ספרי אור לציון - לרבינו הגדול חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל

[כהנא דמסייע]

כן:
הצג קובץ מצורף 3813

יישר כח, שמח לראות שהועלתי משהו, זה היה שנה לפני פטירת הרב.

 

[כהנא דמסייע]

תוקן???.
או שלא הבנתי משהו [או שאתה לא הבנת מה צריך להיות מתוקן]

יש כאן שינוי הגרב''צ אסר בשאר המקומות בגוף. ובידים התיר. עיין היטב.

 

[ידידיה]

אדרבה.

זה כבר לא משנה אם יתוקן או לא. ללמדך שטעויות יש לכולם ואינם מוכיחות על המחבר מיהו ומה הוא.
כמובן שכיום יש שיטה חדשה להדפיס מדבקות ולכסות, כילד המפחד ממשהו ומכסה את עיניו...

 

[מתוק מדבש]

זה כבר לא משנה אם יתוקן או לא. ללמדך שטעויות יש לכולם ואינם מוכיחות על המחבר מיהו ומה הוא.
כמובן שכיום יש שיטה חדשה להדפיס מדבקות ולכסות, כילד המפחד ממשהו ומכסה את עיניו...

רק לא הבנתי איזה גמרא צריך לתקן שכבודו כתב קודם.
יפרש הדברים

 

[ידידיה]

רק לא הבנתי איזה גמרא צריך לתקן שכבודו כתב קודם.
יפרש הדברים

טוענים שדקדק דקדוק בגמרא, ואין כזו גמרא.
תראה בהודעות למעלה.

 

[שמעון טרבלסי]

טוענים שדקדק דקדוק בגמרא, ואין כזו גמרא.
תראה בהודעות למעלה.

מה זה "טוענים", אתה לא מסכים לזה?!
יש מישהו שחולק?
הרב פטרובר הודה בזה, ועוד מתלמידי הגרב"צ. לא מצאתי מי שחולק.
למה לכסות את האמת.
אני כתבתי כאן באשכול כמה פעמים על הערות כעי"ז על הרב עובדיה שהם טענות חזקות. ולא חיפיתי על האמת.

 

[ידידיה]

מה זה "טוענים", אתה לא מסכים לזה?!
יש מישהו שחולק?
הרב פטרובר הודה בזה, ועוד מתלמידי הגרב"צ. לא מצאתי מי שחולק.
למה לכסות את האמת.
אני כתבתי כאן באשכול כמה פעמים על הערות כעי"ז על הרב עובדיה שהם טענות חזקות. ולא חיפיתי על האמת.

לא בדקתי בפנים אולי באמת אין כזו גמרא אני לא יודע.

 

[שמעון טרבלסי]

זה כבר לא משנה אם יתוקן או לא. ללמדך שטעויות יש לכולם ואינם מוכיחות על המחבר מיהו ומה הוא.
כמובן שכיום יש שיטה חדשה להדפיס מדבקות ולכסות, כילד המפחד ממשהו ומכסה את עיניו...

הרב עובדיה לא הסתמך על טענותיו האלו, במה שכתב שאול"צ ח"ב לא יצא מתח"י הגרב"צ זצ"ל.
הוא הסתמך על עדויות של כמה מתלמידיו, וכפי שכתב שם.
ומצורפות עוד כמה מדברי תלמידיו בזה:
תלמידו הגדול הגר"י ברכה שליט"א בס' ברכת יצחק ברכה דיני שמחות ובין המצרים (עמ' תתעט) כ' "וז"ל אור לציון ח"ג הע' פכ"ח דיני ערב ת"ב) וכו'. עכ"ל. ואם זה לשון הרב ז"ל צ"ל וכו'".

ובעמ' תתקנד "ובשו"ת אול"צ ח"ג פכ"ו כתבו משמו וכו'".

ובעמ' תתקצא "ואמנם בשו"ת אול"צ ח"ג הע' פכ"י כתבו משמו וכו'".



בספר בית חתנים פנירי מהדו"ב ח"א פ"י סעי' יז בהע'. כתב בענין הנחת אפר בראש חתנים בזה"ל "בשעת הבאת מהדורה זו לדפוס יצא לאור ח"ג משו"ת אור לציון ושם בפרק ל תשובה ב ובמקורות לתשובה מובא משם מו"ר הגדול תמיהה ע"ד השו"ג הנ"ל כיצד יפטור את תקנת חכמים הנזכרת בתלמוד ליתן אפר מקלה על ראש החתן תחת החופה ע"י דבר שלא מוזכר בתלמוד ושגם הרמ"א בד"מ כתב שבעירו נהגו בשניהם אפר מקלה ושבירת כוס וגם במועד לכל חי סי' י אות צו הזהיר לקיים שני המנהגים ועל כן מסיקים עורכי הספר משמיה דמו"ר הגדול שלמעשה יש ליתן אפר מקלה על ראש החתן ודי ברגע אחר לקיים תקנת חכמים ואח"כ יכולים להסירו ואם גם שוברים כוס כמנהג מה טוב ע"כ תוכן הדברים. ולי ישנם הרהורי דברים בזה. וכו'. ומתוך דברי עורכי הספר נראה כאילו לא ראה מו"ר הגדול את דבריהם, וזה דבר שלא יעלה על הדעת שמו"ר הנודע בגאונותו האדירה ובעיונו המבעית בש"ס ובפוסקים והמפורסם כאחד מגדולי מרביצי התורה והעמיד תלמידים הרבה וזה רק מקצת דמקצת שבחו לא ראה את דברי הטור והב"י. וכו'. ובר מן דין ידוע ומפורסם שדרכו של מו"ר היתה לעמוד בתוקף שלא לשנות מנהגים קיימים ולא להנהיג אחרים במקומם ואיך יעלה על הדעת לכתוב בשמו שיש להנהיג הנחת אפר ולדחות מנהג שבירת הכוס וכדמשמע מסוף דברי המקורות לתשובה שאם ירצו ג"כ לשבר הכוס כמנהג מה טוב ובפרט שגם היום שייך טעמיה דהכלבו שהרי אין הכל מוחזקין בהנחת תפילין וכיון שאין לחלק בין חתן לחתן יש להמשיך במנהג שבירת הכוס. ועוד שמו"ר כבר עבר בעצמו על כל ספרי זה במהדורתו הראשונה תשמ"ב והעיר בכל מקום שרק היה נראה לו שאינו תואם את המנהג ואילו על מנהג שבירת הכוס לא העיר ולא כלום וגם לא ראינו ולא שמענו שהוא עצמו הנהיג כן בחופות שערך לתלמידיו ולשומעי לקחו ורק בקרב בני משפחתו עורר לקיים מנהג זה ולכן לא אאמין כי יצא מפ"ק לשנות מהמנהג וכו'". עכ"ל ע"ש.

