שאילת שלום לאבל בתוך י"ב חודש כשנולד בן זכר - הערה על המקור בילקוט יוסף על פי היד שאול
ידוע חידושו של מרן הגרע"י זצ"ל שכיון שכשנולד בן זכר נתרפאה כל המשפחה - לכן מותר לשאול בשלום האבל מכאן ואילך.
ובספר ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות סימן כג - דין שאלת שלום באבל אות יד כתב להביא לזה מקור וז"ל:
אולם אחר העיון מצאתי סייעתא למרן אאמו"ר שליט"א בדברי הגהות יד שאול (סימן שצד) שכתב ע"ד הש"ך (סק"ב), דכיון שנולד בן זכר הרי נתרפאה המשפחה, ואם כן ודאי דשרי לילך לסעודת משתה ושמחה של המשפחה, וכל שכן שנולד לו עצמו בן. ואף שהלכה זו שאין ללכת לסעודת משתה מפורשת בסימן שצט סעיף ב'. ע"ש. ואם חשב להקל ללכת לסעודת משתה ושמחה, בגלל מה שאמרו נתרפאה המשפחה, בודאי שיהיה אפשר להקל לענין אמירת שלום. ובצירוף הסברא הנ"ל שכיום שאין שואלים בשם ה' מותר לשאול בשלום האבל ע"כ.
אולם לשון היד שאול אינה כמו שהביא המחבר, דהוא קאי על מה שהביא הש"ך שם בשם מהרש"ל בשם הרוקח שאבל תוך ל' שנולד לו בן - לא עושים שמחה, וז"ל היד שאול בסי' שצ"ד
אין עושין שמחה. תמיהני דהרי אמרו [ירושלמי מועד קטן פ"ג הלכה ז] נולד זכר נתרפאה כל המשפחה כמבואר כאן סעיף ד', מכל שכן כשנולד לו בן למה לא ישמח בזה ויעשה משתה ושמחה, שזה חיוב ולמדו ממה שנאמר [בראשית כא, ח] ויעש משתה ביום הגמל. והש"ך כתב שאין נוהגין כן, ולפע"ד אסור לנהוג כן ע"כ.
המילים המודגשות אינן מופיעות ביד שאול, וכונתו להתיר 'רק' לאבי הבן, שעל זה מדובר שם, והביא את הדין של נתרפאה כל המשפחה בתור סיעתא בעלמא, שהרי מעיקר הדין שם מותר לו לעשות שמחה ביום הולדת בנו, ואין מקור 'מהגמ' לאסור, ועל זה הביא איזה 'סמך בעלמא' מהדין של נתרפאה המשפחה, אבל להתיר איסור מדינא דגמ' לא שמענו כלל.
והמחבר חזר כמה פעמים שהיד שאול הקיל 'ללכת לסעודת משתה שאסורא מדינא', ולכאו' זה אינו כלל.
ידוע חידושו של מרן הגרע"י זצ"ל שכיון שכשנולד בן זכר נתרפאה כל המשפחה - לכן מותר לשאול בשלום האבל מכאן ואילך.
ובספר ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות סימן כג - דין שאלת שלום באבל אות יד כתב להביא לזה מקור וז"ל:
אולם אחר העיון מצאתי סייעתא למרן אאמו"ר שליט"א בדברי הגהות יד שאול (סימן שצד) שכתב ע"ד הש"ך (סק"ב), דכיון שנולד בן זכר הרי נתרפאה המשפחה, ואם כן ודאי דשרי לילך לסעודת משתה ושמחה של המשפחה, וכל שכן שנולד לו עצמו בן. ואף שהלכה זו שאין ללכת לסעודת משתה מפורשת בסימן שצט סעיף ב'. ע"ש. ואם חשב להקל ללכת לסעודת משתה ושמחה, בגלל מה שאמרו נתרפאה המשפחה, בודאי שיהיה אפשר להקל לענין אמירת שלום. ובצירוף הסברא הנ"ל שכיום שאין שואלים בשם ה' מותר לשאול בשלום האבל ע"כ.
אולם לשון היד שאול אינה כמו שהביא המחבר, דהוא קאי על מה שהביא הש"ך שם בשם מהרש"ל בשם הרוקח שאבל תוך ל' שנולד לו בן - לא עושים שמחה, וז"ל היד שאול בסי' שצ"ד
אין עושין שמחה. תמיהני דהרי אמרו [ירושלמי מועד קטן פ"ג הלכה ז] נולד זכר נתרפאה כל המשפחה כמבואר כאן סעיף ד', מכל שכן כשנולד לו בן למה לא ישמח בזה ויעשה משתה ושמחה, שזה חיוב ולמדו ממה שנאמר [בראשית כא, ח] ויעש משתה ביום הגמל. והש"ך כתב שאין נוהגין כן, ולפע"ד אסור לנהוג כן ע"כ.
המילים המודגשות אינן מופיעות ביד שאול, וכונתו להתיר 'רק' לאבי הבן, שעל זה מדובר שם, והביא את הדין של נתרפאה כל המשפחה בתור סיעתא בעלמא, שהרי מעיקר הדין שם מותר לו לעשות שמחה ביום הולדת בנו, ואין מקור 'מהגמ' לאסור, ועל זה הביא איזה 'סמך בעלמא' מהדין של נתרפאה המשפחה, אבל להתיר איסור מדינא דגמ' לא שמענו כלל.
והמחבר חזר כמה פעמים שהיד שאול הקיל 'ללכת לסעודת משתה שאסורא מדינא', ולכאו' זה אינו כלל.
נערך לאחרונה על ידי מנהל: