משא ומתן בדברי בעל ה'ילקוט יוסף' שליט"א

  • יוזם האשכול יוזם האשכול כהן
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

כהן

חבר פעיל
הצטרף
21/12/24
הודעות
80
שאילת שלום לאבל בתוך י"ב חודש כשנולד בן זכר - הערה על המקור בילקוט יוסף על פי היד שאול

ידוע חידושו של מרן הגרע"י זצ"ל שכיון שכשנולד בן זכר נתרפאה כל המשפחה - לכן מותר לשאול בשלום האבל מכאן ואילך.

ובספר ילקוט יוסף ביקור חולים ואבלות הערות סימן כג - דין שאלת שלום באבל אות יד כתב להביא לזה מקור וז"ל:
אולם אחר העיון מצאתי סייעתא למרן אאמו"ר שליט"א בדברי הגהות יד שאול (סימן שצד) שכתב ע"ד הש"ך (סק"ב), דכיון שנולד בן זכר הרי נתרפאה המשפחה, ואם כן ודאי דשרי לילך לסעודת משתה ושמחה של המשפחה, וכל שכן שנולד לו עצמו בן. ואף שהלכה זו שאין ללכת לסעודת משתה מפורשת בסימן שצט סעיף ב'. ע"ש. ואם חשב להקל ללכת לסעודת משתה ושמחה, בגלל מה שאמרו נתרפאה המשפחה, בודאי שיהיה אפשר להקל לענין אמירת שלום. ובצירוף הסברא הנ"ל שכיום שאין שואלים בשם ה' מותר לשאול בשלום האבל ע"כ.

אולם לשון היד שאול אינה כמו שהביא המחבר, דהוא קאי על מה שהביא הש"ך שם בשם מהרש"ל בשם הרוקח שאבל תוך ל' שנולד לו בן - לא עושים שמחה, וז"ל היד שאול בסי' שצ"ד
אין עושין שמחה. תמיהני דהרי אמרו [ירושלמי מועד קטן פ"ג הלכה ז] נולד זכר נתרפאה כל המשפחה כמבואר כאן סעיף ד', מכל שכן כשנולד לו בן למה לא ישמח בזה ויעשה משתה ושמחה, שזה חיוב ולמדו ממה שנאמר [בראשית כא, ח] ויעש משתה ביום הגמל. והש"ך כתב שאין נוהגין כן, ולפע"ד אסור לנהוג כן ע"כ.
המילים המודגשות אינן מופיעות ביד שאול, וכונתו להתיר 'רק' לאבי הבן, שעל זה מדובר שם, והביא את הדין של נתרפאה כל המשפחה בתור סיעתא בעלמא, שהרי מעיקר הדין שם מותר לו לעשות שמחה ביום הולדת בנו, ואין מקור 'מהגמ' לאסור, ועל זה הביא איזה 'סמך בעלמא' מהדין של נתרפאה המשפחה, אבל להתיר איסור מדינא דגמ' לא שמענו כלל.
והמחבר חזר כמה פעמים שהיד שאול הקיל 'ללכת לסעודת משתה שאסורא מדינא', ולכאו' זה אינו כלל.
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:
אכן הגאון הילקו"י לא העתיק במדוייק לשון היד שאול, אבל עצם ראייתו מובנת מאוד.
עיקר ראייתו של הגרע"י להתיר לאבל שאילת שלום כשנולד לו בן, היא ממה שהביא הש"ע דין זה דנתרפאה כל המשפחה בשו"ע סי' שצד, וא"כ משמע דיש לזה נפק"מ לענין דינא. אלא שהילקו"י שם בא להשיב על דברי הגגר"ש דבליצקי הסבור שאין זה דין אלא דברי אגדה ונאמר כלפי שמיא בלבד. וע"כ כותב שמצא ראיה בדברי היד שאול שלמד מזה לענין דינא, וכמפורש בלשון שהבאת, וזו עיקר מגמתו בהוכחה זו.

[ומה שכתבתם שאיסור עשיית סעודה כשנולד לו בן אינו מפורש בגמ', תמהני, הלא אם לא נולד לו בן פשיטא דאסור, וק"ו בן בנו של ק"ו מאיסור ללכת למשתה של אדם אחר שיש בזה פחות שמחה. וא"כ ברור שעיקר היתרו של היד שאול מבוסס גם על העובדה שנולד לו בן ונתרפאה המשפחה, וכמ"ש בפירוש בראשית דבריו. ומה שהוסיף אח"כ שיש בזה חיוב לעשות משתה כמ"ש בפסוק וכו', אדרבה משמע שזה הוסיף רק לרווחא דמילתא וכנראה מלשונו].
 