בתפארת ציון בהספד הרב ציון עמר (עמ' שפט) כ' "כשהגענו בעריכה לענין אמירת תיקון חצות (אור לציון ח"ב ד ח) אמר לי תרכז מקורות לענין מעלת ההשתדלות לומר תיקון חצות כדי לעורר ענין זה וריכזתי והקראתי לפניו". אז לא הכל מכתביו ושיעוריו...

וכל היד המרבה לחפש תמצא עוד כהנה וכהנה עדויות, בכתב ובע"פ. (העליתי את של הכתב את של הבע"פ א"צ להעלות כי ודאי שיכחישו ויבקשו ראיות...).

ואעתיק כאן עוד הערה חמורה שכתבו על מש"כ בענין טבילה במקוה חם ביו"ט

באור לציון חלק ג (עמוד ריב) שנראה להדיא מדבריו שאסור לטבול ביום טוב במקוה חם. אולם כבר הארכתי בזה בקול סיני (תשע״ז חודשים: כסלו-טבת, וסיון-תמוז) והבאתי את אשר העידו גדולי תלמידיו (הגאון רבי גדעון בן משה, ודודי רבי נתן בן סניור שליט"א) בפיהם ובכתבם (ראה שו״ת יורו משפטיך ח״א עמוד רנב, וספר בנין ציון דיני חג השבועות תשע״א עמוד קסט) שדעת רבינו הגרב״צ זצוק"ל להתיר, דלא כמו שנכתב בשמו באור לציון, וכן נשמע מפורש בהקלטה מפיו של הגרב״צ בשיעורו (הנמצא במערכת קול הלשון בשלוחה מספר: 8,1,1,2,1,1,8,1 כ-27 דקות לאחר תחילת השיעור, והובא לשונו בקול סיני כסלו-טבת הנ"ל, עמ' קעה בהע'), ומה גם שעורך הספר אור לציון (ר׳ ציון עמר) אמר לי שאינו זוכר מהיכן לקח דבר זה בדעת הגרב״צ זצוק״ל שדעתו לאסור. כך שאין עלינו חובה לקבל את הדברים שנכתבו באור לציון משמיה דרבינו הגרב״צ אבא שאול זצוק׳׳ל, כל עוד לא הובאה עדות ברורה ומפורשת שיש בכוחה לסתור דבריהם של תלמידיו הגאונים הנ״ל ואת ההקלטה שבה נשמע מפורש להתיר טבילה במקוה חם ביום טוב, ודי בזה. (מד' הרה"ג חיים זכותא שליט"א בירחון קול סיני, כסלו טבת תשע"ח סי' ל).

 

[כהנא דמסייע]

כן:
הצג קובץ מצורף 3813

אם תוכל להעתיק את כל ההערה הזו (לצלם) אודה לך מאד.

 

[מתוק מדבש]

בעיקר מש"כ ג"ע מרן רבנו עובדיה ז"ל, דהלכה כמו הסתם לגמרי, והביא ראיות לזה שמרן עצמו אמר כן, לאחרונה ממש גיליתי דרך לימודי ידיעה מרתקת מאוד שלא ראיתי מי שהעיר מזה, שמרן חיד"א ז"ל כותב שגדולי הדורות החליטו דלא כמרן אלא לחוש ליש, והובא ברב פעלים, וכדלקמן, וזה ממש כהרב בן ציון ז"ל, ומי שראה מי שעוסק בזה יודיעני.
ומעתה, אם החיד"א והבא"ח שני עמודי ההוראה לבני ספרד סוברים כהרב בן ציון, כמדומה שיש לזה יותר ממשקל והכרעה, ותם הענין.

שו"ת רב פעלים חלק ב - חושן משפט סימן ג

ודוגמה לדבר זה חזינא בס"ד בדברי מופת הדור הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר יו"ד סי' ט' אות ב' שהביא מהרב המני"ח ז"ל בהלכות קטנות סי' רצ"ג, שכתב שקבל הלכה למעשה כל היכא דסתם מרן הב"י להכשיר, ואח"כ יש אוסרין הלכה רווחת לפסוק כיש אוסרין בהפסד מועט, אבל בשעת הדחק כגון סעודת חתן או בשבת או דאיכא הפסד מרובה סמכינן אסתם מרן ואזלינן לקולא, וכתב עליו הגאון חיד"א ז"ל, הדבר ברור דזה שכתב הרב הנז' שקבל מרבותיו אינו דכן היה כונת מרן ז"ל, אלא לעולם דעת מרן כשסתם להכשיר לסמוך אפילו בהפסד מועט להתיר, וכשסתם לאסור וכתב ויש מכשירין היינו לסמוך על ההיתר בהפ"מ וכמו שנראה מהפר"ח, אך גדולי הדורות שבאו אחריו ראו לסמוך על הסתם להתיר בהפ"מ דוקא, וכפ"ז כשסותם לאיסור נכון להחמיר בהפ"מ =בהפסד מרובה= עכ"ל ע"ש. ועוד שם במחב"ר סי' נ"ה סוף סק"ד כתב וז"ל, נראה דלק"מ דכל שכתב סברת החולק קרי לה לא הכריע, ודעת הכנה"ג ודעמיה, שלכך כתב סברת החולק להודיע שיש לחוש לסברא זו וכו' והן לו יהי דדעת מרן לסמוך על הסברא שסתם להתיר אף בהפסד מועט כמש"ל סי' ט' אות ב', מ"מ למעשה נקטינן להחמיר, אבל בשעת הדחק או הפסד מרובה סמכינן על סתם מרן להתיר, וכמ"ש הרב המני"ח בשו"ת הלק"ט ח"א סי' רצ"ג עכ"ל ע"ש, הרי לך דוגמה לדברים שכתבתי, בדברים אלו שכתב הגאון חיד"א בדיני איסור והיתר.

 

[שמעון טרבלסי]

כמובן שהנידון כאן הוא על חלק ב' שנדפס בחייו, על החלקים המאוחרים, אני מקוה שלכולם ברור שזה לא רק ממנו (כלומר לא הכל מהקלטות וכתבים וכתבי התלמידים).
ולדוגמא בעלמא ראו שבהקדמת ח"ה כתבו שקיבלו הוראות מהרב חוכיימא, והוא סותר למש"כ בעמוד השער שהספר הוא מספריו ושיעוריו.

 

[מתוק מדבש]

בתפארת ציון בהספד הרב ציון עמר (עמ' שפט) כ' "כשהגענו בעריכה לענין אמירת תיקון חצות (אור לציון ח"ב ד ח) אמר לי תרכז מקורות לענין מעלת ההשתדלות לומר תיקון חצות כדי לעורר ענין זה וריכזתי והקראתי לפניו". אז לא הכל מכתביו ושיעוריו...

כתוב כבר בהקדמת הספר שנוספו מראי מקומות והדברים נוסחו.
אין מצוה לקנטר את גדול הדור הספרדי שהעמיד דור שלם, ואם היה חי היית רץ לעמוד בארבע אמותיו וכל מי שהיה צריך ישועה, וכו'.
וכל דברי הגר"י ברכה שכתבו משמו כו', זה סתם קנטור. וכי יש ויכוח שלא הוא כתב בידו הגדולה? למה לקנטר?? למה?
וכבר ידעתי ממי שעשה ענין מזה שהאורל"צ לא יצא וכו' וניזוק קשה מאוד, וביקש סליחה בקבר, והוקל לו מעט

 

[מתוק מדבש]

הרב עובדיה לא הסתמך על טענותיו האלו, במה שכתב שאול"צ ח"ב לא יצא מתח"י הגרב"צ זצ"ל.
הוא הסתמך על עדויות של כמה מתלמידיו, וכפי שכתב שם.
ומצורפות עוד כמה מדברי תלמידיו בזה:
תלמידו הגדול הגר"י ברכה שליט"א בס' ברכת יצחק ברכה דיני שמחות ובין המצרים (עמ' תתעט) כ' "וז"ל אור לציון ח"ג הע' פכ"ח דיני ערב ת"ב) וכו'. עכ"ל. ואם זה לשון הרב ז"ל צ"ל וכו'".

ובעמ' תתקנד "ובשו"ת אול"צ ח"ג פכ"ו כתבו משמו וכו'".

ובעמ' תתקצא "ואמנם בשו"ת אול"צ ח"ג הע' פכ"י כתבו משמו וכו'".



בספר בית חתנים פנירי מהדו"ב ח"א פ"י סעי' יז בהע'. כתב בענין הנחת אפר בראש חתנים בזה"ל "בשעת הבאת מהדורה זו לדפוס יצא לאור ח"ג משו"ת אור לציון ושם בפרק ל תשובה ב ובמקורות לתשובה מובא משם מו"ר הגדול תמיהה ע"ד השו"ג הנ"ל כיצד יפטור את תקנת חכמים הנזכרת בתלמוד ליתן אפר מקלה על ראש החתן תחת החופה ע"י דבר שלא מוזכר בתלמוד ושגם הרמ"א בד"מ כתב שבעירו נהגו בשניהם אפר מקלה ושבירת כוס וגם במועד לכל חי סי' י אות צו הזהיר לקיים שני המנהגים ועל כן מסיקים עורכי הספר משמיה דמו"ר הגדול שלמעשה יש ליתן אפר מקלה על ראש החתן ודי ברגע אחר לקיים תקנת חכמים ואח"כ יכולים להסירו ואם גם שוברים כוס כמנהג מה טוב ע"כ תוכן הדברים. ולי ישנם הרהורי דברים בזה. וכו'. ומתוך דברי עורכי הספר נראה כאילו לא ראה מו"ר הגדול את דבריהם, וזה דבר שלא יעלה על הדעת שמו"ר הנודע בגאונותו האדירה ובעיונו המבעית בש"ס ובפוסקים והמפורסם כאחד מגדולי מרביצי התורה והעמיד תלמידים הרבה וזה רק מקצת דמקצת שבחו לא ראה את דברי הטור והב"י. וכו'. ובר מן דין ידוע ומפורסם שדרכו של מו"ר היתה לעמוד בתוקף שלא לשנות מנהגים קיימים ולא להנהיג אחרים במקומם ואיך יעלה על הדעת לכתוב בשמו שיש להנהיג הנחת אפר ולדחות מנהג שבירת הכוס וכדמשמע מסוף דברי המקורות לתשובה שאם ירצו ג"כ לשבר הכוס כמנהג מה טוב ובפרט שגם היום שייך טעמיה דהכלבו שהרי אין הכל מוחזקין בהנחת תפילין וכיון שאין לחלק בין חתן לחתן יש להמשיך במנהג שבירת הכוס. ועוד שמו"ר כבר עבר בעצמו על כל ספרי זה במהדורתו הראשונה תשמ"ב והעיר בכל מקום שרק היה נראה לו שאינו תואם את המנהג ואילו על מנהג שבירת הכוס לא העיר ולא כלום וגם לא ראינו ולא שמענו שהוא עצמו הנהיג כן בחופות שערך לתלמידיו ולשומעי לקחו ורק בקרב בני משפחתו עורר לקיים מנהג זה ולכן לא אאמין כי יצא מפ"ק לשנות מהמנהג וכו'". עכ"ל ע"ש.

