כתב לי פעם אחד הגולשים בפורום לתורה (עידנתי את הדברים ומחקתי קצת ביטויים העלולים להישמע כזלזול), אינני לוקח אחריות על הדברים, ואדרבה - אשמח לשמוע מה דעת החברים על זה, בפרט חסידי הגר"ע אם ישנם:
"תמיד אני נהנה לקרוא את דבריך, אתה מדהים בבקיאות ובבהירות שלך.
כיהודה ועוד לקרא אוסיף כי אכן ישנם אוסף מצומצם של מנהגים שהתגבשו במאות האחרונות וכונו מנהגי ירושלים. הם תועדו בספר התקנות (תר"ב) ושער המפקד (תרס"ח) ובספר כתר שם טוב ונתיבי עם. המעיין שם ימצא שלא פעם, המנהגים שמיוחסים כמנהגי ירושלים, או שלא היו דברים מעולם, או שההיפך הוא הנכון.
ואגב, מצאתי פנינה יפה בספר פקודת אלעזר (שיח), שמראה כי מנהג ירושלים שאין בישול אחר בישול בלח והמערבים מחמירים כדעת מרן, יעו"ש.
ונמצא שהניסיון לצאת נגד מנהג מרוקו לתת מים רותחים מכ"ר לקדירה, בתואנה שבא"י עליהם לנהוג כמרן, סותר את מנהג ירושלים... (מה עוד שמרן הגר"ש משאש יישב את מנהג מרוקו עם דעת מרן. ואכן רב המרחק בין "הטמנת קומקום" עליה דיבר מרן בסימן רנג, לבין השהיית קומקום).
וכך קרה גם בעניין הברכה אחרי ההדלקה, שמבואר מדברי מרן החיד"א (המשקפים את מנהג ארץ ישראל) שיש לברך אחר ההדלקה. והרב עובדיה ייחס לדעת מרן דברים שלא רצה לכותבם (והשמיט דעת הרמב"ם שיש לברך אחרי הדלקה) ויצא נגד מנהג ארץ ישראל. למרות שאיהו גופיה כותב בעשרות מקומות שאין אומרים סב"ל נגד המנהג (גם כשהמנהג לא ברור. אם אינני טועה - כגון מנהג הבדלה לנשים שיש מחלוקת במרן רצו, והרב מקל בשם המנהג מבלי לבססו היטב). אם לא די בכך, הוא טען כי המרוקאים נשרכו אחר מנהגי חב"ד. למרות שהדברים מוכחשים באופן בוטה מדברי חכמי ספרד וספרי חכמי מרוקו.
ואכן, בלי קשר למנהגים כלשהם, זו אחת מנקודות התורפה של פסקי הגרע"י זצ"ל - חוסר שיטתיות. פעם הוא עושה מחקר הלכתי עצמאי מקיף (למשל מתי יש לברך) ומכריע (שיש לברך לפני) בניגוד למנהג. במקומות אחרים הוא אף יפליג בחידושיו נגד כל הראשונם ופוסקים (למשל, מכריע שנשים צריכות לברך על ההלל בליל פסח, בעוד שבלשון הטור ועוד ראשונים, הברכה מדין מנהג ודווקא בבית הכנסת. ונכתב על כך בפורום). במקומות אחרים הוא יאמר שברכה לבטלה זה חמור ומבטל מנהגים. ובמקומות אחרים הוא מורה לברך נגד המנהג ונגד פשט הפוסקים. יש שהוא ידבר ארוכות נגד מנהג שהוא נגד דעת מרן, ויש שיוכיח למי שנוהג כדעת מרן. הוא ידרוש שמי שלא נוהג כר"ת נכנס בספק סקילה, ובמקביל יפסוק שמילה שאירעה בשבת על סמך שיטת הגאונים תבוצע בשבת.
חוסר השיטתיות בולט כשהוא רוצה להקל - שם רואים שהוא פוסק כשיטות תמוהות, כאשר במקומות אחרים הוא דוחה אותן בתקיפות.
ויפה כח הבן מכח האב: באותו שיעור שהרב יצחק יוסף מטיף נגד מנהג מרוקו לערות מכ"ר לקדירה רותחת, משום בישול אחר בישול בלח, הוא מסביר לשומעי לקחו שמותר לחמם מים שחוממו והצטננו לכתחילה".
ע"כ דבריו, שאני רואה בהם ביקורת עניינית, ואשמח לתגובות.
צר לי לומר לך הרב משיב כהלכה, אבל "כתבו לך" דברים חסרי שחר, הרצופים בשיבושים, ומבטאים בעיקר חוסר הבנה בסיסית של דרך פסיקת ההלכה.
ואשיב על סדר הדברים.