אכן הגאון הילקו"י לא העתיק במדוייק לשון היד שאול, אבל עצם ראייתו מובנת מאוד.
עיקר ראייתו של הגרע"י להתיר לאבל שאילת שלום כשנולד לו בן, היא ממה שהביא הש"ע דין זה דנתרפאה כל המשפחה בשו"ע סי' שצד, וא"כ משמע דיש לזה נפק"מ לענין דינא. אלא שהילקו"י שם בא להשיב על דברי הגגר"ש דבליצקי הסבור שאין זה דין אלא דברי אגדה ונאמר כלפי שמיא בלבד. וע"כ כותב שמצא ראיה בדברי היד שאול שלמד מזה לענין דינא, וכמפורש בלשון שהבאת, וזו עיקר מגמתו בהוכחה זו.
אני יודע מכל הנ"ל, ואדרבה אוסיף לך שבחזו"ע שהביא את דברי בנו הנ"ל - העתיק את הדברים כצורתם והביא את הראיה מזה.
הנקודה היא שמי שקורא את הילקוט יוסף משוכנע שהדברים 'מפורשים' שם ממש, שדיבר על זה להדיא, וזה אינו.
לכל היותר זה איזה 'דיוק'. א"א לכתוב בצורה כזו, להוסיף מילים והבנה שאינה נכונה בתוך דברי המחבר בשביל להביא ראיה!

[ומה שכתבתם שאיסור עשיית סעודה כשנולד לו בן אינו מפורש בגמ', תמהני, הלא אם לא נולד לו בן פשיטא דאסור, וק"ו בן בנו של ק"ו מאיסור ללכת למשתה של אדם אחר שיש בזה פחות שמחה. וא"כ ברור שעיקר היתרו של היד שאול מבוסס גם על העובדה שנולד לו בן ונתרפאה המשפחה, וכמ"ש בפירוש בראשית דבריו. ומה שהוסיף אח"כ שיש בזה חיוב לעשות משתה כמ"ש בפסוק וכו', אדרבה משמע שזה הוסיף רק לרווחא דמילתא וכנראה מלשונו].
אבאר יותר.
הרוקח חידש שאדם שנולד לו בן בתוך ל' לא יעשה סעודה ומשתה.
דין זה תמוה מאוד בסברא שהרי אבי הבן זהו יו"ט שלו, ואינו דומה כלל לסעודת מרעים או סעודה אחרת שאסור לאבל להשתתף.
הרי אפילו צום דחוי דוחה אבי הבן, ועוד דברים.
על זה הביא היד שאול 'כדמות ראיה', שאם מצאנו שהתרפאה המשפחה - כ"ש שיהיה מותר 'לאבי הבן שמעיקר הדין אין לו איסור, דלא מצאנו בגמ' איסור זה אלא חידושו של הרוקח בלבד הוא', לעשות סעודה.
הוא לא בא לומר כלל שמה שמצאנו מקור בגמ' לאיסורא כמו שאלת שלום - יתבטל בעקבות זה שהתרפאה המשפחה.
אין לזה זכר כלל בדבריו.
ולכן התמיהה על הילקוט יוסף - תמיהה רבתי היא.
שמענה ואתה דע לך.
 
לענין נוסח חתימת ברכת על המחיה, דעת רוב הראשונים שהוא "על הארץ ועל המחיה", ולעומת זה כמה ראשונים סוברים שהוא "על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה". (יובא להלן).

עכ"פ בשום אחד מספרי הראשונים, ולא בבית יוסף, לא התברר הטעם למה דוקא נוסח זה ולא אחר (משתי הנוסחאות הנ"ל).

בספר יבי"א (ח"ח סי' י"א אות ל"א) כתב שגירסת הראשונים "על הארץ ועל המחיה": הרמב"ם, הרי"ף, הרא"ש, הראבי"ה, האו"ז, הרוקח, ספר הפרדס הגדול, סידור רש"י, פסקי רבי אליהו מלודריש, הסמ"ג, חידושי הרא"ה לברכות (מ"ד ע"א), ספר המאורות, המחזור ויטרי והתשב"ץ.

והביא בשם ספר חסד לאלפים הטעם לחתימה הנ"ל, ולא "על המחיה ועל הכלכלה", משום מה שאמרו בברכות (מ"ט ע"א) שאין חותמין בשתים.

אח"כ כתב, שהסידורים שהדפיסו בחתימה תוספת "ועל הכלכלה" לא צדקו בזה, שעשו מעשה נגד כל הראשונים, ובנוסח שיש בו פקפוק משום אין חותמין בשתים. ע"כ תוכ"ד.

והנה, מה שמנה לחידושי הרא"ה הנ"ל, תמוה, שכן מפורש כתב הרא"ה שם: "הילכך בפירות א"י ואפילו הבאים משם לכאן מסתברא דחתמינן על הארץ ועל פירותיה, ובחמשת המינין חתימינן על המחיה ועל הכלכלה".

גם מה שכתב שהחותמים בעל הכלכלה הוא נגד כל הראשונים, תמוה, שכן מלבד הרא"ה הנ"ל, כן הוא מפורש גם ברשב"א (ברכות מ"ד ע"א), ובטור (סי' ר"ח), ובר"ד אבודרהם (מהדו' ורטהיימר עמ' שכ"ט), ובספר פסקי תלמיד הרשב"א (ברכות סי' ל"ד), ובאגור (סי' רע"ח). וכן מוכח מתלמיד הרא"ש בעל צידה לדרך (מאמר א' כלל ד' פכ"ד) בזה"ל: "מי שאכל מזונות ושתה יין ואכל משבעת המינין, כוללם כולם בברכה אחת וכו' ומסיים בה בא"י על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה ועל הארץ ועל הפירות", עכ"ל. ופלא על בקיאותו של היבי"א שנעלם ממנו כל זה.

עכ"פ כאמור עד החסד לאלפים לא נזכר בשום מקום דנוסח "על המחיה ועל הכלכה" יש בו משום אין חותמין בשתים. (והנני להוסיף, שכן ראיתי גם בגינת ורדים הספרדי).

ואולם יש להודיע, כי כבר נמצאו ראיות רבות לסתור את ההסבר הנ"ל של החסד לאלפים (והגינת ורדים), ובשום אופן לא שייך לומר כי "על המחיה ועל הכלכלה" יש בו משום אין חותמין בשתים. (אם יהיה צורך אעלה הראיות בנפרד, בשביל לא להאריך פה יתר על המידה).

וצריך לומר כי מחלוקת הראשונים אם להוסיף "ועל הכלכלה" או לא, הוא רק ענין של ברירת נוסח מתוקן, שרוב הראשונים סוברים כי יש להעדיף נוסח קצר ונאה "על הארץ ועל המחיה", ושאר ראשונים סוברים כי נוסח ארוך ומבורר בתוספת "ועל הכלכלה" עדיף טפי (ויש עוד להאריך בביאור זה).

עכ"פ נחזור ונאמר כי בראשונים ובבית יוסף לא נזכר כלל וכלל שבתוספת "ועל הכלכלה" יש חשש (שהוא איסור מדינא דגמרא) של אין חותמין בשתים.

ואולם בעל ילקוט יוסף בספרו עין יצחק (מהדו' תשס"ט, ח"ב עמ' שצ"ז) הביא כי דעת רוב הראשונים לחתום על הארץ ועל המחיה (בלי ועל הכלכלה), והעתיק מהם הרבה לשונות, והקדים לבאר מדנפשיה כי בודאי יש בזה משום אין חותמין בשתים, כי על הכלכה "הוא ענין נוסף" כלשונו.

אלא שבהמשך דבריו (עמ' שצ"ח ד"ה ואנא) כתב: "דמי שגרס על הארץ ועל המחיה, היינו שאין להוסיף ועל הכלכלה, משום דאין חותמין בשנים, כי מחיה וכלכלה הם ב' דברים, וכפי שהסבירו להדיא כמה מן הראשונים הנ"ל". עכ"ל. אבל לא מיניה ולא מקצתיה, כי בכל דברי הראשונים שהעתיק (או ציין) שם, לא נזכר כלל ועיקר כי מחיה וכלכלה הם ב' דברים, ואף אחד לא הזכיר סברא זו דאין חותמין בשנים גבי תיבות ועל הכלכלה שבחתימה. (גם לפני זה מנה להרא"ה בין החותמים על הארץ ועל המחיה, דבר שכבר התברר כלא נכון וכנ"ל, ובודאי נמשך במרוצה אחר דברי היבי"א מבלי לבדוק מאומה).

ואחרון הכביד, מה שכתב עוד שם (עמ' ת' ד"ה ואנא): "ומצינו לכמה ראשונים שביארו כן להדיא, כמו שכתבו הסמ"ג והמרדכי והרוקח והריקאנטי, וכן מבואר להדיא בדברי מרן הב"י, שיש בדבר משום אין חותמין בשתים". אולם שוב ושוב נחזור ונאמר – ל ה ד " ם !
____________________

רק דבר אחד יש להבהיר: שהנה בתוך דבריו שם (עמ' שצ"ז) כתב בזה"ל: "וכן כתב בספר הרוקח (הלכות סעודה סי' ש"מ): בא"י על הארץ ועל המחיה. אין חותמין בשתים. והא דמברכין מקדש השבת ישראל וראשי חדשים, קודשא בריך הוא מקדש לשבת וישראל לראשי חדשים, ובכל אחד כתיב קדוש, ע"כ".