בתפארת ציון בהספד הרב ציון עמר (עמ' שפט) כ' "כשהגענו בעריכה לענין אמירת תיקון חצות (אור לציון ח"ב ד ח) אמר לי תרכז מקורות לענין מעלת ההשתדלות לומר תיקון חצות כדי לעורר ענין זה וריכזתי והקראתי לפניו". אז לא הכל מכתביו ושיעוריו...

וכל היד המרבה לחפש תמצא עוד כהנה וכהנה עדויות, בכתב ובע"פ. (העליתי את של הכתב את של הבע"פ א"צ להעלות כי ודאי שיכחישו ויבקשו ראיות...).

ואעתיק כאן עוד הערה חמורה שכתבו על מש"כ בענין טבילה במקוה חם ביו"ט

באור לציון חלק ג (עמוד ריב) שנראה להדיא מדבריו שאסור לטבול ביום טוב במקוה חם. אולם כבר הארכתי בזה בקול סיני (תשע״ז חודשים: כסלו-טבת, וסיון-תמוז) והבאתי את אשר העידו גדולי תלמידיו (הגאון רבי גדעון בן משה, ודודי רבי נתן בן סניור שליט"א) בפיהם ובכתבם (ראה שו״ת יורו משפטיך ח״א עמוד רנב, וספר בנין ציון דיני חג השבועות תשע״א עמוד קסט) שדעת רבינו הגרב״צ זצוק"ל להתיר, דלא כמו שנכתב בשמו באור לציון, וכן נשמע מפורש בהקלטה מפיו של הגרב״צ בשיעורו (הנמצא במערכת קול הלשון בשלוחה מספר: 8,1,1,2,1,1,8,1 כ-27 דקות לאחר תחילת השיעור, והובא לשונו בקול סיני כסלו-טבת הנ"ל, עמ' קעה בהע'), ומה גם שעורך הספר אור לציון (ר׳ ציון עמר) אמר לי שאינו זוכר מהיכן לקח דבר זה בדעת הגרב״צ זצוק״ל שדעתו לאסור. כך שאין עלינו חובה לקבל את הדברים שנכתבו באור לציון משמיה דרבינו הגרב״צ אבא שאול זצוק׳׳ל, כל עוד לא הובאה עדות ברורה ומפורשת שיש בכוחה לסתור דבריהם של תלמידיו הגאונים הנ״ל ואת ההקלטה שבה נשמע מפורש להתיר טבילה במקוה חם ביום טוב, ודי בזה. (מד' הרה"ג חיים זכותא שליט"א בירחון קול סיני, כסלו טבת תשע"ח סי' ל).

אם כבר עדות מהרב עמאר אז כדאי להביא את כל עדותו הובא באשכול לעיל כבר

 

[שמעון טרבלסי]

כתוב כבר בהקדמת הספר שנוספו מראי מקומות והדברים נוסחו.
אין מצוה לקנטר את גדול הדור הספרדי שהעמיד דור שלם, ואם היה חי היית רץ לעמוד בארבע אמותיו וכל מי שהיה צריך ישועה, וכו'.
וכל דברי הגר"י ברכה שכתבו משמו כו', זה סתם קנטור. וכי יש ויכוח שלא הוא כתב בידו הגדולה? למה לקנטר?? למה?
וכבר ידעתי ממי שעשה ענין מזה זהאורל"צ לא יצא וכו' וניזוק קשה מאוד, וביקש סליחה בקבר, והוקל לו מעט

מי קנטר רק באתי להעמיד דברים על דיוקם, כי זה נראה שיש כאן כאלו שחושבים שהכל ממש ממנו.

ופשוט שהייתי רץ לראות פניו, גם אם לא הייתי צריך ישועה.
גדול מרבן שמו.

 

[שמעון טרבלסי]

אם כבר עדות מהרב עמאר אז כדאי להביא את כל עדותו הובא באשכול לעיל כבר

מקצת הערות שכתבתי בקוראי הספד זה לפני זמן רב:
בענין מש"כ בתפארת ציון בהספד הרב ציון עמר (עמ' שפט ד"ה פעם בשעת) שהגרב"צ רצה להוציא חיבור על כל החזו"א. לפו"ר הוא דלא כמש"כ הגרב"צ גופיה בהקדמת ח"א וז"ל "וזאת למודעי דמעיקרא לא היה בדעתי מעולם להדפיס חיבור בחיים חיותי אפילו חידו"ת שהיו מתחדשין ועולים ברעיוני לא כתבתי, אמנם עתה לאחר שגבר עלי חסדו ית' שקמתי ממיטת חליי שניתי דעתי ומבקש אני להעלות כמה מחידו"ת שנתחדשו לי ולחקקם בעט ברזל על ספר, כשלמי תודה להקב"ה על ניסיו ונפלאותיו שעשה עמי. וכו'".

סד"ה והיה. תמוה, וכי קל בעיניו ברכה לבטלה? וי"ל.

שם "כשהגענו בעריכה לענין אמירת תיקון חצות (אור לציון ח"ב ד ח) אמר לי תרכז מקורות לענין מעלת ההשתדלות לומר תיקון חצות כדי לעורר ענין זה וריכזתי והקראתי לפניו". אז לא הכל משיעוריו...

עמ' שצב. "פעם אף חפץ להסיר את כל העניינים שבהם יש מחלוקת בינו לבין חכם פלוני אמרתי לו אם אוריד הרי זה כמחיקת כל הספר שכן אין ספור מחלוקות ישנם הרהר מעט ואמר טוב". והלואי ותלמידיו ינהגו באותה דרך, ולא יעשו מזה "מחלוקת".

שם עמ' שצג. "פעם אמר בשיעור בשבת כשתצאו מהשיעור מחצית מהשומעים יאמרו שאמרתי מותר ומחצית יאמרו שאמרתי אסור (וזה היה מחמת שהיה מדקדק בדבריו ולא הכל היו מבינים דקדוקו)". צ"ע וכי אם ידע שחלק יטעו בהבנתו לא היה מעמידם על האמת?

עמ' שצד. מה שכתב "אמרתי לו יש הרבה טענות על זרם מסוים ועל המנהיג שלהם אמר לי דע לך לכל יש תשובה (ראה גם אור לציון חכמה ומוסר עמ' עט) התחלתי לפרט את הטענות והיה מיישבן ומסביר כל דבר על פי הלכה או על פי סברא והיה אומר תאמר עוד טענות ואשיב לך על כולן. וכמה שהייתי מוסיף טענות של המתנגדים לזרם זה היה עונה. והוסיף אמנם אין זו דרכנו, וביאר דבריו עם הרבה חכמת חיים, אבל לבא ולנדות אנשים אלו עד כדי כך איך אפשר לעשות זאת?. עוד הוסיף, בעיקר אני תמה איך מסוגלים לדבר על המנהיג שלהם הרי הוא תלמיד חכם, ואף אם נניח שטעה ואני יודע מה מקור הטעות שלו, שהוא הבין בדברי המקובלים שאמרו כך וכך, ובאמת הכוונה כך וכך, ופירש דבריו. אבל מכאן ועד כל מה שעשו נגדו ההפרש גדול. ואמר שאם יש טענה זה דוקא על המתנגדים להם. וביאר שבענין מסויים אדרבה להם יש בעיה". נראה שמכוון על המלחמה נגד חב"ד.

 

[מתוק מדבש]

מי קנטר רק באתי להעמיד דברים על דיוקם, כי זה נראה שיש כאן כאלו שחושבים שהכל ממש ממנו.

אוסיף כמה מילים בתקוה שלא יגרר.
יש קושיות חמורות על האורל"צ. וזה עובדה.
מאידך כך בדיוק על כל גדולי הדור האחרון. וזה עובדה.
ואציין: הגרי"ש הגרש"ז הגרע"י וגם על מרן החזו"א יש קושיות חמורות מאוד. זה עובדה.
ודי בהערה זו.
בלי להיגרר.

 

[שמעון טרבלסי]

אוסיף כמה מילים בתקוה שלא יגרר.
יש קושיות חמורות על האורל"צ. וזה עובדה.
מאידך כך בדיוק על כל גדולי האחרון. וזה עובדה.
ואציין: הגרי"ש הגרש"ז הגרע"י וגם על מרן החזו"א יש קושיות חמורות מאוד. זה עובדה.
ודי בהערה זו.
בלי להיגרר.

כבר עניתי ע"ז, שזה דבר ברור, וכמו שכתבתי כמה פעמים באשכול זה, שיש הערות חמורות גם על מו"ר מרן הגרע"י, ואף הבאתי כמה הערות שכתבתי בעצמי על דברי בענין ספיה"ע לקטן שהגדיל. ועמי עוד כפלי כפלים הערות על דבריו בעניינים שונים. וכך היא דרכה של תורה.
אלא שלגבי האול"צ הרב עובדיה הסתמך בדבריו על עדויות תלמידיו. ופשוט.

 

[אור תורה]

הרב עובדיה לא הסתמך על טענותיו האלו, במה שכתב שאול"צ ח"ב לא יצא מתח"י הגרב"צ זצ"ל.
הוא הסתמך על עדויות של כמה מתלמידיו, וכפי שכתב שם.
ומצורפות עוד כמה מדברי תלמידיו בזה:
תלמידו הגדול הגר"י ברכה שליט"א בס' ברכת יצחק ברכה דיני שמחות ובין המצרים (עמ' תתעט) כ' "וז"ל אור לציון ח"ג הע' פכ"ח דיני ערב ת"ב) וכו'. עכ"ל. ואם זה לשון הרב ז"ל צ"ל וכו'".

ובעמ' תתקנד "ובשו"ת אול"צ ח"ג פכ"ו כתבו משמו וכו'".

ובעמ' תתקצא "ואמנם בשו"ת אול"צ ח"ג הע' פכ"י כתבו משמו וכו'".



