בענין שביעית, ידוע כי בשו"ת מהרשד"ם (סי' קצב) מופיע נוסח קצר וסתמי שחכמי צפת "נידו והחרימו לשומרי שביעית".
בספר 'ארץ חיים' לר"ח סתהון (יו"ד שלא יט) הבין שכונת הרשד"ם על המחמירים לנהוג שתי שמיטות רצופות מספק. (שזהו הנושא בו עסק הרשד"ם קודם לכן).
בספר 'ציץ הקדש' לריצ"מ שפירא (ס"ס טו) הבין שכונת הרשד"ם על המחמירים לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי.
בספר 'חזון איש' (כ סוף ז) הביא דברי ציץ הקדש, וכתב: "ומה מאד יש להצטער על הדברים, שלא הוזכר בדברי רשד"ם כלל דין פירות נכרי בשביעית, רק הוא דן לענין להחמיר לנהוג ב' שנים שביעית" וכו'. (וזהו כהארץ חיים הנ"ל).
והנה בספר 'ילקוט יוסף' (שביעית) מהדו' תש"ס (עמ' שסו) כתב: "ומבית דינו של מרן הב"י עשו חרם למי שמחמיר ושומר קדושת שביעית בקרקעות של גויים".
למטה בנימוקים הביא בפשיטות כראיה את דברי מהרשד"ם הנ"ל (בלבד), וכתב שמי שמחמיר כחזו"א (לשמור קדו"ש בפירות נכרי) יש להסתפק אם לא יצא שכרו בהפסדו, כי מי לא יחוש לחרם ונידוי של מרן ובית דינו.
בשנת תשס"ח הופץ כתב מחאה מתלמידי החזו"א בזה"ל: "עוד בספר הנ"ל קבע במסמרות כביכול ע"פ שו"ת מהרשד"ם, שבית דינו של מרן הב"י עשו חרם למי שמחמיר ושומר קדושת שביעית בפירות נכרים... וכל זה סילוף, שהמהרשד"ם לא דיבר מזה, והיא טעות ישנה שעליה כתב החזו"א 'ומה מאד יש להצטער על הדברים', וכל זה פשוט ומפורש בספר ארץ חיים למהר"ח סתהון" (המכתב חזר ונדפס בסוף ספר 'חוט שני' במהדורות שלאחר מכן).
והנה, במהדורה החדשה של ילקוט יוסף (שביעית) שנדפסה זה לא מכבר, כתב להסביר ולבאר את עמדתו בענין (ההדגשות דלהלן אינן במקור).
כתב (עמ' תלה): "והנה לפני מספר שנים הופיעה מודעת מחאה... וחבל שלא דיברו עמנו תחילה, שאין ספק שאילו היו רואים שהסתמכנו על
עשרות פוסקים, לא היו מוציאים לרחובה של עיר מודעת מחאה כזו..."
וכאן ישנה אריכות כדי דף שלם, להוכיח כדבריו הראשונים שהמהרשד"ם אכן נתכוין לחרם על קדושת שביעית בפירות נכרי.
ותחילה הזכיר דעת החזו"א והארץ חיים הנ"ל, שהבינו במהרשד"ם שהחרם הוא לענין שתי שמיטות, ולא פירות נכרי. אולם על זאת כתב: "מכל מקום מצינו
להקת אחרונים שהבינו אחרת בדברי המהרשד"ם... שחכמי צפת נידו והחרימו על מי ששומר קדושת שביעית בפירות נכרים".
ומכאן ואילך הוא פורט את 'להקת האחרונים' המונה 'עשרות פוסקים' כדבריו, וסיים בזה"ל: "נמצא שהביאור בדברי המהרשד"ם היא בגדר
מערכה לקראת מערכה... דהרי שלך לפניך בדברים מפורשים, שכמה מגדולי האחרונים הבינו בדעת המהרשד"ם שהיה חרם ונידוי על פירות שביעית".
עד כאן השתלשלות המאורעות.