מכאן יאמר האומר כי לפחות ברוקח מבואר הדבר שיש לחתום רק על הארץ ועל המחיה (בלי ועל הכלכלה), משום אין חותמין בשתים.

אולם הבה נעתיק דברי הרוקח במושלם, וזה לשונו:
"מהו להזכיר בה מעין המאורע, אמר רבי אבא ב"ר זבינא רבי זעירא הוה מזכיר מעין המאורע. וכן אני עושה כשאני הקטן אוכל בשבת בלא לחם ומברך מעין שלש, על המחיה ועל הכלכלה, עד ובנה עיר מקדשך במהרה בימינו, רצה והחליצנו ה' אלקינו וכו', כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות טוב ומטיב לכל, בא"י על הארץ ועל המחיה. אין חותמין בשתים, והא דמברכין מקדש השבת ישראל וראשי חדשים, קודשא בריך הוא מקדש לשבת, וישראל לראשי חדשים, ובכל אחד כתיב קדוש". עכ"ל הרוקח.

והנה הוא לא דיבר כלל מענין חתימת על המחיה ועל הכלכלה, וכל דבריו מורים כי יש כאן שתי הלכות נפרדות, האחת דין הוספת מעין המאורע בברכת מעין ג', השניה הא דאין חותמין בשתים לא קאי אברכת מקדש השבת וישראל וכו'. והטעם שראה לנכון לצרף הלכה זו כאן, לפי שבשתי סוגיות במסכת ברכות, דף מ"ד ע"א, ודף מ"ט ע"א, הזכירה הגמרא עניני ברכת מעין ג', ובד בבד זכרה ג"כ דברכת מקדש ישראל וכו' אין בה משום אין חותמין בשתים, יעו"ש בשתי הסוגיות ההקשר בין הענינים. ועל כן ראה גם הרוקח לצרפה כאן. ומצוי הרבה בספרו צירופי הלכות שלא מן הענין העיקרי, וכמו שכתוב בהקדמת המו"ל שם בזה"ל: "עוד צריך הקורא לדעת שבספר זה אין סדר למשנה, כי רבינו זי"ע לא ידענו דרכו, ובהרבה מקומות יכניס דינים מלוקטים אשר לכאורה אין עיקרם לכאן", עכ"ל. ובנידון דידן כאמור הדבר מובן היטב, שאגב המוזכר בסוגיות עשה כן. אבל אין שום קשר בדבריו בין דין של אין חותמין בשתים לחתימת מעין שלש, רק צירוף שתי הלכות נפרדות כדרכו, אך בעל עין יצחק חיבר סיפא דהלכה א' עם רישא דהלכה ב', ויצא מה שיצא...
 
בענין שביעית, ידוע כי בשו"ת מהרשד"ם (סי' קצב) מופיע נוסח קצר וסתמי שחכמי צפת "נידו והחרימו לשומרי שביעית".

בספר 'ארץ חיים' לר"ח סתהון (יו"ד שלא יט) הבין שכונת הרשד"ם על המחמירים לנהוג שתי שמיטות רצופות מספק. (שזהו הנושא בו עסק הרשד"ם קודם לכן).

בספר 'ציץ הקדש' לריצ"מ שפירא (ס"ס טו) הבין שכונת הרשד"ם על המחמירים לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי.

בספר 'חזון איש' (כ סוף ז) הביא דברי ציץ הקדש, וכתב: "ומה מאד יש להצטער על הדברים, שלא הוזכר בדברי רשד"ם כלל דין פירות נכרי בשביעית, רק הוא דן לענין להחמיר לנהוג ב' שנים שביעית" וכו'. (וזהו כהארץ חיים הנ"ל).

והנה בספר 'ילקוט יוסף' (שביעית) מהדו' תש"ס (עמ' שסו) כתב: "ומבית דינו של מרן הב"י עשו חרם למי שמחמיר ושומר קדושת שביעית בקרקעות של גויים".

למטה בנימוקים הביא בפשיטות כראיה את דברי מהרשד"ם הנ"ל (בלבד), וכתב שמי שמחמיר כחזו"א (לשמור קדו"ש בפירות נכרי) יש להסתפק אם לא יצא שכרו בהפסדו, כי מי לא יחוש לחרם ונידוי של מרן ובית דינו.

בשנת תשס"ח הופץ כתב מחאה מתלמידי החזו"א בזה"ל: "עוד בספר הנ"ל קבע במסמרות כביכול ע"פ שו"ת מהרשד"ם, שבית דינו של מרן הב"י עשו חרם למי שמחמיר ושומר קדושת שביעית בפירות נכרים... וכל זה סילוף, שהמהרשד"ם לא דיבר מזה, והיא טעות ישנה שעליה כתב החזו"א 'ומה מאד יש להצטער על הדברים', וכל זה פשוט ומפורש בספר ארץ חיים למהר"ח סתהון" (המכתב חזר ונדפס בסוף ספר 'חוט שני' במהדורות שלאחר מכן).

והנה, במהדורה החדשה של ילקוט יוסף (שביעית) שנדפסה זה לא מכבר, כתב להסביר ולבאר את עמדתו בענין (ההדגשות דלהלן אינן במקור).

כתב (עמ' תלה): "והנה לפני מספר שנים הופיעה מודעת מחאה... וחבל שלא דיברו עמנו תחילה, שאין ספק שאילו היו רואים שהסתמכנו על עשרות פוסקים, לא היו מוציאים לרחובה של עיר מודעת מחאה כזו..."

וכאן ישנה אריכות כדי דף שלם, להוכיח כדבריו הראשונים שהמהרשד"ם אכן נתכוין לחרם על קדושת שביעית בפירות נכרי.

ותחילה הזכיר דעת החזו"א והארץ חיים הנ"ל, שהבינו במהרשד"ם שהחרם הוא לענין שתי שמיטות, ולא פירות נכרי. אולם על זאת כתב: "מכל מקום מצינו להקת אחרונים שהבינו אחרת בדברי המהרשד"ם... שחכמי צפת נידו והחרימו על מי ששומר קדושת שביעית בפירות נכרים".

ומכאן ואילך הוא פורט את 'להקת האחרונים' המונה 'עשרות פוסקים' כדבריו, וסיים בזה"ל: "נמצא שהביאור בדברי המהרשד"ם היא בגדר מערכה לקראת מערכה... דהרי שלך לפניך בדברים מפורשים, שכמה מגדולי האחרונים הבינו בדעת המהרשד"ם שהיה חרם ונידוי על פירות שביעית".

עד כאן השתלשלות המאורעות.

אלא שתוך כדי העיון ב'להקת האחרונים', נגלו לעיני כמה דברים מוזרים.

ותחילה אציג כאן את כל הרשימה בשלימותה של כל הספרים שהציג אחד לאחד (ואיני מחסיר אף שם), כפי הסדר שהם מובאים בילקו"י.

1) התחיל ואמר, כי פשט הלשון במהרשד"ם נראה כמו ציץ הקדש "וכן האריך בזה בספר אז נדברו ח"ד עמ' קנג".

2) חזר והביא שוב את דברי ציץ הקדש הידועים.

3) "גם הגאון ר' יום טוב ישראל בקובץ 'תורה מציון' (ירושלים תרח"ם, שנה א חוברת ד, סי' כז) הבין כך", והעתיק לשונו.

4) "ועיין להרב פאת השולחן שכתב"... והעתיק לשונו.

5) "ועיין מה שהאריך בזה הגר"י פישר בספר אבן ישראל (ח"ב הל' מאכלות אסורות פי"ג) על דברי החזו"א, לדחותם ולהשיג עליהם בכל מה שכתב בזה, וראה עוד בהערותיו על ספר חזו"א (נדפס בקובץ 'ישורון' כרך יג, אלול תשס"ג, עמ' תלה)".

6) "וכן הוכיח במחקרו הרב בצלאל לנדוי ז"ל בקובץ 'אוריתא' (ח"ט עמ' קעד)".

7) "וראה עוד בשו"ת משנת יוסף ח"ג (עמ' כח) שהעתיק מכמה וכמה מחברים שכולם כתבו דלא כהגאון חזו"א".

8) "וכן הוכיח הרב שלמה הבלין בקובץ ישורון יד עמ' תתרנ".

9) "וכן הוכיח הגאון ר' משה זאב זורגר בקונטרס אל תראי אדמה (פרק י)... ועוד כתב שם (בפי"ז) שגדולים וטובים סבירא להו שהיה חרם על זה, מ"מ אני בעניי דעתי שלא היה חרם על זה".

עד כאן כל הרשימה בשלימותה, לא הפלתי דבר.

והנה, התמיהה הראשונה העולה ומזדקרת, היכן "העשרות פוסקים" שהזכיר קודם לכן? אם הרשימה מונה רק תשעה שמות? אלא שלבנתיים יש ליישב, שאולי גם הכונה בתוספת מה שצויין לעיל (מס' 7) בשם המשנת יוסף "שהעתיק מכמה וכמה מחברים" שכולם כתבו דלא כחזו"א, וכן בתוספת מה שהובא עוד לעיל (מס' 9) בשם הרב זורגר "שגדולים וטובים סוברים שהיה חרם על זה", ואולי באמת לפי כל הנזכר שם ישנם אכן עשרות פוסקים. אולי.