בספר בית חתנים פנירי מהדו"ב ח"א פ"י סעי' יז בהע'. כתב בענין הנחת אפר בראש חתנים בזה"ל "בשעת הבאת מהדורה זו לדפוס יצא לאור ח"ג משו"ת אור לציון ושם בפרק ל תשובה ב ובמקורות לתשובה מובא משם מו"ר הגדול תמיהה ע"ד השו"ג הנ"ל כיצד יפטור את תקנת חכמים הנזכרת בתלמוד ליתן אפר מקלה על ראש החתן תחת החופה ע"י דבר שלא מוזכר בתלמוד ושגם הרמ"א בד"מ כתב שבעירו נהגו בשניהם אפר מקלה ושבירת כוס וגם במועד לכל חי סי' י אות צו הזהיר לקיים שני המנהגים ועל כן מסיקים עורכי הספר משמיה דמו"ר הגדול שלמעשה יש ליתן אפר מקלה על ראש החתן ודי ברגע אחר לקיים תקנת חכמים ואח"כ יכולים להסירו ואם גם שוברים כוס כמנהג מה טוב ע"כ תוכן הדברים. ולי ישנם הרהורי דברים בזה. וכו'. ומתוך דברי עורכי הספר נראה כאילו לא ראה מו"ר הגדול את דבריהם, וזה דבר שלא יעלה על הדעת שמו"ר הנודע בגאונותו האדירה ובעיונו המבעית בש"ס ובפוסקים והמפורסם כאחד מגדולי מרביצי התורה והעמיד תלמידים הרבה וזה רק מקצת דמקצת שבחו לא ראה את דברי הטור והב"י. וכו'. ובר מן דין ידוע ומפורסם שדרכו של מו"ר היתה לעמוד בתוקף שלא לשנות מנהגים קיימים ולא להנהיג אחרים במקומם ואיך יעלה על הדעת לכתוב בשמו שיש להנהיג הנחת אפר ולדחות מנהג שבירת הכוס וכדמשמע מסוף דברי המקורות לתשובה שאם ירצו ג"כ לשבר הכוס כמנהג מה טוב ובפרט שגם היום שייך טעמיה דהכלבו שהרי אין הכל מוחזקין בהנחת תפילין וכיון שאין לחלק בין חתן לחתן יש להמשיך במנהג שבירת הכוס. ועוד שמו"ר כבר עבר בעצמו על כל ספרי זה במהדורתו הראשונה תשמ"ב והעיר בכל מקום שרק היה נראה לו שאינו תואם את המנהג ואילו על מנהג שבירת הכוס לא העיר ולא כלום וגם לא ראינו ולא שמענו שהוא עצמו הנהיג כן בחופות שערך לתלמידיו ולשומעי לקחו ורק בקרב בני משפחתו עורר לקיים מנהג זה ולכן לא אאמין כי יצא מפ"ק לשנות מהמנהג וכו'". עכ"ל ע"ש.

בתפארת ציון בהספד הרב ציון עמר (עמ' שפט) כ' "כשהגענו בעריכה לענין אמירת תיקון חצות (אור לציון ח"ב ד ח) אמר לי תרכז מקורות לענין מעלת ההשתדלות לומר תיקון חצות כדי לעורר ענין זה וריכזתי והקראתי לפניו". אז לא הכל מכתביו ושיעוריו...

וכל היד המרבה לחפש תמצא עוד כהנה וכהנה עדויות, בכתב ובע"פ. (העליתי את של הכתב את של הבע"פ א"צ להעלות כי ודאי שיכחישו ויבקשו ראיות...).

ואעתיק כאן עוד הערה חמורה שכתבו על מש"כ בענין טבילה במקוה חם ביו"ט

באור לציון חלק ג (עמוד ריב) שנראה להדיא מדבריו שאסור לטבול ביום טוב במקוה חם. אולם כבר הארכתי בזה בקול סיני (תשע״ז חודשים: כסלו-טבת, וסיון-תמוז) והבאתי את אשר העידו גדולי תלמידיו (הגאון רבי גדעון בן משה, ודודי רבי נתן בן סניור שליט"א) בפיהם ובכתבם (ראה שו״ת יורו משפטיך ח״א עמוד רנב, וספר בנין ציון דיני חג השבועות תשע״א עמוד קסט) שדעת רבינו הגרב״צ זצוק"ל להתיר, דלא כמו שנכתב בשמו באור לציון, וכן נשמע מפורש בהקלטה מפיו של הגרב״צ בשיעורו (הנמצא במערכת קול הלשון בשלוחה מספר: 8,1,1,2,1,1,8,1 כ-27 דקות לאחר תחילת השיעור, והובא לשונו בקול סיני כסלו-טבת הנ"ל, עמ' קעה בהע'), ומה גם שעורך הספר אור לציון (ר׳ ציון עמר) אמר לי שאינו זוכר מהיכן לקח דבר זה בדעת הגרב״צ זצוק״ל שדעתו לאסור. כך שאין עלינו חובה לקבל את הדברים שנכתבו באור לציון משמיה דרבינו הגרב״צ אבא שאול זצוק׳׳ל, כל עוד לא הובאה עדות ברורה ומפורשת שיש בכוחה לסתור דבריהם של תלמידיו הגאונים הנ״ל ואת ההקלטה שבה נשמע מפורש להתיר טבילה במקוה חם ביום טוב, ודי בזה. (מד' הרה"ג חיים זכותא שליט"א בירחון קול סיני, כסלו טבת תשע"ח סי' ל).

לא ידעתי שכ"כ הרבה מתלמידיו טוענים כך, אני ידעתי שבשו"ת קול אליהו טופיק כ"כ בלבד. מעניין.

 

[שמעון טרבלסי]

לא ידעתי שכ"כ הרבה מתלמידיו טוענים כך, אני ידעתי שבשו"ת קול אליהו טופיק כ"כ בלבד. מעניין.

תדבר עם תלמידיו, יש רבים מהם שאומרים זאת, כל אחד בענין אחר אומר זאת.
הרב שרגא כאמור אמר זאת גבי פא"נ. ועוד ועוד.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

הרב עובדיה לא הסתמך על טענותיו האלו, במה שכתב שאול"צ ח"ב לא יצא מתח"י הגרב"צ זצ"ל.
הוא הסתמך על עדויות של כמה מתלמידיו, וכפי שכתב שם.
ומצורפות עוד כמה מדברי תלמידיו בזה:
תלמידו הגדול הגר"י ברכה שליט"א בס' ברכת יצחק ברכה דיני שמחות ובין המצרים (עמ' תתעט) כ' "וז"ל אור לציון ח"ג הע' פכ"ח דיני ערב ת"ב) וכו'. עכ"ל. ואם זה לשון הרב ז"ל צ"ל וכו'".

ובעמ' תתקנד "ובשו"ת אול"צ ח"ג פכ"ו כתבו משמו וכו'".

ובעמ' תתקצא "ואמנם בשו"ת אול"צ ח"ג הע' פכ"י כתבו משמו וכו'".



בספר בית חתנים פנירי מהדו"ב ח"א פ"י סעי' יז בהע'. כתב בענין הנחת אפר בראש חתנים בזה"ל "בשעת הבאת מהדורה זו לדפוס יצא לאור ח"ג משו"ת אור לציון ושם בפרק ל תשובה ב ובמקורות לתשובה מובא משם מו"ר הגדול תמיהה ע"ד השו"ג הנ"ל כיצד יפטור את תקנת חכמים הנזכרת בתלמוד ליתן אפר מקלה על ראש החתן תחת החופה ע"י דבר שלא מוזכר בתלמוד ושגם הרמ"א בד"מ כתב שבעירו נהגו בשניהם אפר מקלה ושבירת כוס וגם במועד לכל חי סי' י אות צו הזהיר לקיים שני המנהגים ועל כן מסיקים עורכי הספר משמיה דמו"ר הגדול שלמעשה יש ליתן אפר מקלה על ראש החתן ודי ברגע אחר לקיים תקנת חכמים ואח"כ יכולים להסירו ואם גם שוברים כוס כמנהג מה טוב ע"כ תוכן הדברים. ולי ישנם הרהורי דברים בזה. וכו'. ומתוך דברי עורכי הספר נראה כאילו לא ראה מו"ר הגדול את דבריהם, וזה דבר שלא יעלה על הדעת שמו"ר הנודע בגאונותו האדירה ובעיונו המבעית בש"ס ובפוסקים והמפורסם כאחד מגדולי מרביצי התורה והעמיד תלמידים הרבה וזה רק מקצת דמקצת שבחו לא ראה את דברי הטור והב"י. וכו'. ובר מן דין ידוע ומפורסם שדרכו של מו"ר היתה לעמוד בתוקף שלא לשנות מנהגים קיימים ולא להנהיג אחרים במקומם ואיך יעלה על הדעת לכתוב בשמו שיש להנהיג הנחת אפר ולדחות מנהג שבירת הכוס וכדמשמע מסוף דברי המקורות לתשובה שאם ירצו ג"כ לשבר הכוס כמנהג מה טוב ובפרט שגם היום שייך טעמיה דהכלבו שהרי אין הכל מוחזקין בהנחת תפילין וכיון שאין לחלק בין חתן לחתן יש להמשיך במנהג שבירת הכוס. ועוד שמו"ר כבר עבר בעצמו על כל ספרי זה במהדורתו הראשונה תשמ"ב והעיר בכל מקום שרק היה נראה לו שאינו תואם את המנהג ואילו על מנהג שבירת הכוס לא העיר ולא כלום וגם לא ראינו ולא שמענו שהוא עצמו הנהיג כן בחופות שערך לתלמידיו ולשומעי לקחו ורק בקרב בני משפחתו עורר לקיים מנהג זה ולכן לא אאמין כי יצא מפ"ק לשנות מהמנהג וכו'". עכ"ל ע"ש.

בתפארת ציון בהספד הרב ציון עמר (עמ' שפט) כ' "כשהגענו בעריכה לענין אמירת תיקון חצות (אור לציון ח"ב ד ח) אמר לי תרכז מקורות לענין מעלת ההשתדלות לומר תיקון חצות כדי לעורר ענין זה וריכזתי והקראתי לפניו". אז לא הכל מכתביו ושיעוריו...

וכל היד המרבה לחפש תמצא עוד כהנה וכהנה עדויות, בכתב ובע"פ. (העליתי את של הכתב את של הבע"פ א"צ להעלות כי ודאי שיכחישו ויבקשו ראיות...).

ואעתיק כאן עוד הערה חמורה שכתבו על מש"כ בענין טבילה במקוה חם ביו"ט

באור לציון חלק ג (עמוד ריב) שנראה להדיא מדבריו שאסור לטבול ביום טוב במקוה חם. אולם כבר הארכתי בזה בקול סיני (תשע״ז חודשים: כסלו-טבת, וסיון-תמוז) והבאתי את אשר העידו גדולי תלמידיו (הגאון רבי גדעון בן משה, ודודי רבי נתן בן סניור שליט"א) בפיהם ובכתבם (ראה שו״ת יורו משפטיך ח״א עמוד רנב, וספר בנין ציון דיני חג השבועות תשע״א עמוד קסט) שדעת רבינו הגרב״צ זצוק"ל להתיר, דלא כמו שנכתב בשמו באור לציון, וכן נשמע מפורש בהקלטה מפיו של הגרב״צ בשיעורו (הנמצא במערכת קול הלשון בשלוחה מספר: 8,1,1,2,1,1,8,1 כ-27 דקות לאחר תחילת השיעור, והובא לשונו בקול סיני כסלו-טבת הנ"ל, עמ' קעה בהע'), ומה גם שעורך הספר אור לציון (ר׳ ציון עמר) אמר לי שאינו זוכר מהיכן לקח דבר זה בדעת הגרב״צ זצוק״ל שדעתו לאסור. כך שאין עלינו חובה לקבל את הדברים שנכתבו באור לציון משמיה דרבינו הגרב״צ אבא שאול זצוק׳׳ל, כל עוד לא הובאה עדות ברורה ומפורשת שיש בכוחה לסתור דבריהם של תלמידיו הגאונים הנ״ל ואת ההקלטה שבה נשמע מפורש להתיר טבילה במקוה חם ביום טוב, ודי בזה. (מד' הרה"ג חיים זכותא שליט"א בירחון קול סיני, כסלו טבת תשע"ח סי' ל).

כל זה מדובר על חלק ג' ולא על חלק ב'

בעיקר מש"כ ג"ע מרן רבנו עובדיה ז"ל, דהלכה כמו הסתם לגמרי, והביא ראיות לזה שמרן עצמו אמר כן, לאחרונה ממש גיליתי דרך לימודי ידיעה מרתקת מאוד שלא ראיתי מי שהעיר מזה, שמרן חיד"א ז"ל כותב שגדולי הדורות החליטו דלא כמרן אלא לחוש ליש, והובא ברב פעלים, וכדלקמן, וזה ממש כהרב בן ציון ז"ל, ומי שראה מי שעוסק בזה יודיעני.
ומעתה, אם החיד"א והבא"ח שני עמודי ההוראה לבני ספרד סוברים כהרב בן ציון, כמדומה שיש לזה יותר ממשקל והכרעה, ותם הענין.

שו"ת רב פעלים חלק ב - חושן משפט סימן ג

ודוגמה לדבר זה חזינא בס"ד בדברי מופת הדור הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר יו"ד סי' ט' אות ב' שהביא מהרב המני"ח ז"ל בהלכות קטנות סי' רצ"ג, שכתב שקבל הלכה למעשה כל היכא דסתם מרן הב"י להכשיר, ואח"כ יש אוסרין הלכה רווחת לפסוק כיש אוסרין בהפסד מועט, אבל בשעת הדחק כגון סעודת חתן או בשבת או דאיכא הפסד מרובה סמכינן אסתם מרן ואזלינן לקולא, וכתב עליו הגאון חיד"א ז"ל, הדבר ברור דזה שכתב הרב הנז' שקבל מרבותיו אינו דכן היה כונת מרן ז"ל, אלא לעולם דעת מרן כשסתם להכשיר לסמוך אפילו בהפסד מועט להתיר, וכשסתם לאסור וכתב ויש מכשירין היינו לסמוך על ההיתר בהפ"מ וכמו שנראה מהפר"ח, אך גדולי הדורות שבאו אחריו ראו לסמוך על הסתם להתיר בהפ"מ דוקא, וכפ"ז כשסותם לאיסור נכון להחמיר בהפ"מ =בהפסד מרובה= עכ"ל ע"ש. ועוד שם במחב"ר סי' נ"ה סוף סק"ד כתב וז"ל, נראה דלק"מ דכל שכתב סברת החולק קרי לה לא הכריע, ודעת הכנה"ג ודעמיה, שלכך כתב סברת החולק להודיע שיש לחוש לסברא זו וכו' והן לו יהי דדעת מרן לסמוך על הסברא שסתם להתיר אף בהפסד מועט כמש"ל סי' ט' אות ב', מ"מ למעשה נקטינן להחמיר, אבל בשעת הדחק או הפסד מרובה סמכינן על סתם מרן להתיר, וכמ"ש הרב המני"ח בשו"ת הלק"ט ח"א סי' רצ"ג עכ"ל ע"ש, הרי לך דוגמה לדברים שכתבתי, בדברים אלו שכתב הגאון חיד"א בדיני איסור והיתר.

לזכרוני בקונטרס יראת ההוראה העיר בזה [וטוען שכמעט כל גדולי ספרד חלקו על החיד"א בזה, ומדברי הבא"ח נר' שא"ז נכון, וצריך לעיין]

עמ' שצד. מה שכתב "אמרתי לו יש הרבה טענות על זרם מסוים ועל המנהיג שלהם אמר לי דע לך לכל יש תשובה (ראה גם אור לציון חכמה ומוסר עמ' עט) התחלתי לפרט את הטענות והיה מיישבן ומסביר כל דבר על פי הלכה או על פי סברא והיה אומר תאמר עוד טענות ואשיב לך על כולן. וכמה שהייתי מוסיף טענות של המתנגדים לזרם זה היה עונה. והוסיף אמנם אין זו דרכנו, וביאר דבריו עם הרבה חכמת חיים, אבל לבא ולנדות אנשים אלו עד כדי כך איך אפשר לעשות זאת?. עוד הוסיף, בעיקר אני תמה איך מסוגלים לדבר על המנהיג שלהם הרי הוא תלמיד חכם, ואף אם נניח שטעה ואני יודע מה מקור הטעות שלו, שהוא הבין בדברי המקובלים שאמרו כך וכך, ובאמת הכוונה כך וכך, ופירש דבריו. אבל מכאן ועד כל מה שעשו נגדו ההפרש גדול. ואמר שאם יש טענה זה דוקא על המתנגדים להם. וביאר שבענין מסויים אדרבה להם יש בעיה". נראה שמכוון על המלחמה נגד חב"ד.

דוקא חשבתי שהכוונה להראי"ה קוק