסקים נגד מרן, ופה זה ראשונים שנעלמו ממנו אז פוסקים נגד מרן, ופה מרן לא הכריע רק ציין מנהג, ופה זה ענייני תפילה אז פוסקים נגד מרן, ופה צ"ע מה כוונת השו"ע.

ובסיכומו של דבר קיבלנו הוראות מרן היכן שקיבלנו ותו לא. וא"כ איזה משמעות יש לזה? כיצד אפשר לכנותו מרא דאתרא?

 

[חכם בן שושן]

אגב שכתי לציין שיש עוד מישהו אחד ויחיד בהיסטוריה ההלכתית שהתפתחה סביבו תנועה של 'הלכה כמותו בכל מקום' כהוראה כללית לעם ישראל, וזה, כמובן, מרן רבינו עובדיה יוסף.

 

[מעל ההגיון]

שכחת לציין שאפי' הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר על אחד התנאים שהלכה כמותו בכל מקום, ולא התייחסו לזה ופסקו נגד התנא ההוא...

אי משום הא לא איריא דהא לא בשמים היא

 

[מעל ההגיון]

גם היום משתמשים בכלל הזה איך שרוצים... פה זה מנהג שקדם למרן אז פוסקים נגד מרן, ופה זה סב"ל אז פוסקים נגד מרן, ופה זה ראשונים שנעלמו ממנו אז פוסקים נגד מרן, ופה מרן לא הכריע רק ציין מנהג, ופה זה ענייני תפילה אז פוסקים נגד מרן, ופה צ"ע מה כוונת השו"ע.​

דוקא כמעט כל הדוגמאות דאייתי מר הן כן מתיישבות, וכל אחת מטעמה

ורק הבעיה הגדולה היא שבדיוק כמוהן יש עוד כמה שגם בשייכות להתישב, וא"כ קשיא אמאי בחרו דוקא אותן ז"א: לכאורה אין הקושיא על עצם זה שהדוגמאות הנ"ל חורגות, כי יש לכך סיבות טובות, אלא הקושיא היא על עצם זה שדוקא הן, הרי יש עוד סיבות טובות לעוד ענינים כ"ש שגם הם יכולים לצאת מהכלל?!​

ובסיכומו של דבר קיבלנו הוראות מרן היכן שקיבלנו ותו לא.​

לכאורה גם זה אינו מיישב, כי מה הכוונה קבלנו היכן שקבלנו, הרי הא גופא הדיון היכן קבלנו והיכן לא...
ועוד, כי הרי באמת יש בכך כמה שיטות אימתי קבלנו ואימתי לא, והשאלה היא על כל אחת מהן, אמאי ס"ל דוקא הכי ולא אחרת

 

[משיב כהלכה]

דוקא כמעט כל הדוגמאות דאייתי מר הן כן מתיישבות, וכל אחת מטעמה

לא ירדת לסוף דעתי.

א. יש כאן הרבה שטח אפור שאפשר "לשחק" איתו. ובדבר שפוסק פלוני תוקף את חברו, הוא עצמו עשה כן במקום אחר, וכן על זה הדרך (יש הרבה דוגמאות כאן בפורום).

ב. בשורה התחתונה לא קיבלנו הוראות מרן (כי לקבל זה לקבל הכל) אלא ברוב המקרים פוסקים כמותו, ובזה מסכימים כולם.

 

[פלוריש (אריאל)]

לא כל כך נושא האשכול ובכל אופן.
זה נכון שלומדים גם מש"ך אבל לפחות מספרי הגאון הנאמ"ן נראה שישנה התמקדות יתר בדקדוק שאינו נוגע לפשט כלל ובפרפראות וביקורת מנהגים וכדו'.

השאלה היא זה מתוך עיקרון, או שזו פשוט נטיה אישית של הנאמ"ן?
איך נראים ספרים על מסכתות של חכמים אחרים מכסא רחמים? למיטב זכרוני בלא תשיך של הרב משה לוי זה לא נראה כך, אולי גם בספר של הרב מיכאל סגרון על קידושין, אבל איני זוכר בוודאות