ועכ"פ ניתן לומר שגם רשימה של תשעה גדולים בישראל חשובה ומכובדת דיה, ואפשר בהחלט לקרוא לזה 'להקה'. וא"כ לכאורה אכן אין מקום להלין על מה שכתב הילקו"י בשם המהרשד"ם, בשעה שגדולים וטובים עומדים לצידו, ודלא כהחזו"א (וארץ חיים).

אלא שכאשר נפניתי לבדוק ולברר בכל הספרים שציין במקורם, מצאתי עצמי במרכזה של תעלומה עלומה ונעלמה, שאיני יודע פשרה. שכן מלבד ציץ הקדש הידוע (מס' 2), וכן ר' יום טוב ישראל (מס' 3) והרב פישר (מס' 5) שאכן הבינו כך במהרשד"ם כדבריו, הרי ששאר השמות שהזכיר, או שאין בדבריהם שום קשר ולו מיקרי ביותר לענין, או שהם הודפים ודוחים הבנה זו מכל וכל, והם הרוב!

ואפרט: כל הקטע שהעתיק מפאת השולחן (מס' 5), לא נזכר בו כלל ועיקר, לא חרם, ולא מהרשד"ם, לא נידוי, ולא חכמי צפת, אלא רק מבואר שהעיקר לדינא כהב"י (שאין קדושת שביעית בפירות נכרי), אבל אין שום צל של שייכות לענין הנידון כאן, דהיינו בירור ההבנה בענין החרם שהזכיר המהרשד"ם.

וכמו כן מה שהזכיר בשם 'מחקרו' של הרב בצלאל לנדוי (מס' 6), המדובר הוא על מאמר שכתב לברר שהמנהג היה שלא לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי, ותו לא. ובכל דבריו שם, מתחילתם עד סופם, לא נזכר ולו ברמז הקלוש ביותר את החרם שהזכיר מהרשד"ם, ממש שום כלום!

ואילו שאר הספרים שהזכיר, דהיינו, אז נדברו (מס' 1), שו"ת משנת יוסף (מס' 7), הרב שלמה הבלין בקובץ ישורון (מס' 8), הרב זורגר בקונטרס אל תיראי אדמה (מס' 9), כולם פה אחד נמנו וגמרו בהחלטה גמורה וברורה, שהאמת בהבנת המהרשד"ם היא דוקא כהחזו"א, ודחו בשתי ידים את הבנת ציץ הקדש! יעו"ש בדבריהם בהרחבה ובבהירות.

גם לענין התמיהה דלעיל איה ה'עשרות פוסקים', וכתבתי אולי התעלומה תיפתר אחר העיון במשנת יוסף ("שהעתיק מכמה וכמה מחברים") ובדברי הרב זורגר ("שגדולים וטובים סבירא להו שהיה חרם על זה"), הרי לכשעייתי במשנ"י שם מצאתי שציין בזה ל . . . ציץ הקדש ואבן ישראל ותו לא! (וכאמור כותב לדחותם בשתי ידים). ולכשעיינתי בדברי הרב זורגר, ראיתי שכתב: "הנה הגם שגדולים וטובים ס"ל שהיה חרם ע"ז, ובמשנת יוסף העתיק מכמה מחברים בזה..." וא"כ הרי שהגענו שוב לאותו מקום.

לסיכום: מכל ציוניו של הילקו"י, מתברר שאך שנים בלבד התווספו לצידו של בעל ציץ הקדש בהבנת דברי המהרשד"ם, הרב יו"ט ישראל, והרב פישר באבן ישראל, ותו לא מידי. ושאר המקורות שציין, או שלא נדרשו לענין זה כלל ועיקר, או שדוחים בשתי ידיים ובדברים כדרבנות את ציץ הקדש ואבן ישראל!

היודע פשר דבר, יבוא ויבאר.

לאחר מכן דרש הרב יצחק יוסף בשיעורו מוצ"ש פרשת בראשית, שם חזר על הדברים, מצ"ב בתוספת הערות:

ציטוט: "אני כתבתי כמו ספר פאת השולחן, הוא כותב, דע הפי' במהרשד"ם שהחרם של מרן הב"י היה על לנהוג קדו"ש בפירות נכרים" (אינו בספר פאת השולחן).