אלא שתוך כדי העיון ב'להקת האחרונים', נגלו לעיני כמה דברים מוזרים.
ותחילה אציג כאן את
כל הרשימה בשלימותה של כל הספרים שהציג אחד לאחד (ואיני מחסיר אף שם), כפי הסדר שהם מובאים בילקו"י.
1) התחיל ואמר, כי פשט הלשון במהרשד"ם נראה כמו ציץ הקדש "וכן האריך בזה בספר אז נדברו ח"ד עמ' קנג".
2) חזר והביא שוב את דברי ציץ הקדש הידועים.
3) "גם הגאון ר' יום טוב ישראל בקובץ 'תורה מציון' (ירושלים תרח"ם, שנה א חוברת ד, סי' כז) הבין כך", והעתיק לשונו.
4) "ועיין להרב פאת השולחן שכתב"... והעתיק לשונו.
5) "ועיין מה שהאריך בזה הגר"י פישר בספר אבן ישראל (ח"ב הל' מאכלות אסורות פי"ג) על דברי החזו"א, לדחותם ולהשיג עליהם בכל מה שכתב בזה, וראה עוד בהערותיו על ספר חזו"א (נדפס בקובץ 'ישורון' כרך יג, אלול תשס"ג, עמ' תלה)".
6) "וכן הוכיח במחקרו הרב בצלאל לנדוי ז"ל בקובץ 'אוריתא' (ח"ט עמ' קעד)".
7) "וראה עוד בשו"ת משנת יוסף ח"ג (עמ' כח) שהעתיק מכמה וכמה מחברים שכולם כתבו דלא כהגאון חזו"א".
8) "וכן הוכיח הרב שלמה הבלין בקובץ ישורון יד עמ' תתרנ".
9) "וכן הוכיח הגאון ר' משה זאב זורגר בקונטרס אל תראי אדמה (פרק י)... ועוד כתב שם (בפי"ז) שגדולים וטובים סבירא להו שהיה חרם על זה, מ"מ אני בעניי דעתי שלא היה חרם על זה".
עד כאן כל הרשימה בשלימותה, לא הפלתי דבר.
והנה, התמיהה הראשונה העולה ומזדקרת, היכן "העשרות פוסקים" שהזכיר קודם לכן? אם הרשימה מונה רק תשעה שמות? אלא שלבנתיים יש ליישב, שאולי גם הכונה בתוספת מה שצויין לעיל (מס' 7) בשם המשנת יוסף "שהעתיק מכמה וכמה מחברים" שכולם כתבו דלא כחזו"א, וכן בתוספת מה שהובא עוד לעיל (מס' 9) בשם הרב זורגר "שגדולים וטובים סוברים שהיה חרם על זה", ואולי באמת לפי כל הנזכר שם ישנם אכן עשרות פוסקים. אולי.
ועכ"פ ניתן לומר שגם רשימה של תשעה גדולים בישראל חשובה ומכובדת דיה, ואפשר בהחלט לקרוא לזה 'להקה'. וא"כ לכאורה אכן אין מקום להלין על מה שכתב הילקו"י בשם המהרשד"ם, בשעה שגדולים וטובים עומדים לצידו, ודלא כהחזו"א (וארץ חיים).
אלא שכאשר נפניתי לבדוק ולברר
בכל הספרים שציין במקורם, מצאתי עצמי במרכזה של תעלומה עלומה ונעלמה, שאיני יודע פשרה. שכן מלבד ציץ הקדש הידוע (מס' 2), וכן ר' יום טוב ישראל (מס' 3) והרב פישר (מס' 5) שאכן הבינו כך במהרשד"ם כדבריו, הרי ששאר השמות שהזכיר, או שאין בדבריהם שום קשר ולו מיקרי ביותר לענין, או שהם הודפים ודוחים הבנה זו מכל וכל,
והם הרוב!
ואפרט: כל הקטע שהעתיק מפאת השולחן (מס' 5), לא נזכר בו כלל ועיקר, לא חרם, ולא מהרשד"ם, לא נידוי, ולא חכמי צפת, אלא רק מבואר שהעיקר לדינא כהב"י (שאין קדושת שביעית בפירות נכרי), אבל אין שום צל של שייכות לענין הנידון כאן, דהיינו בירור ההבנה בענין החרם שהזכיר המהרשד"ם.
וכמו כן מה שהזכיר בשם 'מחקרו' של הרב בצלאל לנדוי (מס' 6), המדובר הוא על מאמר שכתב לברר שהמנהג היה שלא לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי, ותו לא. ובכל דבריו שם, מתחילתם עד סופם, לא נזכר ולו ברמז הקלוש ביותר את החרם שהזכיר מהרשד"ם, ממש שום כלום!
ואילו שאר הספרים שהזכיר, דהיינו, אז נדברו (מס' 1), שו"ת משנת יוסף (מס' 7), הרב שלמה הבלין בקובץ ישורון (מס' 8), הרב זורגר בקונטרס אל תיראי אדמה (מס' 9), כולם פה אחד נמנו וגמרו בהחלטה גמורה וברורה, שהאמת בהבנת המהרשד"ם היא דוקא כהחזו"א, ודחו בשתי ידים את הבנת ציץ הקדש! יעו"ש בדבריהם בהרחבה ובבהירות.
גם לענין התמיהה דלעיל איה ה'עשרות פוסקים', וכתבתי אולי התעלומה תיפתר אחר העיון במשנת יוסף ("שהעתיק מכמה וכמה מחברים") ובדברי הרב זורגר ("שגדולים וטובים סבירא להו שהיה חרם על זה"), הרי לכשעייתי במשנ"י שם מצאתי שציין בזה ל . . . ציץ הקדש ואבן ישראל ותו לא! (וכאמור כותב לדחותם בשתי ידים). ולכשעיינתי בדברי הרב זורגר, ראיתי שכתב: "הנה הגם שגדולים וטובים ס"ל שהיה חרם ע"ז, ובמשנת יוסף העתיק מכמה מחברים בזה..." וא"כ הרי שהגענו שוב לאותו מקום.
לסיכום: מכל ציוניו של הילקו"י, מתברר שאך שנים בלבד התווספו לצידו של בעל ציץ הקדש בהבנת דברי המהרשד"ם, הרב יו"ט ישראל, והרב פישר באבן ישראל, ותו לא מידי. ושאר המקורות שציין, או שלא נדרשו לענין זה כלל ועיקר, או שדוחים בשתי ידיים ובדברים כדרבנות את ציץ הקדש ואבן ישראל!
היודע פשר דבר, יבוא ויבאר.
לאחר מכן דרש הרב יצחק יוסף בשיעורו מוצ"ש פרשת בראשית, שם חזר על הדברים, מצ"ב בתוספת הערות:
ציטוט: "אני כתבתי כמו ספר פאת השולחן, הוא כותב, דע הפי' במהרשד"ם שהחרם של מרן הב"י היה על לנהוג קדו"ש בפירות נכרים"
(אינו בספר פאת השולחן).
ציטוט: "יש אחד קראו לו הרב בצלאל לנדוי, היה חוקר, אוהב לחקור דברים, הוא עשה מחקר ופורסם בזמנו לפני כמה שנים בעתון המודיע, מחקר ארוך עשה, והוא הוכיח בראיות אחרי ראיות שהחרם היה על לשמור קדו"ש בפירות שנמכרו לגוי"
(אינו במאמרו של הרב בצלאל לנדוי).
ציטוט: "גם בספר משנת יוסף, ג"כ כותב ככה, זה הרב ליברמן, ת"ח גדול מאד היה, בקי בזרעים בצורה מיוחדת, הוא גם מפרש כמוני, שהפירוש של החרם בב"י היה על קדו"ש בפירות נכרים" (
הרב ליברמן כותב שפירוש זה "מרפסן איגרי"!)
מצ"ב גם קטע מתוך תגובתו של הרב שלמה זלמן הבלין למה שציטט הילק"י בשמו.