אבל ראשית כדאי להבהיר:
כולנו חסידי מרן הגר"ע זצ"ל
הן תלמידי הגר"י
הן תלמידי הגר"ד
הן תלמידי הגר"מ מאזוז [שהערצתו למרן מפורסמת, ושוה רק להערצתו להרמב"ם (כמעט)]
הן תלמידי הגרש"י זעפרני [שידוע שגדל על ברכי מרן זצ"ל, מזכיר דבריו במקומות רבים מספריו ונושא ונותן בהם בכבוד רב]
הן תלמידי הגר"ש משאש [שהיה מפנה אליו בקביעות שאלות קשות, כינה אותו במכתבו המפורסם למרן בתארים הבאים (העתקתי רק חלקם): "
ידידינו ידיד ה' וידיד כל בית ישראל, מעוז תפארתינו ותפארת כל ישראל, פאר הדור והדרו, נזר ישראל ופארו, יחיד בדורו ובדורות הקודמים לו, גאון ישראל אביר הרועים". ועוד בעשרות מקומות בספריו ניכרת היטב הערצתו למרן].
וכו' וכו'.
מובן שכל חכם חלק גם על מרן במקומות מסויימים, על פי שיקול דעתו וסברתו, ועל פי מנהגי אבותיו ורבותיו, וכך היא דרכה של תורה. אבל אין בזה כדי לגרוע כהוא זה מן ההערכה, ולעתים: ההתבטלות - שהיתה להם כלפי מרן זצ"ל.
כיהודה ועוד לקרא אוסיף כי אכן ישנם אוסף מצומצם של מנהגים שהתגבשו במאות האחרונות וכונו מנהגי ירושלים. הם תועדו בספר התקנות (תר"ב) ושער המפקד (תרס"ח) ובספר כתר שם טוב ונתיבי עם. המעיין שם ימצא שלא פעם, המנהגים שמיוחסים כמנהגי ירושלים, או שלא היו דברים מעולם, או שההיפך הוא הנכון.
אלו אכן מקורות חשובים, אך ממש לא היחידים למנהג ירושלים. מלבדן יש עוד מאות מקומות ויותר, בספרי הפוסקים הקלאסיים, ספרים שנתחברו על סדר השו"ע, ספרי שו"ת וכו', שבהן ציינו, לעתים בדרך אגב מהו מנהג ירושלים (או מנהג א"י) בנושא בו עסקו. דבריהם חשובים ומוסמכים בעינינו לא פחות מספרי המנהגים.
המנהגים שמיוחסים כמנהגי ירושלים, או שלא היו דברים מעולם, או שההיפך הוא הנכון.
מרן הגרע"י זצ"ל בדברו פעמים רבות על מנהג ירושלים בעניינים שונים, טרח כמעט תמיד לגבות את דבריו במקורות מדברי הפוסקים.
זאת לעומת הכותב הנכבד, שמעבר לקביעה פסקנית לא אמר כלום, ולא טרח לתת לנו אף לא דוגמה אחת להצהרה בומבסטית וכוללנית זו.
ואגב, מצאתי פנינה יפה בספר פקודת אלעזר (שיח), שמראה כי מנהג ירושלים שאין בישול אחר בישול בלח והמערבים מחמירים כדעת מרן, יעו"ש.
ונמצא שהניסיון לצאת נגד מנהג מרוקו לתת מים רותחים מכ"ר לקדירה, בתואנה שבא"י עליהם לנהוג כמרן, סותר את מנהג ירושלים... (מה עוד שמרן הגר"ש משאש יישב את מנהג מרוקו עם דעת מרן. ואכן רב המרחק בין "הטמנת קומקום" עליה דיבר מרן בסימן רנג, לבין השהיית קומקום).
טענה תמוהה, וכי אתה מכיר מאן דהוא בזמנינו המורה להקל לכתחילה לספרדים כדעת הרמב"ם שאין בישול אחר בישול בלח? (מלבד חלק מהתימנים כפי ששמעתי).
והלא הלכה רווחת היא בכל ישראל לאסור בזה, וקיימוה רוב ככל הפוסקים האחרונים דור אחר דור, גאוני ארץ ישראל ושאר ארצות!
אם כן מה בכך שנכתב באיזה מקום ששמא ואולי בתקופה מסויימת היה כן מנהג ירושלים? (וזאת עם כל הכבוד להגאון מהר"א בן טובו שדבריו חביבים עלי).
אתמהה!
ומאחר וברור שכו"ע מסכימים לאסור בזה (כולל הגר"ש משאש), "פנינה יפה" זו לא תועיל ולא תציל את מנהג המרוקאים לערות מהמיחם לתוך החמין, ואין זה שייך לנ"ד כלל (מלבד החילוק שכתב הגר"ש משאש ליישב המנהג, ומה נעשה ומרן הגרע"י זצ"ל לא ס"ל ש"רב המרחק" בין המקרים כפי שפשיטא לכותב? וכבר כתב בזה מרן זצ"ל בכ"מ, ומהן ביבי"א ח"א, ובהסכמתו לס' תפל"מ, ואכ"מ. עכ"פ אין זה אלא ויכוח בסברא, ואינו שייך למנהג ירושלים כלל).