ציטוט: "יש אחד קראו לו הרב בצלאל לנדוי, היה חוקר, אוהב לחקור דברים, הוא עשה מחקר ופורסם בזמנו לפני כמה שנים בעתון המודיע, מחקר ארוך עשה, והוא הוכיח בראיות אחרי ראיות שהחרם היה על לשמור קדו"ש בפירות שנמכרו לגוי" (אינו במאמרו של הרב בצלאל לנדוי).

ציטוט: "גם בספר משנת יוסף, ג"כ כותב ככה, זה הרב ליברמן, ת"ח גדול מאד היה, בקי בזרעים בצורה מיוחדת, הוא גם מפרש כמוני, שהפירוש של החרם בב"י היה על קדו"ש בפירות נכרים" (הרב ליברמן כותב שפירוש זה "מרפסן איגרי"!)

מצ"ב גם קטע מתוך תגובתו של הרב שלמה זלמן הבלין למה שציטט הילק"י בשמו.
הבלין.png
 
מענה להערה שהביא הרב 'כהן'
לגבי ההערה הזו (הערה ו)
הביא בספרו את הקונטרס ההיתולי 'תכלא דפזלון' וכו'
בפורום אחר היה על זה כמה אשכולות שנמחקו ומה שזכור לי
או שהראו לרב יצחק הספר והעתיק או שאחד העורכים הכניס כן לספר בלי רשות

ומ"מ בגירסאות החדשות אינו כבר
 
מענה להערה שהביא הרב 'כהן'
לגבי ההערה הזו (הערה ו)
הביא בספרו את הקונטרס ההיתולי 'תכלא דפזלון' וכו'
בפורום אחר היה על זה כמה אשכולות שנמחקו ומה שזכור לי
או שהראו לרב יצחק הספר והעתיק או שאחד העורכים הכניס כן לספר בלי רשות
ומ"מ בגירסאות החדשות אינו כבר

זה נמחק כי כל תירוץ שתתרץ לא ישמע טוב.

אם תאמר שהרב יצחק כתב, תגדל התימה איך העתיק דברים כאלה בלי לשים לב שמדובר בהלצות.

ואם תאמר שחלו בו ידיים, ממילא אי אפשר לסמוך עליו. וגם כל השנים העידו תלמידיו שאת כל הספרים הוא כתב ועימד בעצמו ושלח למדפיס. והמדפיס כבר לא יכול לשנות קובץ PDF מעומד ולהכניס בו מילים.

ואם תאמר שיש עורכים לספר, כיצד לא מוזכר אף קרדיט לעורך בשום מהדורה.

ועל כולנה, איך ספר הלכה כזה יוצא לאור בלי הגהה מינימלית.

והתירוץ היחיד שאני שמעתי ממקור ראשון הוא שהרב יצחק הצטער על כך מאוד... ואמרתי על זה שפשיטא שהוא הצטער, אבל איזה הסבר יש כאן...

גם תמוה שמדביקים מדבקות על הדברים הללו, ולא מוציאים שום הסבר או התנצלות לציבור.
 
מצורף מסמך עם כמה וכמה תמיהות בספרי הילקוט יוסף.
ויש להעיר על אחד הכותבים שם שהוציא שם רע על הפורום דנן ואכמ"ל
 
שיכתוב מה שהוא רוצה, אבל לתועלת הכלל אכתוב כמה תשובות בדבר:

א. בכל אופן שיהיה, תמיד יטענו שהפורום הזה נועד לניגוח הרב יצחק יוסף וכו', כי עצם העובדה שעסקינן כאן בתורתם של חכמי ספרד אחרים, ולא בהגר"ע יוסף שלשיטתם אין עוד מלבדו, זה ניגוח.

ב. כל עוד מקשים קושיות על ספרו או על עלונו, כדרכה של תורה מתוך כבוד וללא מילות גנאי, אין ולא יכול להיות פתחון פה לאף אחד. ולא יעלה על הדעת למנוע ממאן דהו להקשות, בטענה שיש פה זלזול.

ג. כל פרסומת לפורום הזה היא טובה. וגם המתכוון לקלל נמצא מברך, כאשר נכנסים לפורום הזה ולא מוצאים דיבורים של זלזול או התכתשויות הדדיות.
 
ויש להעיר על אחד הכותבים שם שהוציא שם רע על הפורום דנן ואכמ"ל

האשכול ההוא כבר נסגר, וזה אומר הרבה... וד"ל. האיסור להקשות חוצה פורומים.
 
האשכול ההוא כבר נסגר, וזה אומר הרבה... וד"ל. האיסור להקשות חוצה פורומים.
לא חושב שכל הפורומים התורניים צועדים ל'"אורו".

יש את הפורום שלו ששמה אסור להקשות ואסור לשאול ואסור לחשוב ואסור לחשוב לחשוב.
יש את פורום לתורה ששמה לא אוהבים שסוטים מהנושא, והאשכול הנ"ל סטה מאוד מאוד.
וב"ה שאנו יש לנו כאן פורום שלנו משובח ואיכותי שאפשר לדון כדרכה של תורה.
 
לא חושב שכל הפורומים התורניים צועדים ל'"אורו".

יש את הפורום שלו ששמה אסור להקשות ואסור לשאול ואסור לחשוב ואסור לחשוב לחשוב.
יש את פורום לתורה ששמה לא אוהבים שסוטים מהנושא, והאשכול הנ"ל סטה מאוד מאוד.
וב"ה שאנו יש לנו כאן פורום שלנו משובח ואיכותי שאפשר לדון כדרכה של תורה.
לו יהי כדבריך, לצערי נ"ל שהמצב שם קצת שונה. מניסיון. זו אחת הסיבות שאני כאן...
 
יכול להיות, אבל לדוג' האשכול על הדרשות שלו במוצ"ש משגשג שמה מאוד מאוד ולא ננעל או משהו.
נראה לי שצריך שם אישור מנהל לא?
האמת שגם כאן כדאי, כי זה נושא נפיץ מאד, ותוך רגע נכנס להעלבות אישיות. כאן ב״ה זה עוד לא קרה.
 
נראה לי שצריך שם אישור מנהל לא?
האמת שגם כאן כדאי, כי זה נושא נפיץ מאד, ותוך רגע נכנס להעלבות אישיות. כאן ב״ה זה עוד לא קרה.
שם צריך, ובהחלט מובן. משני הצדדים.
כאן ההנהלה עומדת על המשמר שלא נגיע למחוזות אישיים וכנראה גם סומכים על הציבור שלנו שהוא בוגר ומבין עניין ב"ה.
 
יכול להיות, אבל לדוג' האשכול על הדרשות שלו במוצ"ש משגשג שמה מאוד מאוד ולא ננעל או משהו.

באופן כללי, כל הביקורת שהופיעה כאן מופיעה גם שם, למעט תכלא דפזלון וביעור חמץ שלטענתם זה ביזיון לרב יצחק. וזה מאוד מוזר, שרב כותב דברים בספר או מוסר דרשה ואסור להעיר ע"ז מחשש פגיעה בכבודו.
 
שמעו כאן מה שמשיג הרב שליט"א על הרב משה לוי זצ"ל.
אולם בספרו כתב טעמים אחרים לגמרי למה אין בזה סב"ל, ולא כמו שאמר הרב הנ"ל
1735760314152.png
1735760337367.png

ועוד יש להוסיף, דמה לי 10 אחרונים אם 'בכל' הראשונים ובשו"ע מבואר להדיא לא כדבריהם. אחרונים במקום ראשונים אינה משנה.
 
זה נמחק כי כל תירוץ שתתרץ לא ישמע טוב.

אם תאמר שהרב יצחק כתב, תגדל התימה איך העתיק דברים כאלה בלי לשים לב שמדובר בהלצות.

ואם תאמר שחלו בו ידיים, ממילא אי אפשר לסמוך עליו. וגם כל השנים העידו תלמידיו שאת כל הספרים הוא כתב ועימד בעצמו ושלח למדפיס. והמדפיס כבר לא יכול לשנות קובץ PDF מעומד ולהכניס בו מילים.

ואם תאמר שיש עורכים לספר, כיצד לא מוזכר אף קרדיט לעורך בשום מהדורה.

ועל כולנה, איך ספר הלכה כזה יוצא לאור בלי הגהה מינימלית.

והתירוץ היחיד שאני שמעתי ממקור ראשון הוא שהרב יצחק הצטער על כך מאוד... ואמרתי על זה שפשיטא שהוא הצטער, אבל איזה הסבר יש כאן...

גם תמוה שמדביקים מדבקות על הדברים הללו, ולא מוציאים שום הסבר או התנצלות לציבור.
שמעתי שיש אנשים שעוברים על הספר והכניסו את זה לספר כדי שהרב יעבור והיה איזה טעות וזה הודפס.
ומה שקשיא לך למה לא מוזכר קרדיט, לכאורה זה לא שאלה, כי בכל ההלכה ברורה מוזכרים הרבנים שעוזרים, אבל בילקוט יוסף ידוע רשמית שיש רבנים שמגיהים את זה אבל שמותם לא מוזכרים בספר, וכך דרך הספר.
אפשר לשאול למה כל הרבנים שמגיהים לא כתובים בקרדיט בספר, אבל זה שאלה בפני עצמה, בלי קשר לכאן.
 
נערך לאחרונה:
ראשי תחתית