ונמצא שהניסיון לצאת נגד מנהג מרוקו לתת מים רותחים מכ"ר לקדירה, בתואנה שבא"י עליהם לנהוג כמרן
תואנה? האם למרן זצ"ל (שדוגל בכחא דהיתירא עדיף) היה משעמם עד שהחליט להצר את צעדיהם של המרוקאים ולהפריע את מנוחת השבת שלהם באיסורים וחומרות??
מרן סבר שמנהג זה סותר את פשט לשון השו"ע המפורשת בסימן רנג, ואינו נושא פנים לא למרוקאים ולא לעיראקים או לשום עדה אחרת.
(והשמיט דעת הרמב"ם שיש לברך אחרי הדלקה)
זה כבר שיבוש גמור, שמראה שהכותב אינו מונח כלל בסוגיא. והלא הרמב"ם כתב להדיא בהל' שבת פ"ה ה"א:"
וחייב לברך קודם ההדלקה בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת".
במקומות אחרים הוא אף יפליג בחידושיו נגד כל הראשונם ופוסקים (למשל, מכריע שנשים צריכות לברך על ההלל בליל פסח, בעוד שבלשון הטור ועוד ראשונים, הברכה מדין מנהג ודווקא בבית הכנסת. ונכתב על כך בפורום).
דברים חסרי שחר. מרן זצ"ל ביאר סברתו היטב בספרו שו"ת יחו"ד (ח"ה סי' לד), וביססה הן מסברתו הישרה והן מדברי הפוסקים.
וז"ל בשו"ת יחו"ד (בקיצור):
"
והנה הדבר ברור שעיקר אמירת ההלל בליל פסח היא משום הנס של יציאת מצרים, שבו יצאנו מעבדות לחירות, וכמו שאמרו בירושלמי (פסחים פרק ה' הלכה ה'): אמר רבי לוי, נתן הקדוש ברוך הוא כח בקולו של פרעה בלילה ההוא, והיה קולו מהלך בכל מצרים, והיה אומר: קומו צאו מתוך עמי, לשעבר הייתם עבדי פרעה, מכאן ואילך אתם עבדי ה', באותה שעה פתחו ואמרו: הללויה עבדי ה', ולא עבדי פרעה. ע"ש. ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכו'. ועיין עוד בשו"ת חתם סופר (חלק אורח חיים סימן נא, וחלק יורה דעה סימן רלג). ע"ש. [אמנם יש טעם נוסף, שהוא זכר למה שהיו אומרים אותו על שחיטת הפסח, וכמו שכתב בספר המכתם (פסחים קטז ע"ב). ועיין עוד בשו"ת ערוגת הבושם (חלק אורח חיים סימן קמה). ע"ש]...
וכן כתב הטורי אבן (מגילה יד ע"א) שאמירת ההלל בליל פסח הוא משום הנס של יציאת מצרים. ע"ש. ולפי זה נראה שגם הנשים חייבות באמירת ההלל של ליל פסח, כדין האנשים, מפני שאף הן היו באותו הנס. וכמו שאמרו בפסחים (קח ע"ב), נשים חייבות בארבע כוסות מפני שאף הן היו באותו הנס.
ומטעם זה כתבו התוספות (סוכה לח ע"א), שהטעם שנשים פטורות מאמירת הלל בחג הסוכות, משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, שהנשים פטורות. ואף על פי שבהלל של סדר ליל פסח נשים חייבות, שמכיון שמחוייבות בארבע כוסות, מסתמא לא תיקנום אלא כדי לומר עליהם הגדה והלל, זהו משום שהלל של פסח על הנס הוא בא, ואף הן היו באותו הנס, אבל הלל של חג הסוכות לא על הנס נאמר. ע"כ. (ועיין עוד בספר ערוך לנר שם). ומעתה יש לומר שכשם שהאנשים אומרים ההלל בברכה בליל פסח קודם הסדר, גם הנשים חייבות לאומרו, כיון שעל הנס נתקן. (וכן מתבאר בשו"ת מהר"ש אנגיל חלק ז' סימן קנט).
ונראה עוד שזה נכלל במה שפסק מרן השלחן ערוך (סימן תעב סעיף יד): גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל המצות הנוהגות באותו לילה.
עכ"ל הטהור.
נמצא שפסק מרן זצ"ל מיוסד ובנוי על אדני פז, דברי הירושלמי והפוסקים ראשונים ואחרונים.
ואף לו יהי שדבריו אכן מיוסדים "רק" על סברתו של מרן זצ"ל, חזקה עלינו סברתו הישרה עשרת מונים מסברת הכרס של הכותב.
